Can't read the newsletter? Click here
דף מידע מספר 30   

10 יולי 2014

זוגות זוגות

הפעם אנו עוסקים בזוגות של יוצרים, אשר כתבו, ואיירו ותרגמו במשותף.

 

דף מידע מס. 30 מוקדש לידידי ויקטור פישל.
ויקטור לימד אותי לצחוק, ולימד אותי לבכות, ולימד אותי לקרוא ספרים בהנאה, וחשוב מכול - לימד אותי כי כשסופר רוצה, תרנגול יכול לחשוב ולדבר.
אני מכנה אותו 'ידידי', אפילו שהייתה לנו 'רק' שיחת טלפון נעימה אחת, ומפגש חברתי בביתו, שלצערי הרב הצלחתי בכשרוני הרב... לא להיות נוכח בו.
פישל היה 'ידידי' במילואים, והיה 'ידידי' באוניברסיטה, והיה אתי בכתיבה ספריי. בכל פעם שהייתי נתקע, בכל פעם שלא היה לי מושג קלוש איך להמשיך, הייתי לוקח את ספרו הירוק, פותח אותו במקום שנפתח, קורא משפט, ויודע כיצד להמשיך.

הספר הירוק הוא - 'בינת השכוי'.
ויקטור פישל הוא  שמו האמיתי של הסופר אביגדור דגן שהלך לעולמו לפני כשנה.

 



אב ובנו

באביב תרפ"ב יצא אלתר שמחה מארץ ישראל לגרמניה, מקום בו נמצאו ביאליק ורבניצקי, שייסדו את הוצאת הספרים 'דביר' בברלין. שלוש שנים ישב אתם והוציא לאור את 'צלילים' מבחר משירי היינה, ואת 'כתבים לבני הנעורים' בהם ריכז את סיפוריו לילדים. את הספרים קישט בנו של אלתר בציורים ההולמים את ההווי של כפרי בסרביה.

כמה שנים קודם לכן [תר"ף], עם שחרורו מהצבא הבריטי נסע הבן לאירופה על-מנת להמשיך את לימודי האמנות, אותם החל כמה שנים קודם לכן ב-'בצלאל' בירושלים. הוא למד בוינה, בפריס ובברלין. שם השתלם בטכניקות הדפס ותחריט ושכלל את יכולות הרישום שלו. בברלין פגש בקבוצת סופרים עבריים, ידידיו של אביו והחל לאייר את ספריהם.

שמו של האב הסופר - ש. בן ציון, ובנו האמן הוא - נחום גוטמן.

   

 

דומה כי צלו הגדול של האב, ואוירה של הגלות, השפיעו על סגנון ציוריו של הבן נחום, והוא רושם ביד כבדה איורים קודרים ומעורפלים. לא ניתן עדיין לראות בציורים הללו את נחום גוטמן המוכר והאהוב מ-'בארץ לובנגולו מלך זולו' או מ-'שביל קליפות התפוזים'.

     

מספיק להציץ בציור ביתו של הסופר ש. בן ציון בתל-אביב, אותו צייר נחום גוטמן כמה שנים מאוחר יותר, כדי לראות כמה גדול היה צלו של האב.


גוטמן שיתף פעולה עם אביו גם בחוברות - 'עופר: ספרי מקרא לילדים' שיצאו לאור בתל אביב באמצע שנות ה-20, וגם בחוברות 'מולדתנו' - ועדיין ידו לא הייתה קלה. רק במקרה אחד הצליח גוטמן להשתחרר מכובד היראה לאביו  - בספר 'סנדלים בלים' - שלושה סיפורים בחרוזים. רק אז מתגלה גוטמן שאנחנו מכירים, כנראה כי חש שאביו בעצמו נהנה מהכתיבה.

 

קצת על עבודתו של נחום גוטמן אפשר ללמוד מדבריו של בנו חמי גוטמן, אשר הלך בדרכי סבו ואביו וכתב ואייר בעצמו:

 

'אבא, כמאייר, היה רתוק לשולחן הציור ולחומר, כשניים שלושה ימים בשבוע. תחילה היה קורא את החומר ומחפש את אותם קטעים אשר הינם מתאימים לאיור. לכאורה אין פשוט מכך, ובכל חוברת קומיקס נמצא רצף של איורים מספרים. נחום גוטמן חיפש אחרת. לא לחזור כצייר על המסופר, אלא להוסיף לקורא מעבר למלה הכתובה. להגניב חיוך, קריצת עין, על ידי האנשה של בעלי חיים, להעצים פחד או תחושת סכנה על ידי כיסוי חלקי תמונה בצבע אפור, המטשטש את הפרטים, או להציב את עין המסתכל במקום בלתי צפוי, כמו עין הנשר הנושא את סינבד מעל האדמה.'

 
לחיצה על חזית הספר
תחשוף את פרטיו

 

 



הידעת

הידעת כי בשנת 1982 יצאה לאור מהדורה מחודשת של ספר שירי הילדים של המחנך והמשורר משה דפנא 1884-1963. במהדורה החדשה שילבה הוצאת 'הקיבוץ המאוחד' גם כמה משיריו של אביטל דפנא, בנו של משה, שנפטר כמה שנים קודם לכן. אביטל הוא אביו של אהוד דפנא, עליו כתב סבו משה את השיר 'למה?'. אהוד נפל במלחמת יום הכיפורים, והשיר הפך לשיר זיכרון. שמו של הספר המשותף לאב ולבן, הוא גם השם בו נוהגים כולם לקרוא לשירו של אהוד: 'הודי חמודי'. 'הודי חמודי הוא ילד קטן/ גר הוא הרחק שם בעמק בית שאן'.



בעל ואשה

עם תום מלחמת העולם השנייה, נשלח אחד מחברי קיבוץ רביבים לאירופה, כדי לדאוג להובלתם בביטחה של פליטי השואה לארץ ישראל. כאשר שב השליח - אלכסנדר סנד - ארצה, הביא אתו את בת זוגו ינקה מניצולי גיטו וארשה, והשניים התישבו בקיבוץ. לאחר מלחמת העצמאות נרתם אלכסנדר למשימה לכתוב חוברת זכרון לאחד עשר חברי רביבים שנפלו במלחמה. הוא החל לכתוב יחד עם זוגתו יונת [ינקה], עד שהחוברת הפכה לספרם המשותף הראשון - 'אדמה ללא צל'

   לא היה זה שיתוף הפעולה הראשון של הזוג, אשר כתב במשך השנים יחדיו עשרה רומנים. היצירה המשותפת הראשונה הייתה שנתיים קודם בשנת 1949, ב-'מבפנים' של הקיבוץ המאוחד, בפרסום פרקי יומן 'היכרות עם מרחב לא נודע'. בינואר 1950 הופיע ב-'מבפנים' הקטע 'באהלי בדוים' בחתימת א. י. ס. רק בעמודים האחרונים, במדור קטן הנקרא 'בשולי החוברת' נפתרת התעלומה: 'באהלי בדוים לא. י. ס. מתוך הספר 'אדמה ללא צל' שיופיע השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.' 

תהליך העבודה של הזוג סנד החל בשיחות ובדיונים משפחתיים על נושא הספר הבא. כאשר נקבעו הפרטים הראשונים, פרש כל אחד לחדר אחר [גם כאשר שהו השניים תקופות ארוכות בחו"ל, הקפידו על כך שלכל אחד יהיה חדר עבודה נפרד]. לאחר שכתבו את הטיוטות הראשונות, היו מחליפים ביניהם ניירות, ועוברים ובודקים את כתיבתו של האחר. כך נוצרה אחידות בכתיבה.

 

מי כתב מה? 

המכונית היתה מיטלטלת לעבר שדרות הברושים, שבאורו החיוור של שחר נראו גוצים ונמוכים מן הרגיל. צריף חדר האוכל, אדום הרעפים, נחבא מאחורי גבעת החול, ורבוצת הדמויות שעמדה בשער מחנה הקבוצה חדלה לנפנף ידים עוד לפני שנתמזגה עם אפלולית הבוקר.
קרון המכונית היה עמוס בגודש. בתוך גבב של חביות דלק, כלי עבודה ובדי אוהלים, שכן לו טרקטור צהוב ומבריק, ומנשקה נתפרקד על שרשרותיו הלחות והצוננות. מבטו עקב אחר עגלת לחם שחוקת כתובת שנשתרכה בשבילי המושבה הרדומה. הכביש נתמשך בין גושי עצים כהים, מכוסים דוק ערפילי אפרפר.

[אדמה ללא צל/ יונת ואלכסנדר סנד]

 

         
להזמנה - לחיצה על חזית הספר תחשוף את פרטיו

שיתופי פעולה נוספים בין בני זוג:

 

רינה גדעון ברוך תרגמו כמה ספרים במשותף. בקשנו מרינה שתספר מעט על עבודתם המשותפת.

"עבודת התרגום הראשונה שלנו הייתה הספר 'ג'ני' של פול גאליקו, והיא התנהלה כך:  בחדר השינה הקטנטן שלנו [אז עדיין לא היה לנו חדר עבודה] אני הייתי יושבת מול המחשב, וגדעון היה שרוע על המיטה [לא היה מקום לכיסא נוסף] ובידיו הספר.  הוא היה קורא משפט באנגלית, מתרגם אותו תרגום מילולי, ואני הייתי מקלידה אותו תוך כדי השמעתו.  אחר כך הייתי עוברת על החומר ועושה לו עריכה לשונית, ובסוף כל פרק היינו עוברים על הטקסט ביחד, מחליפים דעות, משנים, מתקנים, וכו'.    

אחר כך הדרך כבר הייתה סלולה.  קיבלנו עוד עבודות תרגום,  מ-'ספריית פועלים', 'עם עובד', 'כתר' ו-'מוסד ביאליק'.  כל תרגום של ספר מלווה תמיד בהתלבטויות והתחבטויות, בדיונים ובהתייעצויות, בדפדוף בלתי פוסק במילונים ולקסיקונים, ואף בבדיחות מהסוג של 'זר לא יבין'.  תמיד, כשהיינו מסיימים ושולחים את הספר להוצאה, היינו שואלים זה את זה:  'על מה נדבר עכשיו?'  כי הספר העסיק אותנו יומם ולילה, בשוכבנו ובקומנו.  גם הילדים שלנו סבלו מזה, כי כל הזמן התייעצנו גם איתם ובלבלנו להם את המוח בכל מיני שאלות. 

   את הספר 'האלכימאי' ביקשה מאיתנו הוצאת 'כתר' לתרגם מן התרגום האנגלי, אבל מאחר שהחתן שלנו הוא יליד פורטוגל, שכנענו אותם שמוטב שנתרגם את הספר מן המקור, בעזרתו.  כך ישבנו שלושתנו מדי ערב, לאחר יום העבודה, עם המקור בפורטוגזית ועם התרגום לאנגלית, ותרגמנו ביחד.  גם את 'העלמה פרים' של אותו סופר תרגמנו כך. 

 

שיתוף פעולה נוסף  של בני זוג היה בספר 'ללכת שבי' .
התקופה - יוני 1982, וברקע מתנהל משא ומתן על יציאת אנשי אש"ף מביירות הנתונה במצור של כוחות צה"ל. אהרון ברנע, כתב 'קול ישראל' לעניינים ערביים, הולך לראיין בכלא הישראלי את צלאח תעאמרי, סגן אלוף בפת"ח, הבכיר מבין אנשי אש"ף שנפלו אי פעם בידי ישראל. העימות בין שובה לשבוי, בין עיתונאי ישראלי למחבל פלסטיני, הופך תוך כמה שעות למפגש עז ומטלטל בין אדם לאדם, לחוויה אנושית רבת עוצמה, ששניהם עתידים לחיות תחת רישומה שנים רבות אחר-כך.
בפתח הדבר של הספר כותבים עמליה ואהרון ברנע - 'הספר, שהוא פרי עבודה משותפת של שנינו, נכתב כאילו הוא מסופר מפי אהרון, אך נחתם בסוף דבר מפי עמליה.'

 מי כתב מה?

'תשמע יש לי סיפור בשבילך', אמר לי בטלפון רס"ן דני מיחידת דובר צה"ל. 'נמצא בידינו המפקד של הילדים האלה, ילדי האר-פי-ג'י. רוצה שאשמור לך אותו? נראה לי משהו טוב'.
'מה הסיפור שלו?' שאלתי.
'אני לא יודע בדיוק את כל הפרטים, אבל הוא מוכן להתראיין', אמר דני. 'דרך אגב', הוסיף, 'הוא הסגיר את עצמו, בצידון'.
'אבל זה לא נורא דחוף הראיון הזה, מה?' אמרתי. 'הוא לא משתחרר מחר בבוקר, אני מקווה'.
רס"ן דני פלט ציחקוק קל. 'לא עושה רושם', אמר.
[ללכת שבי/ עמליה ואהרון ברנע] 

 


 



מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

 

 

 

 

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני שמח שאתה חי

כמה מלקוחותיי הם ממעריצי הספר 'בינת בשכוי'. הערצתם חורגת מגבולות ההיגיון. נ. למשל, קנתה ממני - במשך השנים - עשרות עותקים של הספר, כדי לחלק אותם לידידיה. 'אני כבר בגיל כזה' היא אמרה לי, 'שאני הולכת לבקר חברים או בבית החולים או בבית הקברות. אין כמו הספר 'בינת השכוי' לעודד את רוחו של אדם חולה, או  של אדם מת...' 
ב. למשל, מכיר את הספר בעל פה, ויכול בכל מצב לצטט מהפילוסופיה של התרנגול. אני מכיר מישהו, למשל, המסרב בכל תוקף לקרוא כל ספר אחר של אביגדור דגן, לטענתו סופר לא יכול לכתוב שום דבר אחרי יצירה ענקית כמו 'בינת השכוי'.
המישהו הזה - זה אני.
במשך השנים רחשתי לי כמה ידידים בזכות אביגדור דגן. נורית וצביקה הם שניים מהם. נדמה היה לי כי ידידי החדשים לקחו עליהם משימה לשכנע אותי לקרוא את שאר ספריו של דגן. במשך שנים השיחות שלנו, בטלפון או בפגישות באחת מחנויותיי, תמיד הגיעו לספריו של הסופר האהוב עלינו. היינו פותחים בשיר הלל לשכוי ולבינתו, ומשם השניים היו עוברים לדבר על ספריו האחרים, דברי שבח וחנופה, שאני בטוח שהעלו סומק על לחייו של הסופר, אפילו שלא היה נוכח בשיחות, למרות שלא היה לו מושג קלוש על קיומנו.
עד ש...
יום אחד, אחרי  הרבה שנים, בזמן הפינה שלי בתוכנית הרדיו של ירון אנוש, עלתה לשידור מאזינה וביקשה את אחד מספריו של אביגדור דגן. אני שאלתי אותה האם קראה את 'בינת השכוי' , וכאשר ענתה בשלילה, פתחתי בנאום השבח המוכן שלי. אמרתי בשידור את שאני חושב כבר שנים, אין ספר יפה ממנו.
ביום א', בשעה 09.00 צלצל הטלפון בחנותי, ואיש מבוגר - כך שמעתי בקולו - ביקש לדבר עם 'האדון לוי'. מעטים פונים אלי בתואר הכבוד הזה. כאשר עניתי שאני הוא המדבר, הפתיע אותי המתקשר ואמר לי: 'מדבר אביגדור דגן, סיפרו לו כי שיבחת אותי ברדיו לפני כמה ימים...'
איני יודע מה חלף במוחי, כאשר נפלט מפי המשפט המוזר ביותר שיכולתי לומר:
'אביגדור, אני שמח שאתה חי...'
עד אותו רגע - האמינו לי - הייתי בטוח שהסופר נפטר מזמן. למזלי - כך התברר - אביגדור דגן היה בעל חוש הומור בריא, והוא פרץ בצחוק גדול. מכאן ואילך השיחה הייתה נעימה ולבבית, בסופה קבענו כי נוסיף לדבר.
כעבור כמה שבועות, סיפרתי לצביקה על שיחת הטלפון, והוא העלה רעיון גאוני לקיים פגישה בינינו - חוג מעריציו של הסופר - לבין הסופר עצמו.
יומנים נפתחו ונסגרו, שיחות ארוכות טווח נערכו בין תל אביב, ירושלים וצרופה, ולבסוף נקבע הזמן המתאים לפגישת הפסגה הספרותית, בביתו של אביגדור דגן בירושלים. כל אחד מאתנו חשב ותיכנן את הדברים שיאמר לסופר האהוב, ואת השאלות שישאל. אני חשבתי לספר לו על חשיבות הספר 'בינת השכוי' בחיי. רציתי מאוד לשאול אותו על שיתוף הפעולה בינו לבין אחיו גבריאל בכתיבת הספר 'השען מסימטת המזלות', לא הצלחתי להשיג במוחי כיצד שניים כותבים רומן, ועוד יותר מזה - כיצד עושים זאת שני אחים.
רצה הגורל, ולצערי הרב, לא יכולתי להשתתף בפגישה המיוחלת. מסרתי את התנצלותי לשני ידידי וביקשתי מהם לייצג אותי בפגישה המתוכננת.
עוד הם עושים את ההכנות האחרונות למסע לירושלים, החליטו השניים להביא למארח מתנה צנועה. 'יש לי רעיון מצויין!' הכריז צביקה, והשניים עברו בין חנויות המתנות והמזכרות באיזור גוש דן, עד שמצאו את מבוקשם.
בלב רוגש דפקו על דלת הדירה בירושלים, הסופר הנערץ פתח להם את הדלת ובירך אותם לשלום.
'את איתמר לא הבאנו הפעם,' הודיעו לו, 'אבל הבאנו במקומו שי!' אביגדור דגן קילף את הנייר מעל מתנתם, וחיוך ממזרי ניצת בעיניו למראה פסלון התרנגול שהביאו לו. הוא הרים את עיניו אליהם, הודה להם על המתנה המיוחדת ועל המחשבה המקורית, ובתנועת יד הציג להם את האוסף של מאות פסלוני התרנגולים שהצטופפו בכל רחבי הדירה מאחורי גבו. 


       

להזמנה - לחיצה על חזית הספר תחשוף את פרטיו

 

רוצים לקרוא עוד מהרפתקאותיו של איתמר בחיפוש אחר ספרים אבודים?
אנחנו ממליצים לקרוא את הספר
'מיומנו של מאתר ספרים'.



צמד עיתונאים

בשנת 1978 חי אהוד יערי במשך כשנה בקהיר, כשליח הטלוויזיה הישראלית. קהילת הישראלים היתה מצומצת ביותר באותם ימים, והגעתו של שליח חדש מהארץ, הפיחה רוח חיים בחבורה הקטנה.
כך היה גם עם הגיעו של 'וולפי' שליח עיתון 'הארץ' למצרים - זאב שיף. כאשר עזבו את מצרים כבר היו יערי ושיף חברים קרובים.  

אוהד זמורה העלה את הרעיון שהשניים ישתפו פעולה וייכתבו ביחד. שיף ויערי צירפו אליהם את איתן הבר וכתבו את הספר 'שנת היונה', הסוקר את תהליך השלום בין ישראל למצרים.
ארבע שנים לאחר מכן שיתפו השנים שוב פעולה בכתיבת ספר על מלחמת לבנון.  שיטת העבודה הייתה כזאת: ראשית קבעו את מבנה הספר על פרקיו, ואז חילקו ביניהם את הפרקים. כדי להגיע לאחידות בכתיבת הספר החליטו כי כל אחד ישכתב את הפרקים של חברו. שמו של הספר - 'מלחמת שולל' - נקבע לאחר לבטים רבים והצעות שונות, תוך כדי טיסה  משותפת מהונדורס.
בשנת 1990 יצא לאור ספרם 'אינתיפאדה' - המחברים בוחנים את חזית המאבק השלישית שנפתחה מול ישראל, חזית של התקוממות עממית אזרחית, שהפתיעה את ישראל, מנהיגיה ושירותי המודיעין שלה.
בחודשים האחרונים החלו יערי ושיף לכתוב ספר נוסף, המסכם את לקחי האיתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה. הפעם התכוונו לכתוב ספר מסתי עם פחות חומר דקומנטרי, כל אחד מהם הספיק לכתוב פרק עד שבריאותו של שיף הכריעה אותו והוא נפטר.

  מי כתב מה?

 

ב-9:30 בדיוק נכנס מנחם בגין לחדר הישיבות. הוא דידה לאטו לעבר שולחן הממשלה, נעזר במקלו ועיניו כבושות ברצפה. כל אחת מתנועותיו הקרינה זעם עצור. רחש השיחות בחדר פסק. הכל ישבו במקומותיהם והמתינו - שרים, קציני צבא ומודיעין, אנשי המוסד, שירות הבטחון הכללי ויועצים למלחמה בטרור. רק אריאל שרון נעדר וחסרונו בלט במיוחד בישיבה זו. שר הבטחון היה בסיור חשאי באחת ממדינות אירופה.
[מלחמת שולל/ אהוד יערי, זאב שיף]

 



שלושה דורות

מעשה בנסיכה אמיתית, שרצתה להיות ילדה פשוטה, כאחת מילדי הרחוב. אבל מה עושים, כשחוקי הארמון המלכותי אוסרים זאת? בעזרתם של היונה הלבנה ושל הילד דני הצליחה הנסיכה הקטנה למלא את מבוקשה. זוהי עלילתו של הספר 'יונה לבנה' שכתב אריה לייב פאפיק.

פאפיק נולד בשנת 1902 בגליציה, ועלה לארץ ישראל בראשית שנות ה-20. תחילה עבד בחקלאות בעמק יזרעאל ובשרון, ובשנת 1930 השתקע בשכונת בורכוב והחל לעבוד בבנין. הוא פירסם שירים וסיפורים בשבועוני ילדים, וערך את מדור הבולאות בעיתון 'דבר לילדים'. פאפיק פירסם כמה ספרים, שעל כמה מהם חתם בשם פ. אריה: 'מסע הפלאים אל ממלכת הבול', 'תולדות הדואר בארץ ישראל', 'לאן נעלמו החיות'.

הספר 'לאן נעלמו החיות' מכיל סיפורים מחכמת הג'ונגל. הספר יצא בשנת 1970, בהוצאת ספרים 'עופר'. תרגם אותו מאידיש י. בן דב צ'חנובסקי, ואיירה אותו חנה אדולפי. מסיבה לא ברורה נכתב בעמוד השער של הספר, כי הסופר הוא אוריאל אופק.

   

ואולי בעצם סיבת הטעות ברורה - כי אוריאל אופק הוא בנו של אריה פאפיק. הבן והאב שיתפו פעולה גם בספרי השירה של פאפיק אותם תרגם אופק לעברית. בספרים 'בין ראשית ואחרית' ו-'מדרגות'  ניתן למצוא דף מול דף את המקור באידיש ואת התרגום לעברית.

   

 אנזאג

קודם אין הארץ גיט א שארך
הארך -
א אנען - דערוועקן - א ניגון
פארבלאנדזעט אין ניטהיאקע ערעטר
זוכענדיק ווערטער...
א טאפן אין דעמער - זיי קומען,
סע קייטלען זיך רינגען אין רינגען,
א זילבערן גלעקלדיק קלינגען -
און ס'ווידערקול וויל ניט פארשטומען,
ג'ווייעט א דורכן געמיט
אן אנזאג פון ליד...

בשורה

בתחילה מזדעזע הלב
הקשב -
משיכה - יקיצה - ניגון,
התועה במקומות לא מפה, מגשש הוא,
מלים מבקש הוא...
גישוש בערפל - הן באות מגבוה,
חוליות אל חוליות מצטרפות לשלשלת -
פעימת פעמון הכסף אט מצלצלת
וההד מסרב לגווע,
רוחפת תוך רגש טמיר
בשורת שיר...

בשנת 1973 התאחדו שלושה דורות של משפחת אופק להוצאת הספר 'יונה לבנה'. את הספר כתב אבי המשפחה אריה לייב פאפיק, תירגם בנו אוריאל אופק, ואיירה נכדתו - עטרה.


עטרה אופק מספרת:
'כשהתרגום היה מוכן, אבא נתן לי לקרוא את כתב-היד [נדמה לי שהייתי עדיין חיילת בגלי צה"ל], אני לא זוכרת אם החלטתי בעצמי מה וכמה לצייר, או שהחלטנו שלושתנו יחד. בכל אופן, נדמה לי שעשיתי סקיצות לכל הציורים, ואז נסענו לסבא לונק [כך קראו לו כולם] בגבעתיים וישבנו סביב השולחן הגדול שלו, וסבא בחן את הציורים, אולי העיר משהו פה ושם ואני תיקנתי בהתאם, ואז לקחתי הביתה ועברתי על הכל ברפידוגרף שאבא קנה לי. בניגוד לספרי ילדים אחרים שציירתי באותה תקופה, כאן לא הייתה שום התערבות של עורך מטעם ההוצאה.'



הידעת

הידעת כי בשנת 1885 יצא לאור בצרפת הספר 'אסופי מהאוניה צינטיה' [יזרעאל, 1967]. סיפורו של דייג המאמץ פעוט שניצל מספינה טרופה. לאחר שהאסופי גדל הוא יוצא לחפש את זהותו האמיתית. על הספר חתומים שני סופרים: האחד אלמוני לחלוטין [שכנראה כתב את הספר] = אנדרה לורי, השני מפורסם קצת יותר [אשר שמו ניתן רק למטרה מסחרית] = ז'ול ורן. אנדרה לורי הוא גם האיש האחראי על שני רומנים מפורסמים אחרים: 'הירושה הגדולה' ו-'כוכב הדרום', אשר ז'ול ורן ערך ותיקן, וחתם עליהם בשמו.



חידה

זהו את שבעת הספרים אשר מעטיפותיהם נלקחו חלקי הציורים הבאים,
מה משותף לכולם ולדף המידע הנוכחי?

 

   

 +

 +

+

 

 =  =  =
     
 

הראשון שיענה במועדון הקוראים יזכה בשובר קניה ע"ס 100 ש"ח בחנות שלנו.
יתקבלו תשובות מלאות בלבד [שמות כל הספרים + הקשר לדף המידע!]
נא לא לענות במייל!

בהצלחה!



צמד אחים

בשנת 1796, ברגע של טירוף, פצעה אן מרי למב את אביה, ודקרה את אמה למוות. כדי להוציא אותה מן המוסד לחולי נפש בו אושפזה, נטל אותה אחיה צ'רלס תחת חסותו והשגחתו, ואפילו ביטל את נישואיו לשם כך. כעשר שנים אחר כך, פרסמו האח והאחות ספר שינציח את שמם לעד בקרב סופרי הילדים בעולם - 'סיפורים מתוך שקספיר, מנוסחים למען קוראים צעירים' מאת צ'רלס ומרי למב.

 

שבעה כרכים מכנסים את כתביהם של האחים למב - סיפורת, שירה ואגדות. אך שמם יזכר לעד בזכות העיבוד המיוחד לעשרים ממחזותיו של  ויליאם שקספיר. הדעות חלוקות בנוגע לדרך עבודתם של השניים. יש הטוענים כי צ'רלס היה אחראי על העבודה כולה בגלל מצבה הנפשי של אחותו, יש הסוברים כי חלוקת העבודה היתה כך: הטרגדיות עובדו על ידי צ'רלס למב, הקומדיות עובדו על ידי מרי.

 

  מי כתב מה?

ברבנטיו, זקן המועצה הזקן מונציה, בת נאוה היתה לו, היא דסדמונה העדינה. מחזרים רבים ביקשו את ידה, גם בעבור חי סגולותיה ותומתה גם בעבור מורשת העושר הנכונה לה. אך בקרב מבקשי ידה בני ארצה ואשר עינם כעינה לא ראתה איש אשר ילך לבה אחריו. כי העלמה האצילה הזאת אשר נתנה אל לבה את רוח האנשים ולא את תארם, בחרה לאהבתה, בחירה הראויה להערצה אפס לא לחיקוי, איש שחור, בן כושים...
[מסיפורי שקספיר/ צ'רלס ומרי למב]

 

 



מתוך הקטלוג הכללי

קטלוג המידע באתר האינטרנט שלנו מכיל אלפי ספרים. זהו קטלוג שנבנה וגדל יום יום, בעיקר בעזרתכם. ניתן לחפש בו בעזרת שם הספר, שם הוצאת הספרים, אפילו מלת מפתח מספיקה לפעמים.  נאמר שאתם מחפשים ספרי שירה.  הנה חלק קטן מן התוצאות המתקבלות בקטלוג הכללי באתר כאשר בוחרים את הנושא 'שירה' במנוע החיפוש.  אם אתם רוצים לראות את פרטי הספר המלאים או מעוניינים שאיתמר יאתרו עבורכם, לחצו על "לפרטים נוספים". ספרים נוספים בנושא ניתן למצוא במדור המומלצים  באתר: שארית החיים/ לאה גולדברג, פן טדיאוש/ מיצקביץ, שירים/ ריימונד קארבר, לוית ניב/ זלמן שזר, דרכים שוממות/ חיים גראדה.

 

גשרים/ זלמן שניאור

לספר זה לוקטו שירים ופואמות מהשנים תר"ס-תרע"ב. בין השירים: לולי תקוותי, "את כל לבה מסרה לו"- המוכר בשם: "יד ענוגה", עתידות, מנשבות רוחות קרות ועוד.
'הספר' ברלין, 1922. כריכה קשה, 65 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

המהלך/ מנחם בורישו

מנחם בורישו 1888-1949 מגדולי המשוררים היהודיים באידיש. מבחינות רבות נחשב לתלמידו ולממשיכו של י. ל. פרץ. המהלך [דער גייער] ספר שעבד עליו כעשר שנים, הוא יצירתו החשובה ביותר אפוס שירי רחב יריעה על העולם היהודי של מזרח אירופה.
תג, 1995. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

כחולים ואדומים/ אמיר גלבוע

 

שירים: שבע רשויות, שירים בבוקר בבוקר, שלושה שערים חוזרים, שירים ברחוב הגדול ועוד.
עם, עובד, 1981. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

66 משוררים/ זיסי סתוי [עריכה]

מבחר חמישים שנות שירה עברית חדשה: אברהם חלפי, אבות ישורון, אמיר גלבוע, ט. כרמי, יעקב אורלנד,  חיים גורי, נתן יונתן,  אהרן אמיר, יהודה עמיחי, פנחס שדה, דליה רביקוביץ ועוד.
ידיעות אחרונות, 1996. כריכה קשה, 45 ש"ח.
לפרטים נוספים לחץ כאן
 

 

זהב/ ישראל אפרת

 

פואמה על גילוי הזהב בקליפורניה בסוף המאה ה-19.
הוצאת 'ספרים', 1942. כריכה קשה, 55 ש"ח.
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

שיקא - שירים יפניים

 

שירי הייקו - 'אגס פורח/ עלמה קוראה מכתב/ לאור ירח'.
עקד, 1960. כריכה רכה, 45 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

צפונית מזרחית/ נתן זך

שירים 1978-1967: גלות וערמה ושתיקה. wessex ועוד. הספר פורסם עם חזרתו של זך מאנגליה לאחר שהות בת 11 שנים.
הקיבוץ המאוחד, 1979. כריכה רכה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

מעבר נהר הלתי/ חיים לנסקי

בסוף שנת 1958 הגיעה לישראל מברית המועצות חבילה קטנה ובה אוצר, שהדהים את לב כל רואיו, ירושתו השירית של חיים לנסקי. שירים שנכתבו בגולת רוסיה. מבוא מאת אברהם קריב.
עם עובד, 1960. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

שירים ליריים/ מתי מגד [עריכה]

מבחר מן השירה העברית החדשה:  ביאליק,  רחל, אסתר ראב, אורי צבי גרינברג, יונתן רטוש,  פנחס שדה, זלדה, אברהם שלונסקי, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, דוד אבידן, יונה וולך ועוד.
מסדה, 1970. כריכה רכה, 55 ש"ח.
לפרטים נוספים לחץ כאן

 



מבקשים את עזרת הציבור

תוך כדי דפדוף בספר 'פואימה פדגוגית'/ מאקארנקו, אותו מצאתי השבוע לטובה מכרמיאל, שמתי לב לראשונה להקדשה המופיעה בעמודים הראשונים של הספר:

"ההוצאה העברית – לזכרו של דוב שפר, חניך השומר הצעיר בליטא ובארץ ישראל, אשר נפל על משמרתו במקווה ישראל ביום א' חשוון תרצ"ט, והוא בן שבע עשרה שנה תמים עם חיי העבודה וההגשמה החלוצית".
 
 
 

האם אתם יודעים מי הוא דב שפר? האם מישהו מזהה את האירוע עליו מסופר?

כתבו לנו!



היומן האישי

אל תחמיצו את היומן האישי של איתמר המתפרסם כל יום באתר
במדור 'מיומנו של מאתר ספרים'.

הנה כמה דוגמאות מהיומן:

יום ו' 30/11/2007

את שמו של הסופר והמורה יצחק שוייגר דמיאל מכירים מעטים, למרות שאחד מספריו הוא אולי הספר הידוע ביותר בספרות הילדים הישראלית. אורי מכפר סבא הזמין ממני לפני כמה חודשים ספר אחר של דמיאל העוסק בפרשנות המקרא. הבוקר התקשרתי להודיע לו כי הספר שביקש: 'אני קורא בתורה', נמצא, ואפילו עם הקדשת המחבר. אורי סיפר לי כי הוא היה תלמידו של יצחק שוייגר דמיאל, האיש שכתב את הספר המוכר לכולם – 'שמלת השבת של חנהלה'.

יום ב' 03/12/2007

האמת היא שיש לי – כנראה – בעיה רצינית עם עמנואל, הנוהג לבקר כמעט יום יום בחנותי בזכרון יעקב. עמנואל, בחור צעיר מצ'ילה שהתאהב בישראל לפני כמה שנים, התגייר וגם חזר בתשובה בתקופה האחרונה, הוא מעריץ גדול של יצחק בשביס זינגר 'בזכותי'. באחד מביקוריו הוא ביקש ממני המלצה לספר באנגלית, ואני סיפרתי לו על בשביס זינגר עליו לא שמע מעולם. כעבור כמה ימים הוא פרץ בסערה לחנות, ובדרכו התיאטרלית, תיאר לי כיצד הספר השפיע עליו. מאז אני משתדל למצוא לו עוד ועוד ספרים של הסופר הנערץ, אבל עמנואל כנראה כבר קרא את כולם. ביקוריו של עמנואל נגמרים לאחרונה באכזבה כאשר הוא מגלה כי לא מצאתי לו ספרים חדשים. יום אחד צץ במוחי רעיון מבריק, ואני המלצתי באוזניו על ספרו של חיים פוטוק 'שמי הוא אשר לב'. מאז, אני מחפש לעמנואל עוד ועוד ספרים של פוטוק. לפחות - עד ההמלצה הבאה שלי.

         

יום ג' 04/12/2007

  לעתים הזיכרון מתעתע, לעתים הוא חד כתער. עדנה מקרית אונו, שבקרה אתמול בחנותי זכרה ספר מכתבים שכתבה בחורה לחברה החייל שנפל באחת מהמלחמות. היא ידעה את שמו יואש, והיא זכרה שהחברה הייתה מכנה אותו 'יואשלי'. הבוקר התקשרתי להודיע לה שהספר נמצא – 'שכרון המרחבים'/ יואש ארד. אך הזיכרון קצת תעתע בה. יואש נפטר ממחלה ולא נפל במלחמה, הספר מכיל אך ורק מכתבים שהוא כתב, ואמנם על חלק מהם הוא חתם בכינוי 'יואשלך'...  

רוצים לקרוא עוד?
כנסו למדור 'מיומנו של מאתר ספרים' בעמוד השער של האתר.
המדור מתעדכן כמה פעמים ביום.



קוראים כותבים

הדף הקודם על ספריות ההשאלה היה יוצא דופן מבחינת התגובות שקיבלנו. הנושא של ספריות מהילדות כנראה פרט כנראה על נימי הזכרון, ורבים שלחו לנו תגובות. אנו מביאים מכתב אחד מתוך העשרות שהגיעו.

איתמר שלום

לרשימה המכובדת של בעלי ספריות ההשאלה הזעירות, צריך להוסיף גם את מר וגברת גוטמן [אין לי מושג מה היו שמותיהם הפרטיים] שהייתה להם חנות / ספרית השאלה זעירה בסמטה קטנטונת שיצאה מרחוב ביאליק ברמת גן, במוצא השביל שהוביל מגן המלך דוד לרחוב ביאליק [נדמה לי שבסמוך היה מתקן האופניים 'שוולב'].
ב 1955 כשהייתי ילד בן חמש שאלתי שם את הספר הראשון שקראתי אי פעם – "הבית עם הגג האדום", מאוחר יותר, מאחר ולהוריי לא היה כסף לשלם עבור המנוי שלי [לא בטוח שקראו לזה ככה אז[,
התחלתי לעבוד "אצל הגברת גוטמן" כל יום אחה"צ. הייתי מדביק ספרים "מקולקלים", מתקן ספרים "שנפתחו" באמצעות נייר דבק חום שהיה צריך להרטיב אותו המון כדי שיידבק... גברת גוטמן הייתה גם "חובשת" ספרים שכריכתם נפרמה לגמרי, והייתה כועסת בשקט, תוך מלמול בלתי פוסק על האנשים ה"לא אחראיים". מאוחר יותר נתנו לי גם למלא כרטיסי קורא וכרטיסי ספרים.
בפסח 1957 קבלתי משכורת ראשונה מגברת גוטמן – 25 גרושים איתם רצתי לקנות גלידה ב"סירה" בפלאפל של אורדע. להוותי ה"סירה" הייתה מפלסטיק בגלל הפסח....
נדמה לי שהגברת גוטמן נתפסה אצל רבים מלקוחותיה כאישה נרגנת, נמוכה וכפופה, ללא חיוך כמעט, אצבעות ידיה היו גרומות, מכופפות, כנראה תוצאה של מחלת פרקים. אני זוכר את קולה החורק, את ספרי הגרמנית, וה"רומנים" שהיו בקומה השנייה, במעין עליית גג, אך בעיקר את הריח!.
הריח של הספרים המשומשים שהייתי מסניף ממש בכוח.
את השעות שביליתי בישיבה על מדרגות העץ, בדרך לקומה השנייה של החנות הזעירה הזו, לא אשכח לעולם, זו חוויה ראשונית הזכורה לי ממש בכל החושים, הריחות, הקולות, נקודת המבט הגבוהה שאפשרה לי "שליטה" על הנכנסים והיוצאים, את עטיפות הספרים המקוריות, עם הציורים, שהיו מודבקות על קיר העץ של העלייה...
שלחת אותי לשנות החמישים,

תודה

אבנר



הרצאות

'מיומנו של מאתר ספרים'


לחיצה על חזית הספר תחשוף את פרטיו

ניתן להזמין את איתמר להרצאות בחוגי-בית, קיבוצים ועוד.

את ההרצאה פותח איתמר בסיפור כיצד הכול החל. כיצד הפך הרעיון לאתר ספרים אנשים לעסק. הוא מביא כמה דוגמאות מוזרות במיוחד של בקשות שהפנו אליו אנשים.

משך ההרצאה שעה וחצי כולל שאלות.

לפרטים:

04-6399749



מה בדף המידע הבא?

 

       



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן