דף מידע מספר 14   

10 יולי 2014

 

י ו ם   ה ש ו א ה

בגלל/ יעקב גלעד

 בגלל שאחרי המלחמה ההיא
נולדתי אני
בגלל שאחרי המלחמה
נולדת אתה

בגלל ששנינו הולכים לאיבוד
בחיפוש אחרי העבר האבוד
בגלל ההליכה מן הסוף להתחלה
בגלל העלייה החלולה

בגלל הנפילה
איזו נפילה גדולה
בגלל פחד העזיבה
בגלל שאין עוד תקווה

בגלל שאהבה סופה להיגמר
בגלל שאת האמת הפשוטה קשה לשקר
בגלל שהכוונה הייתה למישהו אחר
אני לא יכול להישאר

בגלל שקשה לי לוותר על שרידי הילדות
בגלל שקשה להפר את חוקי הבדידות
בגלל שכל חדר שינה נראה כמו חדר
המתנה

בגלל שכל בית נראה כמו תחנה אחרונה
בגלל המזוודה המוכנה לתזוזה
בגלל זכר הפרידה החפוזה
בגלל שתמיד צריך לרוץ

בגלל שזה אף פעם לא כאן
זה תמיד בחוץ
בגלל הנשיקה המרוחקת של אבא
בגלל האצבע המאיימת של אמא

בגלל שהיית הכבשה השחורה
והם היו ההורים
בגלל הדלתות הנעולות
והקולות בחדרים

בגלל האלכוהול בגלל הסמים
בגלל חלומות שאינם מתגשמים
בגלל שבדמיוני עשיתי את זה
הרבה יותר טוב

בגלל שזה כל כך טוב שזה עושה לי רע
בגלל השקר הנורא והאמת המרה
בגלל המלחמה בתלות האיומה
בגלל המלחמה ברגש האשמה

בגלל המלחמה בגלל המלחמה
בגלל שאסור לשכוח ואין לאן לברוח
בגלל הזיכרונות בגלל הזיכרונות
גם אנחנו קורבנות

בגלל שאף פעם לא היה מקום להסתתר
בגלל שאף פעם לא היה מקום אחר
בגלל הצללים בגלל החשיכה
בגלל כוח המשיכה

בגלל החולשה בגלל הבושה
בגלל הפחד בעיניים והעמדת הפנים
בגלל הבנות
בגלל הבנים

בגלל שכל חייך תחפש אהבה
של איזו אמא טובה
בגלל שכל חייך תחפש
איזה אבא לפייס

בגלל שהחיפוש אף פעם לא נגמר
בגלל שהחיפוש אף פעם לא נגמר
בגלל שככה זה היה ויהיה תמיד
בגלל זה

השיר 'בגלל' הוא אחד משירי האלבום 'אפר ואבק' של יהודה פוליקר ויעקב גלעד. גלעד, אשר כתב את המלים, הוא בנה של הלינה בירנבאום, ניצולת שואה, מחברת הספר 'החיים כתקוה'.



 

 פנקס הניצולים

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

את הסיפור הזה אני מתחיל מסופו. לא יהיה בו סיום מפתיע, לא תהיה בו קריצה.  את הספר שמצאתי לאסתר מרמת גן לפני כמה שנים, אני לא אמכור לעולם. מאיר מחיפה היה מוכן לשלם עבורו סכום כסף גדול, וגם גיא, וניר, ועוד ועוד אספנים שלא הכירו אותו כלל.

 

עד שאסתר התקשרה לתוכנית הרדיו של ירון אנוש, בה אני משתתף, גם אני לא ידעתי על קיומו של הספר. מי היה מאמין שכבר בשנת 1945 נערכו רשימות של ניצולים, לפי ארצות מוצאם.
אסתר - המאזינה השנייה באותו שידור - הציגה את עצמה כ-'אסתר מרמת גן', וביקשה שאמצא לה ספר המכיל את שמות הניצולים ממחנות ההשמדה. "אני," היא אמרה, "מחפשת קרובי משפחה שנעלמו!". אמרתי לה שאני לא יודע על קיומו של ספר כזה, והצעתי לה לפנות למוסדות כמו 'יד ושם' ו-'בית התפוצות'. אסתר הסבירה כי היא אשה מבוגרת, וקשה לה להסתדר במוסדות ובספריות גדולות, בגלל המרחק הגדול שהיא צריכה ללכת. היא ביקשה, אם אני יכול, למצוא לה ספר כזה, כדי שתוכל לעיין בו בביתה.
הבטחתי לחפש.

ביום ששי אחד בשעות הצהרים, כמה שנים מאוחר יותר, פירקתי ספריה של אשה מבוגרת שנפטרה. נכדה הזמין אותי לביתה ברמת גן, ברחוב קטן היוצא משדרות ירושלים, לקחת את כל ספריה. כיוון שהיה עלי להספיק להגיע לביתי בצפון הארץ, עוד לפני שידור תוכניתו של ירון אנוש, העמסתי את ארגזי הספרים, אפילו מבלי לעבור על תוכנם, נפרדתי מהנכד ונסעתי לחנותי במושב צרופה.
כאשר הגעתי, הודעתי לקלוד, מפיקת התוכנית, כי לא אספיק להגיע לביתי, ואני אאלץ לדבר עם המאזינים מהטלפון של החנות. בזמן ההמתנה לתורי התחלתי למיין את הספרים שהבאתי, ולנקותם. כך עברתי ספר אחר ספר, עד שהרגשתי לפתע איך הדם אוזל מפני. התיישבתי ליד השולחן, והתחלתי לדפדף בהתרגשות בדפי הספר שאחזתי - 'פנקס הניצולים'!
ספר כזה בדיוק ביקשה ממני מאזינה לפני כמה שנים. על הכריכה הקדמית קראתי שזהו חלק א' מתוך 'רשימות יהודים שנשארו בחיים בארצות השונות של אירופה'. הספר, שיצא לאור בשנת 1945 [!], על ידי המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית, הכיל 60,000 שמות של ניצולים, מחולקים לפי ארצות מוצאם.


צלצול הטלפון קטע בחדות את הרהורי. קלוד, המפיקה, הודיעה לי שאני מייד עולה לשידור.
אני עדיין זוכר את הרעד בקולי, כאשר התחלתי מונה את רשימת ה'מציאות'. בתחילת כל תוכנית, אני נוהג לספר על כמה מהספרים שמצאתי למאזינים במהלך השבוע. בראש הרשימה ציינתי כמובן את 'פנקס הניצולים' שמצאתי לפני כמה דקות. הסברתי לירון, מנחה התוכנית, ולמאזינים, כי כיוון שאיני יושב כרגע מול המחשב, איני יודע את שמה של המאזינה, ולא יכולתי להודיע לה על מציאת הספר. רק רציתי, אם במקרה היא מקשיבה לתוכנית, שתדע כי הספר אותו ביקשה לפני כארבע שנים - נמצא.
ידעתי בדיוק מה יקרה.  תוך כמה דקות, המאזינה תתקשר בהתרגשות לרדיו ותשאיר לקלוד את הפרטים שלה. אפילו אם היא לא מאזינה לשידור, מישהו כבר ימסור לה הודעה. במקרה שהיא לא תצליח להגיע לאולפן בגלל העומס הרב על הקווים, היא תשאיר לי הודעה באחת מחנויותיי. ביום ראשון בבוקר, הספר כבר יהיה בדרך אליה.
אך דבר מכל אלה לא קרה.
ביום א', בשעות הבוקר המוקדמות, התקשרתי לאסתר - את שמה מצאתי במחשבי - לבשר לה על מציאת הספר שהיא כל כך רצתה. הטלפון בביתה, כך הבהירה לי ההודעה הקולית, היה מנותק.
בלבי כבר ידעתי.
התקשרתי לשירות המודיעין של בזק וביקשתי את מספרה של אסתר ר. מרמת גן. הטלפנית סיפקה לי שני מספרים. האחד - אותו כבר ניסיתי קודם לכן, והשני חיבר אותי למפעל המייצר לבני נשים! המרכזנית במפעל הסבירה לי בתוקף כי אין להם עובדת בשם אסתר ר. אני התעקשתי. סיפרתי לה כי אסתר היא אישה מבוגרת, לא מתקבל על הדעת שהיא אחת מהעובדות, אולי היא בעלת המפעל לשעבר, עובדה שהטלפון רשום על שמה. המרכזנית העבירה אותי למנהל. הוא התעניין לדעת מי אני, ומדוע אני מחפש את אסתר. הצגתי את עצמי בפניו. שמי איתמר לוי, ויש לי פינה בתוכנית רדיו, בה אני עוזר לאנשים למצוא ספרים אבודים. הוספתי, כי אני מחפש את אסתר כדי להודיע לה על ספר אותו ביקשה ממני לפני כמה שנים.
'הספר מאוד מאוד חשוב לה,' ציינתי באוזניו. 'אחרת לא הייתי מחפש אותה כל כך!'
'אסתר נפטרה לפני שנה,' בישר לי מנהל המפעל. 'אם אתה מעוניין, אני יכול לתת לך את מספר הטלפון של בנה...'

שבוע לאחר מכן, בפינת 'המציאות' שלי בתוכנית הרדיו, סיפרתי לירון ולמאזינים על מותה של אסתר. באותו שידור הבטחתי לשמור את הספר אצלי, עבור כל אלה שיבקשו למצוא בו יום אחד שמות של ניצולים וקרובי משפחה.

 

הסיפור מופיע גם בספרו של איתמר
'מיומנו של מאתר ספרים'



 

מי מכיר?  מי יודע?

רוצים לעזור באיתור ספרים?

האם אתם מכירים ספר שפרטיו מתאימים לתיאור הבא:

"ספר די גדול, מצרפת (כנראה), המראה רק בציורים את מלחמת העולם השניה.
הדמויות: צרפתים - ארנבות, גרמנים - זאבים, אנגלים - כלבי בולדוג וכו"

אנא שלחו את תשובותיכם לאימייל



 

 מכתבים מהתופת

 

 

_________________

הספר 'קידוש השם' מכיל כתבים מימי השואה מתוך הגנזים של ארכיון רינגלבלום בגיטו וארשה: חוויות המלחמה של יהודי, מן החיים הדתיים בימי המלחמה, האשה היהודיה, סחיטת כספים מיהודים על ידי יהודים, חורבן הקהילות, פולקלור לעת מלחמה ועוד.

"ידידים יקרים
בעת שאנו כותבים לכם 95% מיהודי פולין כבר הושמדו בייסורי אימים בתאי הגזים, באתרי העינויים של טרבלינקה, סוביבור, חלמנו, אושוויץ, או שנרצחו ב-'מבצעי חיסול' באין ספור גיטאות ומחנות... ספק אם נשרוד אנחנו העוסקים בצרכי הציבור, הפועלים במחתרת כפולה. לכן אנו מבקשים לדווח לכם במלים קצרות אודות הפעילות המקשרת אותנו עמכם במיוחד...

הוקם הארכיון היהודי המרכזי, שהוכתר בשם התמים 'עונג שבת'. את הארכיון הקים וניהל ד"ר עמנואל רינגלבלום... הארכיון אסף תעודות ומסמכים העוסקים בנתיב היסורים של היהודים בפולין. מרבית המסמכים שהועברו לחוץ לארץ מקורם בארכיון שלנו. בעזרת הידיעות המדויקות על גדול הפשעים שבהיסטוריה, הזעקנו את העולם..."


ד"ר א' ברמן, ד"ר ע' רינגלבלום
וארשה, 1.3.1944

 

  

_________________

ההיסטוריון ואיש הציבור ד"ר עמנואל רינגלבלום הקים וניהל במחתרת גטו וארשה מפעל תיעוד 'עונג שבת', הידוע יותר בכינויו 'גניזת רינגלבלום'. מסמכי "עונג שבת" הוטמנו בשלושה כדי חלב.
אחד המקומות בהם הוסתר החומר נתגלה
ב-1946 ומקום נוסף
ב-1950.

 

 



 

הידעת?

הידעת כי המשורר מרדכי גבירטיג היה נגר במקצועו, וכתב את שיריו תוך כדי תיקון וחידוש רהיטים ישנים. שמו המקורי היה מרדכי בירטיג, והוא הוסיף לשמו את ה-'ג'. "כנגר אני בירטיג וכמשורר אני גבירטיג!". בתקופת השואה התגורר בגיטו בקרקוב יחד עם הצייר אברהם נוימן. באקציה של 4 ביוני 1942, נלקחו השנים ונורו בדרכם לבלזיץ. שירו הידוע ביותר: "העיירה בוערת".

 

אחים בָּעֲירת שרפה,
עיירתנו בוערה כולה,
בה רוחות שחורות יסערו,
להבות חורבן יבערו,
עקבותיה לא נשארו,
היא עולה באש,
ואתם חובקים ידיים
בלי הושיט עזרה
בלי כבות את אש הלהב
אש העירה.

 



 

מתוך הקטלוג הכללי

הנה חלק קטן מן התוצאות המתקבלות בקטלוג הכללי באתר כאשר בוחרים מתוך רשימת הנושאים בנושא "שואה". 

 

החלום והיום/ רחל הולנדר 

סיפורה של בטי, נערה ניצולת שואה מהולנד, הנמצאת אצל משפחה אמידה בשווייץ.
הקיבוץ המאוחד, 1980. כריכה רכה, 270 עמ'.
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

 

נערה מול גרדום/ פאני סולומיאן לוץ

פאני סולומיאן לוץ הייתה פעילה ב'מכבי', ועבדה כמורה להתעמלות רפואית בבתי החולים הגדולים. בתקופת הכיבוש הגרמני סירבה לעבוד ביודנראט בפינסק ושימשה קשרית בקרב הפרטיזנים הראשונים. עם חיסול הגיטו הצליחה לעבור ליערות, ושם עבדה כאחות, ואח"כ כרופאה ראשית בקרב הפרטיזנים.
ספרית פועלים, 1971. כריכה קשה, 175 עמ'.
לפרטים הוספים לחץ כאן

 

 

יעקב השקרן/ יורק בקר

סיפור מימי מלחמת העולם השניה, שמיקומו בגטו יהודי במזרח אירופה. בגיטו נפוצה השמועה כי ברשותו של יעקב חיים, גיבור הסיפור, מצוי רדיו. הידיעה מפיחה חיים ותקווה בלב תושבי הגיטו, ויעקב נאלץ להמציא מדי יום ידיעות חדשות.
עם עובד, 1979. כריכה רכה, 220 עמ'.
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

 

הזהו אדם?/ פרימו לוי

פרימו לוי, כימאי יליד טורינו, מתאר בספר זה - יצירתו הראשונה - את השנתיים שבהן שהה במחנה המוות אושוויץ.
עם עובד, ספרית אפקים. כריכה רכה, 188 עמ'.
 
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

מרד הנצורים/ ישראל גוטמן

ספר מחקר מקיף על צמיחת המחתרת היהודית בגטו וארשה ועל דמותו של מרדכי אנילביץ'. מחקר אשר התבסס מצד אחד על עדויות שבעל-פה, זיכרונות שבכתב, תעודות ומסמכים, ומצד שני על יומנו האישי של המחבר כחבר פעיל בתנועת המחתרת.
ספרית פועלים, 1963. כריכה קשה, 416 עמ'.
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

 

 

איש חי"ל/ אליעזר גלעוז

יומן של איש מושב בבריגדה היהודית. תיאור נאמן לתפקיד המכריע שמילאו חיילי הבריגדה בעזרה לפליטים היהודים בשואה, ובפעולות הברחה וההעפלה.
הוצאת אל-גל, 1971. כריכה קשה, 208 עמ'.
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

 

לטראנסניסטריה ובחזרה/ מלי חיימוביץ [הירש]

הספרון הוא מיסמך אנושי ונוגע ללב. מלי, ילדה רכה מבית יהודי חם, מוצאת עצמה במהלך מלחמת העולם השניה, במזרח אירופה הבוערת, יתומה מהוריה ושכולה מאחיה, בודדה בתוך תופת השואה, ונחלצת ממנו.
1993. כריכה רכה. 74 עמ'.
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

 

אינאדה/ זופיה גרוס-שמורק

אינאדה היא שם של עיר קטנה על חוף הים בטורקיה, אליה הגיעה אוניית הפליטים בשנת 1944, ובתוכה המחברת. היא מספרת בלשון פשוטה על התלאות שעברו עליה ועל בעלה, הרופא הצעיר, בשנות השואה, בדרכם להימלט מציפורני הנאצים.
משואה, 1990. כריכה רכה, 64 עמ'.
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

 

המצעד/ אביבה פליישמן

אביבה פליישמן היא ילידת הונגריה אשר חוותה את אימי השואה על עורה ועל נפשה. 'המצעד' מבוסס על נסיונה האישי. במשפט אייכמן [1961] עלתה על דוכן העדים לתאר את מצעד המוות.
הוצאת יאיר, 1998. כריכה רכה, 127 עמ'.
הספר ישלח כמתנה לכל מי שירכוש ספר המופיע בדף המידע.
לפרטים נוספים לחץ כאן



"המפלצת באזיקים"

משפט אייכמן בראי הספרים

ביום כ"ה בניסן תשכ"א (1961), בשעות הבוקר, נשמעה בבית העם בירושלים הקריאה "בית המשפט!". "קולו החד והחותך של פקיד בית המשפט בירושלים פילח את קורות ענותו (=סבלו) של העם היהודי … למשמע שתי המלים העבריות 'בית המשפט', קם ממקומו ועמד דום [מי שהיה] ראש משמידיו של העם היהודי בתקופה האומללה ביותר בתולדות האנושות - אדולף אייכמן". כך כתב המשורר נתן אלתרמן על פתיחת הדיונים.

משפטו של אייכמן, 1962-1961, נערך  בירושלים, וריתק את תשומת-ליבו של הציבור בישראל, ובעולם כולו. היתה זו הפעם הראשונה שפרשת שואת יהודי אירופה עמדה למבחן בפני גוף משפטי מוסמך. בעקבות המשפט נכתבו עשרות ספרים, אותם ניתן לחלק לחמישה סוגים עיקריים:

המרדף - עיתונאים, סופרים ואנשי מוסד ניסו לתאר את המצוד אחר הפושע הנאצי. הספר הידוע מכולם הוא ספרו של איסר הראל 'הבית ברחוב גריבלדי', ספר שתורגם לשפות שונות ואף הפך לסרט. מלבדו קיימים ספרים אחרים המתארים את המרדף - הרדיפה אחר אייכמן/ שמעון ויזנטל. איך נתפס אייכמן/ משה פרלמן. 15 שנה רדפתי אחרי אייכמן/ טוביה פרידמן. אייכמן בידי/ פיטר מן, אורי דן.

       

לחיצה על עטיפות הספרים תוביל אל פרטי הספרים בקטלוג האתר.

המשפט - אנשי תקשורת רבים הגיעו לסקר את המשפט. רבים מהם ליוו את הדיונים מתחילתם ועד סופם. מייד לאחר ביצוע גזר הדין החלו להופיע ספרים, המתארים את מהלך המשפט. מול תא הזכוכית/ חיים גורי. פרשת אדולף אייכמן/ הנרי א. צייגר, כאן רגש העולם/ סניידר, מוריס. אני אדולף אייכמן.../ לאדיסלאב מניאצ'קו. אייכמן בירושלים / חנה ארנדט.

       

לחיצה על עטיפות הספרים תוביל אל פרטי הספרים בקטלוג האתר.

הפרוטוקולים - יצאו גם ספרים המתעדים את כתבי ההגנה והתביעה, עדויות, חקירות, סיכומים, פסקי דין ועוד. חלק מהמשתתפים במשפט עצמו תיעדו את עבודתם בספר. השואה והמשפט/ ברלס, בלומנטל וקרמיש.  השואה בחינוך הנוער/ גדעון האוזנר. מנדל זה אני/ נעמי קורל. נאום הסיכום/ גדעון האוזנר

       

לחיצה על עטיפות הספרים תוביל אל פרטי הספרים בקטלוג האתר.

העדים - חלק מהעדים שהשתתפו במשפט הוציאו במשך השנים את עדויותיהם בצורת ספר. אנחנו לא נושענו/ דוד וודובינסקי. המצעד/ אביבה פליישמן. במחנות לא בכו/ אהרן פרץ. פרידה ממילא 18 / הלה רופאייזן-שיפר. רסיסי זכרונות / רבקה קופר. לדור אשר לא ידע / חולדה קמפניינו. הסנה הבוער / צבי הנריק צימרמן. שריד מסוביבור / דב פרייברג. אדם וצלמו / שמואל הורוביץ.

       

לחיצה על עטיפות הספרים תוביל אל פרטי הספרים בקטלוג האתר.

המחקר ההיסטורי - ספרים שנכתבו על השפעת המשפט על מדינת ישראל ועל זכרון השואה. מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן/ חנה יבלונקה. יד ושם [כרך ה'] - קובץ מחקרים בפרשיות השואה והגבורה. משפט אייכמן/ אניטה שפירא, האומה והמוות/ עדית זרטל ועוד.

       

לחיצה על עטיפות הספרים תוביל אל פרטי הספרים בקטלוג האתר. אם אתם מעוניינים בחומר נוסף בנושא, הקישו 'אייכמן' במנוע החיפוש באתר, ובחרו בחיפוש לפי 'מילות מפתח'.



 

 מאחורי הקלעים של דף המידע

לפני כמה שבועות, בשיחת אינטרנט שיגרתית בין האנשים העמלים על הכנתם של דפי המידע, התחלנו לבנות את בסיסו של דף המידע של יום השואה. בלי שנחליט ידענו כי מדובר בדף מיוחד במינו. הפעם, אנחנו צריכים להשתדל יותר.
אמרנו כך, ואמרנו אחרת.
אני ציינתי כי במדור 'מבקשים את עזרת הציבור' הייתי רוצה לספר על המאייר שמוליק כץ, ועל ספר החסמבה האבוד.
'חסמבה? איך חסמבה קשורה ליום השואה?' נשאלתי.

בשנת 1926 נולד בוינה המאייר והצייר שמוליק כץ. כאשר כבשו הנאצים את אוסטריה, ברח עם משפחתו להונגריה בה שהה בזמן השואה. בשנת 1946 עלה שמוליק לארץ ישראל באניה 'כנסת ישראל',  ולאחר שהות  במחנה המעצר בקפריסין, עלה לארץ והיה בין ראשוני קיבוץ 'געתון'.
שנתיים אחר כך הפכו איוריו של העולה החדש לחלק מהמיתוס של 'הצבר'. ציוריו לסדרה 'חסמבה' מאת יגאל מוסינזון, שהופיעה על גליונות 'על המשמר', ובהמשך גם בכרכים הראשונים של הסדרה 'חסמבה [חבורת סוד מוחלט בהחלט]', צרבו בתודעת הקוראים את דמותו של ירון זהבי הנער האמיץ.
לאחר שהספר הראשון יצא לאור בשנת 1950, קיבל שמוליק - פליט השואה - עותק מתנה עם הקדשה של הסופר, המודה לו על תרומתם הרבה של איוריו להצלחת הספר.
כעבור כ-50 שנה, נערכה במוזיאון יד ושם תערוכה, שנועדה להציג את הישגיהם של אמנים ניצולי שואה. הפנייה לשמוליק כץ להשתתף בה, הייתה טבעית לחלוטין. הוא התבקש להשאיל לתערוכה את ספר החסמבה שברשותו עם הקדשת המחבר. לאחר היסוסים רבים והתלבטויות, ולאחר שהובטחה לו הגנה מירבית על הספר, הסכים כץ למסור את הספר היקר לתערוכה.
ביום שישי אחד, כמה דקות לפני שידור תוכנית הרדיו בה אני משתתף, התקשר שמואל כץ לביתי. הוא סיפר לי כי מישהו גנב את הפריט היקר מתחת לאפם של השומרים במוזיאון. שמואל ביקש שאנסה למצוא עבורו את הספר הגנוב.
הסברתי לו כי לדעתי זה אבוד. זאת נראית לי 'גניבה מוזמנת'. מישהו שמאוד חשק דווקא בעותק המסויים. אבל למרות זאת סיפרתי למאזינים על שהתרחש וביקשתי את עזרתם. במקביל פניתי לאספני ספרים ולסוחרים, וביקשתי מהם ליידע אותי על כל מכירה מיוחדת של ספר חסמבה עם הקדשה של המחבר.
השנים חלפו. דבר לא קרה. מדי פעם היה מישהו מתקשר אלי לספר לי על ספר חסמבה עם הקדשה, אבל זה לא היה ספרו של שמוליק כץ. לכן חשבתי שיהיה זה ראוי לפנות לעזרת הציבור למצוא את הספר שנגנב ממוזיאון 'יד ושם', דווקא בדף המידע העוסק ביום השואה.
המשתתפים בשיחה התעניינו לדעת למה בדיוק אני מצפה? מה אני חושב שיקרה בעקבות הפנייה? ואני השבתי שאולי מי שמחזיק את הספר יתחרט על מעשיו ויחזיר את הגניבה לבעליה.
"אתה אופטימי מדי..." הם טענו, והמשך השיחה נדחה לימים הקרובים.
כעבור מספר דקות צילצל הטלפון בחנותי.
מעבר לקו היה שמוליק כץ.
"איתמר, רציתי לבשר לך שהספר הוחזר!" הוא אמר לי בהתרגשות. "אחד מעובדי 'יד ושם' ביקר בחנות לאביזרי רכב בשכונת 'מאה שערים', וכאשר סיפר כי הוא עובד ב'יד ושם', ניגש אליו אברך צעיר ושאלו האם יהיה מוכן להעביר משהו למוזיאון. הוא עזב את החנות לזמן קצר, וכשחזר החזיק בידו שקית ובה הספר חסמבה, שנגנב לפני כ-8 שנים. האברך סיפר כי את הספר גנב חברו, שחזר בינתים בתשובה, התחרט על מעשיו, ומעוניין להחזיר את הגניבה לבעליה..."

 



 

 

 הידעת?

   

הידעת כי הספר 'הילדה משם'/ שרון רכטר [נוצה וקסת, 1987]  מביא את סיפורה של יתומה, בת 11, ניצולת שואה, העולה ארצה אחרי שנים קשות של נדודים וחיים ביערות, אלא שכאן, בארץ, מצפה לה התמודדות חדשה על מקומה בחברתם הסגורה של ילדי הקיבוץ אליו הגיעה. שרון רכטר, מחברת הספר, כלל לא הייתה בשואה. את סיפורה כתבה לפי קטעי זיכרונות ועדויות ששמעה מקרובי משפחה. בזמן כתיבת הספר הייתה הסופרת בת 11!



 

 מכתבים מהתופת

 

 

_________________

בספר, שיצא בשנת העשרים למותו של שושו בכלא הנאצים בהולנד, מתייחדים עם זכרו חבריו מנעורים וחברי המחתרת החלוצית, שהוא היה הרוח החיה בה והראשון להתנגדות. פעליו בתקופה ההיא משתקפים בעיקר ממכתביו משנות הנעורים ומתקופת המחתרת.

"האם שומר אתה את מכתבינו? אחרי המלחמה זה עלול להיות מעניין שוב לקרוא את כל סבך הרגשות, על ההרהורים וכד'... ראינו דברים יפים בדרך, אי אפשר ליהנות ממש, אם כי אני מסוגל לדחות לזמן מה מחשבות נוגות, מי יודע מה יקרה לנו מחר... אני אסיר תודה על שביכולתי לפעול עוד ולהיות בתנועה, לי ניתן עדיין להיאבק עם הגורל וזה חשוב, אפילו מפסידים במערכה. וכאשר יקרה לי אסון מחר, אוכל להיות שקט לגמרי, לא אצטער אף לרגע. העזנו להילחם ונכשלנו... גורל אנושי. מחזקת אותי המחשבה שנאבקנו לא רק למעננו."

 

יכין סימון [שושו], נובמבר 1942


_________________

יכין סימון [שושו] נולד בשנת 1919 בברלין. עסק בהדרכה ובהכשרה של נוער ציוני. בסיועו של חסיד אומות העולם יופ ווסטרוויל, הבריח מאות חלוצים מהולנד. נתפס על ידי הגרמנים בשנת 1943, והוצא להורג. יש האומרים כי שם קץ לחייו.

 

 



 

אנו מבקשים את עזרת הציבור

היום, יותר מתמיד, נחוצה פעילות נמרצת על מנת למנוע מהשואה להישכח. דור הניצולים הולך ונעלם, ומי יודע מה ישאר בתודעתם של הדורות הבאים.

'יום השואה' עשה ועושה שירות גדול להנצחה. זוהי הזדמנות חד פעמית למערכת החינוך, לתקשורת, למוסדות הציבור, לתנועות הנוער להתעסק במאורעות שהתרחשו לפני עשרות שנים. אבל... זהו רק יום אחד בשנה. רק שעות בודדות בהן צריך להספיק לתאר ולהזכיר אירועים ומעשים איומים שנמשכו שנים מספר. מדרך הטבע, מתעסקים כולם בנושא המרכזי של ההשמדה, וכך דברים רבים אינם באים לידי ביטוי: חיי היום יום, הכלכלה, האמנות, הספרות, המוסיקה, החינוך, הספורט, העיתונות, החגים, האירועים המשפחתיים, תנועות הנוער, כמה באמת אנחנו יודעים עליהם?

אנו מציעים לקבוע את שנת תשס"ח כשנת השואה. לא שנה של טקסים ואירועים, את זה יש להשאיר ליום השואה. אנחנו מתכוונים לשנה בה נקדיש תשומת לב מיוחדת ורגישה לנושא. בתי הספר יוכלו להרחיב בלימוד התקופה. תיאטראות יציגו מחזות שנכתבו בזמן השואה, או העוסקים בנושא. הוצאות הספרים יפרסמו ספרי זכרונות ועדויות. תזמורות יבצעו יצירות שנכתבו בגיטאות. תערוכות אמנות יוקדשו לנושא. התקשורת תוכל להזכיר מאורעות מהשואה לאורך כל השנה. משרדי הממשלה ויחידות בצבא יציינו את השנה בפעילויות מיוחדות. אין צורך בתקציבים, אין צורך בועדות, ובישיבות ובתקנונים. צריך רק להחליט.

לכן אנחנו פונים אליכם,  הפעם איננו מבקשים את עזרתכם בפתרון תעלומה ספרותית. הפעם, אנו זקוקים לעזרה בהפצת רעיון הקשור לזכרון השואה. אם הרעיון מדבר אליכם, הפיצו אותו ברבים, שלחו אותו לחברים, ולבני משפחה, ולמחנכים, ולמנהלי בתי ספר, ולפוליטקאים, ולשרים, ולאנשי ציבור, ולעיתונאים, ולסופרים. יום אחד הרעיון יגיע לאיש שצריך להחליט כי שנת תשס"ח תהיה 'שנת השואה'.

לו אנו אומרים: "אתה צריך רק להחליט, אנחנו כבר נעשה את העבודה. כל אחד בתחומו."

 



 פינת הילד

קיטי יקרה
תמונות מיומנה של אנה פראנק

                                                                        יום א', 14 ביוני 1942
ביום ו', 12 ביוני, הקיצותי כבר בשש, ואין פלא בדבר - היה זה יום הולדתי... כמה דקות אחרי שבע הלכתי לאבא ואמא, ואחר כך לחדר המגורים כדי להסיר את העטיפות מן המתנות שקיבלתי. אותך ראיתי לפני כל, והיית יקר לי מכל מתנותי.

                                                                       שבת, 20 ביוני 1942
כמה ימים לא כתבתי, כי עוד רציתי לחשוב היטב על כל ענין היומן. בשביל ילדה כמוני זו חויה משונה לכתוב יומן...החלטתי לא להסתפק ברשימת העובדות, כפי שעושה כל אדם. רוצה אני שיומן זה יהיה לי הידידה. אקרא לה קיטי.

 

חיי לא עברו בלי חרדה... החלו הצרות ליהודים. בזה אחר זה פורסמו חוקים נגד היהודים. היהודים חייבים לענוד מגן דוד, היהודים חייבים למסור את אופניהם, אסור ליהודים לנסוע בחשמלית... אסור ליהודים להופיע ברחוב אחרי שמונה בערב... אסור ליהודים לבוא לתיאטראות, בתי קולנוע, או שאר מקומות שעשועים... יהודים חייבים לבקר בבתי ספר יהודיים.

                                                                      יום ד', 8 ביולי 1942
קיטי יקרה ...בשעה שלוש צלצל מישהו בדלת. אני לא שמעתי את הצלצול, כי שכבתי בנחת בכיסא נוח על המרפסת וקראתי באור השמש. כעבור רגע הופיעה מרגוט ליד דלת המטבח, נרגשת מאוד. "באה קריאת התייצבות לאבא מהס.ס."... נבהלתי מאוד. קריאת התייצבות - הכל יודעים מה פירושו של דבר. כבר ראיתי בדמיוני מחנות ריכוז ותאי בידוד.

...מחבוא... וכי היכן נתחבא, בעיר, בכפר, בבית, בביקתה? מתי, כיצד, היכן...? אלו היו שאלות שאסור היה לי להציגן, ואף על פי כן חזרו וצפו שוב ושוב. מרגוט ואני התחלנו לארוז בילקוט של בית הספר את החפצים הנחוצים ביותר. הדבר הראשון שארזתי היה יומני, זו המחברת עטופת הקרטון, ואחריה מכבנות, ממחטות, ספרי לימוד, מסרק, מכתבים ישנים. את הדברים האוויליים ביותר הכנסתי לאותו ילקוט. אך אין אני מצטערת על כך. זכרונות חשובים לי משמלות.

                                                                    יום ה', 9 ביולי, 1942
קיטי יקרה, כך הלכנו בגשם השוטף - אבא, אמא ואני - כל אחד עמוס ילקוט של בית ספר ורשת של קניות, גדושים חפצים מחפצים שונים... רק לאחר שהיינו ברחוב, סיפרו לי אבא ואמא, מעט מעט, את כל פרטי תכנית המחבוא... המחבוא עצמו היה בבנין בו שכנו משרדי אבא... חדרנו הקטן בעל הקירות הערומים נראה תחילה קודר מאוד. אך הודות לאבא, שהביא בעוד מועד את אוסף כוכבי הקולנוע והגלויות המצויירות שלי, יכולתי למרוח את הקירות בדבק ולהפוך אותם לתמונה גדולה אחת.

                                                                  יום ו', 21 באוגוסט, 1942
קיטי יקרה, ה'מחתרת' שלנו הפכה רק עכשיו למחבוא אמיתי. מר קראלר ראה צורך להעמיד ארון לפני הדלת למחבואנו [כי בזמן האחרון מרבים לחפש בבתים אופניים גנובים], אבל זהו כמובן ארון מסתובב על צירו ונפתח כמו דלת. 

                                                                 יום ד', 29 במארס, 1944
קיטי יקרה... שערי בנפשך, מה מעניין יהיה הדבר, אם אפרסם רומן על המחבוא. לפי השם בלבד יחשבו הכל, שזה רומן בלשי.

     

 מיליוני אנשים קראו את 'יומנה של נערה' בשפות רבות, מאז שהתפרסם לראשונה בשנת 1947. קריאה ביומן נותנת תמונה של רדיפת יהודים מצד אחד, ושל חייה של נערה צעירה החיה במסתור מצד שני.
אנה פראנק 1945-1929 בת השלוש עשרה ובני משפחתה, נאלצו, יחד עם אחרים, למצוא מחבוא מפני הנאצים. שנתיים ימים הסתתרו במחבוא, בבית משרדים באמשטרדם, כשידידיהם ההולנדים מסכנים את נפשם ודואגים למחסורם. חדשים אחדים לפני שחרור הולנד נתגלו והועברו למחנות ריכוז. ביומנה מתארת אנה את העובר עליה ועל שאר דיירי המחבוא. ספרה של אנה 'אנה פראנק - יומנה של נערה' [קרני, 1953] נקרא בשפת המקור, ההולנדית, 'הבית האחורי'.

 



 סיפורו של סידור

בערב חג הפסח האחרון, כמה שעות לפני 'הסדר' קיבלתי לתיבת הדואר
האלקטרוני שלי את המכתב הבא:

"לאיתמר לוי שלום רב וחג שמח
אבקש עצתך או עזרתך:
מצאתי בביקורי בהונגריה סידור תפילה עם תרגום להונגרית אשר הודפס בשנות העשרים של המאה הקודמת. בראש הספר הקדשה בכתב יד של אבי שנספה בשואה. הספר, כנראה, היה מוסתר (קבור) במהלך המלחמה, ומצבו לא טוב, דפיו מתפוררים.

האם יש אפשרות לשמר בצורה כלשהי את הספר ולהציל אותו מהתפוררות מלאה?

ממתין לתשובתך ומודה מראש.

אביגדור, אשקלון."

לאחר החג התקשרתי לאביגדור, הבטחתי לו שאחפש בשבילו מישהו שיוכל
לטפל בספר המיוחד, ולשמר את דפיו. ביקשתי ממנו שישלח לנו כמה מלים
על הסידור ועל מציאתו.

 

אבות משפחתי, משפחת לוינגר, הגיעו באמצע המאה ה – 18 מצ'כיה לכפר BELED שבמערב הונגריה, ומאז ועד הגירוש למחנות ריכוז גרו חלק מבני המשפחה בכפר ועסקו בחקלאות וממסחר זעיר. לפי הסיפורים, אחד מבני המשפחה אפילו שירת במשמר המלכה מריה טרזיה.
בשנות ה–40 של המאה הקודמת גרו שני אחים (מתוך שישה) ודודה זקנה בבית המשפחה. לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה, במרץ 1944, החלו להגיע שמועות על גירוש היהודים. דודי שלמה, שהאמין שבקרוב תיגמר המלחמה והיהודים יחזרו לבתיהם, החליט להסתיר חלק מרכוש המשפחה, ולהטמינו בתוך צינור בטון באדמה, בעיקר חפצי בית שישמשו את החוזרים.

אחרי המלחמה חזר הדוד, יחידי מבין ששת האחים, לכפר. אני חזרתי מהמחנות וגרתי אצלו תקופה קצרה. הוא סיפר לי שמצא את המטמון, וגם שקרוב מאד למטמון עברה שוחה של קו החזית הגרמנית, אך למזלו המטמון לא נתגלה. הדוד לא פירט את תוכן המטמון, ואני - נער צעיר - גם לא התעניינתי במיוחד. עליתי ארצה, וכל עניין המטמון נשכח ממני.

לאחר שנים, בן דודי חזר מהונגריה, ולהפתעתי הביא לי סידור תפילה ישן שמצא אצל חברתו לחיים של הדוד.  הספר היה חלק מהמטמון שנשכח ממני. מעניין, הדוד דאג אפילו לסידור תפילה שישמש את המשפחה עם חזרתה מהגירוש. איזו אופטימיות! הספר היה  קבור באדמה למעלה משנה וכמובן ניזוק, אך הוא היה שלם והדוד המשיך להתפלל בו עד מותו.

הסידור נערך לפי הערכתי בשנות ה–20 וה-30 של המאה הקודמת על-ידי הרב הראשי של העיר SOPRON, עבור הנוער הלומד והקהל הרחב, וכלל תרגום להונגרית והסברים.

בהתרגשות רבה התחלתי לעלעל בספר, התרגשתי מאד כשמצאתי בעמוד השני הקדשה לדודה כתובה בידי אבי ז"ל. לפי הטקסט, הספר ניתן כמתנה לדודה בעקבות מאורע מעציב, ולהלן תרגומו:

"תתפללי, כי התפילה היא התרופה הטובה ביותר לאדם  להקלת כאבו ומצאת ניחומים בצערו ."

           DEZSO (שם אבי בהונגרית)

באהבה לדודה רוזה.

כיום, גם מאלו שחזרו מהתופת הנוראית, נותרתי אני בחיים והספר, אשר נשמר כאוצר יקר, מזכרת אישית מאבי שנספה בשואה. אחת לשנה הנני קורא קדיש (אף כי אינני דתי) מהסידור באזכרה של בני שנפטר לפני 20 שנה ממחלת הסרטן.

מצב הספר לא טוב, דפיו מתפוררים והוא זקוק לשיקום. מקווה שבעזרתו של איתמר אמצא בעל מקצוע שישקם אותו לשמירה לדורות הבאים.



 

 מכתבים מהתופת

 

 

_________________

 

 

 

'גיבור הגיטאות'/ נינה טננבוים-בקר מביא את סיפורו של מרדכי טננבוים - תמרוף, מנהיג חלוצי שהיה מופת לגבורה יהודית ולנצחון מוסרי. דרך סיפורו מגוללת לפנינו המחברת פרשה מקיפה על תקופת השואה של יהודי פולין, ובמיוחד על המחתרת בגיטאות הגדולים.

"בפעם האחרונה יצאה טמה לוארשה ועמה כסף וידיעות שרצינו להעביר ללונדון. כתמיד - עבר הכל בשלום. בוארשה התחיל אז הפרק הראשון של החיסול, והראשון - של התגוננות. למרות הכל - נכנסה לגיטו. באותו היום נפלו כל חברי הקיבוצים מטשרניאקוב ודזיאלנה, נפלו יצחק, לאה, צביה. במקומות אחרים - נפלו היתר.
זהו - לאחר מסירות נפש גדולה כזאת, מאמצים כה רבים והישגים כה יפים - סופה של תנועת 'החלוץ' ותנועות נוער הציונות במרכז היהדות העולמית - בפולין.
אם מוכרח היה כך להיות - תשפוט ההיסטוריה.
אינני יודע באם ומתי יגיע אליכם, חברים, המכתב הזה.
רציתי בשורותי אלה להקים מצבת זיכרון דלה לאלה שהלכו, שאינם כבר, שיקרו לי מכל."

מרדכי טננבוים-תמרוף

 

_________________

 

 

 

מרדכי טננבוים-תמרוף, מפקד המרד בגיטו ביאליסטוק. לאחר שהשתתף בהקמת אי"ל [הארגון היהודי הלוחם] בגיטו וארשה חזר לגיטו ביאליסטוק. עקבותיו נעלמו בזמן המרד, והסברה היא שהתאבד כאשר כותרה העמדה בה התבצר.

 





הידעת?

הידעת כי הספר 'דמעתו של איציק'/ שפרה ורבר [י. ל. פרץ, 1963] מכיל שני שירים עלילתיים: 'דמעתו של איציק' = סיפורו של ילד, אשר דמעתו הפכה ליהלום וחילצה את הוריו ממחנה ההשמדה.  'סופו הטוב של דובי דוב' = מעשה בדוב צעצוע היוצא לאחר השואה לחפש את בעליו, הילד היהודי שלמקה. שפרה ורבר נולדה בוילנה בשנת 1908 ויצאה ללמוד בהולנד בשנת 1926. בתקופת הכיבוש הנאצי ירדה למחתרת ועסקה בהצלת ילדים יהודיים. בשנת 1954 עלתה לישראל.

                                                              

               



     

מכירה מיוחדת

 

 ספרי שואה

תתקיים בחנות הספרים
בזיכרון יעקב
יום שבת 14/04/2007
16.00-10.00
המכירה תמשך עד יום ג'
17/04 לאחר יום השואה

            



רוצים לרשום חברים לדף המידע?

לחצו על הרשמה

וכתבו את כתובת הדואר האלקטרוני שלהם.

רק אל תשכחו ליידע אותם.



פתרונות החידות ושמות הזוכים מדף מידע 13, כמו גם התשובות שקיבלנו בתגובה לפינה "מי מכיר מי יודע" יפורסמו בדף המידע הבא.



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן