דף מידע מספר 17   

10 יולי 2014

 

 

אנו שמחים להגיש לכם דף מידע נוסף של אתר הספרים של איתמר

דף המידע

דף המידע הראשון נשלח ב-15/09/2006 ועסק בספר גן גני. דף מידע מס. 2 עסק בחגי תשרי. את אלה שאחריו הקדשנו לספרים ולפוליטיקה, לציירים ולסופרים, לבלשים ומערבונים, לקוראי ספרים ועוד. דף מידע מס. 17 נשלח היום ל-13,350 גולשים. קצב ההרשמה מדהים, מדי יום מצטרפים לרשימת המנויים עשרות אנשים.

רישום לדף המידע!

נשמח לשמוע הערות ותגובות בפורום 'מועדון הקוראים'.

אם אינכם מצליחים לראות את הדף במלואו, לחצו על הקישור המופיע בראש הדף
או
כתבו לנו

נהניתם? אל תהססו לשלוח את דף המידע לאלו שאתם אוהבים!

דף מס. 17

'דודה לאה' 

לאה גולדברג נולדה בתאריך 29/05/1911, בדיוק לפני 96 שנה. בדף המידע תוכלו למצוא כמה זוויות פחות מוכרות של יצירתה, כמו הציור וכתיבת הקומיקס, לצד ספרי ילדים ושירה. אנו גאים במיוחד על גילוי כתב-היד של הספר 'איה פלוטו', שלא היה ידוע על קיומו כמעט חמישים שנה. כבר קבלנו פניות רבות מחוקרים ומאנשי ספרות וממוסדות אקדמיים הרוצים לדעת עוד על תהליך כתיבת אחד מספרי הילדים הקלאסיים.
אנו מקדישים את דף המידע הזה למכון 'גנזים' הנמצא כיום באחד מרגעיו הקשים ביותר. המכון, המחזיק בתוכו את האוצרות החשובים ביותר של הספרות העברית, עומד בסכנת סגירה. חלק גדול מהחומר שתראו בדף המידע הגיע אלינו באדיבות מכון 'גנזים', שערו בנפשכם מה יקרה לחומר היקר הזה, אם יוחלט על סגירת המקום. 

דודה לאה בת 96

 

'דודה של שום איש' קראת לעצמך, ואינך יודעת כמה טעית.
את דודה של כולנו, הקוראים הצעירים והקוראים המבוגרים, ההורים והילדים, הסבים והסבתות. כולנו  - עדיין - קוראים ומקריאים את 'המפוזר מכפר אזר', ואת 'דירה להשכיר', ואת 'איה פלוטו'. ספרייך עדיין רואים אור, עשרות שנים לאחר שנכתבו. ציוריך מוצגים בימים אלה בתערוכה, ואת שירייך ניתן לשמוע שוב ושוב ברשתות הרדיו.

 

 

ציור: לאה גולדברג

מי שידעני יזכור:
"היא חמדה את חיי-האדמה
"את שפע החושך, את מעט האור.
"אהבה קרן-ירח משתברת בזגוגית-חלון
"ואת ריח נצני התרזה טרם אביב,
"ושיחת-רעים באבק אולם הקפה,
"עת מתוך חלומות-ידידות התרפק ניב אל ניב.
"ואת הבדידות הגדולה בערים זרות ושנואות
"ובני אדם רבים שאהבוה רק מעט,
"מהם הלכו בודדים ושכחו את שמה,
"מהם רצו לאהבהּ ולא ידעו כיצד...
"היא היתה נוגה ואת שמחת-החיים הגדולה
"כאבה כל הימים"...
 
מי שיזכרני ידע:
"היא היתה בודדה
"וכמו כל אדם רקומה מחושך ואור
"ואין כמעט מה לזכור" - -


מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

נשארה רק חתימתה של לאה גולדברג

שיחת הטלפון הראשונה באותו בוקר אביבי של חודש אפריל 2003, הייתה מפתיעה ומרגשת. מאותן שיחות טלפון הגורמות לי להפסיק את עבודתי, לשבת כמה דקות עם עצמי, ולהחליט כיצד עלי לפעול. מה - לעזאזל - אני צריך לעשות עכשיו?
מצידו השני של הקו שאלה אותי המטלפנת, האם אני מעוניין לקבל את ספרייתו של יעקב פיכמן?

 

קפיצה קטנה לעתיד

לפני כמה שבועות, בחודש מרץ שנת 2007, תוך כדי שיחה טלפונית  שיגרתית עם יעקב - אחד מותיקי לקוחותי - הוא סיפר לי כי הוא היה שותף לסיור בחסות המועצה לשימור אתרים, בתל בנימין.  את שכונת תל בנימין ברמת גן, שכונת הסופרים והמשוררים, הקדיש י. ל. גולדברג 'הנדיב הלא ידוע', לבנו בנימין שנפל במאורעות. אבי משה סגל שהדריך את הסיור,  עצר ליד ביתו של יעקב פיכמן, וסיפר לנוכחים על הסופר. בין השאר הוא אמר להם : "האם אתם יודעים שכל הספריה העצומה של פיכמן, עברה לידיו של איתמר לוי?"
וכאן - כך סיפר לי המספר - אפשר היה לחוש באויר את קנאתם העזה של הנוכחים, על הספריות החשובות המגיעות אלי.

יעקב פיכמן נולד בשנת 1881 בבסרביה. הוא החל לפרסם את שיריו בגיל 20, לאחר מפגש עם ביאליק. הוא עסק הרבה בעריכה. בין השאר ערך את ירחון הנוער 'מולדת', היה בין עורכיה של הוצאת 'שטיבל', היה בין ראשוני העורכים של עיתון הספרות 'מאזנים' , ואף היה מראשי אגודת הסופרים. כאשר נפטר פיכמן בשנת 1958, נשארה אחריו בביתו ברמת גן ספריה עצומה.
בני המשפחה ניסו לדאוג לספרים, ולתרום אותם לספריות גדולות, אך איש לא רצה בהם. בלית ברירה ארזו את הספרים היקרים, והורידו אותם לאיחסון במרתף של הבית.
השנים עברו, וכעבור כארבעים וחמש שנה, התקשרה אלי בת משפחה, לשאול האם אני מעוניין לגאול את הספרים משממונם.
מה יכולתי לומר לה?
אמרתי לה את האמת.
אמרתי לה שאני אשמח לקחת את כל הספרים, אך אני מתבייש שהם מגיעים אלי ולא לאיזה מוסד מכובד. הבטחתי לה תשובה תוך כמה דקות כיצד הדבר יתבצע. הבנתי שאסור לי לבזבז דקות יקרות.
התקשרתי לצביקה, נהג המונית הכי חרוץ בגוש דן, ושאלתי אותו תוך כמה זמן הוא יכול להיות ברמת גן. מסרתי לו את מספר הטלפון של האשה שדברה אתי, ובקשתי ממנו שייסע לשם, ויביא את כל הספרים, אפילו אם יצטרך להגיע כמה פעמים. "זאת ספריה חשובה במיוחד!" אמרתי לו. "הספריה של יעקב פיכמן!"
ידעתי שאני לא צריך להוסיף דבר. ואכן, כעבור זמן קצר צביקה התקשר אלי מהבית. בקולו יכולתי לחוש שמשהו לא כשורה.
"איתמר, אני נמצא בביתו של פיכמן," הוא אמר לי. "כל הארגזים נמצאים במרתף הבית, אבל הספרים דבוקים זה לזה, ואכולים בתולעים. כאשר אני מרים ספר מהארגז, הוא מתפורר לי בידים!"

 

 

קפיצה קטנה לעבר

בשנות החמישים פנתה הועידה העולמית של יוצאי בסרביה, ליעקב פיכמן בנסיון לשכנעו להוציא לאור כרך מיצירותיו באידיש.  יצחק קורן מספר בקובץ 'ערוגות' לזכרו של פיכמן: 'יעקב פיכמן נמצא אז אצל בתו בתל בנימין בשל מחלה ממושכת... כאשר התחלנו לברר את דרכי הביצוע של רכוז כתביו באידיש, הופיע ענן דאגה על פניו. דאגה זו נבעה מצד אחד, מהעובדה שחלק מהחומר היה מפוזר בבטאונים שונים, ורובו נמצא בשקים ללא סדר, במרתף ביתה של בתו... במשך שבועות אחדים בלינו שעות רבות, יחד עם פיכמן במרתף האמור ומיינו את כתבי היד והתדפיסים שמצאנו שם."

 

 

 

אני מעריך שגם על פני הופיע ענן של דאגה, כאשר שמעתי את דבריו של צביקה על הנעשה במרתף האמור בתל בנימין. מנסיוני אני יודע כי ספרים המאוחסנים בארגזים, במרתף של בית, במשך עשרות שנים, סופם להיות אכולים מתולעים, או רטובים מטחב. בדרך כלל, אני משאיר ספרים כאלה במקומם.
אבל הפעם בגלל זהותו של בעל הספרים, בגלל הערכתי שיהיו שם ספרים חשובים במיוחד, ביקשתי מצביקה שיביא כל מה שהוא יכול. ואכן, כמה קופסאות מלאות בספרים ישנים עשו את דרכן אלי מהבית בתל בנימין.
אל תצפו ליותר מדי. ברוב הספרים, למעשה בכולם, לא ניתן היה להשתמש בגלל מצבם. מעולם לא ראיתי תופעה כזו. הספרים היו מחוררים בעשרות חורים. כאשר פתחתי ספר, הוא היה מתפרק תחת ידי.
דבר לא נותר מספרייתו המפוארת של יעקב פיכמן, לבד מאבק.
בעצם... במחשבה שנייה... משהו בכל זאת נשאר למזכרת...
דף מספר שירים עם הקדשה אישית למשורר. חורי התולעים ציירו מסגרת סביב ההקדשה. את הדף הזה שמרתי בשקית ניילון, במגירות המסמכים בחנותי, עד שקנה אותה אספן חתימות תמורת כמה שקלים בודדים.

 למשורר יעקב פיכמן

בתודה

 

 



 

מי מכיר? מי יודע?

רוצים לעזור באיתור ספרים?

האם אתם מכירים סיפור או שיר שפרטיו מתאימים לתיאור הבא:

דלית לא יכלה להחליט/ לאה גולדברג.

אנא שלחו את תשובותיכם לאימייל

 בדף מס. 16, דף 'קיבוץ-ספר', ביקשנו את עזרתכם, באיתור ספר שתיאורו: "ספר על ילד, ניצול שואה, המחפש פרח במדבר ובקיבוץ."

מרים כתבה לנו: "הילד המחפש פרח במדבר ובקיבוץ הוא כמובן יוסף, בספרה של ימימה טשרנוביץ "אחד משלנו". קראתי אותו עשרות פעמים, והוא עדיין בספרייתי מאז היותי ילדה, עת יצא לאור."

 

 


 תודה לכל מי ששלח ועזר. אתם גדולים!



 

מתוך הקטלוג הכללי

קטלוג המידע באתר האינטרנט שלנו מכיל קרוב ל-30,000 ספרים. זהו קטלוג שנבנה וגדל יום יום, בעיקר בעזרתכם. הנה חלק קטן מן התוצאות המתקבלות בקטלוג הכללי באתר כאשר כותבים "לאה גולדברג" ומבצעים חיפוש על-פי שם הסופר.  אם אתם רוצים לראות את פרטי הספר המלאים או מעוניינים שאיתמר יאתרו עבורכם, לחצו על "לפרטים נוספים".

 

 

איה פלוטו/ לאה גולדברג

 "פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו, יש לו הכל: מרק וגם עצם. זה טוב ויפה. אבל בעצם, נמאס לו לשבת כך לבדו".
ספרית פועלים. כריכה קשה. 40 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

המפוזר מכפר אז"ר/ לאה גולדברג

"איש אחד היה בעיר / כל תינוק אותו הכיר / זה האיש המפוזר / המפוזר מכפר אז"ר / ... / במברשת נעלים / מצחצח הוא שינים / נעל על רגלו נועל / ובקערה טובל..." [ע"פ מרשק]. 
עם עובד. כריכה קשה. 45 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן  

 

נסים ונפלאות/ לאה גולדברג

קבוצת ילדים עם הקוף נפלאות והילד ניסים המנגן במפוחית מקימה קרקס. ידידות מופלאה נרקמת בין הילד ניסים, הקוף "נפלאות" ו"הדודה של שום איש" - היא המספרת. 
ספרית פועלים. כריכה קשה. 40 ש"ח.
לפרטים נוספים לחץ כאן
 

 

דירה להשכיר/ לאה גולדברג

"בעמק יפה בין כרמים ושדות, עומד מגדל בן חמש קומות... כתבו דיירי המגדל שלט, תקעו מסמר מעל לדלת, וקבעו שלט בקיר: דירה להשכיר...".
ספרית פועלים. כריכה קשה. 45 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן 

 

מר גוזמאי הבדאי/ לאה גולדברג

סיפורי הרפתקאותיו המחורזות של גוזמאי - שמש במזוודה, בכנפיים לשמים, ביקור בשושן הבירה ועוד.
ספרית פועלים. כריכה קשה,  57 עמ'. 40 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן

 

מה עושות האילות/ לאה גולדברג

 בין שירי הספר: מה עושות האילות, הירח הצהוב, פזמון ליקינתון, האדון חלום, ערב מול הגלעד, בארץ סין.
ספרית פועלים. כריכה
קשה. 40 ש"ח
לפרטים נוספים לחץ כאן

בקטלוג הכללי שלנו באתר מחכה לכם מידע על  עשרות ספרים הקשורים ללאה גולדברג. לחיצה על המלים 'אתר האינטרט של איתמר', תביא אתכם לעמוד השער.
מצד שמאל, במנוע החיפוש של הקטלוג, במקום 'שם ספר' בחרו את
האפשרות 'שם סופר', או 'שם מתרגם' וגם 'מילות מפתח'.  הקלידו 'לאה גולדברג', לחצו על 'חפש' וכל הספרים העוסקים בנושא יופיעו לפניכם. אם אתם מעוניינים במי מהם,
לחצו על 'פרטים נוספים', ועל 'בקשה לאיתור ספר', ואיתמר ישמח
למצוא אותו עבורכם.



 

אורי מורי כדורי קרוזי

דורית גני

לאה גולדברג היתה שותפה ליצירת אחד הקומיקסים הראשונים בארץ ישראל.


מתוך: אורי מורי תופר לעצמו בגד אמודאים

בשנת 1936 החל להתפרסם ב"דבר לילדים" סיפור הקומיקס על הילד הצבר "אורי מורי". לאיורים היה אחראי אריה נבון ולטקסט - לאה גולדברג.
אריה נבון נהג להעביר ללאה גולדברג את הציור הסיפורי, והיא הוסיפה לו את הטקסט המחורז. על פי נבון, הייתה גולדברג "מתיישבת לשולחן, מציתה סיגריה, נוטלת עט ומעלה חרוזים לציורים במהירות גדולה מטבעות העשן שהייתה מפריחה באוויר".
המבקרים התלוננו על סיפורי הרפתקאות אלו, אך רבים מהילדים החלו לקרוא את העיתון מהעמוד האחרון, בו פורסם הקומיקס. גולדברג ונבון היו שותפים ליצירת סיפורי קומיקס נוספים: "אורי כדורי", "אורי קרוזי", "מר גוזמאי הבדאי", "המסע הגדול", "קטינא החייל" ועוד.


הספר "אורי כדורי" שיצא בעקבות המדור ב"דבר לילדים"


 



 

הידעת

הידעת כי הספר 'ידידי מרחוב ארנון' אותו כתבה לאה גולדברג בשנת 1943 מתרחש ברחוב ארנון בתל-אביב, בבית מספר 15. בספר ארבעה סיפורים: א. 'הבית מס. 15': על רותי ויונה התיאומים שזרעו סוכריות. ב. 'החתול הצמחוני והכלב חתולי': על חתול צמחוני שאוכל עשב בגינה של השכנים. ג.'אורי מן הבית הכחול'. ד. 'שדה': על הכלבה שדה שנגנבה ונמצאה. בזמן כתיבת הספר גרה הסופרת בתל אביב, כך שהסביבה הייתה מוכרת לה. כתובתה המדויקת באותם ימים: תל אביב, רחוב ארנון מס. 15...


לחיצה על חזית הספר תחשוף את פרטיו



 

 

 

תולדות חיים/ לאה גולדברג

 

דברים שלאה גולדברג כתבה לכבוד תערוכה מציוריה
בבית האמנים, ירושלים 13/12/1968

נולדתי בליטא. את שנות ילדותי הראשונות, בימי מלחמת העולם הראשונה, ביליתי במרכז רוסיה, בערים שעל גדות הוולגה ועל הנהר חאפיור. משפחתנו היתה לא מסורתית אלא יהודית-סוציאליסטית. אבי, מפקח בחברת ביטוח גדולה, היה יידישסטאן לפי השקפותיו, אבל לשון הדיבור בבית היתה רוסית. בשנת 1919 חזרתי עם משפחתי לעיר מולדתי קובנה. שם סיימתי גימנסיה עברית. לחבר שירים החילותי בגיל חמש (ידעתי אז כבר לקרוא בשטף אבל לא לכתוב, והמבוגרים היו רושמים את שירי). הייתי גם מרבה לצייר בילדותי כמו כל ילד כמעט, או נכון יותר כמו כל ילדה, כי ציירתי בעיקר ילדות, פרחים, בתים ובני אדם. חברי הבנים ידעו לצייר ספינות וסוסים ועל כך קינאתי בהם מאוד. היה אחד אפילו שצייר פילים (רק פילים) עם חדק ארוך ובלי שיניים. בעיני זה היה שיא היכולת האמנותית. שנינו היינו בני שבע.

בבית הספר, בעיקר בכיתות הגבוהות יותר, הצטיינתי בציור. המורה לציור קרא להורי ואמר להם שראוי היה ללמדני לצייר גם באופן פרטי. באותם הימים היינו שרויים במצוקה כספית ואני החילותי לתת שיעורים בספרות עברית לנערה אחת מפגרת במקצוע זה מכיתתי. ובכסף שהרווחתי שילמתי את השיעורים הפרטיים לציור. הייתי אז בת חמש-עשרה. המורה שלי היה נחמד ומסר לי בשיעורים כל מה שידע בעצמו: פחם, סאנגווין, התחלות של צבע מים, היה מרוצה מהתקדמותי. שיטותיו היו אקדמיות מזרח-אירופיות בדוקות. יש לי הרושם שהוא לא שמע מעודו על האימפרסיוניסטים הצרפתיים. בכלל, האווירה האמנותית בארץ כליטא היתה מוגבלת למדי: כמו במוסיקה לא הגיעו מעבר לצ'ייקובסקי, כן בציור היו סבורים שגדול ציירי העולם הוא רפין, גדול הפסלים - אנטוקולסקי. והמורה שלי הביא לי לשם התפתחותי האמנותית אלבומים של ציירים פולניים. נשאר בזיכרוני השם קוסאק. עוד זוכרת אני פורטרט נטורליסטי של איזו זמרת שמנה ומכוערת להפליא.

אני שנאתי את התמונה, והמורה שלי ניסה להסביר לי שגם במכוער יש יפה. הייתי מקבלת כנראה את דעתו אילו הראה לי את צילומי השדים והכימרות מימי הביניים, אבל הזמרת השמנה, עם הרבה צהוב ואדום, לא שכנעה אותי. בצבע מים - רטוב על רטוב - לא הצלחתי ביותר. בכל זאת עלה בידי המורה שלי לשכנע את הורי להכניסני לאקדמיה לציור. בבית התנגדו כי נשארו לי רק עוד שנתיים עד סיום חוק לימודי בגימנסיה והתנאי היה שקודם אעמוד בבחינות הבגרות ואחר כך אחליט מה אני רוצה באמת.

יום שבו לא ניתן לי רצוני היה קשה, אבל כעבור חודש הבינותי שכל הסובבים אותי מצפים ממני את העיקר בספרות ולא עבר זמן רב ושירי הראשון שהופיע בדפוס בעיתון "למבוגרים" שכנע גם אותי שזוהי דרכי. ומאז לא פקפקתי בכך אלא בתקופות של משבר יצירה שבלעדיהן אי אפשר כנראה לכתוב או לעשות ברצינות כל דבר הקשור בספרות ובאמנות. בשנת 1928 סיימתי את הגימנסיה ולמדתי אחרי זה שנתיים באוניברסיטת קובנה שפות שמיות, היסטוריה כללית, גרמניסטיקה, ספרות רוסית, פילוסופיה. למדתי כל מה שאפשר היה ללמוד חוץ משני המקצועות הראשיים שלי, פילולוגיה שמית והיסטוריה. גם עבדתי. אחר כך זכיתי במלגה ונסעתי ללמוד בגרמניה, שם לראשונה נפגשתי עם ציור גדול.
בליטא היה בעצם מוזיאון אחד בלבד ובו בעיקר תמונותיו של צ'יורליוניס, צייר-מוסיקאי ליטאי מראשית המאה. בשעתו נתרשמו ממנו רבים, אחר כך נשכח כליל, עכשיו, עד כמה שידוע לי, מתחילים ההיסטוריונים של האמנות להתעניין בו שוב. אהבתי מאוד את תמונותיו (מה זה היה? צבע מים? טמפרה?) המיסטיות, אינני יודעת איך ובאיזו עין הייתי רואה אותן עכשיו. במוזיאון על שמו היתה חוץ מיצירותיו רק תמונה אחת שעשתה עלי רושם לכל ימי חיי: זה היה נוף קטן של סזאן בצבע מים, בעיקר תכלת ותכלת-ירוק וכחול עמוק.
הייתי מבלה ליד תמונה זו שעות ארוכות. אולי ראיתי אחר כך סזאנים יפים יותר אבל זה נשאר בשבילי בחזקת אהבה ראשונה לכל החיים. בברלין עברתי שנה של סיור מודרך על ידי היסטוריון האמנות המצוין פרופסור פישל במוזיאון הקיסר פרידריך: אמנות רומאנית וגותית. למדתי ממנו דברים שאינני שוכחת עד היום. אחרי זה הייתי נשארת עוד לבדי במוזיאון ועולה בעיקר לאולמות של האיטלקים והספרדים. תקופת ההתמחות שלי בהיסטוריה היתה ימי הביניים והרנסנס. אבל לאמנות איטלקית מימי דנטה הגעתי מאוחר יותר...
זה שבמשך כל השנים היה יחסי לאמניות הפלסטיות בעיקר פסיווי (חוץ מבתקופות קצרות מאוד של התחלת הרישום) לא הטריד את מנוחתי. לפעמים שאלוני כמה מידידי הציירים למה לא נמשכתי ללמוד לצייר. הייתי עונה תמיד: "אם אני יכולה שנים רבות כל כך שלא לצייר בשקט גמור, סימן שלא צריכה הייתי לצייר". ראיתי את עיקר יעודי תמיד - אם המלה "יעוד" היא בכלל לא מופרזת קצת - בספרות, בצורותיה השונות של הספרות, מכתיבת שיר ועד הוראת דנטה או דוסטויבסקי. אלא שלפני ארבע שנים, במקרה, החלה פורצת מתוכי התשוקה הישנה. החילותי במין משחק בימי מחלה ובעצמי אינני יודעת בדיוק איך הפך העניין להיות רציני בשבילי יותר מיום ליום. תחילה רק רשמתי וסירבתי גם לנסות צבע. אני סבורה תמיד שהרישום הוא היסוד. אספתי את הרישומים ונסעתי להראותם אותם לידיד ישן שיש לי אמון עיוור כמעט בשיפוטו, אריה נבון. הוא יעץ לי להמשיך. מאז אני נוסעת אליו "להיבחן" אחת להרבה חודשים. הוא מחמיר אתי בוודאי ומזה אני לומדת הרבה. תוך ארבע השנים האלה רשמתי וציירתי יום יום בעקשנות המפליאה בראש ובראשונה אותי. בקולאז' החילותי בראשית יולי השנה. הדחיפה היתה כמה קולאז'ים של שושנה היימן שראיתי. החילותי מיד בשיטה השונה בתכלית משיטתה - לראות מה ייצא מזה. ושוב לא יכולתי להשתחרר מדרך ביטוי זו ואולי - בעיקר שהיא מניחה מקום לניסיונות שונים ומעניינים. כל קולאז' בחזקת ניסיון חדש. אין רוטינה. התוצאות - לא עלי לדון עליהן.

במשך השנים האלה הוצאתי שני ספרי ילדים שלי עם אילוסטרציות שלי ותרגום הנובלה הצרפתית העתיקה "אוקסן וניקולט" מלווה ברישומי. לשואלים אותי מהו מקצועי הממשי יכולה אני להשיב בלי היסוס בהתייחס למלה מקצוע וכך כתוב גם בדרכון שלי. אני פרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.
 

 

 

 

 

"וזה המעשה באוקאסן וניקולט". רישומים: לאה גולדברג 



 

פינת  הילד

ציורים: אריה נבון. חרוזים: ל. ג.

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת שירים - מלאכת פלא

בשנת 1962, בחילופי מכתבים בין לאה גולדברג ובין תלמידי כיתה ד' מבי"ס ביאליק בחולון, שאלו התלמידים בחרוזים:

לכן, היות ומסקרן
אותנו סוד כתיבת השיר,
החלטנו כאן, בלב קורן,
לכתוב לך "דוגרי" ו"ישיר" ..

וזאת תשובתה של המשוררת:

לילדי כיתה ד1 חולון ומורתם
[נעמה דהרי, בי"ס ביאליק, רח' ביאליק, חולון]

תשובה קצרה [לעת עתה]
לנעמה וכתתה,
ברכת תודה בחרוזים
ל'פרחחים העליזים'.

אכן שמחה מאוד אני
כי פעם זאת למעני
נכתב השיר - בדרך כלל
אני חורזת לקהל.

וטוב, חבריא, כי ניתן,
מחלונו של 'צריף קטן',
לראות גדולים וגם קטנים,
כשהם לך מסבירים פנים.

אך לעניין קשרי-קשרים
לומר כיצד כובים [צ"ל כותבים] שירים!
אודה כי זו השאלה
אינה פשוטה, אינה קלה.

בעט? בדיו? בעיפרון?
בקצת דמיון? בקצת לשון?
ושאחרון יהיה אחרון
ושראשון יהיה ראשון?

הלא אתם כבר מרגישים:
איני יודעת פרושים-
ואין גם צורך בכל אלה
השיר תמיד: מלאכה ופלא.

                         שלכם בידידות ל. ג.


חידה

[החידה מיועדת לילדים ולבני נוער בלבד]

נסו למצוא את ארבעת התשובות הנכונות. אנחנו ממליצים לחפש בספרים ולא לסמוך על הזיכרון. לחיצה על הציורים תחשוף את פרטיהם של הספרים מתוכם הם לקוחים. אין לכם את הספרים האלה בבית?!!

   

מה עושות האיילות?
א. הן משחקות קלאס עם הפילות הגדולות
ב. הן כועסות על איילת השחר חברתן הטובה
ג. הן עוצמות את עיניהן הגדולות
ד. הן ממתינות לירח הלבן שיעיר אותן משנתן.

מי גר בקומה ו' מתחת לגג האדום?
א. האדון מקטרת
ב. האדון חלום
ג. האדון כובע הקסמים
ד. דוד מוזר
   
 מי הוא המחפש ושואל:
'איה פלוטו?'
א. יצור ירקרק משונה, מי יודע. כמדומני צפרדע.
ב. ארי רון
ג. חבר קיבוץ
ד. גדי
 מי נשאר לבסוף לגור בדירה להשכיר בקומה החמישית?
א. הנמלה
ב. החזיר
ג. היונה
ד. לא הייתה קומה חמישית

נא לענות במייל בלבד ולציין את גיל הפותר. שלושת הילדים הראשונים שיענו יקבלו זיכוי לקניית ספר באחת החנויות שלנו.

פתרון חידה

בדף הילד הקודם - דף קיבוץ ספר - ביקשנו להתאים ספרים לשמות קיבוצים. הראשונים שפתרו היו: אסף מנירית, מעיין מרעות וגיא מאילת. החלטנו לתת לכל אחד ספר מתנה. אנחנו מחכים לכם! תודה לכל הילדים האחרים שענו תשובות [נכונות!]. אולי הפעם תצליחו יותר.


מתוך הקטלוג הכללי
הודעה לכל הילדים שאוהבים לקרוא - המדור 'מתוך הקטלוג הכללי' מוקדש הפעם רק לכם. תוכלו למצוא בו ספרי ילדים ונוער שנכתבו על ידי לאה גולדברג.

 



 

מאחורי הקלעים של דף המידע

שני דברים הציתו את דמיוני וסקרנותי בזמן חיפוש החומר לדף המידע בנושא לאה גולדברג, ושניהם קשורים לספר 'איה פלוטו': מדוע בחרה לאה גולדברג לציין את שמה כך - "חרוזים: לאה גולדברג"? ומהי ההקדשה המסתורית המופיעה בעמוד השער, מעל שמו של הספר - "לאסנת".
רק לידיעתכם: א.  בכל ספריה של לאה גולדברג מופיע שמה בלי תוספת, וזאת הפעם היחידה שמצורף לשמה הסבר כלשהו. ב. אין זה מקובל למקמם הקדשה מעל שם הספר בעמוד השער, זהו בדרך כלל המקום לציון שמו של המחבר.

 
 
     


החלטתי לצאת בעקבותיה של אסנת.
התקשרתי לכמה חוקרי ספרות ולכמה מאוהביה של המשוררת, אך איש מהם לא ידע לענות לי. רובם ככולם, כלל לא שמו לב להקדשה.
מה שהגביר את המסתורין, הייתה העובדה שבחלק מהמהדורות של הספר, בעיקר אלו של השנים האחרונות, נשמט משום מה שמה של אסנת האלמונית.
החלטתי שזאת תעלומה ראויה להפנותה אליכם - קהל הגולשים שלנו - במסגרת הפינה 'אנו מבקשים את עזרת הציבור' שהצליחה עד היום לפצח כמה פרשות מהעבר, שאיש לא הצליח לפותרן עד כה [ראו תעלומת אורי אילן, או תעלומת הספר הראשון שהודפס במדינת ישראל].
לפני פרסום בקשת העזרה מכם הקוראים, פניתי לספרית פועלים בשאלה, אולי מי מהם יודע את זהותה של אסנת. התשובה לא אחרה לבוא. אנשי ההוצאה הציעו לי לשאול את המאייר ארי רון, לפי זכרונם 'אסנת' היא בתו או רעייתו. אחד מהם אף יעץ לי לשאול את המאייר על תהליך כתיבת הספר. 'יש לו סיפור מעניין ביותר...' הוא רמז לי.

אסנת התינוקת מקיבוץ מגידו נולדה בשנת 1955. אביה, ארי רון, חבר הקיבוץ, צייר מוכשר ביותר, רצה לשעשע את התינוקת החמודה, וצייר לה את פלוטו, הכלב המשפחתי. אסנת אהבה את הציור מאוד. היא הביטה בפלוטו שוב ושוב, קשור לאחד העצים במשק, ולידו קערת אוכל ועצם. האב הגאה שראה כמה בתו אוהבת את הציור, הכין לה ציור נוסף, הפעם רץ הכלבלב בחדווה בשבילי הקיבוץ. אך אסנת לא הסתפקה בציורים וביקשה שיספרו לה את הסיפור על פלוטו. מדוע הוא קשור? לאן הוא רץ? דינה, אמה של אסנת, התנדבה לחבר עבורה את סיפורו של הכלב, וכך התווספו ציור לציור, עלילה לעלילה.

         
         


לימים, כאשר הדפים הפכו לספר קטן, פנו חבריו של ארי והפצירו בו לשתף גם את שאר ילדי הקיבוץ בסיפורו של הכלב. הציורים מוסגרו ונתלו בחדר האוכל של קיבוץ מגידו, ובמשך כמה שבועות עברו ילדי המשק והביטו בהרפתקאותיו של פלוטו ברחבי המשק.
ההצלחה של התערוכה הגיעה לאוזניהם של חברי מחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית, ואלה ניסו לשכנע את המאייר לקיים תערוכה נודדת בין כל ילדי הקיבוצים, אך הוא סירב. מי מהם הציע להפוך את הסיפור לספר אמיתי, ותוך זמן קצר נוצר הקשר עם ספרית פועלים.
בוקר אחד, בראשית שנת 1957, יצא ארי רון חבר קיבוץ מגידו בדרכו לתל אביב העיר הגדולה, לבוש בבגדיו החגיגיים, לפגוש את לאה גולדברג. נטלה המשוררת את דפי הציורים, ואת הטקסט הנלווה וקראה שוב ושוב על הרפתקאותיו של הכלב פלוטו מקיבוץ מגידו, מקום בו לא בקרה מעולם. כעבור כמה דקות, הרימה את ראשה וקבעה כי הסיפור נהדר ומקסים. אבל, כך היא המשיכה, ילדים לא אוהבים ספורים בפרוזה. ילדים זקוקים לחרוזים. ארי הסביר לה כי הסיפור נכתב בכלל כסיפור לפני השינה לבתו הפעוטה, ואין שום אפשרות שדינה רעייתו מסוגלת להפוך את הסיפור לשיר בחרוזים.
'אם לא איכפת לכם,' אמרה לאה גולדברג, 'אני אכתוב את החרוזים'.
וכך סוכם.
לפני לכתו השאיר ארי את ציוריו ואת הסיפור שכתבה דינה. הוא צירף לסיפור הקדשה לבתו הקטנה, אסנת, בה סיפר לה כיצד הופך הסיפור הקטן שסיפרו לה לפני השינה לספר שכל ילדי ישראל יוכלו לקרוא בו. כעבור כמה ימים הגיעה מעטפה לביתם ובו מכתב מלאה גולדברג, וכתב היד של הספר 'איה פלוטו'.

 9.2.57
ארי שלום רב לך
סלח לי שלא עניתי תיכף. לא הייתי בקו הבריאות.
לספר שלך [ואני שמחה מאד שיופע במהרה!] יש להוסיף
עמוד שער.
                                איה פלוטו
                                   צייר: ארי רון
                              חרזה: לאה גולדברג

אשר להקדשה. בפרנציפ אינני מתנגדת. אבל
ההקדשה אינטימית בנוסח זה מעט יתר על המידה.
אבקשך לכתוב רק "לאסנת". על ידי מלה אחת
זו אתה עושה חסד גם אתי ומרשה לי להשתתף
בהקדשה לבתך, מה שינעם לי מאד.
הייתי רוצה מאד להגיע אליכם ולראות את הגברת
הצעירה וכן את דינה. אלא שבינתים אין מצב בריאותי
מרשה לי קפיצות יתרות.
על כל פנים מקוה אני שאגיע אליכם באחד הימים.
והרבה ברכות לדינה
                           שלך בידידות
                                               לאה גולדברג

כמה הערות בנוגע למכתב: א. לאה גולדברג כותבת בו בפירוש : "לספר שלך". ב. בתחילה היה שמו של הספר "איפה פלוטו", אבל המשוררת בחרה דווקא בצורת השאלה היפה יותר "איה פלוטו". ג. ברשימת שמות המחברים היא רושמת ראשון - ולא כמקובל - את שמו של הצייר, ורק אחר-כך את שמה שלה. ד. לפני שמה היא כותבת - "חרזה: לאה גולדברג", דומה ורצתה לומר, הסיפור הוא של מישהו אחר, אני רק הפכתי אותו לסיפור בחרוזים!!!

כתב-היד מתפרסם כאן לראשונה. איש לא ידע על קיומו כמעט חמישים שנה!



 

לאה גולדברג והמוסיקה

הפעם זה היה קל.
אמנם שירים רבים של לאה גולדברג הולחנו, ומופיעים בדיסקים שונים: פזמון ליקינתון, את תלכי בשדה, מה יהיה בסופנו ועוד.
אבל אנחנו ידענו כבר לפני חודשים רבים, על איזה דיסק נמליץ בדף של לאה גולדברג, ביחוד בגלל הקטע המוסיקלי הבלתי נשכח בו משולב קולה של המשוררת הקוראת את 'משירי ארץ אהבתי'.
שני דיסקים מצורפים. באחד שירים חדשים של אהובה עוזרי, ורד קלפטר, אתי אנקרי, אפרת בן צור, רונה קינן ועוד. בדיסק השני - ביצועים ידועים יותר לשיריה של לאה גולדברג: אסתר עופרים, חוה אלברשטיין, נורית גלרון, יהודית רביץ ועוד.

מילות השירים והערות של טוביה ריבנר מופיעות בספרון מיוחד המצורף לדיסקים.

99 ש"ח

הזמן [רשמו את שם הדיסק ואנו נתקשר אליכם בהקדם]



 

אלכסנדר המפוזר מהר ההר

[זהו סיפורם של סופר ידוע, כפר קטן ושלו בבקעת אונו,
משוררת וסופרת ילדים בתחילת דרכה ומפוזר אחד]

ביום הולדתו השמונים זכה הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ לכבוד מיוחד, תושביו של מושב עובדים קטן בבקעת אונו, ליד רמת גן, החליטו לקרוא לישוב על שמו עוד בחייו - כפר אז"ר [מה שדרש אישור מיוחד של הקונגרס הציוני בבאזל!]. השמועות המרושעות יודעות עדיין לספר כי לא משום תרומתו הספרותית הנכבדה זכה האיש לכבוד הראוי, אלא על שום שנשא עמו את פנקס מס. 1 של תנועת העבודה.

בשנת 1938 רעשה האדמה במושב החקלאי. ילדי הישוב יחד עם ילדי ישראל החלו לדקלם על פה את מאורעותיו המחורזים של גיבור מצוייר - אלעזר המפוזר שמו - שיצא הישר מדפי עיתון ילדים נפוץ.

אלעזר המפוזר,
המפוזר מכפר אז"ר.
בא לים של תל-אביב,
פלא-מים מסביב.
בבגדים נכנס לים,
ובתוך המים הוא פושטם.
ובבגד הרחצה,
מתכונן לקפיצה.
אחת, שתים ו...שלוש!
קפוץ מהר,
קדימה
ראש!
אך כיצד אדם,
מן הים לשפת-הים?! 

דבר לילדים, כרך ח', חוברת 12, 29/06/1939

ואוי לאותה בושה, מחברת הסיפור המצוייר שחתמה רק בשמה הפרטי לאה, קבעה את מקום מגוריו של הלץ דווקא בכפר אז"ר, ואוי לאותו סקנדל - הסיפור התפרסם בהמשכים, לא פחות ולא יותר, דווקא בעיתון ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, הוא 'דבר לילדים', בעריכת החבר ב. כצנלסון!

 

יצאה משלחת של תושבי הישוב, ובראשה משה צ'רקסקי [אביו של דודו צ'רקסקי, שנפל בקרב על נבי יושע, וידוע לכל בזכות שירו של חיים חפר 'דודו'] לפגוש במשוררת, לשכנעה לוותר על שם הישוב, כדי שלא ייהפך למושא לעג כמו 'חכמי חלם'. השמועות יודעות לספר על שיחה קשה במיוחד, על צעקות ונפנופי ידיים מאיימים, עד  שנאותה הסופרת המכובדת לשנות את החרוז, ולשכן את המפוזר ב-'הר ההר'. 
 חזרו החברים והתקבלו על ידי תושבי הכפר בחגיגות שמחה. אלא מה? כך טוענים זקני הישוב, לחץ הקהל גבר על הפחד ועל ההיגיון, והמשוררת חזרה בה מהבטחתה, והחזירה את המפוזר לשכון בכפר אז"ר.
כך יודעות לספר האגדות.
עד היום, בטוחים אנשי המקום כי הסיפור נכון. עובדה היא כי בחגיגות הששים לישוב, בשנת 1993, נכללה בהצגה אותה הכינו התושבים, סצינה ובה מדובר על אותה פגישה המדוברת בין זקני המקום למשוררת המפורסמת.

בקטע [אותו כתב תושב המקום יאיר קפלן] מספר יהודה: "אתה יודע, כשיצאה המהדורה הראשונה של 'המפוזר', ושמם של בני כפר אז"ר יצא למשל ולשנינה, כמפוזרים ומבולבלים, התקיים דיון בועד הכפר: כיצד מעבירים את רוע הגזירה."  על הבמה מתקיימת ישיבה של ועד הכפר [באידיש!!!] המחליט לשלוח משלחת אל המשוררת. יהודה ממשיך לספר: "האסיפה קבעה משלחת, שתופיעה בפני הגברת גולדברג. לאה לא עמדה בפני טענותיהם, ואמנם, שתי מהדורות התפרסמו בשם 'המפוזר מהר ההר'. קהל הקוראים לא אהב את 'הגיבור' החדש, והוצאת הספרים, שלא רצתה להפסיד כסף, רק כדי להגן על שמו של כפר אז"ר, השיבה לספר את שמו המקורי."
אפילו עכשיו, בזמן כתיבת שורות אלו, בשנת 2007 - כמעט 70 שנה לאחר האירוע - לאחר שנודע כי אני עומד לכתוב על שקרה, מפשפשים כמה וכמה מתושבי כפר אז"ר בארכיונים ובמסמכים כדי למצוא עדות לטענתם.

עד כאן האגדות.

העובדות [המשעממות - יש לומר] מספרות משהו אחר.
'המפוזר' נכתב בכלל על ידי המשורר הרוסי יהודי ש. מהרשק בשנת 1932. עוד הרבה לפני שיצא כספר, פרסמה לאה גולדברג - בפעם הראשונה - את התרגום והעיבוד שלה ליצירה בכרך ו' של 'דבר לילדים', בשנת 1938. כדי למצוא חרוז ל-'מפוזר מרחוב הברכה' כפי שהוא מופיע המקור הרוסי, משכנת אותו לאה גולדברג בהר ההר:
"איש אחד היה בעיר
כל תינוק אותו הכיר.
זה האיש המפוזר,
המפוזר מהר ההר."
באותה שנה, זוכים סיפוריהם המצויירים של לאה גולדברג ואריה נבון [אורי מורי, ורם קיסם] להצלחה עצומה בקרב הילדים. בשנת 1939 החליטה לאה גולדברג להשתמש בדמותו של המפוזר כגיבור לסיפור מצוייר בהמשכים. היא נתנה לו שם: 'אלעזר המפוזר' ושיכנה אותו הפעם בכפר אז"ר. הסיפור התפרסם בהמשכים בכרכים ז-ח של דבר לילדים. כמה סיבות יכולות להיות לשינוי מקום מגוריו של המפוזר מהר ההר לכפר אז"ר: א. השם 'הר ההר' התנכ"י לא נקלט טוב בקרב הקוראים הצעירים. ב. לאה גולדברג רצתה ליצור הבדלה בין המפוזר של מהרשק, לבין המפוזר שלה ושל אריה נבון. ג. משלחת של ועד הישוב הר ההר נפגשה אתה, ודרשה ממנה בתוקף לשנות את שם המקום...

תודה לכל הרבים שעזרו - לפעמים לא בידיעתם - בהרכבת הפסיפס הפולקלורי, שלעתים הוא חשוב ומעניין יותר מהמחקר המדעי:  יאיר קפלן, ויהודה בלכר, ואבי משה סגל, ויעל דר, וניר פלדמן, וחדוה רוכל, ותושבי כפר אז"ר שחלקם עדיין סוחב עד היום את צלקות הבושה.



 

הידעת


לחיצה על חזית הספר תחשוף את פרטיו

הידעת כי בפעם הראשונה שתורגם ספר של ד"ר סוס לעברית בשנת 1965 הוא נקרא ד"ר זויס. הספר מספר את סיפורו של מלך הצבים שחפץ להיות "מלך אדיר", ולשם כך ישב על גבם של 9 צבים אחרים. במקור נקרא הספר: 'Yertle The Tortle', ובתרגום לעברית: 'המלך צב-צב'. את התרגום עשתה המשוררת... לאה גולדברג!



השבוע לפני

דורית גני


 

 

נולד הסופר האנגלי איאן פלמינג. פלמינג מוכר בעיקר כמחברם של ספרי "ג'יימס בונד", אותם כתב בהשראת שירותו שלו בשירות הביון הימי הבריטי. ידוע פחות שפלמינג כתב גם ספר ילדים מפורסם: "צ'יטי צ'יטי בנג בנג - מכונית הפלא".

 

נולד המשורר האמריקאי וולט ויטמן. את ספרו המפורסם "עלי עשב" הוציא לאור בעצמו, בעילום שם, לאחר שנדחה על ידי ההוצאות לאור אליהן פנה. עד מותו הוסיפו להופיע לצאת מהדורות נוספות של הספר - כל אחת שונה מקודמתה.


 

נולד המשורר דנטה אלייגרי, מחבר "הקומדיה האלוהית" - אפוס אלגורי המתאר את מסעו של דנטה בעולם שלאחר המוות. לאה גולדברג העבירה סדרת הרצאות על היצירה והן כונסו בספר "מבוא לקומדיה האלוהית".


 

נולד הסופר והמשורר האנגלי תומס הרדי (הרחק מהמון מתהולל, ראש העיר קסטרברידג'). הביקורת לה זכו שני ספריו האחרונים: "טס לבית דברוויל" ו"ג'וד האלמוני" גרמו להרדי להפסיק לכתוב פרוזה ולעבור לכתיבת שירה.

 



הסיפורים מאחורי הספרים

דורית גני

לְאֶרֶץ רְחוֹקָה,
כְּלַהֲקָה שֶׁל עוֹף -
הַמִלִים,
צְרִיחָתָן תִשְׁמְעִי מִסָּבִיב,
בַּלּבֶן.

(קיץ)
זָר וְקוֹצָנִי.
בְּקָרָיו
בְּכּוֹסוֹת תְּכֵלֶת שְׁקוּפִים
רְאֵה אֵיךְ נִמְהָל
מָוֶת בַּסִיר, אִישׁ הָאֱלהִים.
מָוֶת


שני השירים הללו לקוחים מתוך הספר "שארית החיים" הכולל שירים וציורים מעיזבונה של לאה גולדברג.
את הספר הביאו לדפוס, כשנה לאחר מותה של גולדברג, שניים מידידיה - אריה נבון, אשר בחר את הציורים, וטוביה ריבנר, אשר אסף את השירים. את רוב השירים (בסך הכל 59 - כמספר שנותיה של גולדברג) אסף ריבנר מתוך ניירות, פתקים ופנקסים שנמצאו בביתה (שני שירים: 'וזה יהיה הדין' ו-'מחר אני אמות' נמצאו במגירת בית החולים).
רק לאחר פרסום הספר התברר ששני השירים המובאים כאן כלל לא נכתבו על ידי לאה גולדברג.
שלמה צוקר, תלמיד של גולדברג באוניברסיטה, העביר לה כמה משיריו על מנת שתחווה עליהם את דעתה. שיריו נמצאו בין ניירותיה ובהיעדר סימן מזהה נכללו בספר בין שיריה.


ציור של לאה גולדברג מתוך הספר "שארית החיים"
הציור נמצא מתחת למיטתה, ומתאר את קבורתה



 

מכתבי קוראים

הסופר ראובן קריץ כתב לנו מכתב בעקבות הסיפור על ספרייתו של אהרון כהן בדף מידע מס. 16 דף 'קיבוץ-ספר'.

 

איתמר, שלום.

עד שגילית את שם האיש, הייתי בטוח שהכוונה לישראל בר, שהייתה לו ספרייה ענקית ואכן באמת התגלה כמרגל רוסי. לא כן אהרן כהן, שאמנם נמצא אשם במסירת מידע לפי לשון החוק, אך אני בטוח, שלא היה מרגל, אלא קרבן קנוניה.
וזה הסיפור על ישראל בר וספרייתו: בתחילת שנות החמישים, כשהייתי מורה במוסד החינוכי של קיבוץ מזרע, הוחלט לערוך שם "שבוע רוסיה", והוטל עליי להרצות על תולדות הצבא האדום. חיפשתי חומר ויעצו לי לפנות אל המומחה בענייני צבא – ישראל בר. הוא גר בצפון ת"א, לא רחוק ממקום השכרת הסירות על הירקון. הוא קיבל אותי בלבביות, וכששמע את מבוקשי, אמר: "על תולדות הצבא האדום יש כמה ספרים באנגלית, העדיפים על אלה שברוסית. אינם מצויים בספריות בארץ." ובמילים אלו ניגש לקיר גדול, שהיה מכוסה כולו במדפי ספרים, הוציא מהם ספרים אחדים ומסר לי. כמדומה לי שהיו חמישה. הודיתי לו וכשפניתי ללכת, התערבה אישה, שעד אז ישבה בצד, ואמרה: "חכה, ישראל, לפני שאתה מוסר לו ספרים שלא ניתן להשיג, תשאל אותו לפחות מה שמו ומאין הוא!" – ישראל בר חייך ואמר: "היא צודקת. מה שמך ומאין אתה?"

ישראל בר – איש סימפאטי, מעשן הרבה, ידען מאין כמוהו – מת מהתקף לב בבית הסוהר. קורות חייו - בווינה, במלחמת האזרחים בספרד ועלייתו לארץ ובארץ – נשארו מסתורין. מי יודע מה היה גורל ספרייתו הענקית בהלכות צבא, ומה גורל הספרים על תולדות הצבא האדום שהשאיל לי?

בידידות, ראובן קריץ.

משה כתב לנו:

 

איתמר שלום


לא יודע אם זה נכון, אבל חשבתי להציע לך לתת שם אחר לדף המידע .
אפשר לשתף את מועדון הקוראים ולבחור את הקולע ביותר...


מה דעתך?


משה

מה דעתכם? יש לכם שם קולע לדף המידע שלנו? שם שישלב בתוכו עיתון, וספר ישן, וספרות. שלחו לנו רעיונות, ואנחנו נבקש מקהל הקוראים לבחור את השם המתאים ביותר.



רוצים לרשום חברים לדף המידע?

לחצו על הרשמה

וכתבו את כתובת הדואר האלקטרוני שלהם.

רק אל תשכחו ליידע אותם.



 

חדשות זכרון

שעות הפתיחה של החנות בזכרון יעקב:
א-ה 09.00-17.00
יום ו' 09.00-14.00
יום שבת - נא לעקוב אחר הפרסום בדף המידע ובאתר

04-6399749

אתם מוזמנים
יום שבת 02/06/2007 - 10.00-16.00
רוצים לדבר/ להגיב/ לייעץ/ להציע בכל הנוגע לדף המידע?
איתמר יישמח לפגוש אתכם.

המלצות מוסיקליות

קיבלנו משלוח חדש של דיסקים.
את הכיוון שלנו את כבר יודעים: הרבה ג'ז, בלוז ומוסיקת עמים.
הפעם רצינו להציע לכם כמה דיסקים מהאגף הצרפתי שלנו:

 

 

 

 

 ח ד ש!
פסקול הסרט 'החיים בוורוד' - על חייה של הזמרת והאגדה אדית פיאף. עם להיטיה הגדולים בביצוע מקורי, ובביצועים מיוחדים. מדהים!
69 ש"ח.
הזמן


 אוסף הכולל את האמנים: אדית פיאף, ז'אק ברל, איב מונטאן, ברברה, ג'ורג' בראסנס, ג'ורג' מוסטאקי, ג'ולייט גרקו ועוד. דיסק מקסים!
59 ש"ח.

הזמן

תחת שמי פאריס

מיטב השאנסון הצרפתי עם: הקומפניון דה לה שנסון, מוריס שבלייה, סרז' גנסבורג, אדית פיאף ועוד.
59 ש"ח

הזמן


 Jazznavour
תשכחו מכל מה שאתם יודעים על שארל אזנבור. בדיסק הזה תוכלו לשמוע אותו שר גאז', כמו שלא שמעתם מעולם!

59 ש"ח
הזמן


[רשמו את שם הדיסק ואנו נתקשר אליכם בהקדם]

רוצים להתרשם מהמוסיקה הצרפתית?
יום שבת 02/06/2007 - 10.00-16.00
בואו לקפה ולמוסיקה בחנות הכי פריזאית בארץ...
אל תחמיצו!



 

חדשות גבעתיים

שיפצנו:
רוקנו את רחבת הכניסה מארגזים, הוספנו חלון ראווה ושירותים.
רחוב שנקין 80, גבעתיים.
03-7319837
שעות פתיחה:
א, ב, ד, ה - 09.00-14.00
יום ו' - 09.00-13.00
יום ג' - סגור

ביום ו' 01/06/2007 זה מתחיל!
המבצע שכל תושבי גוש דן והסביבה חיכו לו!
מכירה מיוחדת בחנות בגבעתיים!
כל ספר במחיר...
לפרטים נוספים לחץ כאן

ספרים 'חדשים' שהגיעו לחנות בגבעתיים

 

     

עיילה, גיבורת 'שבט דב המערות' יוצאת למסע חיפוש אחרי 'האחרים' הדומים לה.

 מסדרת הספרים בהיסטוריה של ראשוני אדם, יש לנו גם:
שוכני העצים, יורדי הים הקודמים, הרועים הקדומים, החקלאים הקדומים.

 מסדרת הספריה הארכיאולוגית יש לנו גם: מבוא לארכיאולוגיה/ אבי יונה, תכשיטים בימי קדם/ רוזנטל, פסיפסים עתיקים/ אבי יונה, פריהיסטוריה מהי?/ אברהם רונן

 ארבעה כרכים בעריכת : מיכאל אבי יונה. מושגים, מקומות וחפצים מתקופת המקרא



 

חדשות כפר עזה

החנות הכי גדולה, והכי מסודרת, עם הכי הרבה ספרים!

שעות פתיחה

 



 

מה בדף המידע הבא?

רוצים לנחש?



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן