דף מידע מספר 197   

10 יולי 2014

ברוכים הבאים
לדף המידע של איתמר

אריה באייבסקי
'הסופר ששרף את כתב ידו'

סקרנותי התעוררה לראשונה כאשר אספתי חומר
לדף המידע שעסק באברהם שלונסקי.
נתקלתי במאמר ישן מאפריל 1957 בעתון 'חרות'.
כבר הכותרת גרמה לי לקרוא את המאמר מתחילתו עד
סופו: 'הסופר ששרף את כתב ידו'.
"באייבסקי היה אחד ממעריציה של השחקנית לוסיה שלונסקי ז"ל,
[אשתו של המשורר]", כתב ירמיהו הלפרן במאמר, "תמונתה
הייתה תלויה בתאו, על סיפונה של שרה א', ובשעות הפנאי
היה כותב אליה מגילות ארוכות."
באייבסקי כתב הרבה, אולם רק חלק מיצירותיו פורסם.
חבריו ידעו על מנהגו המוזר להשמיד את יצירותיו הספרותיות,
לאחר שעמל עליהן לעתים ימים רבים ולילות.
בטרם הספיק איש לקרוא את הכתוב, היה באייבסקי קורע
את הדפים לגזרים, ומשליכם  -למשל - בשלווה דרך אשנב תאו
למימי הים.

מי היה קצין צי המלחמה, הגוי הרוסי, בן האצילים,
ממשפחת הנסיכים אובולינסקי, שעזב את מולדתו
ובא לארץ זרה להיות ממקימי הימאות בה?



 
["רבים הכירו את באייבסקי, אך מעטים ידעו כי
אדם גדול התהלך בתוכנו." ירמיהו הלפרן]
 

אלעזר אלפרן ליד קברו של אריה באייבסקי
 
את סיפורו של אריה באייבסקי אנחנו מתחילים הפעם מסופו.
מותו אפוף אגדות כחייו.
"בפרוץ מלחמת העולם השניה התנדב לצי שעזר למאמץ המלחמתי," סיפר ידידו ירמיהו הלפרן, "והשתתף בהפלגות לאין ספור כרב חובל באחת הספינות העבריות. האגדות יודעות לספר כי התמנה למפקד של אונייה בצי הבריטי בארץ ישראל והשתתף בהפלגות מסוכנות כמעשה התאבדות, ושירת על שולת מוקשים, והשתתף בפלישה ליוון ובמלחמה על האי כרתים. עובדה ידועה היא כי בשעת הפלגתו האחרונה הצטנן, ולאחר מספר שבועות נפטר - בן 53 - בבית החולים 'הדסה' בירושלים."


לפרטים נוספים לחץ על
חזית הספר

חברו אלעזר אלפרן כתב - "כחודש ימים לפני מותו , בא לירושלים בענייני ספנות. מיד ברדתו מן האוטו, הרגיש בחום גבוהה. כשבוע, שכב אצל איסצ'קה, אחרי כן סדרוהו ב"הדסה" ושם התברר שהוא חולה בדלקת ריאות. אבל חזק היה בו הביטחון שיצא שלם ויקום מחוליו. והנה סיבוך- מוגלה-ניתוח בריאות ומוות ב 16 ליולי 1942 בשנת 52 לחייו. הוא הובא לקבורה לפי כל המסורת היהודית, על ידי ועד קהילת ירושלים ובלווי מנין חבריו שנזדמנו. על הר הזיתים בבית הקברות החדש, נכרה קברו, כשמאחוריו עץ זית בודד, לפניו באופק, הר געש כבוי, מתחתיו- גיהינום. משמאלו –ים- המלח ומימינו- ירושלים."
רק במותו התברר להפתעת חבריו כי באייבסקי, אותו הכירו כרב החובל גוי רוסי, קצין צי-המלחמה, בן אצילים, משכיל, יודע שפות, סוציאליסט המתנגד לבולשביקים, ובעל נשמה של משורר, התגייר בלי לגלות לאיש מהם, וכך יכול היה להיטמן בארץ שכל כך אהב. לבקשתו, נקבר באייבסקי בבית הקברות בהר הזיתים, ליד ידידו פנחס רוטנברג, שנפטר כמה חודשים לפניו, במעלה הר הזיתים.
דבר מותו של רב-החובל אריה באייבסקי לא נודע ברבים. חבריו ומעריציו הרבים כלל לא ידעו שהוא מובל לקבר ישראל עטוף בטלית. שוב מתערבות האגדות בעלילה ומספרות כי דרכו האחרונה עברה על יד הכנסייה הרוסית. ילד ערבי ירק לתוך המכונית שהובילה את הקפיטן וקומץ מלוויו.
דבר מותו של חלוץ הים העברי נודע רק במקרה למעטים. יש אומרים כי בהלווייתו השתתפו שלושה אנשים: אחד מוותיקי "גדוד העבודה" חברו הטוב אלעזר אלפרן, עוד מכר ותיק, ונווד איש בלי שם מידידיו.

 



         ['אדם מופלא – אריה באייבסקי'. ראובן פורת.]

ה-7 בנובמבר 1917. דקות ספורות לפני השעה 22.00. פגז אחד בודד שנורה מהתותח המוצב על המשחתת הרוסית 'אורורה' בישר על נפילת שלטון הצאר ועליית הבולשביקים לשלטון, אך בישר גם על השינוי המדהים בחייו של גיבור דף המידע - קצין צי המלחמה, הגוי הרוסי, בן האצילים, ממשפחת נסיכים אמיתית, שיעזוב את מולדתו ויבוא לארץ זרה להיות ממקימי הימאות בה, ויום אחד ניתן יהיה למצוא את סיפורו באתר 'נזכור את כולם' - אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל...

גליאב אלכסייביץ באקלאבסקי נולד באפריל 1889 בהלסינקי שבפינלנד. אביו, בן למשפחה אוקראינית אצילה, היה רופא בצי הרוסי. גליאב בעל המזג הסוער סולק מבית-הספר התיכון, ונרשם ללימודי הנדסה בפוליטכניקום אך גם בו לא החזיק מעמד,  ועבר לבית-ספר צבאי ימי, והוסמך לרב-חובל. במלחמת העולם הראשונה השתתף כקצין בקרבות בים הבאלטי. במהפכת 1917 היה בסגל המלחים של המשחתת "אורורה", שהפגיזה את ארמון החורף של הצאר. הוא נמנע מלהצטרף לבולשביקים ונותר באחוזה המשפחתית  באוקראינה,  אך אולץ להתגייס לשירות ימי בצבא ושימש סגן רב-חובל באניית נשק בים השחור. הוא ניצל את ההזדמנות שאנייתו עגנה בחופי תורכיה וערק ממנה. הוא הגיע לאיסטנבול כמהגר מדיני ושם פגש בקבוצה של יוסף טרומפלדור. הצעיר הרוסי הוקסם מן החזון הציוני ומן הרוח החלוצית של חברי הקבוצה ולאחר ששירת תקופה קצרה באנייה איטלקית שהסיעה חלוצים לחיפה החליט לעלות לארץ-ישראל ולהתיישב בה. נראה שבתקופה זו בחייו אף התגייר. משהגיע ארצה הצטרף ל"גדוד העבודה" ועבד במחצבה בירושלים. בשעותיו הפנויות שימש כמדריך ב"הגנה" ותרם מידיעותיו הרבות בעניינים צבאיים. משיכתו העזה אל הים הביאה אותו לאום רשרש, היא העיר אילת, ובה עשה זמן-מה כנציג ועד-הצירים. הוא חי שם בתנאי אקלים קשים ובבדידות ומצא את פרנסתו בדיג. אז גמלה בו ההכרה בחשיבות הים לעם ישראל ולמפעל הציוני.




['באייבסקי – איש חזון וחלומות' זאב הים]


לפרטים נוספים לחץ על חזית הספר

"חלוץ הדייג העברי בארץ ישראל," כינה ירמיהו הלפרן את באייבסקי בסדרת מאמרים שפרסם על חייו. "הראשון שהכין תכנית לכפרי דייגים עבריים לאורך חוף הים התיכון וים סוף!"

כשהחליט גדוד העבודה להקים קבוצת דייגים בכנרת, הצליח באייבסקי להשיג תרומה של 200 לירות מפנחס רוטנברג. בכסף רכש סירה 'אשר לא היה דומה לה בימת טבריה לגודל וליופי'. הוא הציב עליה שני תרנים ושלושה מפרשים. אנשי הגדוד קראו לה 'מלכת הכנרת'. את צוות הסירה הרכיב באייבסקי מחבריו לאוהל בגדוד העבודה. יחדיו הם שתו ושרו שירי חסידים. את האוהל שלהם אשר היה מסומן באות חי"ת, כינה הסופר יוסף חיים ברנר 'אוהל חטא' בגלל השתייה המרה.

בשנת 1930 הצליח באייבסקי יחד עם המהנדס לבנטין לשכנע את הרופא התל אביבי, הרנטגנולוג אליהו לרכוש ספינת דיג. הרופא יליד קורפו נכבש כנראה בגעגועי אי הדייגים מילדותו. בעזרת כספו של הדוקטור רכש באייבסקי סירה סורית, אותה רשם בנמל יפו בשם 'קינגספישר' או ציפור הקרח [?] בעברית...

בהפלגת הבכורה שלה הגיעה 'ציפור הקרח' לביירות. שלושה ימי הפלגה ארוכים וקשים עברו עליה בים הפתוח. המטרה הייתה להבריח חמישה עשר נוסעים בלתי חוקיים לתל אביב תמורת 10 לירות שטרלינג לנפש. כעבור יומיים עזבה הסירה את ביירות כשעל סיפונה חמישה נוסעים בלבד. הנוסעים הורדו בשפך הירקון, והסירה המשיכה לנמל ביפו, והפכה לספינת המעפילים הראשונה בארץ ישראל. מיד לאחר ההפלגה לביירות החלו אנשי הצוות לצייד את הסירה ברשתות ולהכשירה לייעודה המקורי – דייג במים עמוקים. עד שיום אחד, עוד הם יושבים ב'שלג הלבנון', בית הקפה הידוע בתל אביב, הכתה רוח סערה בסירה הקשורה לרציף הנמל ביפו. הצוות מיהר לעזרתה, אך היא כבר נעלמה בלב ים, טולטלה לעבר העיר תל אביב והתרסקה לעד על החוף.

מעט מאוד ידוע על פעילות הדייגים בארץ ישראל בשנות ה-20' וה-30'. לכן רבה חשיבותו של החומר שאסף באייבסקי ופירסם במאמרים שונים על הדייגים עצמם, סירותיהם והציוד שהיה להם. הוא הביא אפילו את סיפורן של רשתות הדייג. בשנת 1921 התארגנה שותפות של כמה דייגים שבראשם עמד גרשוב. הקבוצה רכשה את כל הציוד מקבוצה אחרת – קבוצת עתלית: 3 סירות, 1000 מ' רשת ועוד. כיוון שהרשת הייתה גדולה מדי בשביל סירותיהם מכרו אנשי גרשוב 600 מ' ממנה לידי קבוצה מישפחתית של קרואטוב. אלה העבירו 280 מ' לדייגי כנרת, שהעבירו 170 מ' לקבוצה אחרת בעתלית. באייבסקי מספר כי דייג חובב הציע לו 40 מ' מהרשת שהייתה בעתלית...

"מלכת הכינרת"
שיר על סירת גדוד העבודה
מילים: אהרונצ'יק רוזין  לחן רוסי "וולגה וולגה את אימנו".
תרגום: י. אורן.

על גלי ים הכינרת                                                 יממות שלוש פרסו כבר

כאן גדודנו המפואר                                               דייגינו רשתות,

צצה פתע סירתנו                                                  ברביעית למשוך הצליחו

ובראשה עומד ספר.                                              דג גמד- פעוט מאוד.

במרכז יושב גלפרין                                              הדגיג פתח את פיהו

וזקנו של חאן טורקי,                                             ואמר בלשון אדם:

ליד הגה ער בייבסקי                                             "שחררוני ולעבד

רב-חובל ותיק בקיא.                                             אהיה פה לעולם".

 

אלי טבריה לה בנחת,                                            עמוקה היא מלכותנו,

שטה ,שטה הסירה                                                 נהר הערק בה זורם,

ושלושה ימים חלפו עד                                          תנו לי בקבוקים בשפע,

שהגיעה חזרה.                                                     אמלאם ואחזירם.

 

"הוי בייבסקי בן בייבסקי"                                     אז שיחרר אותו בייבסקי,

-סח לו לנדברג המנהל-                                         אך הדג מיד ערק

"יממות שלוש סרחת                                             ומצפה בחוף בייבסקי,

בוז לך מר רב- חובל"!                                          לבקבוק מלא ערק.

 

ובייבסקי כך השיב לו:                                          למה חברה התעצבתם

"שמע נא שמע נא איש צדיק,                                  קפוץ וישנייבסקי במחול,

סערה פרצה פתאום שם                                         צאו כולכם לרקוד ברעש,

וחששתי להפליג".                                                כי נפשי טמונה בחול.

 

שטה, שטה סירתנו

הן ענק יהיה הדג,

המטבח התחיל לטרוח,

לסעודה ממש של חג.




["הוא היה חלוץ אמיתי. חלוץ במובנו של טרומפלדור..."/ א. רמבה]


לפרטים נוספים לחץ על חזית הספר

לאחר פירוקו של 'גדוד העבודה' עברו על באייבסקי שנים של מחסור ורעב. אמנם הוא קיבל מחברו פנחס רוטנברג משרה כמכונאי בחברת חשמל, אולם המשרה החדשה הפריעה לו להגשים את חלומו על תחילת הימאות העברית. "התחלתי להעלות שומן לא רק על גופי, אלא גם על מוחי ונשמתי..." הוא הסביר מדוע התפטר מעבודתו.
באייבסקי רכש לו ארגז 'ליפט' גדול של אונייה, והציב אותו על חוף הים בתל אביב. הוא פתח חלונות ודלתות בקירות הליפט, והתחלק בדירה  המאולתרת עם שנים מחבריו: המשורר הרוסי השחפן טיומה וירשוב ומהנדס המכונות הבית"רי מאלינוב.
את פרנסתו מצא באייבסקי בדייג, ובאותו זמן עסק בתכנון ובניית ספינת דייג, יחד עם ידידו מאלינוב והאדריכל הימי מקס פלינר.
על חוף הים, מחוץ לליפט, 'ארמון באייבסקי' הפאלאס, היה בעל הבית מארח את חבריו הותיקים מ'גדוד העבודה' לקומזיצים של אוכל ושתייה מרובה. הנוער התל אביבי התלהב מהאווירה ששררה במקום, ובא להקשיב פעורי פה לסיפורי הרפתקאותיו של בעל הבית. וכאשר חסרה הפרוטה להכנת הקומזיץ המסורתי, הצטרף אל באייבסקי חברו הדייג אייזיק, וביחד יצאו כפיראטים, כשודדי ים יהודיים, מפי הירקון אל לב הים, להמתין לבואם של מבריחים ערביים.

"יחד עם חברו אייזיק, איש נהר הירקון [חלוץ בניית הסירות השטוחות על הירקון שאף כלכלתו הייתה על הדייג], היה יוצא למבצע 'פיראטים'. בסירונת מפרשים היו שניהם [ופעמים נילווה חבר נוסף ליחידת הקומאנדו] מפליגים מפי הירקון אל מרחבי הים וממתינים שם לבואם של מבריחים ערבים, המעבירים 'חשיש' מלבנון או מסוריה לארץ ישראל. 'השודדים' היו עוצרים את ספינות המבריחים וחיש מהר נוחתים על סיפונה כשבידיהם גרזנים וסכינים. אייזיק, שהלשון הערבית הייתה שגורה בפיו, היה דורש ומקבל מרב החובל הערבי מעט 'חשיש מעבר'. עם שלל זה היו באייבסקי ואייזיק חוזרים לחוף, והכסף היה קודש להוצאות ה'קומזיץ' שבו הייתה השתייה כדת."   
לפרטים נוספים לחץ על חזית הספר



לפעמים הדמות המשנית בעלילה מתגברת ומתעצמת והופכת למרכז.
במהלך כתיבת דף המידע על שלונסקי, נתקלתי בסיפור ששבה את לבי.
 בסוף שנות ה-40' פירסם שלונסקי יומן מכתבים,
באחד ממוספי הספרות. כמה ממבקריו עקצו אותו וטענו כי זאת
היצירה הספרותית היפה ביותר שפרסם אי-פעם.
אלא שלא שלונסקי כתב את תיאורי הטבע היפים האלה.
האגדה מספרת כי המשורר  'סחב' את המכתבים ממגירותיה של אשתו.
שימו לב לעברית הנפלאה ולעושר הביטוי. 
 מי שכתב אותם היה באייבסקי - ימאי/ משורר/ הרפתקן
לא מוכר, שנהג להשמיד את יצירותיו, ורק מעטות מהן שרדו.
באייבסקי השתרבב לחייהם של בני הזוג שלונסקי, לאחר
שהעריץ את אשתו של המשורר, שחקנית 'האוהל', לוסיה שלונסקי,
וכנראה היה מאוהב בה.
לוסיה נולדה בשוויץ בשנת 1907. עלתה לא"י,
סיימה את לימודיה בסמינר לוינסקי ושהתה זמן מה
בקיבוץ של השומר הצעיר. כבר בנעוריה הייתה
פעילה כשחקנית תיאטרון וכרקדנית אצל גרטרוד קראוס.
הייתה מהשחקניות הראשיות של תיאטרון 'הקומקום'.
באייבסקי היה אחד ממעריציה הגדולים של לוסיה.
תמונתה הייתה תלויה בתאו על סיפון האונייה
בה עבד, ובשעות הפנאי היה כותב לה מכתבים ארוכים.


האיש שתלה את תמונתה של לוסיה ליד מיטתו

"ינואר. 1938. הצטיידנו בנפט ובמזונות, ובשעת הצהרים הפלגנו מטוניס. הים היה שקט. מי האגם סביב התעלה היו כזהב ממש, ומעל לחלקתה הממורטת נתפרחו בעת שיוטנו סיעות סיעות של שקיטנים ושל מגלנים תכולים. תרנגולות המים השטות ציבורים ציבורים, כל ציבור כבן מאה גולגלות, לא הטריחו עצמן כלל לפרוח ממקום שיוטן, ורק ניצטודדו בשופי והרחיקו מעט מן המפלצת הלבנה והבלתי מובנה, שהעזה להטרידן ממנוחתן. החסידות האפריקניות 'גמלוניו', בשם האכזוטי 'מאראבו' הדומות כל כך לאווזי השומן [פינגווינים בלע"ז] נפנפו אחרינו בכנפים ניפנופים של רוגזה: 'סעו לכם, סעו לכם לדרככם, ואל תבהילו את הדגה שלנו!' נענענו להם בראשינו נענוע של ברכת פרידה, הועדנו פנינו צפונה על פני קירחדתא, שהתרוממה שוב בהדר רוממות ממרחקים, על פני הגבעות הירוקות של סידי בו סעיד, המעוטרות טירות מאבריטאניות מבני יחשו של הביי, על פני הרמות הירקרקות כהות של אי זאמבארה. לפנינו - מולדת הסופות...
שמים-אפורים, הרים-אפורים, גלים-אפורים ורק דבשותיהם לבנות, ונוסף על כל אלה - רוח צפונית, רוח תזזית, שמפניה ביקשנו סתרה במקום הזה. הזכינו להסתתר? בשום מפה לא סומנה 'אורוזי' כתחנת מעגן, ורק במגילת ספר של אורחות ימים, מגילה עתיקת יומין ומרוטת דפים, בערך מן המאה הט"ז, שנחפרה ממטמונים בארכיון הספנות במאמציהם של חובבי עתיקות, רק בה מוזכר לאמר כדרך אגב, כי 'בעת צרה גדולה יכולים עוברי אורחות ימים למצוא מאחורי כף אורוזי סתרה מרוחות צפון.' ואכן הצרה היתה גדולה ביותר: המנועים שלנו היו רפים מכדי להיאבק עם הזרם והרוח. הספינה חדלה לציית להגה. ולילך עקלקלות, ליד חופי סרדיניה הצפונית, בתוך תסבוכת השוניות והאיים - כמעט שלא היתה כל אפשרות, והסתתרנו בעוד מועד. בקצה לשון החוף המסולעת, שמאחוריה אנו עוגנים, רותח הים כדוד השטן, ובהסתער הנחשול - שקוואל בלע"ז - [במשך עמידתי על המשמר מניתי הנחשולים עשרים במספר] מיתמתחת שרשרשת העוגן והומה כמיתר, והספינה נואקת תחנונים...
עכשיו אנו עוקפים את טאוולארה - אי של סלעים מזרחית לסרדיניה, שיותר משהו נראה כאי של ממש, הוא נדמה כתפאורה למראית עין, מידרונות צהבהבים אפורים גולשים אל המים שצבעם כצבע אבן הטרקיה. למעלה, בשיא הרכס, עצי אורן ירוקים ירקות איזוב. מהם ולמעלה - עננות ורודות שטוחות על גבי התכלת. רקע לכל אלה - שיאי הרים עטורי שלג בקורסיקה."



פרסום ראשון!


["באייבסקי - האיש המעניין ביותר שפגשתי בחיי!" זאב ז'בוטינסקי]

עולם קטן.
בדף המידע הקודם פרסמתי כי הדף הבא יעסוק באדם
שרובנו כלל לא שמע את שמו מעולם - אריה באייבסקי.
באייבסקי נפטר בירושלים בבדידות איומה ונקבר בהר הזיתים. בספר
'תחיית הימאות העברית' מסופר כי אחר ארונו הלכו חמישה אנשים בלבד.
אחד מהם היה אלעזר אלפרן המכונה באראדה, חברו מגדוד העבודה.
ישראלה, בתו של באראדה מנויה על דף המידע שלי, ואחרי שקראה כי
נושא הדף יהיה חברו של אביה, שלחה לי חומרים רבים על באייבסקי [
צילומים וכו'] שהיו ברשותה.
בין השאר היא שלחה לי דברים שכתב אביה על חברו, ושמעולם לא פורסמו.
אנו מביאים בפרסום ראשון קטעים מהרשימה.


בצילום: קבוצת "המטפחת האדומה", שהייתה קבוצת בנייה בתל- אביב
של שנות ה-30, יושב בשורה שנייה מימין (עם זקן) אלעזר אלפרן. מאחוריו
(עם שק על הראש) אריה באייבסקי.

אריה בייבסקי /
כתב אלעזר אלפרן (באראדה)

שמו הרוסי – היה: גלב בן אלקסי בוקלבסקי.  Gleb Aleksay Boklebecki, וקשה להגיד שזה היה שמו האמיתי, כפי שרגילים לומר. בארץ כולה ומעבר לגבולותיה במשך 21 שנים, היה ידוע בשמו: אריה בייבסקי. את השם הזה, המציא לעצמו בקושטא בדרך עלייתו  ארצה. ומאז כאריה בייבסקי, התקשר לארץ, חלם את חלומה, עוד טרם התגשם בצורתו הנוכחית, בצורה שאיש מאתנו לא ביטא ולא חכה לה ושהיא כיום כולה – תל-אביב ופרווריה. הוא נבא לה את רחובותיה, כיכרותיה, נמלה, משטר חייה על עיסוקיה ותאוותיה. וכמו שרק מעטים גם בין המעולים שבינינו, בעצם גופו, מוחו ומרצו, הגשים את נבואתו.

בייבסקי ידע אוקראינית במידה שרק מעטים יודעים אותה. הוא לעג למבטאינו אנו בשירים האוקראינים. חוץ מרוסית ואוקראינית, ידע בייבסקי על בורין גם צרפתית וגרמנית, כפי שהיה נהוג אצל  בני משפחות  אצילות ברוסיה. רכישת הלשון העברית הייתה קשה לו עד למאוד. חוץ מההבדל הגזעי שבשורשי שתי השפות –הרוסית והעברית - חלק גדול של הקושי בקליטת העברית, יש לזקוף על חשבון הספרותיות שבעברית וחוסר החיים הטבעיים, שהם הם העוזרים העיקריים לקלות התפיסה ע"י הזיכרון. אף על פי כן, הקריא בייבסקי מחזורים שלמים של הרצאות בעברית, בבית הספר הימי זבולון, ובבתי ספר צבאיים כביכול של הריבזיוניסטים. ומה גדול היה מספר הילדים שזכו ליהנות  מאגדותיו שהיה מספר להם בעברית המשובשת, אבל כנראה מובנת להם.

עוד לפני שנה, אחרי נסיעתו האחרונה בחופי תורכיה, בתור רב חובל לא יוצלח, גר בצריף רעוע עשוי מ"ליפט" קטן וגם בו, גר רק בחלקו הרביעי. שלושת רבעי הצריף נתקלקלו ע"י חמור, שהוכנס לצריף בהעדרו של בייבסקי. הצריף היה פתוח הן מבפנים והן מבחוץ לכל הרוחות."ברונכיטיס" כרוני , מעיל קל ומזמן לזמן , כמה שעות עבודה בגראג' בעד שלושה גרוש.
"איך אתה חי"?- שאלתיו.
"ככה. מכר אחד יזמין לכוס תה, שני יזמין גם לכוס תה… לשלישי אגש ואתכבד גם בכוס תה"…ענה לי.
מתוך עייפות  נפשית, המשיך עוד לחלום על אניות, חברות לאניות, דייג. מדי פעם בפעם הייתה מזדמנת לו כוס שתייה , אבל ידוע היה כבר כמשתכר מכוסית קטנה של יי"ש.

איסצ'קה ואני הזמנו אותו לבוא לנוח קצת בירושלים. כמה טוב הוא נח. בספריה הלאומית השיג ספרים בגרמנית ובצרפתית, מיתולוגיה יוונית, תולדות הקמיעות, קבלה ועוד . עסק בעריכת הורוסקופ  לו ולמכריו. והיה מספר  סיפורים ואגדות לילדים שנמצאו על ידו, כשהם במיטותיהם לפני השינה. זאת הייתה מנתם הקבועה והם בתוקף ובלי רחמנות , היו דורשים אותה ממנו ערב ערב. טוב היה לו אז בירושלים. הוא לא רצה לעוזבה והמשיך להיות בה , אחרי שקבלו אותו לעבודה בסלילת כבישים, יחד עם פועלים ערבים. כנראה שהערבים כיבדו אותו בזכות תוארו - "רב-חובל" שהיה דוגל בו. ואהבוהו בשל הדברים המפליאים שידע לספר. הם נדהמו לדעת שברוסיה הסובייטית, הלוחמת נגד היטלר, ישנם  יותר מוסלמים מאשר מכל ארצות ערב, יחד.

עם קבלת תשלום ראשון, התגלח, הסתפר והשתכר. ומבלי להגיד שלום לאיש, עזב את ירושלים. המזל שיחק לו. הוא קיבל עבודה בחיפה בבניין  סירת מפרשים. אלה שראו אותו אז, מספרים ממש על אושר הנוהר ממראהו. שוב בן-אדם המרוויח  את לחמו ושוב אינו זקוק לעזרת אחרים. אך הסירה נבנתה וחסל המזל. בתור רב-חובל, לא יכול היה לקבל עבודה. ושוב חזר הגלגל מהתחלה. שוב חוסר עבודה, שוב  ארגון קבוצה לדייג, לעבודה על אותה סירה שנבנתה על ידו. לשם סידורי אחריות על הסירה, בא הנה לירושלים. ההורוסקופ שסידר כאן בירושלים מלפני שנה, לא רימה אותו.

זאת הייתה השנה האחרונה בחייו.

אביו של בייבסקי היה מהנדס, ואמו הייתה מורה לצרפתית ולגרמנית בבתי ספר תיכוניים. בייבסקי נולד כמדומני באלכסנדרובסקי, עיר על גדות הדנייפר התחתון. עד גיל בית-הספר הספיק לנדוד הרבה ברחבי רוסיה הדרומית. וחוויות ילדות ראשונות טעם בסביבת קוטאס, בעמק הפורח והמבורך שבהררי  קוקז. יחד עם אחותו – חברתו הנאמנה והחביבה עליו,(הוא סיפר שלא פגש בחייו עוד אישה שתדע  כמוה להשליך אבן בתנופת יד של בחור) היה מחפש הרפתקאות רומנטיות. הם היו עולים על הר שכל מדרונו היה מכוסה ענבים. למעלה, על ראש ההר, אבנים מפוזרות. וגלב הקטן ידע כבר את תולדות המקום.
"היה זה כבר בזמן מאוחר, לאחר שכולם קבלו כבר את דת הנצרות. רעב היה בארץ. שנה, שנתיים. הזקנים נזכרו שצריך להביא מנחה לאלילה ששלטה פעם במקום. על ראש ההר, בנו מזבח מאבנים ענקיות ושמו עליו מנחה מפרי הארץ. תפוחים, ענבים ועוד… בבוקר מצאו את המנחה מושלכת על מדרון ההר. האלילה בזה למנחה כזאת. הבינו והביאו לפניה קרבן זבח בשר. ואז, חדל הרעב. מאז התכסה המדרון כולו בעצי פרי - זכר למנחה שלא התקבלה".

נשים לא אהבוהו!  נשים יהודיות שדווקא בהן בחר לבו. לפנים בעיני הגויות, הוא כנראה מצא חן. אבל עוד טרם יצא את רוסיה, היה מחזר אך ורק אחרי היהודיות. והן לא אהבוהו. בעורמת קוזאקים  חשב פעם כי הסיבה היא בזאת שאיננו יהודי. ובהיותו כבר קצין ימי בחברת ידידיו, ואני מתאר לי שבהיותו שתוי, בהלסינגפורם שבפינלנד, נתן למול אותו. זכות הברית עמדה לו בעלותו ארצה. אבל נטיית לבן של הנשים היהודיות, לא שונתה. וזה מה שקבע בעיקר את גורלו המר במשך 10 השנים האחרונות, מאז עזבה אותו צפורה ונסעה עם שלומית בתו לרוסיה.

העבודה בתחנת החשמל אז, איבדה לאט  לאט  את ערכה. חדרו שהצטיין תמיד בניקיון כתא של קצין האונייה, נעשה מרושל ומלוכלך, הפך למקום מקלט לכל בן בלי בית. ובהשלימו עם גורלו המר, נעשתה השתייה כבר לחוק  המצדיק את עצמו. חובותיו גדלו לאין שעור ורחובותיה של תל-אביב נעשו ארוכים ועקלקלים מפחד הנושים. הנהגת ההסתדרות, קברה בלי רחמים את ילד שעשועיו - "אגודת המלחים הארץ ישראלית".
מתוך שאיפה ליצירה בשטח הימאות ובמרץ מחודש של נקמה, החליט לקבל מהימין הבורגני, את מה שההסתדרות חיסלה, בגלל השמאלנות  היתרה של מארגני האגודה.  הוא נכנס, ראשו ורובו לחברת הריבזיוניסטים  ומקריא, מלבד ההרצאות  על אודות בניין האניות בבית-ספר הימי "זבולון", גם הרצאות על הטקטיקה של חיל-הרגלים ועוד דברים דומים לזה, בבית-ספר הצבאי (כביכול), הריבזיוניסטי. כותב מאמרים ב"מסחר ותעשייה", על תכונות החוף התל-אביבי, על הדייג בארץ, על ההובלה וכו'.
בייבסקי אהב את תל-אביב! כמה שמח כשהגענו אליה. במדברות חולותיה, הרגיש את עתידה והיה שיכור מזה בלבד, (אף כי שתה אז כרגיל, אבל עדיין היה צעיר וחזק ולא היה משתכר בנקל). הוא היה גם פועל חרוץ וטוב, ולא קבלן אחד ביקש ממנו להישאר  בעבודה כדי שילמד מקצוע וכו'… בייבסקי בז לכל אלה, לכבוד הים. אבל הים לא דרש אותנו. ולהתקיים, נחוץ היה ולכן גם לעבוד. הקדחת לא הרפתה ממני והייאוש אף הוא היה לא קטן, כי אם גדל והלך עד לממדים שאין לספר עליהם. במסיבות אלה, התארגנה קבוצת "המטפחת האדומה". קבוצה  שנשאה את שמי "קבוצת בורודה"(הזקן), כאילו אני הייתי מנהיגה, כאילו אני קבעתי את דרכה וכאילו לכבודי נרקמו אגדות  למכביר על תולדותיי  שלא היו.



תודה

תודה לישראלה בתו של אלעזר אלפרן,
חברו הטוב של באייבסקי,
על עזרתה הרבה
בהכנת הדף.



הודעה חשובה
אם קבלתם הודעה אלקטרונית
לגבי התשלום עבור דף המידע,
ניתן לבצע את המנוי בטלפונים:
04-6399749, 052-2585787



רק לחברי מועדון המנויים
'אגדת תל אביב' במתנה


לפרטים נוספים לחץ על חזית החוברת

בשנת 1959 הוציא רפאל ספורטה חוברת מיוחדת לילדים לכבוד חגיגות 50 שנה  לתל אביב, עם ציורים
מקסימים של יעקב גוטרמן: שיר הקונכיה, עיר פלאות
לחוף ים, ראש העיר על הסוס, מגדלור ושבעה כוכבי
זוהר, יפיפית תל אביב, העיר לנו בית גדול, צהלי תל
אביב, בגב החוברת יש תווים למנגינה שכתב מרדכי
זעירא לאחד השירים.
כל מנוי על דף המידע שהסדיר את התשלום, זכאי
לקבל את 'אגדת תל אביב' במתנה. ניתן לקבל את המתנה
בחנות בחיפה, ביריד הספרים בבית חשמונאי בפסח [10 ש"ח לספר], או בדואר.

שימו לב!
לא מדובר בהדפסה חדשה,
אלא בחוברת מקורית משנת 1959,
כך שהמלאי מוגבל.

לקבלת המתנה אנא התקשרו
לטלפון 04-6399749

אל תחמיצו את כל ההנחות והמבצעים
המופיעים בסופו של דף המידע!

מה זה 'דף המידע של איתמר'?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
דף המידע נשלח פעמיים בחודש בימי ד', לתיבות הדואר האלקטרוני של המנויים, והוא מעין עיתון/ מגזין העוסק אך ורק בספרים ישנים. כל דף מידע מוקדש לנושא אחר: פרס נובל לספרות, עגנון, אפריקה, טרזן, חגי ישראל, הגדנ"עים ועוד. בדף המידע אנו נותנים טעימה מספרים ישנים וסיפורים בנושא הנידון.

מדוע דף המידע עולה כסף?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כדי שנוכל להמשיך ולפרסם את דף המידע גם מהצד הטכני וגם מהצד התכני, החלטנו לפני כמה שנים, כי דף המידע יהיה בתשלום מינימלי של 10 ש"ח לדף. הקוראים הרואים פעמיים בחודש את העבודה העצומה המושקעת בכל דף, נרשמו ברצון ל'מועדון מנויי דף המידע'.

מדוע משתלם להיות חלק מ'מועדון מנויי דף המידע'?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קודם כל בגלל שאתם מקבלים פעמיים בחודש סקירה מקיפה על סופרים, ספרים, הוצאות לאור וכל מה שקשור לנושא. אתם עוזרים לנו להמשיך את המפעל הגדול הזה, וגם - אתם יכולים להנות מהנחות ומתנות לרוב: חברי המועדון יכולים לרכוש ספרים ממדור המומלצים באתר האינטרנט שלנו ב-50% מתנה [ורובם עושים זאת שוב ושוב!],  חברי המועדון מקבלים בביקורם בחנות מתנה מקורית - רפרודוקציה משנות ה-30' של תחריט מעשה ידי הצייר ליליאן ועוד ועוד.

איך נרשמים?
~~~~~~~~~
מתקשרים לטלפון 052-2585787 ואתם מנויים.

אם אינכם מעוניינים לשלם עבור דף המידע
אתם יכולים להודיע לנו
כאן
ואנו נדאג להסיר את שמכם מהרשימה.

תודה



רק לחברי מועדון המנויים
ארכיון דפי המידע


את ארכיון דפי המידע ניתן לקבל בדואר האלקטרוני בלבד


לבקשת רבים מחברי 'מועדון דף המידע' הכנו את 'ארכיון דפי המידע' אשר יעניק לכם קישורים לכל דפי המידע עד כה:
ח. נ. ביאליק, לאה גולדברג, נחום גוטמן, טעויות בספרים, יאנוש קורצ'אק, שלום עליכם, אלוהים בספרים, גן גני ועוד. 
את הארכיון יכולים לקבל חברי המועדון בצורת מכתב
בדואר האלקטרוני, אותו ניתן לשמור לשימוש עתידי.
בכל פעם שאתם מחפשים את אחד הדפים, לחיצה על שם הדף תעביר אתכם אליו. אנו ממליצים לשמור את המכתב במקום נגיש, והוא ישמש אתכם בכל פעם שתרצו לחפש משהו בין דפי המידע.
רוצים גם אתם לקבל את 'דף המידע של איתמר' [בעלות של 10 ש"ח לדף]? אנא התקשרו לטלפון 052-2585787.



מדור 'ספרים מומלצים'
במתכונת חדשה!


למעבר למדור 'ספרים מומלצים' לחצו על מרכז התמונה

רק לחברי מועדון הקוראים!

הנחה של 50% על הספרים המומלצים באתר האינטרנט!



ספרים בהדפסות חדשות

אנתולוגיה מפוארת המכילה סריקות רוב ספריו האהובים של רפאל ספורטה -
גן גורים, היה הייתה לי גפן, בית קט ועליה, שלושה דובים בחרוזים, טלילי אגודלי,
שלום כוכב הערב, דוליט הרופא, דוליט בלימפופו, התנין והשמש ועוד. עם ציורים
מרהיבים וצבעוניים של נחום גוטמן, איזה, ה. הכטקופף, תרצה טנאי.
ספר במצב חדש! ובמחיר מדהים לחברי מועדון המנויים: 32.5 ש"ח!
להזמנה 052-2585787

הוצאת הספרים 'ספר זכרונות - חנות הספרים של איתמר' הוקמה כדי לשרת צורך בקרב קוראים רבים, לקרוא ספר אהוב מילדותם, בדיוק באותה מהדורה בה קראו אותו לפני עשרות שנים. בניגוד להוצאות הספרים הלוקחות ספר אהוב מהעבר, ומתרגמות אותו מחדש, משנות את שמו, ואת ציוריו, כדי להתאימם לדור החדש, הוצאת הספרים שלנו תוציא את הספר לאור בדיוק כפי שהיה אז. בדיוק כמו שאתם זוכרים אותו!

את הספרים הבאים, אותם הדפסנו מחדש, 
לא ניתן למצוא בחנויות אחרות, 
אלא רק בחנות הספרים של איתמר

04-6399749

 

יהושע הפרוע/ היינריך הופמן

סיפוריהם המצחיקים-מפחידים של יהושע הפרוע, אלעזר האכזר, עזרא המפונק, גדי נדנדי, הזדים השחורים ועוד.
ספר זכרונות, 2002. כריכה רכה, 35  ש"ח .
להזמנת הספר לחץ כאן

 

עולמו הקטן של דון קאמילו/ גוארסקי

מעשים ומאורעות מגוחכים המתרחשים בכפר איטלקי קטן, בין הכומר דון קאמילו ליריבו ראש הכפר הקומוניסט פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

 

דון קאמילו וצאן מרעיתו/ גוארסקי

המשכו של הספר "עולמו הקטן של דון קאמילו". המשך מעשיהם ומריבותיהם של הכומר דון קאמילו וראש הכפר פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח. להזמנת הספר לחץ כאן

 

אחד עשר האלופים/ אדוארד בס

מעשה באיש עני ושמו בנקוצץ ואחד עשר בניו. האיש, אשר דאג לפרנסת בניו, אימן אותם משחר נעוריהם במשחק הכדורגל, ואחד עשר הבנים היוו את קבוצת הכדורגל של בנקוצץ אשר השיגה, ברבות הימים, את אליפות העולם.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח. להזמנת הספר לחץ כאן


 

עותקים אחרונים! 

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאות של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!].
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100  ש"ח. להזמנת הספר לחץ כאן

 

רק לחברי מועדון המנויים
 50% הנחה על כל ספרי ההוצאה!




עשרות כבר נרשמו! מה אתכם?

הודעת דואר שבועית לתיבת הדואר הפרטית שלכם,
אשר תספר לכם  - ראשונים, לפני כולם! -
על פריטים מיוחדים
שהגיעו אלינו - ספרים נדירים, הקדשות, מסמכים וכו'.
פירוט מבצעים המיועדים רק לכם!
הנחות, מתנות וכו'.

אם גם אתם מעוניינים להצטרף
למקבלי 'רק היום',
כתבו לנו לכאן
.



אל תחמיצו!

שבוע הספר בשוק הטורקי בחיפה

15-20/06/2014
ימים א-ו

שלושה רחובות עם ספרים!

ברחוב שלנו - נתן קייזרמן - דוכנים עם אלפי
ספרים משומשים ב-10 ש"ח בלבד לספר!

ובנוסף הנחה של 50% על כל הספרים בחנות,
רק לחברי מועדון המנויים של דף המידע!



מה בדף המידע הבא?

'עם עם וסיפוריו"

 



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן