דף מידע מספר 39   

10 יולי 2014

לקראת יום השואה אנו מגישים לכם דף מידע בנושא יאנוש קורצ'אק

 

  הילד היהודי והכנרית 

הייתי אז בן חמש, והטרידתני המחשבה:
מה לעשות שלא יהיו ילדים מלוכלכים, לבושי קרעים ורעבים,
שעמהם אסור לי לשחק בחצר, שבה, מתחת לערמון,
בתוך קופסת פח שנתרוקנה מסוכריות, רפודה צמר גפן,
טמון היה מתי הראשון והקרוב לי והאהוב עלי, לעת עתה - כנרית.
מותה עורר את הבעייה המסתורית של הדת.
רציתי להציב על קברה צלב.
המשרתת אמרה כי זה לא ייתכן, מאחר והכנרית הייתה ציפור,
יצור ירוד בהרבה מן האדם. ואפילו לבכות אותה חטא הוא.
עד כאן המשרתת,
ואולם גרוע מזה, שבנו של שוער הבית פסק,
כי הכנרית הייתה יהודייה, ואף אני יהודי.
אף אני יהודי!

[יאנוש קורצ'אק מספר על פגישתו המוזרה בזהותו היהודית בגיל חמש]



 

בית היתומים בהרי הלבנון

ב-11 במאי 1978, בחגיגות 30 שנה למדינת ישראל, במסגרת אירועי פרס ישראל העניק הנשיא מר אפרים קציר את פרס ישראל למפעל חיים  להנדריק גולדשמיט. הקהל בבנייני האומה עמד על רגליו והריע ממושכות כאשר הישיש בן המאה, עשה את דרכו בכבדות לעבר שולחן הכבוד. בניגוד לכללי הטקס, יצאו לקראתו מחלקי הפרס, לחצו בהתרגשות את ידיו, העניקו לו את מגילת הפרס, ועזרו לו חזרה לכיסאו.

 מנחה הטקס קרא את תולדות חייו של זוכה הפרס. רבים בקהל היו תלמידיו. חלקם - המבוגרים יותר - תלמידים ממש, חלקם - הצעירים - למדו באחד מבתי הספר אותם הקים ברחבי הארץ. מעטים ידעו כי 'הדוקטור' - זה היה כינויו - היה רופא של ממש. הנריק גולדשמיט, סיפר המנחה, החליט לזנוח את מקצוע הרפואה, ולהקדיש עצמו לילדים. לאחר קום המדינה, בעקבות בקשה אישית של נשיא המדינה, חיים וייצמן שנסע במיוחד לבית היתומים בווארשה, נטש גולדשמיט את הכול ועלה להקים בית יתומים בהרי הלבנון, ממול לקיבוץ כפר גלעדי.  
כרזת יום העצמאות/ ד. טרטקובר לכבוד חגיגות השלושים למדינת ישראל

תוכניתו הייתה סדורה מראש. את שנתו הראשונה העביר בירושלים בלימוד עברית. בתום השנה עבר לגור בין ידידיו בקיבוץ עין חרוד. בקשתו הייתה אחת: לעבוד בבית ילדים. למרות הפצרות החברים הוא דרש להיות כאחד העם, ולא משך את ידו משום מטלה, הוא ניקה וסידר וטיפל וטייל וסיפר כאחת המטפלות. במקביל  פרסם את תוכניתו להקים בית ילדים בהרי הגליל העליון, וביקש מכל המעוניינים להגיש תוכניות לבניין. בשנות החמישים הפך בית היתומים לפנימיה חינוכית. מכל רחבי הארץ הגיעו תלמידים שרצו ללמוד במסגרת החינוכית המיוחדת השמה את הילד במרכז. הילדים ניהלו כמעט לבדם את הפנימיה. הם קבעו את סדר היום, הם קבעו את נושאי הלימודים. הפנימיה של 'הדוקטור' נחשבה לאחד ממוסדות החינוך המתקדמים ביותר בעולם, ועקב הביקוש הרב נפתחו פנימיות דומות ברחבי הארץ, בחיפה, בחדרה, בתל אביב ובירושלים.

דבר מכל אלה הדברים, מעולם לא קרה במציאות. מכונת ההשמדה הנאצית קטעה את תוכניותיו וחלומותיו של הנריק גודלשמיט, והפכה אותו לאגדה ולסמל. יותר לא יזהו אותו בשמו האמיתי, אלא בכינויו הספרותי - יאנוש קורצ'אק. ולפני שיאנוש קורצ'אק הפך ל-'יאנוש קורצ'אק' הוא ביקר בארץ ישראל ביולי 1934, ובקיץ 1936.

 

קטע מתוך חוברת הזיכרון ליהודה גור אריה, חבר קיבוץ עין חרוד שנפטר בשנת 1987, והוא בן 93 שנה. יהודה התפרסם ברבים בזכות פעילותו הספורטיבית ובמירוצים בהם השתתף בגיל מבוגר, ובזכות השתתפותו בסרט 'אולי תרדו שם' על פי ספרו של פוצ'ו.

"בשנות השלושים ביקר אצלנו יאנוש קורצ'אק. הוא בא אלי לסנדלריה, נהנה לשבת בבית המלאכה ולשוחח אתי: על אורחות חיינו ועל מידת אושרנו. יום אחד הציע וביקש שנצא לטיול לילי יחדיו. זה היה כמדומני בחודש יוני, בליל ירח מלא. יצאנו לכיוון המעיין. בדרך ביקש שנעלה לבית הקברות [למרגלות הגלבוע] שאל אם אינני ירא את בית הקברות, השבתי לו שאני הקברן. לבקשתו, ליד כל קבר אמרנו 'קדיש', אני אומר והוא אחרי. ביקש שאספר לו על כל אחד משוכני העפר. ואני, כלום יכול אני לסרב לקורצ'אק? ספרתי לו על יוסף חרמוני, שהגיע לארץ בשחייה, ירד מהאוניה ושחה קילומטרים אל החוף. סיפור זה הרשים אותו במיוחד. איש זה מת בעין חרוד משחפת. עברנו מקבר לקבר. נושא האיבוד לדעת שליווה קברים רבים, לא הרפה. געגועים, חוסר יכולת להסתגל, הרגשת כישלון וענייני אהבה...
למשמע הסיפורים, קורצ'אק בכה כילד. פקדנו את קברות הילדים שמתו במחלות. לפנות בוקר שבנו לעין חרוד.
תמיד מציקה לי המחשבה, מדוע לא ידענו לקחת את האיש המופלא הזה אלינו, לעמק?"

 "אורח אחד לא ישכח - יאנוש קורצ'אק ז"ל. הנה הוא יושב בין הילדים, שואל שאלות פשוטות על חייהם ומשלב סיפורים על בית היתומים שלו בווארשה. למרות הצורך בתרגום, שוטפת השיחה, טבעית ונלבבת.
- ומה אתם עושים כאשר שני ילדים מתקוטטים?
- עונים לו מה שעונים לו ומחזירים שאלה: ומה אתה עושה? אני מביט מן החלון, אם כוחות שווים הם יתכתשו עד שיחדלו, אך אם בריון מגושם מתנפל על ילד צעיר וחלש ממנו - אוי ואבוי לפרחח!.. – וזיק הצדק ניצת בעיניו הטובות".

קטע מתוך ספרו של המחנך מרדכי סגל 'מסות בחינוך'.

 
סגל עם תלמידים בכפר גלעדי


קשריו של קורצ'אק עם ארץ ישראל התהדקו, ולבסוף גמלה בו ההחלטה להשתקע בארץ.
"החלטתי החלטת נסיון אחרון: לעבור לשנות חיי האחרונות לארץ ישראל, לפי שעה לירושלים. שם - לימוד הלשון העברית, כדי לעבור אחרי שנה לקיבוץ."

ביומן הגטו סיפר קורצ'אק על הזייה שפקדה אותו כשחלה בטיפוס: "אולם תיאטרון ענק, או אולם קונצרטים, המונים בלבוש חג. אני מספר על המלחמה והרעב, על היתמות והדלות. אני נואם פולנית...והנה גשם שוטף של שטרי כסף, זהב ועדיים...יהיו אם כן בידי אמצעים לא מוגבלים, ואני מפרסם תחרות על בנין בית יתומים גדול בהרי הלבנון, בקירבת כפר גלעדי. יהיו שם חדרי אוכל וחדרי שינה קסרקטיניים גדולים. יהיו גם "בתי מתבודדים" קטנים.

   על גבי גג שטוח יהיה לי חדר לא גדול וקירותיו שקופים, כדי שלא אפסיד אפילו זריחה או שקיעה אחת, וכדי שאוכל, בשעת כתיבה בלילה, להציץ מפעם לפעם בכוכבים. ארץ ישראל הצעירה טורחת בנאמנות רבה להגיע לכלל הבנה עם האדמה. אך יגיע גם תורם של השמים".

בשנת 1940 הועבר בית היתומים לגיטו וארשה וקורצ'אק זנח את תוכניותיו להתיישב בארץ ישראל, מאחר ולא היה מוכן לנטוש את חניכיו. כשיצאה הוראת המשלוח למחנות המוות בשנת 1942, הסתיר את האמת מן הילדים. בפתח קרונות המוות הוצע לו להיפרד מעל 200 היתומים ולהציל את חייו, אך הוא סירב. יאנוש קורצ'אק יצא יחד עם תלמידיו לטרבלינקה ושם נרצחו.



  וארשה בקטלוג הכללי

הקטלוג שלנו באתר הוא קטלוג מידע המכיל אלפי ספרים. זהו קטלוג שנבנה וגדל יום יום. ניתן לחפש בו מידע בעזרת שם הספר, שם הוצאת הספרים, אפילו מלת מפתח מספיקה לפעמים.  הנה חלק קטן מן התוצאות המתקבלות בקטלוג הכללי באתר כאשר בוחרים 'וארשה' במילות מפתח  במנוע החיפוש.  אם אתם רוצים לראות את פרטי הספר המלאים, או מעוניינים שאיתמר יאתרו עבורכם, לחצו על "לפרטים נוספים" ועל 'בקשה לאיתור ספר'. ספרים נוספים בנושא ניתן למצוא במדור ספרים מומלצים  באתר:

 

 

במקום אשר יעד לי הגורל/ אברהם ברמן

אדולף אברהם ברמן, יליד ורשה, בעל תואר ד"ר לפילוסופיה, שימש בתקופת השואה כמנהל הכללי של ארגון "צנטוס" בגטו ורשה.
בית לוחמי הגיטאות, 1978. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

מגילת יסורין/ ח. א. קפלן

יומן גיטו וארשה. יומנו של המורה והמחנך ח. א. קפלן. היומן נכתב בעברית ומתאר את המציאות היומיומית של חיי הגטו.
יד ושם, 1966. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

מאבקו של הגיטו/ שרה נשמית

פרקי הספר: נפילתה של אירופה, הפתרון הסופי של הבעיה היהודית, המרי האזרחי בגיטאות, מדוע איחר כל כך המרד? הנוער המאורגן בגיטאות, המרד, המרד בגיטו וארשה.
בית לוחמי הגיטאות, 1972. כריכה רכה. 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

יורק/ רישארד ואלבסקי

יורק היה אחד ממוכרי הסיגריות מ'כיכר שלושת הצלבים'. בספר מתוארים מאבקיו ועלילותיו בורשה, מפרוץ המלחמה ועד סופה, הצלת ילדים והברחתם וצעדיו הראשונים בארץ ישראל.
ספרית פועלים, 1976. כריכה רכה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

מרד הנצורים/ ישראל גוטמן

הספר עוסק במרדכי אנילביץ' ומלחמת גטו וארשה. זהו ספר מחקר מקיף על צמיחת המחתרת היהודית בגטו וארשה ועל דמותו של מרדכי אנילביץ'.
ספרית פועלים, 1963. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

נערה מול גרדום/ פאני סולומיאן לוץ

פאני סולומיאן לוץ נולדה בפינסק. בגיל רך הובאה לווארשה. שם למדה באוניברסיטה וסיימה את האקדמיה לחנוך גופני.
ספרית פועלים, 1971. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

אנחנו לא נושענו/ דוד וודובינסקי

זכרונותיו של ד"ר דוד וודובינסקי, שהיה מראשוני ומראשי המטיפים למרד בגטו ורשה. וודובינסקי היה המנהיג הפוליטי והרוחני של "האיגוד הצבאי היהודי" (אצ"י) וממפקדי המרד.
יד ושם, 1985. כריכה רכה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

עיתונות 'גורדוניה' במחתרת גיטו וארשה

עיתונות המחתרת של תנועת 'גורדוניה' בפולין, אשר הופיעה בשנות הכיבוש בגיטו וארשה. לא קטעים נבחרים, אלא העיתונות כולה, על מדוריה ומאמריה השונים.
חולדה, 1966. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

מן הדליקה ההיא/ אהרן מאירוביץ


 

סיפורם של שני חברי הארגון היהודי הלוחם בגיטו וארשה: אהרון כרמי וחיים פרימר.
הקיבוץ המאוחד, 1961. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

מי אתה אדון גרימק?/ נתן גרוס

נתן גרוס - במאי סרטים ועיתונאי מתאר את זכרונותיו ממלחמת העולם השניה. הוא מספר על המאבק לחיים ולמוות, שלו ושל משפחתו, בקראקוב ובצד הארי של וארשה.
ספרית פועלים, 1986. כריכה רכה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 



  הצגה בתוך הצגה

האורות באולם בקיבוץ יגור עלו אט אט. איש התאורה הביט בידו של הבמאי, המסמנת לו, כמנצח על תזמורת, את קצב העלייה. איש ממאות הצופים לא הבחין במתרחש, עיני כול היו נעוצות בתפאורה המרשימה שהתגלתה. דממה.
ברקע נראתה חצר בית היתומים בגיטו. אחדים מילדי הבית חצו את הבמה בשורה עורפית דמויית 'רכבת', חלק מהילדים חיקו את נשיפות הקטר ואת שריקותיו.
מרחוק נשמעה שירה חרישית. הבמאי סימן להאיר את חלקה האחורי של התפאורה. דרך דלת הכניסה הפתוחה של בית היתומים ניתן היה להבחין בדורקה, חניכה בוגרת, המכינה את אניטה, מהילדות הצעירות לקראת ההצגה, תוך שהיא מפזמת להנאתה.

ליאון: בוא הנה, שמיק, עזור לי כאן רגע קט.
שמעון: מייד, רק אגמור לחזק את כיסא המלכות של מתיא, עוד מסמר אחד או שניים.
אסתרק'ה: מה קרה שם לכיסא?
שמעון: לא כלום, התרופף קצת, מתנודד קמעה, אולי מישהו ניסה לפרק גם אותו בחורף, להסקה לתנור.
ליאון: כן אני יודע, אפילו, מי ניסה לפרקו, אך הפאן דוקטור ראה ומנע אותו מעשות זאת, לא נתן לו לנגוע בשום אופן בחלקי הדקורציה ובתלבושות שבעליית הגג. אולי יהיה נחוץ, אמר, עוד נציג פעם  מחדש את 'המלך מתיא'.

לכבוד חג הארבעים לקיבוץ יגור, פנתה הנהלת בית הספר לחבר חיים טרלובסקי שעבד באותו זמן בהנהלת החשבונות של הקיבוץ, והציעה לו להכין הצגה לכבוד האירוע. במשך החמש שנים האחרונות בגלל חיכוכים פנימיים ניתק עצמו חיים מחיי התרבות של המשק, ונמנע מלכתוב ולביים. הפעם, לכבוד החג המיוחד, נענה לבקשה וניגש לכתוב בחרדת קודש את המחזה - 'המלך מתיא בגיטו'.

 חיים נולד בליטא בשנת 1914. קרוב לשלוש עשרות שנים חי ביגור, שאליה הגיע בשנת 1934, בה בנה את ביתו והקים את משפחתו. נתן ביד רחבה לקיבוץ את כל כוחות הגוף והנפש שהיו אצורים בו: רועה צאן, אופה, טבח, צבע ומורה. אך עיקר חילו וכוחו טמון היה בשדה התרבות והאמנות - סופר ומשורר, עיתונאי, צייר ופסל, מחזאי ובמאי. שיריו, סיפוריו ומאמריו פורסמו ב"דבר", ב"מעלה", "הדור" "דבר לילדים" ועוד. תרומה חשובה תרם לעיצוב החג והטכס בחיי הקיבוץ, אך יותר מכל התמסר למחזאות; כתב, עיבד, ביים ואף איפר על במת יגור וכן במקומות אחרים. ב-1946 אף הועלה על קרשי תיאטרון "הבימה" מחזה של חיים "אהבת ציון", מבוסס על ספרו של אברהם מאפו.  

להצגותיו "בגדי המלך החדשים", "דרך הרוח" "ו"פעמוני אביב" שהציג ביגור יצאו מוניטין מעבר ליגור והגיעו אף לחיפה, ששם הוצגו.
ההצלחה הגדולה ביותר היתה להצגה "המלך מתיא הראשון בגטו". הצגה זו הוצגה ב-1963, במלאת 40 שנה לקיבוץ יגור ו-20 שנה למרד גטו ורשה. כיצד ניתן לשלב בין השניים? האם אפשר ביום השמחה להעלות את זכר השואה? זו היתה הבעיה, שני אלמנטים האלה כמחזה בתוך מחזה נולדו אצלו כאשר הדמיון האמנותי התבסס על העובדה ההיסטורית מציאותית, ששבועיים לפני הוצאת "בית היתומים" למחנה ההשמדה בטרבלינקה הוצגה ע"י הילדים ההצגה "הדואר" לפי רבינדרנת טאגור בתוככי הגטו.
ההצגה השאירה בשעתה חוויה עמוקה בקהל הצופים, למעלה מ-3000 איש מבוגרים וילדים. משרד החינוך והתרבות המליץ על ההצגה לבתי ספר והוציא חוזר מיוחד בו נכתב בין היתר: "ביה"ס בקיבוץ יגור העלה על הבמה 120 "שחקנים" להצגת "המלך מתיא הראשון בגטו". הצגת הבכורה עברה בהצלחה, מבחינה תיאטרלית ופדגוגית כאחד... בימים 25-26 לאפריל (ערב אחר ערב) תתקיימנה ב"יד-למגינים" שתי הצגות לילדי ביה"ס מיישובי האזור, כולל בתי ספר מחיפה - בשעות מותאמות לצרכי קהל הצופים הצעירים, תלמידי בתי הספר היסודיים".



היתה זו ההצגה האחרונה של חיים. התוכנית להופיע בה ברחבי הארץ לא יצאה לפועל בשל מחלתו  שממנה כבר לא החלים והוא רק בן 49 במותו.

 

וכך כתב בנו של חיים על הוריו: 

נולדתי בקיבוץ יגור בשנת 1938, להורי יפה וחיים טרלובסקי, שניהם חלוצים יוצאי ליטא, שעלו לארץ במסגרת תנועת החלוץ. אבא, שעלה לארץ בן 19, היה איש רוח, שכבר בהיותו נער בליטא, כתב שירים ומחזות, ועבר בין הסניפים של תנועת הנוער כשהוא קורא משיריו בעברית ובאידיש. אמא עזבה את בית הוריה בגיל 16 והלכה ללמוד תפירה כדי להכין את עצמה לקראת העליה. הם הכירו ביגור ושנה אחרי פגישתם נולדתי אני. שנתיים לאחר מכן נולדה אחותי שרה.

כשנודע לאבא שלי שבבית החולים בעפולה נולד לו בן ראשון בארץ ישראל, בלב ליבו של עמק יזרעאל, הוא ישב וכתב שיר, שהתחיל במילים האלה:

אל הנער הזה התפללתי האל
ובטרם נזרע עוד ברחם,
הקדשתיו לעמל בשדמות יזרעאל,
לעמוס עול עמו עלי שכם

 

בשנת 1975 פרסם בנו של חיים, יורם טהרלב, את ספרו הראשון 'משק יגור טיוטה' - שירי ילדות מחיי הקיבוץ של פעם, בסגנון ההייקו היפני. בין השירים נמצא שיר על ההצגות אותם עשה חיים טהרלב בקיבוץ יגור.

 

ספרים בבולים

בשנת 1962 פרסם הדואר הפולני סדרה של בולים שהוקדשה ליאנוש קורצ'אק, בסדרה ניתן לראות כמה תמונות מתוך ספריו של קורצ'אק  'המלך מתיא הראשון', ו-'המלך מתיא באי השומם'. את הציורים צייר יאז'י סרוקובסקי. אותם ציורים מופיעים גם במהדורה העברית של הספרים בהוצאת 'כתר'.

   

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תודה ליורם טהרלב שסייע. תודה לנטע ועידית מארכיון קיבוץ יגור שטרחו וחיפשו וסרקו ושלחו לי חומר רב ביותר על ההצגה. תודה לדובוש ששלח לי את בולי 'המלך מתיא' הפולניים.



  הידעת

כמה עובדות טריוויה על יאנוש קורצ'אק מתוך הספרים.

 


ילקוט מורשת - כתב עת לתיעוד ועיון בנושאי השואה, החל להופיע בשנת 1963. בחוברות ניתן למצוא חומר תיעודי ומקורי - הן של עדי ראייה, וכן דברי הגות ומחקר.

 
 
 
 
 

 
להזמנת הספרים לחץ על חזיתם 

הידעת כי בשנת 1898 ערך יומון פולני ווארשאי תחרות ספרותית. הנריק גולדשמיט כתב במיוחד לתחרות מחזה בשם 'באיזו דרך'. על המחזה הוא חתם בשם בדוי יאנאש קורצ'אק על גיבור הסיפור 'הסיפור על יאנאש קורצ'אק ועל בתו היפה של נושא החרב'. המחזה זכה לציון לשבח, אולם שם המחבר יאנאש הוחלף לשם קל יותר - יאנוש. וכך נשאר השם לעד.

הידעת כי אביו האהוב והנערץ של יאנוש קורצ'אק שהה בבית מרפא לחולי נפש עד סוף ימיו.

הידעת כי בזמן מלחמת העולם הראשונה גוייס יאנוש קורצ'אק לצבא הרוסי כרופא. ובשנת 1919 גוייס כרופא צבאי לצבא הפולני שנלחם ברוסיה הקומוניסטית.

הידעת כי בשנת 1926 החל יאנוש קורצאק להוציא לאור שבועון בפולנית לילדים ולנוער בשם 'הסקירה הקטנה'. כל הכותבים בעיתון החדש היו ילדים!
 

הידעת כי בתאריך 1 באוקטובר 1931 העלה תיאטרון הפועלים בווארשה מחזה של קורצ'אק החוזה את התעוררותה של החיה הנאצית. עלילתו של המחזה 'סנאט המטורפים' מתרחשת בבית מרפא לחולי נפש, ואחת הדמויות הבולטות בו היא דמותו של ראש סנאט המטורפים, אויבם של ההשכלה והיהודים, המטיף לדיקטטורה ולהשמדת כל אנשי האידיאה ושוחרי הקידמה.

הידעת כי בזמן מלחמת העולם השנייה לא גוייס קורצ'אק לצבא בגלל גילו הגבוה. הוא תפר לעצמו מדי קצין פולני, וכך הסתובב בחוצות וארשה בזמן ההפצצות הכבדות, והושיט עזרה לנפגעים, בעיקר לילדים.

הידעת כי לאחר ביקורו של יאנוש קורצ'אק בארץ ישראל הוא פרסם בהוצאת לשכת הקרן הקיימת לישראל בווארשה את סיפורו 'בני האדם הם טובים' - חבלי הסתגלותן של שתי עולות חדשות, אם ובתה, לחיי הקיבוץ בארץ ישראל.

הידעת כי יאנוש קורצ'אק  תיכנן לכתוב סיפור דמיוני לילדי ארץ ישראל בשם 'המלך דוד השני' - מעין נוסח עברי לספר 'המלך מתיא הראשון': ילדים יהודים מתכנסים מכל העולם לארץ ישראל, ומקימים בה ממלכת ילדים עברית.

   

 



  המסע האחרון 

תיאור מסעו האחרון של יאנוש קורצ'אק
עם ילדי בית היתומים
כפי שהוא משתקף בספרים שונים.

 "מראה הרחוב אחר היה עתה מבכל הימים.
המקום לפני השער שבימים כתיקונם עומד בו המון אנשים, וביחוד ילדים רבים המחכים לחוזרים מן העבודה - היה היום ריק כמעט...
- מה קרה? שאל את האיש הראשון שנזדמן לקראתו.
- נחטפו תינוקות. הגיעה לאוזניו התשובה...
זיעה קרה הרטיבה את מצחו, רגליו התחילו כושלות, אך בה בעת הרגיש בקרבו גם עליה של איזה כוח בלתי שכיח. נתעורר בו המרץ של המיואש.
אימתי אירעה החטיפה?
הוא מיהר לרוץ ככל שעצר בו לבו כוח. לא ראה אפילו את האנשים המזדמנים לו, את הרחובות ואת הבתים. כשהוא נושם בכבדות הגיע לבית הנתיבות.
- לניכן? עכבו החייל העומד על משמרתו. - למה אתה מסתבך כאן יהודון?
- שם נמצאים התינוקות של, אמר. - בבקשה אדוני, יצוה נא שיתנו לי לעבור אליהם.
- אליהם? למה לך זאת?
 

- מה פירוש למה? נלא מחנכם אנוכי אין הם יכולים לנסוע בלעדי.
- הנח לו ליהודי הזה לצאת אל הרציף.
שוב אין הוא עוד דוקטור הנריק גולדשמיט. שוב אין הוא עוד יאנוש קורצ'אק, אלא יהודי רגיל, ללא שם וללא שם משפחה. יהודי עם סרט על זרועו ככל יהודי אחר.
- הדוקטור, הדוקטור בא!
משא כבד נגול מעל הלב. עד עתה היו לבדם. בבוקר השעם עקרו אותם ממיטותיהם. הדוקטור לא היה. סטיפה אף היא נעלמה ואיננה. כהטיל שקים הטילום, בזה אחר זה לתוך האוטו והסיעום בדהרה על פני הרחובות...
- ובכן נוסעים אנו... העודכם זוכרים את זמר המושבה? נוסעים אנו, נוסעים שמחים...
בשצף קצף נסגרה מאחריו הדלת, שטולטלה בידי אחד החיילים. הקטר פלט כלפי הרקיע עמוד עשן שחור וגדול..

[קטע מתוך 'הדוקטור נשאר'/ פאולינה אפנשלק]

 

 

"אגדת קורצ'אק נולדה מתוך המוות, על רקע השואה, באותו יום ד', 5 לאוגוסט 1942, עת צעד עם סטפה וילצ'ינסקה, ידידתו הוותיקה למפעל החינוכי, ועם חבריו המחנכים בראש מאתיים ילדי בית היתומים ממקום מגוריהם אל קרונות המוות... יש עדות כי קצין גסטאפו גרמני, שקרא את ספרו של קורצ'אק 'דז'ק הקטן', הציע לו לרדת מקרון המוות, אך הוא סירב וחזר אל ילדיו."

[קטע מתוך 'קורצ'אק למחנך בשנות השמונים'/ שמעון זקס]

ב-5 באבגוסט 1942...צעדו בחוצות וארשה, בשקט שמתוך השלמה, קורצ'אק וסטפאניה וילצ'ינסקה, ועמהם כמאתיים חניכי בית היתומים שבהנהלתם, אל קרונות המוות שב'כיכר ההטענה'. ההיסטוריון של גיטו וארשה, ד"ר עמנואל ריגלבלום רשם: "קורצ'אק יחד עם יד ימינו, הפדגוגית הנודעת סטפה וילצ'ינסקה, הלך בראש מסע הילדים - כפי שמספרים - בקול זימרה, אל קרונות המוות שהובילו לטרבלינקי. כמנהגו, צייד גם הפעם ד"ר קורצ'אק את ילדיו לקראת הדרך בחביות מים אחדות.  
קטע מתוך הספר
'יאנוש קורצ'אק בעברית'/ גדליה אלקושי
 

 

בספרות הגיטו, בשירים ופואימות בשפות שונות תואר מצעד המוות של ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק. אכן זאת היתה תהלוכת ילדים מזעזעת. בראשה - יאנוש קורצ'אק וסטאפה וילצ'ינסקה הבלתי נשכחת, ואחריהם 200 הילדים הצועדים, ומעליהם הדגל הירוק של המוסד, דגל התקווה...

קטע מתוך הספר
'במקום אשר יעד לי הגורל'/ אדולף אברהם ברמן

"יאנוש קורצ'אק היה מוכן לאסון...
יום או יומיים לפני כן... ציוה על כל הילדים להתרחץ מראש ועד רגל, ללבוש כתנות וחולצות נקיות, לכל ילד ניתנה שקית עם לחם ובקבוק מים.
לא ידוע אם כילה לילדים למה עליהם להתכונן, ולאן מובילים אותם. ידוע רק, כשרוצחי הילדים התנפלו [על בית היתומים], כבר עמדו יאנוש קורצ'אק והאחיות האחדות, שעבדו בבית היתומים, וכן הילדים, מוכנים לקבל את פני המוות...
רוצחי הילדים ההיטלראים פרצו פנימה ביריות פרא. מאתיים ילדים, מאתיים חיים פורחים עמדו אחוזי פחד מוות, כי הנה יורים בהם זה אחר זה.

 

ודבר מופלא הוא, מאתיים הילדים האלה לא צעקו. מאתיים הנפשות הטהורות שנידונו למוות לא בכו. איש מהם לא נמלט, איש מהם לא הסתתר, הם רק התרפקו, כסנוניות חולות עם רבם ומחנכם, על אביהם ואחיהם יאנוש קורצ'אק, שיגן עליהם וישמור עליהם...
יאנוש קורצ'אק ללא כובע, חגור חגורת עור, נעול מגפיים, גופו כפוף ומעוקם, מחזיק בידו של ילד וצועק קדימה, ואחריו צועדות אחיות אחדות חגורות בסינרים לבנים, ואחריהן מאתיים ילדים, שראשיהם רק עתה חופפו, והם מובלים לעקדה.
ועד היום הזה אין סימן, איפה נספו יאנוש קורצ'אק ומאתיים היתומים. לפי כל הסימנים לא נשאר מהם עוד זכר.

קטע מתוך הספר
'מאבקו של הגיטו'/ שרה נשמית

 

 

"ב-5 באוגוסט 1942 ראו תושבי וארשה הכבושה תהלוכה מוזרה עוברת ברחובות העיר. ילדים יהודים לבושים בגדי שבת צועדים זקופי קומה, ובראשם פוסע יאנוש קורצ'אק, שדומה כי הזקין בעשרים שנה. חיילים נאצים חמושים ליוו אותם.
והילדים צעדו בסך ושרו את הימנון 'מדינתם':
הולכים הולכים להתרחץ,
נקיים נשוב ועליזים.
מאז לא ראה אותם עוד איש."

קטע מתוך הספר
'משלגיה ועד אמיל'/ אוריאל אופק.

 



  בעיניים זרות*

 

On August 6, 1942, the Nazis struck against the children's institutions in the ghetto. Korczak may have suspected that deportation meant death. He lined his children up in rows of four. The orphans were clutching flasks of water and their favorite books and toys. One hundred and ninety-two children and ten adults were counted off by the Nazis. Korczak stood at the head of his wards, a child holding each hand. One child carried the flag of King Matt, with the star of David set against a white field on the other side.
They marched through the ghetto to the Umschlagplatz, where they joined thousands of people waiting in the broiling August sun. There were none of the cries and screams usually heard when people were forced to board the trains. The orphans walked quietly in their rows of four. One eyewitness recalls: "This was no narch to the train cars, but rather a mute protest against the murderous regime … a process the like of which no human eye had ever witnesses."
Korczak was with his children to the end. All were gassed at Treblinka.

The World Must Know: The History of the Holocaust as Told in the United States Holocaust Memorial Museum
Little, Brown and Company, USA, 1993

 *המדור 'בעיניים זרות' נועד לשפוך אור על ספרים העוסקים בנושא דף המידע
דרך ספרים בשפות שונות. והפעם תיאור 'צעדת המוות' כפי שמופיע בספר בנושא השואה



הוצאת ספרים 'ספר זכרונות'

הוצאת הספרים 'ספר זכרונות' של 'חנות הספרים של איתמר' הוקמה בשנת 2000, כאשר פורסם לראשונה הספר 'מיומנו של מאתר ספרים'. הספר זכה להצלחה רבה, וכיום נמכרים העותקים האחרונים מהמהדורה השלישית של הספר. הוצאת הספרים שמה לה למטרה להדפיס מחדש ספרים שאזלו. בין הספרים שחידשנו ניתן למצוא את 'לימפופו'/ צ'וקובסקי, 'אוטוביוגרפיה בשיר וזמר' / נתיבה בן יהודה [כל העותקים נמכרו]. כמו כן, הדפסנו שתי מהדורות של משחק הקלפים 'רביעיות מהספרים' - משחק המושתת כולו על ספרי ילדים ישנים.

 
עותקים אחרונים!

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאות של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!].
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 85 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

יהושע הפרוע/ היינריך הופמן

סיפוריהם המצחיקים-מפחידים של יהושע הפרוע, אלעזר האכזר, עזרא המפונק, גדי נדנדי, הזדים השחורים ועוד.
ספר זכרונות, 2002. כריכה רכה, 25 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

עולמו הקטן של דון קאמילו/ גוארסקי

מעשים ומאורעות מגוחכים המתרחשים בכפר איטלקי קטן, בין הכומר דון קאמילו ליריבו ראש הכפר הקומוניסט פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 65 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

דון קאמילו וצאן מרעיתו/ גוארסקי

המשכו של הספר "עולמו הקטן של דון קאמילו". המשך מעשיהם ומריבותיהם של הכומר דון קאמילו וראש הכפר פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 65 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

אחד עשר האלופים/ אדוארד בס

מעשה באיש עני ושמו בנקוצץ ואחד עשר בניו. האיש, אשר דאג לפרנסת בניו, אימן אותם משחר נעוריהם במשחק הכדורגל, ואחד עשר הבנים היוו את קבוצת הכדורגל של בנקוצץ אשר השיגה, ברבות הימים, את אליפות העולם.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 65 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

 

גן גני/ לוין קיפניס, ימימה טשרנוביץ

סיפורים ושירים לגיל הגן: רמי רם רץ לגן/ לוין קיפניס, בנות שתים/ ח. נ. ביאליק, כושי ונושי / ימימה טשרנוביץ. מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת / לוין קיפניס ועוד.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 65 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

כל הספרים חדשים, ולא ניתן למצוא אותם בחנויות ספרים אחרות,
אלא רק ב'חנות הספרים של איתמר'.



מה בדף המידע הבא?

מתוך 'מיומנו של מאתר ספרים':

את הסיפור הבא, אם לא היו לו עדים, לא בטוח שהיה לי אומץ לספר. הייתם בטוחים שהמצאתי אותו מדמיוני. אתמול בערב , תוך כדי מעבר על ארגזי ספרים, מצאתי את הספר 'הקשרית האמיצה' של אברהם שלמון. זכרתי שיש לי הזמנה לספר. זכרתי שמישהו דיבר אתי לפני כמה חודשים ושאל אותי על הספר. זה היה מישהו מידידי האישיים או מבני משפחתי, כי הוא התקשר אלי הביתה ביום שבת. הוא סיפר לי אז כי הוא נמצא עכשיו עם בתה של 'הקשרית האמיצה' עליה נכתב הספר, ושבני המשפחה רוצים עותק מהספר. לא הצלחתי בשום אופן לשחזר מי מידידי היה זה. עברתי על שמות כל חברי ובני משפחתי ולא הצלחתי לזהות. החלטתי להתקשר לאחדים מהם, אולי במקרה מישהו מהם יזכור. הבאתי אתי את הספר לחנות ותכננתי להתחיל ולהתקשר. הזוג שנכנס הבוקר לחנות ניגש אלי: 'אנחנו חברים של יורם...', הם אמרו. זה הספיק לי. אז נזכרתי. הוצאתי את הספר והגשתי אותו לבתה של 'הקשרית האמיצה'. את הבעת הפנים על פניה אתם תצטרכו לדמיין לבד.

 

בדף המידע הבא, לקראת יום העצמאות, סיפורה האישי של 'הקשרית האמיצה' במלחמת השחרור.



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן