דף מידע מספר 40   

10 יולי 2014

מאחורי הקלעים של דף המידע

שני תאריכים בלוח השנה העברי יזכו כנראה לעד בדף מידע משלהם. התאריך הראשון הוא יום השואה. בדף מידע מס. 14 שפורסם בשנה שעברה ניתן היה לקרוא על הספר 'פנקס הניצולים', על הספרים שנכתבו בעקבות משפט אייכמן ועוד. בדף מידע מס. 39 שהתפרסם לקראת יום השואה השנה, ניתן היה לקרוא על יאנוש קורצ'אק. התאריך השני הוא יום העצמאות. השנה תיכננתי לעסוק בדף המידע במלחמת השחרור כפי שהיא משתקפת בספרים השונים. אך מקרה שקרה בחנותי גרם לי לשנות את דעתי. וכך תיארתי את שקרה במדור 'מיומנו של מאתר ספרים':

08/02/2008

" את הסיפור הבא, אם לא היו לו עדים, לא בטוח שהיה לי אומץ לספר. הייתם בטוחים שהמצאתי אותו מדמיוני. אתמול בערב , תוך כדי מעבר על ארגזי ספרים, מצאתי את הספר 'הקשרית האמיצה' של אברהם שלמון. זכרתי שיש לי הזמנה לספר. זכרתי שמישהו דיבר אתי לפני כמה חודשים ושאל אותי על הספר. זה היה מישהו מידידי האישיים או מבני משפחתי, כי הוא התקשר אלי הביתה ביום שבת. הוא סיפר לי אז כי הוא נמצא עכשיו עם בתה של 'הקשרית האמיצה' עליה נכתב הספר, ושבני המשפחה רוצים עותק מהספר. לא הצלחתי בשום אופן לשחזר מי מידידי היה זה. עברתי על שמות כל חברי ובני משפחתי ולא הצלחתי לזהות. החלטתי להתקשר לאחדים מהם, אולי במקרה מישהו מהם יזכור. הבאתי אתי את הספר לחנות ותכננתי להתחיל ולהתקשר.

 
 הזוג שנכנס הבוקר לחנות ניגש אלי: 'אנחנו חברים של יורם...', הם אמרו. זה הספיק לי. אז נזכרתי. הוצאתי את הספר והגשתי אותו לבתה של 'הקשרית האמיצה'. את הבעת הפנים על פניה אתם תצטרכו לדמיין לבד."

באותו רגע החלטתי להביא בדף המידע לכבוד יום העצמאות, את סיפורה האישי של 'הקשרית האמיצה' במלחמת השחרור, ויחד אתה את סיפורם של הקשרים-אלחוטים כפי שהוא משתקף בספרים.



הקשרית האמיצה

שם הספר: הקשרית האמיצה
שם המחבר: אברהם שלמון
שם המאייר: נורית אריה
ההוצאה: אלף
שנת ההוצאה: 1959
תוכן: עלילות גבורה של נערה חברת הגדנ"ע בזמן המצור על ירושלים

קטע מתוך הספר

"שעות רבות שכבה יפה על המטה הצחורה בבית החולים, כשלידה שומרת האחות אורה, והיא מטה ראשה מפעם לפעם להקשיב להלמות לבה. עיניה של יפה היו עצומות. נשמה, כאילו מהדקת היא שמורות עיניה האחת לאחת, לבל תחדור אפילו קרן אחת אל תוך אישוניה.
- ומה? - שאל הרופא גבה הקומה ורחב הכתפיים שעבר ליד המטה.
- אין שנוי! - השיבה האחות. - נדמה שהלב עודנו דופק, אם כי הדופק הנו חלש למדי.
- בחורה מוזרה! - הפטיר הרופא. - היא אבדה דם רב וגם הכרתה אבדה כנראה, ובכל זאת עמדה על שלה: לא רצתה להיפרד מעל זרועה שנכרתה.
 - ראה, דוקטור! היא מתעוררת! - לחשה אורה, שלא גרעה עיניה מהחולה אשר היתה שרועה על המטה.
יפה קרעה לפתע שתי שמורות עיניה ולרגע נראו שני אישונים עגולים, גדולים ושחורים, אשר מלאו את כל חלל העין. ידה היחידה התרוממה בבת אחת והחלה חגה באוויר בתנועות משונות.
- היכן אני? - שאלה החולה רפות.
 - הנך בבית החולים! הרגעי ילדתי! השיבה אורה רכות ולטפה בידה הגרמית והצנומה את ראשה הענוג ואת מצחה של יפה.
- והיכן היד השניה שלי? - תמהה יפה, כשחשה לפתע כי רק יד אחת תועה אי פה אי שם מצדו האחד של גופה...

 
 הדבר קרה בירושלים, בימי המצור על העיר. אלפים של נערים ונערות, צעירים וחסרי נסיון, החליטו להצטרף אל דגל ההגנה, ללחום את מלחמת ירושלים ולהשיב את בירת ישראל אל תוך תחומי המדינה הצעירה הזקנה. במטה הגיוס, אשר הוקם בחפזון במרכז העיר, הופיעו המוני המונים של בני אדם ובפיהם הבקשה האחת: גייסו אותנו! העסיקו אותנו! תנו לנו נשק, תנו לנו רובה! אנו נלחם וננצח.
יפה קטנת הקומה והצעירה, אשר לא הגיעה לגיל הגיוס, מלאה יחד עם חבריה וחברותיה תפקיד נכבד. היא שמשה קשרית בירושלים. גאה היתה יפה על גדוד הגדנ"ע אשר נמנתה עליו. בהתלהבות מלאה כל תפקיד וכל צו אשר הוטל עליה ואחד היה חפצה: לקבל יום אחד נשק בידה."

 
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ על חזיתו

אברהם שלמון ( 1903 – 1970)
מחבר הספר: 'הקשרית האמיצה'

אברהם שלמון, נינו של יואל משה סלומון, מבוני נחלת-שבעה בירושלים וממייסדי פתח-תקוה. נולד בפתח-תקוה  ב-יב' באלול תרס"ג - 2.9.1903 ,  תקופת ילדותו עברה עליו בחיק – הטבע, דבר שהחדיר בו אהבה לנוף הארץ, לצמחייתה והחי אשר בה. מיום סיום לימודיו בבית המדרש למורים בי"ם, החל את עבודת ההוראה בעמק בית שאן.  בשנת 1931 השתקע עם משפחתו בראשון לציון, בה עבד ופעל עד לפטירתו בשנת 1970. בראשון לציון היה שנים רבות מורה בבית-ספר "חביב", עבד כעיתונאי, היה פעיל בהנהגה הארצית של "מכבי צעיר", פעל רבות בועדת התרבות של המועצה בראשון לציון,  לאחר קום המדינה נתמנה למפקח על לימודי הטבע במשרד החינוך. אלפי תלמידים זוכרים היטב את המורה אברהם שלמון, מורה ואיש טבע שהכיר להפליא את מרחבי הארץ, סייר בשביליה, הדריך טיולי תלמידים ומורים והכיר כל פרח וכל עץ, כל יונק, ציפור וחרק המצויים בה. סיפוריו הראשונים הודפסו בעיתוני ילדים ונוער ב- 1924 . מאז פרסם מאות סיפורים ורשימות בכתבי עת ולמעלה מ- 70 ספרים - ספרי לימוד והדרכה, קבצי טבע, חוברות על תולדות הישוב וסיפורים רבים.


הסופר וגיבורת הספר

אברהם שלמון לא המציא את דמותה של יפה בדמיונו. בת אחיו ספרה לו על חברתה טובה, אשר שימשה כקשרית מטעם הגדנ"ע בירושלים הנצורה, ובמהלך פעילותה נפצעה וידה נכרתה. שלמון נטל את סיפור המסגרת ובנה בעזרתה את דמותה של יפה - הקשרית האמיצה - בינה לבין דמותה האמיתית של טובה כמעט אין קשר. טובה גולדברג לא אהבה את דמותה הספרותית, היא לא יכלה להבין את אי הדיוקים בתיאור הוריה, ובימי ילדותה.

 
 
 



אגדת הקשרית האמיצה

טובה גולדברג נולדה ב-31.7.1930 בירושלים, (דור רביעי בירושלים) בת למשה ומרים גולדברג. היא גדלה בבית חרדי עם 7 ילדים בדירת 2 חדרים, למרות שנחשבו למשפחה יחסית אמידה. אביה היה סוחר בננות ואמה עקרת בית. טובה למדה בבתי ספר דתיים והייתה חברה בתנועת הנוער "בני עקיבא", למרות התנגדות משפחתה. באמצע התיכון התגייסה בסתר, מבלי שמשפחתה ידעה על כך, לגדנ"ע. עם ההכרזה על הקמת המדינה התגייסו כל תלמידי כיתות י'-יא' לשירות מלא, אבל לתלמידי י"ב לא אפשרו זאת, כיוון שלא רצו לפגוע בבחינות הבגרות שלהם. ברגע שסיימה טובה את בחינות הבגרות חזרה לשורות הגדנ"ע, ופעלה בתור קשרית תעלות (להבדיל מהקשרים עם מכשירי הקשר).

 "אזרחים מסוג ידוע נעשו גיבורי היום... גדנ"עים בני ארבע עשרה וחמש עשרה נשאו הודעות באש פגזים מעמדה אחת של ה'הגנה' לחברתה. אחת מהם, טובה גולדברג, נערה מגודלת ושחורת שער, תמיד היתה רצה אל היעד שלה מתוך מחשבה שאם תרוץ יפחת סיכוים של הפגזים למצוא אותה. ריצתה לא היתה מהירה די הצורך. בוקר אחד השיגה פגז ערבי. כשוב הכרתה של הנערה ההמומה ראתה את ידה שנותקה ממפרקה מוטלת על הארץ לפניה ואצבעותיה עודן לופתות את ההודעה. היא הרימה אותה ובצעדים כושלים הגיעה לעמדה שאליה היתה ההודעה מיועדת. "הנה ההודעה שלכם", אמרה בת השש עשרה בהעבירה לחייל אחד את ידה הקצוצה, "עכשיו תביא לי רופא בבקשה".
קטע מהספר 'ירושלים, ירושלים' 

 הגדנ''עית הצעירה, חברת ''בני עקיבא'', נשלחה להעביר מכתב דחוף מהמטה האזורי של הגדנ''ע בשכונת בית ישראל לבניין הסוכנות היהודית. באותו זמן הייתה אחת מההפגזות הקשות ביותר על העיר. תושבי ירושלים הסתתרו במרתפים או בעמדות מבוצרות. היציאה לרחוב היתה בחזקת סכנת נפשות. 

האגדות מספרות  כי טובה חזרה ממשימה ברחובות ירושלים, ואז פנתה אליה חברתה מיכל מודעי, שהייתה צריכה לצאת למשימה הבאה, ובקשה ממנה להחליפה כי החבר שלה הגיע במפתיע. שרה בן-אור, מפקדת הפלוגה של טובה בגדוד מודיעין, אמרה לה: ''מוכרחים לצאת. הבנים נשלחו לביצורים. לא נשאר מי שיבצע את השליחות.'' טובה לקחה את המכתב ויצאה לדרך.

"טובה גולדברג, הקשרית בת ה-17, נשלחה להעביר מכתב דחוף מהמטה האזורי של הגדנ"ע, בשכונת בית ישראל, לבניין הסוכנות היהודית. הימים - ימי הפגזות קשות ביותר על ירושלים. ההליכה ברחוב היתה בחזקת סכנת נפשות...
טובה לקחה את המכתב ויצאה לדרך. בין התפוצצות להתפוצצות, קפצה מקיר אל קיר. כך זחלה וקפצה, עד שהגיעה, עייפה ורצוצה, לרחוב בן יהודה. היא זינקה בקטע של כביש פתוח, ולפני שהספיקה להגיע למחסה, התפוצץ לידה פגז והטילה ארצה. מהדף האויר הועפה ונשארה שוכבת חסרת הכרה בתוך העשן ורסיסי הפגזים. ידה הימנית נתרסקה. מחמת הכאב שבה אליה הכרתה. טובה לא מיהרה אל אחד הבתים הסמוכים לבקש עזרה רפואית, אלא חיפשה, ראשית, את המכתב, שהועף מידה המרוסקת. כאשר מצאה אותו במרחק מטרים אחדים לקחה אותו בידה השמאלית והחלה רצה לעבר בניין הסוכנות. כל אותו זמן פחדה להביט על ידה הימנית, פן תתעלף ממראה עיניה. היא ידעה, שאם תעביר את המכתב ליעדו תמלא את תפקידה באמונה, ואולי גם תציל חייהם של אנשים רבים."

מתוך הספר
'כן אנחנו נוער'/ דודו דיין

הדף של פגז הטיל את טובה ארצה על האספלט של רחוב בן יהודה. כשהתעוררה טובה מחמת הכאב, נוכחה לדעת שרסיסי הפגז ריסקו את פרק ידה הימנית. בשרה החי נתלה מגופה בחתיכות גדולות. היא חשה כאבים עזים, אך כשקמה, חיפשה, ראשית כל, את המכתב שהועף מידה המרוסקת. כאשר מצאה אותו, במרחק מטרים אחדים, לקחה אותו בידה השמאלית והחלה לרוץ בשפתיים קפוצות לעבר בנין הסוכנות, כשהיא משאירה מאחוריה, לאורך כל הדרך, שובל של דם שנקרש על הכביש. שם, בפתח הבנין, נפלה שוב, שותתת דם והלומה מכאבים.
   פקיד הסוכנות, אברהם לוסטיגמן,  התפרץ אל מחוץ לבנין, למרות ההוראה להישאר מאחורי מחסה. הוא נפל ארצה שוב ושוב מהדף האויר שיצרה נפילתם של הפגזים,  אך הצליח להגיע אל הנערה הפצועה. טובה ישבה על האדמה. ראשה מופשל לאחור. ידה הימנית הייתה מרוסקת ותלויה על פיסת עור, דם רב שתת ממנה. בידה הקמוצה החזיקה מכתב מגואל בדם.



מסמך שנשלח אל האלוף דוד שאלתיאל ביוני 1949
הנידון: פרטים על מועמדים לאותות הצטיינות
טובה גולדברג
חניכת גדנ"ע בלתי מגוייסת, הייתה קשרית בזמן המצור ובזמן ההפגזה.
בעלת אומץ לב ומסירות יוצאת מן הכלל.
הוטל עליה להעביר מכתבים ממטה המחוז למטה 3.
על אף ההפגזה הקשה הלכה למסור את המכתבים, נפגעה ע"י פגז שקטע את יד ימינה.
לא איבדה עשתונותיה כי אם בקשה למסור את המכתבים לתעודתם.
השולח: יהושע אריאלי, מפקד הגדנ"ע בירושלים

 

"נערת גדנ"ע ירושלמית הייתה מועמדת לתואר 'גיבור ישראל' - ולא זכתה בו משום שעדיין לא הייתה חיילת. הייתה זו הקשרית טובה גולדברג. במהלך הקרבות הוטלה עליה משימה, לחצות את העיר ולהביא הודעה חשובה ממפקדה משנית למפקדה הראשית. לא הייתה אפשרות להעביר את ההודעה בטלפון (משום שהקווים היו מנותקים, ובקווים התקינים היה חשש לציתות ערבי), אף לא באלחוט (הפרוץ להאזנת-אויב). בדרכה נקלעה טובה להפגזה ערבית. פצצת-מרגמה התפוצצה לידה, והיא נפצעה קשה. אחת מזרועותיה כמעט נקטעה. היא איבדה את הכרתה, אך התעוררה במהרה - מחמת הכאבים הנוקבים. משנוכחה לדעת כי ההודעה עדיין ברשותה, עשתה מאמץ עליון, הגיעה אל המפקדה ורק אז הניחה לחובש לטפל בה."


קטע מתוך מאמר של אריה חשביה כפי שהופיע בחוברת של עידן - 'ירושלים בתש"ח'. תיאור פציעתה של טובה גולדברג מופיע במאמר נוסף בחוברת, העוסק בגדנ"עים בירושלים, מאת דודו דיין.

 

לאחר הפציעה אושפזה טובה בבית החולים האנגליקני בירושלים, שם הכירה את בעלה לעתיד, אשר בק. לאחר כחודש אשפוז עברה לשיקום ביפו,  ונרשמה לסמינר למורים. אשר בק ניצול שואה, איבד את כל משפחתו בצ'כוסלובקיה, והועבר למחנות כפייה בפולין. במשך שנתיים עסק בהברחת יהודים לישראל עד שנתפס, והחליט לעלות בעצמו בעלייה בלתי לגאלית. הוא עלה לארץ ב-1947, הגיע לקיבוץ נען ושנה לאחר מכן התגייס לפלמ"ח ושירת בגדוד הרביעי. שלושה ימים לאחר הכרזת המדינה נפצע קשה בדרך חזרה מכיבוש גוש עציון ורגלו נקטעה.   לאחר נישואיהם  גרו טובה ואשר תקופה קצרה ביפו, ומשם עברו לרמת גן. טובה הייתה מורה, ואח"כ סגנית מנהל בבית ספר "פרדס" ברמת גן. היא נפטרה בספטמבר 2006. תלמידיה זוכרים אותה עד היום כ-'קשרית האמיצה'.



 

בעיניים זרות*

(May 27, 1948)

In the streets, the commonest sight is of a squad of khaki dressed volunteers resting or marching to the front. They often whistle or sing. There has been a very general mobilization, and young people are on duty together with the middle aged, working for Mishmar Ha'am, the civilian arm of the defense and organization for emergency measures. Women of course are in the ranks - a few even way up towards the front.

 

 

Jerusalem Correspondent 1919-1958

Elias M. Epstein

The Jerusalem Post Press, 1964

 

* המדור בעיניים זרות נועד לשפוך אור נוסף על נושא דף המידע,
כפי שמופיע בספרים בשפות שונות.



ילד-משדר/ מרים זינגר

 לילה ירד על דגניה ליל אביב חם ונעים.
פתאום בחצות הלילה התעוררנו. בום! בום! בום! רעמי התותחים מרחוק הגיעו. חרדנו, כי ידענו שאחד מישובי העמק נתקף.
בא הבוקר. - שמש זורחת על כל העמק והכול שלו ושקט. החלטנו לעשות תמרון: ימהרו הילדים אל המקלטים והמגינים ימהרו אל העמדות, אל החפירות.
וכך היה. בדיוק בשעה עשר היה כל אחד במקומו. הכול עבר בסדר גמור. כל אחד ידע את מקומו.
ניסו הילדים לצאת מן המקלטים והמגינים מהעמדות - והנה רעם ועוד רעם. פגזי התותחים החלו ליפול על דגניה. נפתחו ארובות השמים, אבל לא גשמי ברכה, כי אם מטר של אש והרס ירד על שדותינו. מבוהלות התרוממו להקות גדולות של ציפורי שיר. נעו הפרות ברפת ומשכו בשרשרות, רקעו הסוסים באורווה, קצף על השפתיים. נבהלו העופות בלול, היכו בכנפיים והרימו קול קרקור גדול.
 
סיפור מתוך הספר
'עצמאות ישראל'

 ואנחנו אחזנו את נשקנו ביתר כוח וידענו: לא נזוז מכאן, כי על דגניה נגן. לא בנינו אותה לתפארתה בכדי שאנשי המדבר ירמסו את שדותיה, וגינותיה יהפכו שוב למדבר. עמוד תעמוד דגניה!
הקרב העז והקשה החל... ארץ רעשה... ההרים פלטו אש, מעל לראשינו התפוצצו הפגזים...
בוקר אחד עמדה מירה עם המשקפת ותרה את הסביבה. והנה מן ההרים גולשים כחיות טרף טנקים נוראים, זחלו ירדו אל שדות העמק כמפלצות, פולטות אש מלוע ברזל, מתקרבים לשערינו. מירה ראתה את הטנקים והודיעה באלחוט למתגוננים. מירה הודיעה בעמדה אלף. אך הנה נהרס מתקן האלחוט. בעמדה אלף עמד יחזקאל והוא אמר: "אין אלחוט - אני אהיה אלחוט! אין משדר - אני אהיה משדר!" ומאותו רגע לא נח הנער עד תום הקרבות. קל כצבי וזריז כארנבת רץ בתעלות מעמדה לעמדה, עד בוא הניצחון.

   
 קל כצבי וזריז כארנבת רץ בתעלות  תעלות הקשר בדגניה בזמן הקרבות

 

 מרים זינגר

מרים עלתה ארצה בשנת 1920 מצ'כיה למרות התנגדות משפחתה, כשמאחוריה  לימודים בסמינר לגננות וכן קובץ סיפורים שפרסמה. אנשי דגניה רצו בה כגננת - היא סירבה באומרה: "אינני יודעת עברית, אפילו לא מבדילה בין חצילים לחלוצים, ואתם רוצים שאהיה גננת.."  בסופו של דבר הפכה לגננת ולסופרת. בין ספריה: 'מטוס בארץ', 'גורים', 'דן וין והחסידות'.
מרים הכירה את הדמויות שהשתתפו בלחימה בתעלות, והשתמשה בשמותיהם האמיתיים -  חזי ומירה אכן היו מילדי דגניה. חזי הוא יחזקאל או בשמו כיום חזי דר, עדיין גר בדגניה. מירה היא מירה ארצי.

 


בעמדה אלף עמד יחזקאל והוא אמר:
"אין אלחוט - אני אהיה אלחוט!

 
מירה ראתה את הטנקים
והודיעה באלחוט

בשנת 1951 פרסם דן מרגלית את ספרו 'הסדיסט' בו סיפר בין השאר על פרשה שזיעזעה את קיבוץ דגניה ואת הישוב כולו בשנות ה-50, רצח של בחורה בשם מירה ארצי מדגניה שהגיעה למסעדה בטבריה. עד היום לא יודעים בוודאות מי רצח אותה : הבחור שהזמין אותה לבילוי בטבריה, או חייל שהיה חברה לשעבר ופגש אותה במקרה, אולי היה זה בעל המסעדה עצמו, שנעצר מאוחר יותר על פשעים מיניים.



מלחמת השחרור בקטלוג הכללי

הקטלוג שלנו באתר הוא קטלוג מידע המכיל אלפי ספרים. זהו קטלוג שנבנה וגדל יום יום. ניתן לחפש בו מידע בעזרת שם הספר, שם הוצאת הספרים, אפילו מלת מפתח מספיקה לפעמים.  הנה חלק קטן מן התוצאות המתקבלות בקטלוג הכללי באתר כאשר בוחרים 'מלחמת השחרור' במילות מפתח  במנוע החיפוש.  אם אתם רוצים לראות את פרטי הספר המלאים, או מעוניינים שאיתמר יאתרו עבורכם, לחצו על "לפרטים נוספים" ועל 'בקשה לאיתור ספר'. ספרים נוספים בנושא ניתן למצוא במדור ספרים מומלצים  באתר:

 

 

קורות מלחמת העצמאות/ נתנאל לורך

ניסיון להעלות על הכתב את סדר האירועים במלחמת השחרור: ערב מלחמה, הרקע המדיני, זירת הקרב, הכוח העברי, תחילת המאורעות ועוד.
מסדה, 1966. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

תולדות מלחמת הקוממיות

סיפור המערכה כפי שנכתב על ידי ענף היסטוריה במטה הכללי. בספר נסקרים אירועים ומהלכים בזמן מלחמת השחרור: הרקע המדיני, מאורעות ראשונים, לקראת הפלישה, עם הכרזת המדינה, החזית המצרית, המערכה בים ובאוויר ועוד.
משרד הבטחון, 1978. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

תשעה קבין/ יצחק לוי

סיפורו של איש ההגנה, שהיה בתפקידי מפתח במערכה על ירושלים במלחמת השחרור. תיאור מפורט של הקרבות השונים לשחרור העיר, מחוץ לה ובתוכה.
מערכות, 1986. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

אלטלנה/ שלמה נקדימון

סיפורה של אוניית הנשק אלטלנה שאירגן האצ"ל כמה חודשים לפני קום המדינה. רוב הנשק הוענק לנציגי האצ"ל על ידי ממשלת צרפת, ונוסעיה היו ברובם ניצולי שואה שבאו להילחם במלחמת השחרור. עידנים, 1978. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

בדרך אל העיר/ אלחנן אורן

סיפורו של מבצע דני במלחמת השחרור. המערכה על לוד ורמלה - תכנון וביצוע. החלק השני במערכה על ירושלים, שתוכנן ולא בוצע.
מערכות, 1976. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

אלונים בסלע/ י. אבן חן

סיפורי מערכת תש"ח בגוש עציון וסיפורי השיבה לגוש ב- 1967: רדמת ההרים, טיסה אל המוות, מותו של משה שלומאי, מרד השומרים, בדרך לשבי ועוד.
מערכות, 1970. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

אלמוניות בחאקי/ חיה עירוני אברהמי

סיפורן של חברות ה"הגנה" בתל אביב בשנים 1921-1948:  עדויות של נערות צעירות שהקדישו את שנותיהן היפות להקמת המדינה, על רקע מאורעות תרפ"ט/ תרצ"ט, מלחמת העולם השניה, ומלחמת השחרור.
מלוא, 1989. כריכה קשה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

צו קריאה תש"ח/ פנחס גוברין

התגייסות הישוב למערכה: משטר חירום וגיוס כללי, השירות הרפואי והמצב בלשכות הגיוס, גיוס בנים יחידים לשירות קרבי, התייצבות חברי אצ"ל ולח"י, בקמת חיל נשים ועוד.
משרד הבטחון, 1976. כריכה רכה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

ילדינו ממזרח וממערב/ רחל ינאית בן צבי

סיפורו של כפר הנוער עין כרם במלחמת השחרור.
מלוא, 1977. כריכה רכה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

יגאל אלון - אביב חלדו/ אניטה שפירא

. סיפור חייו של יגאל אלון; בחור אמיץ ובעל תחבולות; בחיר המצביאים במלחמת השחרור, מעצב גבולות המדינה.
הקיבוץ המאוחד, 2004. כריכה רכה, 55 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן

 

אחרונים על הרכס/ יצחק טישלר

עולמו של הנוער במלחמת תש"ח בא לידי ביטוי בסיפור זה על קורותיה של פלוגה בפלמ"ח, על רקע כיבוש לוד ורמלה, והקרב האבוד על מלכיה.
עם עובד, 1971. כריכה רכה, 45 ש"ח
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ כאן



הספרן האמיץ

בשנת 1943 כתב הספרן של כפר עציון מסמך שכותרתו - 'סיכומים בספרייה'. וכך הוא סיכם את שנת הפעילות בספרייה:
"מצוקה גדולה הייתה מורגשת במדור של ספרות יפה. בדרך כלל הביקוש של הקורא העובד הוא תמיד 80% לספר בלטריסטיקה, ואילו בספרייתנו, לא היה ספק בידה להשביע את רעבון החברה לקרוא איזה ספר הגון...
200 ספרים נקנו מכספי הקבוצה, ו-60 הספרים הנותרים נתווספו כמתנות. המתנות היו מאת: ידידנו הסופר ר' בנימין, ממוסד הרב קוק, מחברינו החיילים: דב קנול, שאולי, אליעזר, צבי ברדך ויצחק בן סירא."


הספרייה בכפר עציון 1947

אותו ספרן הכין רשימה ארוכה של ספרים החסרים, לדעתו, בספרייה, ואותם הוא מבקש להשיג לקוראיו. את הרשימה חילק הספרן למדורים: ספרות עיונית, ספרות יפה מקור, תרגומים. בין השאר נכללו שם הספרים: דברי ימי ישראל/ גרץ, החסידות והחסידים/ הורדצקי, פסיכופתולוגיה של חיי יום יום/ פרויד, חיים גראביצר/ פישל שניאורסון, יושה עגל/ זינגר, מוטקה גנב/ שלום אש, רגע בפקין - כרך ד' [? הספר יצא רק בשלושה כרכים], אהבת ציון/ מאפו ועוד ועוד.

   

במרץ 1948 שלח עובד הספרייה המסור מכתב בו תיאר את מצב הספרייה באותם ימים. "לצערי אינני יכול לענות לך דבר קונקרטי, כי אני לא נמצא בעניינים. אני ראשי ורובי בעסק השני וכמעט שאין לי תשומת לב לענייני הספרייה... זה 3 חודשים שהפסקנו לגמרי לקנות איזה ספר..."
שמו של הספרן - בן ציון גרודזנסקי, אשר היה טרוד באותם ימים של קרבות "בעסק השני" - כלומר בענייני קשר ואלחוט עליהם היה מופקד.

   בן ציון נולד בביאליסטוק בשנת 1916. בשנת 1935 יצא להכשרה בקבוצת 'ראשית'. עם עלייתו ארצה בשנת 1941 הגיע לכפר פינס, ועבד שם כספרן. היה מראשוני כפר עציון ומייסדיו. בן ציון גרודזנסקי היה פעיל מאוד בחיי התרבות של הקבוצה - הוא השתתף בחוג הדרמתי, פרט על מנדולינה, ובעיקר טיפל במסירות בספרייה של הישוב והעלה אותה לרמה גבוהה.

בשנת 1943 עבר קורס קשר והיה אחראי על המשדר בגוש עציון. בקרב האחרון על הגוש סיכן עצמו שוב ושוב בתיקון האנטינה על הגג תחת מטר של כדורים. כאשר פרצו שיריוני האויב לכפר הודיע על כך למפקדיו וביקש רשות להרוס את המשדר ולשרוף את כל המסמכים הקשורים. בן ציון נהרג תחת מפולת המנזר הגרמני ב-13 במאי 1948. השאיר אשה ושתי בנות.


בן ציון גרודזנסקי הספרן על הסולם בספרית כפר עציון



 

 בעיניים זרות*

The attack took place on the night of May 11-12, the principal objectives being the oldest settlement, Kfar Etzion, and the landing strip in the middle of the Bloc. While this operation was going on, the monastery was subjected to heavy artillery and mortar fire. Finding themselves about to be isolated, the platoon defending the monastery - having been reduced to only eight wounded men out of an initial strength of thirty-two - withdrew to Kfar Etzion
Early on the 13th, the Legion succeeded in penetrating to the center of Kfar Etzion, and the Israeli area commander attempted to surrender, raising a white flag. The Legion troops in the vicinity of the white flag ceased firing, but Arab irregulars in other sections of the settlement continued firing and soon completely overrun Kfar Etzion, killing most of men, women and children

Elusive Victory: The Arab-Israeli Wars 1947-1974
Colonel Trevor N. Dupuy
Harper & Row, USA, 1978

*המדור 'בעיניים זרות' נועד לשפוך אור על נושא דף המידע,
כפי שהוא משתקף בספרים בשפות שונות



אנו מבקשים את עזרת הציבור

את התמונה צילם ג'רלד מלמד, צלם מערכת של 'אסושיאטד פרס'.
מלמוד הצטרף בזמן מלחמת השחרור לכוחות הישראלים.
הוא צילם בלטרון, בג'נין, בחיפה ובגליל.



את הצילום שלח אלי בנו ירדן, לקוח ותיק שלי.
האם אתם מזהים מי מהאנשים בתמונה?
[שימו לב, שכולם מסתכלים בשעוניהם לראות מה השעה!]
האם אתם יכולים לספר לנו היכן צולמה ומתי?

אנא כתבו לנו



החברות הקשריות

   קודש לבתנו רותי,
ולזיוה, אחות לגורל,
שנפלו למען עצמאות ישראל
בעוד אור י"ח אביבים
עוטף דמויותיהן הטהורות

ביום י"ג באדר ב' תש"ח (24.3.1948) בדרכה לקורס אלחוטאים ביבנאל נהרגה רות רבינוב יחד עם חברתה זיוה ביריות מן המארב ליד הכפר עין דור. אביה, המשורר יהושע רבינוב, חבר קיבוץ גבת, הקדיש לשתיים את ספרו 'מול הר העקידה' -

 כאיילת על נחל כרעת, כרעת, נפלת ילדתי.
בעוד חמתך לפניך - הדביקך, וי, החץ השחור.

הלשווא יחכה בית הוריך, הלשווא יצפה לשובך?
האמנם לעולם לא תניפי בפתח עדנת חיוכך?
הו, שבר השכול! מר המוות! הו חתף שוטף כנהר!
הפץ הכחד עד אין דעת היום אשר שח ונשבר.


רות בת ברכה ויהושע, נולדה ביום כ"א באלול תרפ"ט (26.9.1929) בקיבוץ גבת.



תודות

שוב ושוב אנחנו נפעמים מההתגייסות של האנשים,
אליהם אנו פונים בבקשת עזרה לדף המידע.

תודה ענקית לאורנה בתה של טובה הקשרית, תודה מיוחדת לארכיון דגניה ולארכיון כפר עציון, תודה לירדן מלמד, ולבתיה פריד,  ולשמוליק שדה,  ולמנחם שיכל, ולניר פלדמן, ולעדה ברקאי!



הוצאת ספרים 'ספר זכרונות'

הוצאת הספרים 'ספר זכרונות' של 'חנות הספרים של איתמר' הוקמה בשנת 2000, כאשר פורסם לראשונה הספר 'מיומנו של מאתר ספרים'. הספר זכה להצלחה רבה, וכיום נמכרים העותקים האחרונים מהמהדורה השלישית של הספר. הוצאת הספרים שמה לה למטרה להדפיס מחדש ספרים שאזלו. בין הספרים שחידשנו ניתן למצוא את 'לימפופו'/ צ'וקובסקי, 'אוטוביוגרפיה בשיר וזמר' / נתיבה בן יהודה [כל העותקים נמכרו]. כמו כן, הדפסנו שתי מהדורות של משחק הקלפים 'רביעיות מהספרים' - משחק המושתת כולו על ספרי ילדים ישנים.

 
עותקים אחרונים!

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאות של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!].
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 85 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

יהושע הפרוע/ היינריך הופמן

סיפוריהם המצחיקים-מפחידים של יהושע הפרוע, אלעזר האכזר, עזרא המפונק, גדי נדנדי, הזדים השחורים ועוד.
ספר זכרונות, 2002. כריכה רכה, 25 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

עולמו הקטן של דון קאמילו/ גוארסקי

מעשים ומאורעות מגוחכים המתרחשים בכפר איטלקי קטן, בין הכומר דון קאמילו ליריבו ראש הכפר הקומוניסט פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 65 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

דון קאמילו וצאן מרעיתו/ גוארסקי

המשכו של הספר "עולמו הקטן של דון קאמילו". המשך מעשיהם ומריבותיהם של הכומר דון קאמילו וראש הכפר פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 65 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

אחד עשר האלופים/ אדוארד בס

מעשה באיש עני ושמו בנקוצץ ואחד עשר בניו. האיש, אשר דאג לפרנסת בניו, אימן אותם משחר נעוריהם במשחק הכדורגל, ואחד עשר הבנים היוו את קבוצת הכדורגל של בנקוצץ אשר השיגה, ברבות הימים, את אליפות העולם.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 65 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

 

גן גני/ לוין קיפניס, ימימה טשרנוביץ

סיפורים ושירים לגיל הגן: רמי רם רץ לגן/ לוין קיפניס, בנות שתים/ ח. נ. ביאליק, כושי ונושי / ימימה טשרנוביץ. מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת / לוין קיפניס ועוד.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 65 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

כל הספרים חדשים, ולא ניתן למצוא אותם בחנויות ספרים אחרות,
אלא רק ב'חנות הספרים של איתמר'.



מה בדף המידע הבא?

       
להזמנת הספר לחצו על חזיתו

 

רוצים לנחש?

כתבו לנו



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן