דף מידע מספר 47   

10 יולי 2014

יומן

מאי 1925 - 1928

היומן של רביקוב

מעטים הם הפרטים הביוגרפיים שניתן למצוא כיום על הסופר והמתרגם יוסף רביקוב. הוא נולד בעיירה סקידל ברוסיה הלבנה בשנת 1903. בגיל 10, לאחר שעלה עם הוריו לארץ ישראל, החל ללמוד בבית ספר 'תחכמוני' ביפו. בתום לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, החל לעסוק בעבודות מינהל ובעיסוקים כלכליים, אך יחד עם זאת עסק בכתיבה ובתרגום. בין הספרים שתירגם: 'האברך המחונן דון קיחוט', 'מולדת שניה'/ ז'ול ורן, 'קסמי גרים', 'היידי' ועוד.

       
ספרי ז'ול וורן בתרגום: י. רביקוב

על יוסף רביקוב כבר כתבתי מספר פעמים בעבר, בזכות ספרייתו המדהימה אותה מצאתי בבית נטוש בנווה צדק. בין חפציו של רביקוב שנפטר בשנת 1981, נמצא כעבור יותר מעשרים שנה יומן. אחד היומנים המיוחדים שראיתי מימי.


היומן של י. רביקוב

במחברת עבה שמר רביקוב - ככספת - את כל זכרונותיו, מאמרים, קטעי עיתונות, תצלומים, קבלות, מכתבים, מסמכים, קטעי יומן, ביוגרפיות של ידידים, שירי משוררים ועוד.
היומן שופך אור על חייו של בחור צעיר באמצע שנות העשרים בתל אביב. בעזרתו ניתן להרכיב פרטים ביוגרפיים על רביקוב, שלא נודעו עד היום.

בשנת  1920 התחיל י. רביקוב את לימודיו בבית המדרש לאמנות ולמלאכות אמנות 'בצלאל' בירושלים. הקבלות המודבקות ביומנו של התלמיד הצעיר בן השבע עשרה מוכיחות כי מצבו הכלכלי לא היה טוב, והוא נאלץ לקבל הלוואות מהנהלת בית הספר כדי להמשיך את לימודיו. אך למרות ההלוואה נאלץ התלמיד להפסיק את שיעוריו. 'מצטער אנוכי,' כתב בוריס שץ מנהלו של המוסד במכתב דחוף שהוא שיגר להאדון ב. פלדמן ביפו, 'מצטער אנוכי שתלמידי יוסף רביקוב היה מוכרח לעזוב את בית הספר מפני שהפסיקו לו את התמיכה מצד 'המזרחי' [3 ל"י לחודש]. אנוכי הייתי מרוצה מאתו, הוא צעיר טוב, עבד בחשק, הייתי בטוח שישיג את מטרתו ויוכל אח'כ לחיות ביגיע כפיו.'

ביומנו, בשנת 1923, כתב הצעיר המאוכזב, שעדיין לא מצא עבודה, ושחלום הלימודים ב-'בצלאל' הלך והתרחק ממנו: 'המצב בארץ ישראל הוא רע מאוד. הארץ היא חולה... אף על פי שחוסר העבודה מתגדל בארץ, ואתה הולכת ומתגדלת ההגירה לארצות אחרות: אמריקא, אפריקא הדרומית, אוסתרליא וכו', התמונה המבהילה שבה אתה  רואה את המצב הגרוע שנתון בו הקהל הגר בארץ, מביאה לך פעמים רגעי יאוש, בכל זאת יש לקוות שאם רק יתחילו לבנות שיטה... אז תוכל הארץ לההפך למקור עבודה ולמקום מנוח לכף רגל העם העברי.' לצד הדברים האלה, הדביק רביקוב ביומנו את כרטיס חוסר העבודה שסופק לו על ידי לשכת העבודה.  

 

בשנת 1925 מצא לעצמו יוסף  סוף כל סוף גם עבודה וגם כיוון עתידי לחיים. הוא החל לפרסם מאמרים ב-'הפועל הצעיר' , ובשנת 1926 אפילו תרגם עבור העיתון סיפור קצר של תיאודור הרצל בשם 'קנייני החיים'. ייתכן וזאת עבודת התרגום הראשונה של יוסף רביקוב, שיהפוך כעבור כ-30 שנה לאחד המתרגמים הפוריים בישראל.

קנייני החיים/ תיאודור הרצל
תרגום: י. ר. [יוסף רביקוב]

ארבעה בחורים, אשר אך זה גמרו את למודיהם באוניברסיטא, ישבו יחדיו בערב אחד שלפני עשרים שנה ורצו לקחת ברכת-הפרידה איש מאחיו. הם ידעו כי דרכיהן תפרדנה מעכשיו, מאחר שהשיגו את הדוקטוראט שלהם. הם היו לעתים קרובות עליזים בחבורתם, ובהפרדם תקפה אותם רוח של רצינות.
'עתה הנה הנם החיים,' אמר האחד.
'אכן', נאנח השני, 'אבל כיצד יהיו לנו החיים להבא?'
'לא 'כיצד', אלא 'מה' - היא מלת השאלה! מה נהיה בעתידנו?' הניד השלישי.
'חושבני כי דבר זה תלוי בנו עצמנו', הסביר הרביעי. ' התכלית היחידה לכל הכנתנו הממושכת בלמודים, שבלעה את כל ימי נערותנו, אינה אלא יציאתנו לחיים הממשיים כאנשים מושלמים...'

קטע מהסיפור שהתפרסם ב-'הפועל הצעיר'

נכסי החיים/ תיאודור הרצל
תרגום: דב קמחי

ארבעה אנשים צעירים, שירדו זה עתה מעל ספסל הלמודים באוניברסיטה, ישבו יחד בערב אחד לפני עשרים שנה וביקשו לקחת פרידה איש מחברו. הם ידעו שמעתה יתפרדו בדרכיהם לאחר שכל אחד מהם קבל כבר את התואר דוקטור. בשנות למודיהם בילו לא אחת בנעימים, ועתה בשעת הפרידה הושרתה עליהם רוח כבדה.
'הנה הולכים ובאים החיים', אמר האחד.
'אמנם כן', נאנח השני, 'ומה תהא עלינו?'
'מה השאלה? מה פירוש: מה תהא עלינו?' אמר השלישי.
ואילו הרביעי אמר: 'חושבני שהענין בעיקרו תלוי בנו בעצמנו. אם אמנם יש טעם לכל ההשכלה הזאת, שנשתקענו בה בכל ימי נעורינו, הרי יכול זה להיות רק הטעם הזה, שנצא עתה אל החיים כאנשים מסויימים...'

קטע מהסיפור בתוך 'כתבי הרצל' 

בתאריך 8/8/1927 פתח רביקוב מדור חדש ביומנו. מדור העומד להיות החלק המרכזי ביומן. בעזרת צילומים, וסיפורים אישיים, ופרטים ביוגרפיים, סוקר רביקוב את חייהם של כל האנשים שהכיר ופגש במהלך חייו: מקס אלקלעי אתו היה בתחילה בקשר מכתבים בלבד עד שהחלו להיפגש, אחיו שלמה אלקלעי שהיה 'שקוע בספורט' בעיקר בטניס, ריקה וידידה בנבנישתי,יהודה בנבנישתי ויצחק קלמרו, הד"ר למשפטים בר יהודה שהיה תלמידו של רביקוב לעברית, ידין פרומקין בנו של השופט גד פרומקין 'למדתיו לצלם, לפתח פילמים ולהדפיס תמונות', יואל קוטלר, בנו של הצלם זלמן קוטלר, בנטה פטרון, בתו של המזכיר הכללי בקונסוליה הפולנית בירושלים ועוד. את חלק מגיבורי  חייו צילם רביקוב והדביק במחברתו, אך לא הספיק לכתוב את פרטיהם ועלילותיהם.

 

דווקא על אחד הפרטים המעניינים ביותר בחייו של רביקוב, לא ניתן למצוא אפילו רמז ביומנו. רביקוב לא מזכיר כלל את אביו,  שיתפרסם יום אחד כסנדלר הצדיק. מספרים [כך כתבתי באחד מדפי המידע הקודמים] על "הסנדלר הצדיק" שהיה יושב בכוכו הקטן ביפו ורושם כל יום בכתב יד קטן אלפי פיתקאות.  אנשים רבים היו פוקדים אותו מרחבי הארץ, ומתנים באוזניו את צרותיהם. "הקדוש" היה רושם פתרונות ותרופות וסגולות  על כל פיסת נייר שנקרתה בדרכו, ולאחר שנכתבה היה מטמין אותה בין ספריו. כאשר הגעתי לביתו בשכונת נווה צדק עשרות שנים לאחר שנפטר, גילתי בארון ספרי הקודש של "הסנדלר" מאות פיתקאות בהן ערך חישובי גימטריה, וניתוח שמות, ובקשת עזרה מהצדיקים, ופסוקי סגולה מהתנ"ך.

"בקשתי ממשה יעקב הכהן שימסור המכתב הזה לידי הצדיקים ולא להרפות
ידיך מבקשתה [?] כי אתה יודע טבעי לא [בקי? תוספת בעיפרון]
אני בסגולות כאלה ומצוה רבה כזו יצא במקרה.
ושלום לפניא [?] הלוי חברך החדש..."

 

מתוך הקטלוג הכללי

הנה כמה דוגמאות מתוך הקטלוג הכללי לספרי יומן אישיים, המהווים כלי עזר ביוגראפי לכותב היומן.

קטלוג המידע באתר האינטרנט שלנו מכיל אלפי ספרים. זהו קטלוג שנבנה וגדל יום יום. ניתן לחפש בו מידע בעזרת שם הספר, שם הוצאת הספרים, אפילו מלת מפתח מספיקה לפעמים.    הנה חלק קטן מן התוצאות המתקבלות בקטלוג הכללי באתר כאשר כותבים 'יומן' בשם הספר  במנוע החיפוש.   אם אתם רוצים לראות את פרטי הספר המלאים, או מעוניינים שאיתמר יאתרו עבורכם, לחצו על "לפרטים נוספים" ועל 'בקשה לאיתור ספר'. ספרים נוספים בנושא ניתן למצוא במדור ספרים מומלצים  באתר:


 

פרקי יומן, מכתבים [מגניגר, מיגור] מתקופת ההכשרה והאימונים
 
הצייר היהודי מאוריציו גוטליב השאיר אחריו מכתבים מעטים וקטעים מיומן.

יומן של תלמיד בגמנסיה הרצליה, אשר עלה לארץ ב - 1910 ללא הוריו.
 
יומן משנות חייו האחרונות של המחבר יואש ארד, שנפטר והוא בן 27.

חיי נערה בימי ערב הקמת המדינה. זוטות וענייני יומיום קטנים מחייה.
להזמנת ספר לחץ על חזיתו



יומן הבריגדה


בשנת 1939 התגייס דוד פינס לצבא הבריטי ונשלח לתקופת התגייסות ואימונים בסרפנד. יחד עם חיילי היחידה בפלוגה 20 של הבאפס ואחר כך גדוד 1 בבריגדה היהודית הוא עבר תקופה של שמירות ברחבי הארץ, ומייד מעבר לאימונים בתל אל כביר במצרים לקראת יציאה לחזית באירופה. בשבוע האחרון לשהותם במצרים, באזור מדברי ליד אל עלמיין, הגיעו אנשי הוועד למען החיל שבאו להיפרד מהם ולהנעים את זמנם. אנשי הוועד חילקו גם יומני כיס קטנים. דוד נטל את אחד היומנים והניחו בכיס הבגד הצבאי. מאז הוא הקפיד לרשום יום יום את פעולותיו העיקריות. יומן זה, יחד עם המכתבים היומיים שנהג לכתוב לאשתו ולהוריו, שופכים אור על עולמו הרוחני של חייל יהודי ארצישראלי במלחמה האיומה באירופה.

20/11/1944 מחנה פיוג'י
זה שבוע שלא ראיתי עתון. זה כחודשיים שלא קראתי ספר. אני ממש חייל. מה יהיה?

25/12/1944 מחנה פיוג'י
לקרוא, איני קורא כמעט. סיימתי ספר על מאדם קארי*. קריאה חדשה לא מתקדמת.

 

*מאדאם קירי/ איוו קירי. הספר תורגם לעברית על ידי הזוג מרים וגבריאל טלפיר, ויצא לאור בהוצאת גזית, בשנת 1944. בתה של מגלת הרדיום מספרת את תולדות חייה של אמה. היא נעזרת בקטעי יומנים ומכתבים, בזכרונותיה היא ובדברי אמה - ולפני הקורא קמה דמותה האמיצה והגאה של החוקרת הגדולה, שהקדישה חייה למדע.

 

07/01/1945 מחנה פיוג'י
אני בתפקיד סמל תורן של המחנה. קראתי ספר של שלום אש 'על פי התהום'*. כתוב מצוין... אין הרבה עבודה. ישבתי וקראתי ספר, זה זמן רב שלא נהנתי מקריאה. בבוקר קראתי בתנ"ך. בלילה כולם יצאו לאימוני לילה, ואני יושב בחדר מואר וחם וקורא ספר טוב.

*על פי תהום/ שלום אש. הספר תורגם לעברית על ידי י. ל. ברוך, ויצא לאור בהוצאת דביר בשנת 1937, במסגרת כתבי שלום אש.

12/01/1945 מחנה פיוג'י
המים קפאו ברדיאטורים... הלכנו הרבה, וההליכה בשלג מחממת... בערב קראתי ספר 'יליד הארץ'* של ר. רייט. הנושא חיי הכושים באמריקה. ספר טוב.

* יליד הארץ/ ריצ'ארד רייט. הספר תורגם לעברית על ידי י. לוז, ויצא לאור בספרית פועלים בשנת 1944. הבריחה והרדיפה המשפט וגזר הדין של נהג כושי שהרג בשוגג את בת אדוניו.

 
עמך ובלעדיך
יומן לירי
1947-1942

13/01/1945 מחנה פיוג'י
נסיון הנסיעה בלי פס לרומא לא הצליח, והמשטרה הצבאית תפסה אותי, הייתי צריך לחזור בבושת פנים כמה וכמה ק"מ ברגל, עד למחנה. הדרך  מלאה בוץ ושלג והצעידה הייתה קשה. אני מקווה כי לא יעמידו אותי למשפט... אתמול קראתי את ספר שיריו של סימונוב*, זה שכתב את השיר הפופולרי 'חכי לי ואני אשוב'. כל השירים שלו, שירי חייל רוסי בחזית הם טובים. אני מייעץ לך לקרוא.

פינס התכוון כנראה לספר 'עמך ובלעדיך'/ קונסטנטין סימונוב, שתורגם לעברית על ידי שלמה אבן שושן, בשנת 1944, ויצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

09/02/1945 מחנה פיוג'י
היום יצאנו מהמחנה בשיירה אדירה. הגדוד ארז את כל ציודו ויצאנו מהמחנה, יציאת מצרים. תרגיל כמובן... השבוע קראתי את הספר ספרטקוס*. בספר תיאורים של כפרי איטליה בתקופת הרומאים. התאורים זהים למה שראיתי היום.

*בהנחה שפינס קרא את הספר בעברית, הרי מדובר בכלל בספר נוער - 'ספרטקוס'/ מרסל אוליביה, שתורגם לעברית על ידי י. ל. ברוך בשנת 1935, ויצא לאור בסדרת 'עלומים' של הוצאת 'אמנות'. מרד עבדים ברומא במאה הראשונה לפני הספירה.

 

08/03/1945 בחזית
במשך היום שיפרנו את העמדה שלנו וירינו פגזים כמה פעמים... קראתי ספר טוב של פריסטלי 'אור ליום השבת'.*

* פינס טועה מעט בשם הספר - 'אור-יום בשבת'/' ב. פריסטלי, שתורגם לעברית על ידי פסח גינזבורג, ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1944. זהו רומן המתרחש בבית חרושת למטוסים.


04/04/1945 בחזית
שוב פעם היינו ערים כל הלילה. יורים הרבה. במשך היום אני מרבה לישון, לפעמים קורא ספר. עכשיו את 'המצודה'.

* פינס מתכוון כנראה לספר 'המצודה'/ קרונין, שתורגם על ידי פ. נוף, ויצא לאור בהוצאת 'גזית'. סיפור חייו של ד"ר אנדרו יאנסון, מאז גמר את בית הספר לרפואה ועד שהועמד למשפט בפני ועדת המשמעת של ההסתדרות הרפואית.

ב-'יומן איטליה' מזכיר מחברו כ-8 ספרים אותם קרא במהלך החודשים בהם ניהל את יומנו 10/1944-05/1945, הספק נאה ללא ספק עבור חייל שהיה עסוק כל אותו הזמן באימונים, בנסיעות מארץ לארץ, בלחימה, בסיורים בין יהודי אירופה ועוד. במהלך אותם חודשים הספיק בעל היומן לבקר בהצגות תיאטרון, באופרה, באולם הקולנוע. הוא קרא עיתונים, ועשרות מכתבים שנשלחו אליו מהארץ ועוד.

 


 

מתוך הקטלוג הכללי 

הנה כמה דוגמאות מתוך הקטלוג הכללי לספרי יומן של חיילים.


קטלוג המידע באתר האינטרנט שלנו מכיל אלפי ספרים. זהו קטלוג שנבנה וגדל יום יום. ניתן לחפש בו מידע בעזרת שם הספר, שם הוצאת הספרים, אפילו מלת מפתח מספיקה לפעמים.    הנה חלק קטן מן התוצאות המתקבלות בקטלוג הכללי באתר כאשר כותבים 'יומן' בשם הספר  במנוע החיפוש.   אם אתם רוצים לראות את פרטי הספר המלאים, או מעוניינים שאיתמר יאתרו עבורכם, לחצו על "לפרטים נוספים" ועל 'בקשה לאיתור ספר'. ספרים נוספים בנושא ניתן למצוא במדור ספרים מומלצים  באתר: 
 






יומן של איש מושב בבריגדה היהודית, בעזרה לפליטים היהודים בשואה.
 
יומנו של חיים שורר מימי שירותו כתותחן בצבא הבריטי במלחמת העולם השניה.

יומנו של איש הבריגדה: עם הקמת החי"ל, בחזית [גזרת מאצאנו, על גדות הסאניו],
 
יומניהם של שני חיילים במלחמת ששת הימים. נהג טנדר, וחייל בסיירת מילואים.

רשומות יומן רצופות, במלחמת יום כיפור.26.9.73 עד 12.10.73.
להזמנת הספר לחץ על חזיתו



יומן מסע

 האגדה מספרת כי את מרבית ספריו כתב גדול סופריה של צ'כוסלובקיה, בנו של רופא כפרי בבוהמיה, תוך שהוא מקשיב למוסיקה קלה הבוקעת ממקלט הרדיו שלו, והוא אפוף בעשן הסיגריה הניצחית בפיו. קארל צ'אפק נולד בשנת 1890, ונפטר בגיל צעיר כשהוא בן 48 שנה בלבד. לבד מהרומאנים, והסיפורים הקצרים והמחזות, ערך צ'אפק מסעות רבים ברחבי אירופה, כשהוא מנציח את רשמיו ביומני מסע מצויינים, שרובם מעוטרים על ידיו בכשרון לא מבוטל.  

מסע לצפון/ קארל צ'אפק
פרקים מתוך 'מלוא השק' - כתבי קארל צ'אפק.

דאנמרק



אותם קווים ישרים, נמוכים מאוד באופק - זוהי דאנמרק. פונאן היא מאחורינו זילאנד לפנינו וספרוגו ואגארסו. לא היית מאמין שבני אדם, פרות וסוסים חיים על אותו קו שטוח. ובכן, הסתכל בזה - דאנמרק כולה כזאת ורק כזאת. אך כמה שמים יש להם מעל ראשיהם!


ארץ חמדה זעירה, בוהקת בנקיונה. במקום גדרות, עצי אורן קטנים. פרות ועוד פרות, ערים קטנות עתיקות וחוות שמקרוב צמחו, כנסיה וטחנת רוח - וכל אלה פזורים באורח נאה ובמרווח, כך שלמבט ראשון הם נראים זעירים כצעצועים מקופסה.

שבאדיה הקדומה


המבצרים והטירות בנויים כאן, בדרך כלל, מעל אגמים. סבורני, כי זאת בשל הבבואה הנשקפת מן המים, יותר מאשר אמצעי בטחון נגד התקפות בתקופה הפיאודלית. משום כך גם קישטו השבאדים מגדליהם וסוללותיהם העגולות במין צריחים, כיפות, פנסים וקמרונים, למען תהא בבואתם במים נאה והדורה.

לונדון


ככל שאאריך ימים לא יעלה בידי להשלים עם מה שקרוי כאן 'טראפיק', כלומר - כמות כלי הרכב בחוצות. באימה אני נזכר ביום שהובאתי אל לונדון העיר... לבי נפל בקרבי. ללא קץ והפוגה נעים שם ארבעה טורים של מכוניות: אבטובוסים, יצורי בראשית מתנשפים, מתקדמים להקות להקות, בעוד עדרים של בני תמותה זעירים על גביהם. מכוניות, משאיות, מכונות דיזל, רוכבי אופניים, ושוב אבטובוסים, קבוצות של מכוניות טסות ביעף, אנשים נחפזים, טראקטורים, אמבולנסים...

האיד פארק


זהו מקום פתוח, רחב ידים, וכל מי שחפץ, רשאי להביא לו שמה כיסא או דוכן, או לא כלום, והוא יכול לעמוד לו ולשאת דברו. מקץ שעה קלה יתקבצו סביבו חמישה, עשרים, או שלוש מאות מאזינים. הם ישיבו לו, יתפלמסו עמו, ינידו ראשיהם ולפעמים אף יצטרפו אל הנואם לשירת מזמורי קודש או מזמורי חורין.

 

אחיו של קארל, יוסף צ'אפק היה מאייר מחונן גם הוא. יוסף כתב מחזות וסיפורים,  ואייר כמה וכמה ספרים של אדוארד בס, קנת גרהם ואחיו קארל. בשנת 1939, לאחר נפילת צ'כיה בידי הנאצים, נעצר יוסף צ'אפק על ידי הגיסטאפו, ונרצח במחנה הריכוז ברגן בלזן בשנת 1945. לאחר מותו התגלה צרור שירים בעזרתם תיאר את חייו במחנה.

     
     
כמה מציוריו של יוסף צ'אפק לספר 'אחד עשר האלופים'/ אדוארד בס.
שימו לב לקווי הדימיון בין ציורי האחים.

מתוך הקטלוג הכללי


 

הנה כמה דוגמאות מתוך הקטלוג הכללי לספרי יומן מסע.
 

קטלוג המידע באתר האינטרנט שלנו מכיל אלפי ספרים. זהו קטלוג שנבנה וגדל יום יום. ניתן לחפש בו מידע בעזרת שם הספר, שם הוצאת הספרים, אפילו מלת מפתח מספיקה לפעמים.    הנה חלק קטן מן התוצאות המתקבלות בקטלוג הכללי באתר כאשר כותבים 'יומן' בשם הספר  במנוע החיפוש.   אם אתם רוצים לראות את פרטי הספר המלאים, או מעוניינים שאיתמר יאתרו עבורכם, לחצו על "לפרטים נוספים" ועל 'בקשה לאיתור ספר'. ספרים נוספים בנושא ניתן למצוא במדור ספרים מומלצים  באתר: 


 בירד יצא בשנת 1934 לחקור את התהוות הרוחות באיזור הקוטב הדרומי.
   
זה איננו ספר מסע רגיל, גם לא ספר תיירות. קרליבך חדר לתוך הודו אחרת. 
 
טריסטראם, כומר חובב מסעות, תייר בארץ במשך עשרה חודשים  
  להזמנת ספר לחץ על חזיתו




 

יומן

[כמה עובדות טריוויה על יומנים  מתוך הספרים]

 All Waiting to be Hanged / Max Sawdayee
Berlin Diaries 1940-1945 / Marie Vassiltchikov
 The Diary of the Vilna Ghetto / Yitskhok Rudashevski
 Diary of the Sinai Campaign / General Moshe Dayan
 The Warsaw Diary of Chaim A. Kaplan / Chaim A Kaplan (editor: Abraham I. Katsh)
 
 
חלק מהיומנים אותם ניתן למצוא באתר האנגלי שלנו. להזמנת הספרים לחץ על חזיתם. 

הידעת כי ההגדרה המילונית ל-'יומן' היא: ספר זכרונות, ספר שאדם רושם בו יום יום או לעתים מזומנות מאורעות, זכרונות, מחשבות וכיוצא בזה [המילון החדש/ אבן שושן]. ספר זכרונות הימים, הספר שבו נרשמים המעשים או העסקים או הרעיונות וכדומה בהם בכל יום [מלון השפה העברית/ י. גרזובסקי].

 הידעת כי בין השנים 1943-1949 רשמה נערה בשם דרורה מירקין [הראובני] יומן אישי, בו רשמה באופן קבוע זוטות וענייני יומיום קטנים מחייה כחברה בגדנ"ע, ב-'הגנה' ובצה"ל. עם שחרורה מהצבא מצאה לנכון לפרסם את כל הקטעים מהיומן הנוגעים לימיה בארגונים האלה. הספר 'יומנה של גדנעית' יצא לאור בשנת 1956 בהוצאת 'מערכות'.

הידעת כי הספר 'אם תשאל את אליס'/ אלמונית [תמוז, 1976] מכיל את יומנה של נערה בגיל 15-17. ביומנה מספרת אליס [שם בדוי] על חייה בבית הספר, על חברותיה, על נערים המחזרים אחריה, על הוריה, ועל הפעם הראשונה בו השתמשה ב-ל. ס. ד.  מאותו רגע הופך היומן לזעקה ארוכה של נערה במצוקה. כותבת הספר נפטרה שלושה שבועות אחרי שהחליטה להפסיק לכתוב ביומנה. איש אינו יודע האם הייתה זו תאונה, או מנת יתר מתוכננת, ברור רק שאליס מתה מהסמים.


הידעת כי בזמן משפט אייכמן, נשלח הסופר חיים גורי מטעם עיתון 'למרחב', לסקר את האירועים בבית המשפט. גורי כתב את רשימותיו בצורה של יומן אישי, ובסוף המשפט אסף אותן לספר - 'מול תא הזכוכית - משפט אייכמן' [הקיבוץ המאוחד, 1962].


הידעת כי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס ז'אן פול סארטר לצבא בצרפתי, והוצב בחבל אלזאס. מספטמבר 1939 ועד יוני 1940, עת פלשו הגרמנים לצרפת, עברו עליו ועל חבריו החיילים חודשי המתנה לקרבות שהתמהמהו [תקופת 'המלחמה המדומה']. חלק ניכר מימי הבטלה הארוכים - לפי עדותו שלו 16 שעות ביממה - הקדיש סארטר לכתיבת יומן. מתוך 14 [או יותר] מחברות יומן ממוספרות, נמצאות חמש בלבד בספר 'מחברת המלחמה המדומה' [זמורה ביתן, 1995]. יתר היומנים נשמטו ברכבת מידיו של ידיד פצוע, ושנים רבות לא היה ידוע גורלם.


הידעת כי הספר 'יומנו של מוצרט' [הוצאת אור-תו, 1999], שופך אור על חיי היומיום של המלחין הידוע, על  יצירותיו ועל החברה שבה הוא חי ופעל. הספר מלווה את מוצרט צעד אחר צעד, תוך מעקב מתמיד אחר התפתחותו המוסיקלית ואחר יצירתו. אלא שמוצרט מעולם לא השאיר יומן. את הספר כתב המוסיקולוג צבי צרי מכפר סבא. היומן מבוסס על חומר דקומנטרי רב: חילופי מכתבים, יומנים של בני הדור ועוד.

 



אנו מבקשים את עזרת הציבור

כאשר התחלתי לאסוף חומר לדף המידע, ידעתי כי אכתוב על יומנים הקשורים לשואה. יומנים רבים נכתבו במחנות ובגיטאות, ובמשך השנים יצאו רבים מהם לאור: יומנה של אנה פראנק כמובן, יומן ברלין, יומנו של נער מוילנה ועוד.

 אני החלטתי לכתוב על יומן שואה לא שיגרתי, יומנו של חיים גורי, אשר נשלח כעיתונאי בעיתון 'למרחב' לסקר את משפט אייכמן, ופרסם יומן יומיומי מהמשפט. היומן התפרסם כספר בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד' בשם 'מול תא הזכוכית'. לקחתי את הספר בידי, ושקעתי בקריאה, במטרה למצוא בו חומר מעניין לדף המידע. מה שמשך את תשומת לבי מייד, היו הרישומים. זכרתי אותם עוד מימי נעורי, כאשר קראתי את הספר לראשונה.  


  הסגנון נראה לי סגנונו של אריה נבון, וכאשר חיפשתי את שם המאייר התפלאתי לגלות בעמודים הראשונים של הספר שם אותו כלל לא היכרתי - אדוארד אישלבוים. החלטתי להתרכז בדף המידע בדמותו של המאייר. התחלתי לחפש עליו חומר, אך לשווא. איש, כך נדמה, לא זוכר יותר את הצייר המוכשר.
בצר לי פניתי לחיים גורי, אך גם הוא לא זכר פרטים על הקשר שלו עם המאייר, הוא תיקן אותי כי שמו של האיש אדוארד אייכלבוים, וכנראה בספר נפלה טעות בשמו. חיפוש בקטלוגים העלה כי אדוארד אייכלבוים פירסם בארץ גם אלבום ציורים מנופי ישראל בהוצאת דביר בשנת 1962 , כאן הוא נקרא אדוארד איישלבאום  [עם הקדמה של... חיים גורי!]. גם שיחה עם משפחת איכלבוים היחידה הנמצאת בארץ העלתה חרס, השם אדוארד לא מוכר להם.
וכך כתב עליו גורי בהקדמה לאלבום הציורים 'מנוף הארץ':

"ארץ ואנשיה, איש חריף תחושות בא לציירם... אדוארד איישלבאום יליד ארצות הברית, המתגורר לאחרונה בפריז, ביקר בישראל פעמיים כדי לרשום כאן רישומים. את זמנו חילק בין ירושלים לבאר שבע." בין הציורים: הורה בקיבוץ גבולות, מאה שערים, בדווים, מתקן אופניים, דפים מפנקס באר שבע ועוד.

כאן אנו פונים אליכם: האם שמעתם על האיש? האם אתם יודעים על מעשיו בארץ? האם נשלח מטעם עיתון אמריקאי לצייר במשפט אייכמן? האם אתם מכירים אדם בשם זה החי בדטרויט או בפריז?  

כתבו לנו!

יומן מול תא הזכוכית
[הקטעים לקוחים מתוך ספרו של חיים גורי]

איורים: אדוארד אייכלבוים [אישלבוים]

ספר זה הוא מעין יומן, בו נטלתי לעצמי רשות ללוות בהערות עתונאי את אשר ראיתי ושמעתי. הרשימות הללו שהיו לספר פורסמו ב-'למרחב' לפי סדר התאריכים הנ"ל.

היום הראשון
הוא נכנס אל תא הזכוכית בשעה 08.55, ללא הודעה מוקדמת, פשוט נכנס וישב. גבוה, צנום, לבוש חליפה כהה, חולצה לבנה מגוהצת, עניבה. שני שוטרים דוממים משני עבריו. זהו.

משא קטרוג וקינה
אני יודע כעת, כי אזכור את היום הזה כל ימי חיי. אני רושם בפנקסי: 17 באפריל 1961.
מאחר שהנאשם אינו מודה, קם התובע גדעון האוזנר, לשאת את נאום האישום... מעולם לא אמר איש ילוד אשה לאיש אחר ילוד אשה את הדברים שאמר היום גדעון האוזנר לאדולף אייכמן... 'במקום בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטיגוריה על אדולף אייכנן - אין אני עומד יחידי, עמדי ניצבים כאן, בשעה זו, ששה מליון קטיגורים. אך הם לא יכולים לקום ולעמוד על רגליהם, לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם: אני מאשים... אהיה על כן אני להם לפה...'

תלמידיו של מלאך המוות 2.5.1961
...אלמוני אחד ביציע, שתי שורות לפני, קם, הרים את ידיו וצעק לעבר תא הזכוכית: 'כלב דמים! את כל משפחתי הרגו! את כל משפחתי! תנו לי אותו! תנו לי אותו! הרגו אותו!' ונישא כעולל מתייפח על זרועות השוטרים, שחשו להשתיקו ולהרחיקו משם, הוסיף להשמיע את קולו שהלך ונחלש.



יומן המשווה

יצחק שימשילביץ נולד ב-24 בנובמבר 1884 באוקריאנה. לאחר פעילות ציבורית במפלגת 'פועלי ציון' עלה לארץ והשתקע ביפו. רחל לישנסקי נולדה בשנת 1886 באוקראינה, ועלתה לארץ בשנת 1908, לאחר פעילות במפלגת 'פועלי ציון'. חמש שנים אחר כך, נישאו רחל ויצחק. הם עסקו יחדיו בשמירה ובהגנה בארגון 'השומר'. באותם ימים יצאו השנים למסעות ברחבי הארץ. "עדיין חתומים בלבי הרשמים מן הימים שבהם התהלכתי עם חבר חיי... בנתיבי המולדת." כתבה רחל בהקדמה ליומנה. "...הרבינו לשוטט בהרי ירושלים ובמדבר יהודה. עולים היינו לגליל, יורדים לנגב, מתהלכים שבועות במרחבים השוממים, לנים בשדות ונושמים מלוא ריאותינו את אווירה של המולדת." מעניין לעשות השוואה בין שני היומנים, אשר נכתבו על ידי שני משתתפים באותו מסע. הקדמתו של יצחק ליומנו - ממלכתית הרבה יותר, והוא כלל לא מזכיר בה את חברתו לחיים. כך יאה למי שיהיה יום אחד נשיאה השני של מדינת ישראל  - יצחק בן צבי.

       
להזמנת הספר לחץ על חזיתו

בעל היומן  יצחק בן צבי  רחל ינאית בן צבי

 המשתתפים

 יצאנו לעיר האבות בימי הקיץ, רחל ואני, עם דוד אבישר ויצחק שמי, שניהם בחורים צעירים, ילידי חברון... אשר משפחותיהם גרו בחברון, ושביליה נהירים היו להם.  הפעם נפנה דרומה, לחברון, ובדרך הזאת יילוו אלינו חברינו הצעירים תלמידי הסמינר, ילידי הארץ, שאנו מתראים אתם כמעט מדי יום ביומו. אמצע הקיץ.

 הדרך

 היום נטה לערוב, החום הלוהט של יום קיץ ירד. הירח עלה במלואו והאיר את פני הכביש המוליך חברונה. לא נמצאו פנסים להאיר את הדרך, לא בעיר ולא מחוצה לה. ידוע ידענו ששעות הערב הן הבטוחות ביותר מפחד שודד ומתנפל. ואכן לא פגשנו אדם בדרכנו לא רגלי ולא רוכב על חמור.  לפנות ערב אנו יוצאים לחברון. זה שעות אנו הולכים ואין אנו מתייגעים. צינת הלילה מנעימה את דרכנו, ותוך כדי הליכה מתחרים ביניהם החברים בסיפורי אגדות על חברון ועל הסביבה. בייחוד גדול בזה כוחו של יצחק שמי. כל דיבור שלו נשמע כדבר אגדה. ניבו העברי עסיסי.

  

קבר רחל

 שמונה קילומטר, הלכנו אתו משער יפו עד קבר רחל, משך שעה וחצי ובמבוא לבנין הקבר היתה תחנתנו הראשונה. הכניסה לקבר היתה סגורה והמפתח בידי המשגיח, הממונה מטעם הכוללים. המצבה העתיקה נמצאת בתוך 'קובה' שבראשה כיפה עגולה.  לא מוזכר!

 

בריכות שלמה

 משם המשכנו דרכנו מזרחה אל בריכות שלמה... אלו הן שלוש הבריכות הגדולות ביותר בסביבות ירושלים והמסורת מייחסת אותן לשלמה המלך. תושבי העיר העתיקה נהנו ממי הבריכות בתקופה התורכית ואף בראשית ימי המנדט.  אני קשובה לדברי האגדה על בריכות שלמה המלך מפי ידידנו הצעיר שמי... אני מבקשת לסור שמאלה ולחזות בבריכות, אך חברי מסרבים. פנינו מועדות לחברון, ואין פני לנטות לצדדים.

  

חאן ערוב

 ובדרך לחברון - נחל ערוב, ובצידי הדרך פונדק...'חאן ערוב'. כאן קרה לנו מקרה מבדח: מששוחחתי עם בעל בית הקפה בערבית, ראיתי שאינו חדל מלהביט על נערה שהיתה עמי, הלא היא רחל. לבסוף שאלני מי היא הנערה הזאת? עניתיו... 'אחותי היא'. מייד פנה אלי בהצעה נכבדה לתת לו את אחותי לאשה, ומוהר ומתן ייתן עבורה.  אחרי הליכה של שעה ומחצה הזדקר על אם הדרך החאן ערוב... בעל החאן נועץ בנו עיניו אחוזות התנומה, ובייחוד הוא מרבה להביט בי. אני מורידה על פני את הכפייה, ומשיחתו עם בן צבי אני תופסת את המלה 'אוחתי', כלומר אחותי. כשאני שואלת לתוכן השיחה מצטחקים החברים ומבטיחים לספר לי אחר כך... כשיצאנו התחילו החברים מתלוצצים: 'בעל החאן הציע לקנות אותך, ולאחר שאמרנו לו שהנך אחותו של בן צבי, פתח במשא ומתן אתו.'

 

מערת המכפלה

 העבר וההווה משכו את לבנו בחברון, מערת המכפלה ורחוב היהודים בחברון. הכניסה אל קברי האבות נאסרה לכל מי שאינו מוסלמי... ליהודים לא הותר לעלות יותר משבע מדרגות בחצר המערה. רק נשים אמיצות לב העיזו להכנס בהתחפשן בבגדי ערביות ופניהן רעולות.  כשאנו מתקרבים אל מערת המכפלה נתקלות עינינו בחומה גבוהה בנויה אבני גזית, והיא מהלכת עלינו אימה סתומה... באותם הימים עוד יכלו נשים יהודיות, רעולות כערביות, לחדור למערת המכפלה ולהשטח על קברי האבות. אך משגברה הקנאות בחברון לא ניתן עוד ליהודי להציץ לפנים המערה...מעיניהם של שומרי החרם אל שריף נשקפת שנאה אלינו כמו מעיני המתפללים העוברים על פנינו ונכנסים פנימה. הגענו אל המדרגות וניצבנו דוממים. אני מוותרת על העלייה בשבע המדרכות המותרות. יותר מדי צורב העלבון.
     
     
     



היומן האישי של איתמר

בתאריך 08/11/2007 התחלתי לנהל יומן אישי באתר. המדור 'מיומנו של מאתר ספרים' קיים כבר מהיום הראשון של האתר, אך למעשה לא היה זה יומן של ממש, אלא מקום לפרסם בו סיפורים מיוחדים שהתרחשו במהלך עבודתי כמאתר ספרים. בנובמבר 2007 נפלה ההחלטה לנהל במדור יומן של ממש. סיפורים ומאורעות המתרחשים בעולמו של מוכר ספרים. המשימה נראתה בתחילה בלתי אפשרית, האם ייתכן כי עבודתי תספק לי מספיק חומר לניהול יומן, אך היום אני נאלץ לדחות ולקצץ ולצנזר סיפורים המבקשים להיכנס למדור. הנה כמה דוגמאות:

יום ה' 22/11/2007

 

'המציאה' שמצאתי היום באחד הספרים, העלתה חיוך רחב על פני כל הנוכחים בחנות. מדובר בסימנייה שהכין ילד כנראה עבור אביו. בניגוד לסימניות אחרות שצורתן קבועה, הרי שהסימנייה הזאת הייתה בצורת את חפירה, ובכתב ילדותי נכתב עליה... 'עבוד ולמד'!


יום ב' 26/11/2007

'גשר סן לואיס ריי' של תורטון ויילדר, הוא אחד הספרים היפים שקראתי. מעשה בחמישה אנשים בפרו, שהלכו יום אחד על גשר עתיק. נשבר הגשר, ונפלו כולם תהומה. האם במקרה בא האסון, או הייתה כאן יד מכוונת? כאשר נכנסה הבוקר רות מזכרון יעקב ושאלה האם אני מכיר את הספר, הפלגתי בשבחו. ידעתי שהספר נמצא בחנות, אבל לא הצלחתי למצוא היכן החבאתי אותו. רשמתי את מספר הטלפון שלה, ובערב התקשרתי לספר לה כי הוא נמצא. רות הגיעה שוב לחנות, והפעם הביאה אתה הזמנה לתערוכת הציורים שלה בנושא... גשרים.

 

יום ב' 10/12/2007

ליד החנות בזכרון יעקב יש סניף של חב"ד. דרך החלונות הנמוכים ניתן לראות בקומת המרתף פעילות בשעות הערב. מדי פעם מגיעים אלי נציגים מהסניף להתרמה או לחלוקת חומר הסברה. בחנוכה, במשך ימי החג, מוציאים אנשי הסניף חנוכייה ענקית, בראשה דולקים נרות גדולים. אתמול כאשר עברתי בשעות הערב וראיתי את הנרות דולקים ומאירים, שאלתי את עצמי מה קורה בלילה, הרי הנרות העצומים בוודאי דולקים שעות רבות? הבוקר נפתרה התעלומה. אנשי חב"ד הכניסו את החנוכייה לתוך הסניף, אך את הנרות [שעדיין דלקו!], הם הניחו על אדן חלון הראווה של החנות הסמוכה. ונשאלת השאלה: מי יגנוב חנוכייה? אני נדרש לסוגיית גניבת ספרים כבר שנים רבות. אנשים לא מאמינים לי כאשר אני מספר כי פעמים רבות השארתי קונים בחנותי, ומיהרתי להחזיר את ילדיי מבית הספר, או נסעתי לקנות ספרים. כבר כמה שנים אני מעורב באחד הפרויקטים המעניינים והמסקרנים [מבחינתי] הנעשים בארץ. אדם יקר בשם גדי יעקב מכפר חסידים מנסה להקים את 'יענקל שטייטל' - עיירה יהודית כמו שהייתה פעם. כאשר הוא הזמין אותי לפתוח חנות ספרים בעיירה, אמרתי לו כי אני רוצה שזאת תהיה חנות קטנה, עמוסה מדפי עץ עם ספרי קודש וספרים באידיש. על הדלפק יהיה שלט בעברית ובאידיש: 'הלכתי לנוח/ לאכול, תשאירו כסף בקופסה'. והרעיון הוא שזאת תהיה חנות בלי מוכר, כל אחד ייקח מה שהוא בוחר, וישאיר כסף בקופסה. אני בטוח שאף אחד לא יגנוב. אבל מי יודע, אולי אנשי חב"ד מכירים את נפש האדם טוב ממני.

רוצים לקרוא עוד?

אל תחמיצו את היומן  האישי של איתמר
המתפרסם כל יום
באתר
במדור 'מיומנו של מאתר ספרים'.
חיי יום יום ואירועים מרתקים מעולמו  של מוכר ספרים.

כנסו למדור 'מיומנו של מאתר ספרים' בעמוד השער של
האתר.
המדור מתעדכן כמה פעמים ביום.

 

 מהספר 'מיומנו של מאתר ספרים' נשארו 67 עותקים בלבד. הספר לא יודפס יותר במהדורות חדשות, כך שזהו הזמן להשיג לעצמכם עותק חתום וממוספר בכתב ידו של המחבר!

 
67 עותקים אחרונים!

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאות של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!] ועוד ועוד.
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 



יומן מצוייר

בשנת 1903 ערך הצייר הרמן שטרוק מסע נרחב לארץ ישראל. לאחר ביקור בכמה ערים באיטליה,  הפליג למצרים, בה ביקר בעתיקות , במוזיאון המצרי בשוק בקהיר ובבית הכנסת העתיק בעיר. ממצרים הוא הפליג לביירות, ומשם ליפו בפלשתינה.  את זכרונותיו מהיישוב היהודי בארץ, את ביקורו במושבה הטמפלרית שרונה, ובמקווה ישראל, פרט במכתב שהתפרסם בעיתון "יידשה פרסה".
במהלך מסעו יצר שטרוק רישומים של נופי הארץ ושל טיפוסים ודמויות שונות, אותם עיבד בביתו שבגרמניה לתחריטים. בשנת 1904 התפרסם בברלין הספר "רישומי מסע בפלשתינה",  בו מופיעים ציוריו של שטרוק.

כעבור כ-30 שנה, בשנת 1932, ערך צעיר יהודי מסע ברחבי פלשתינה, סוריה ולבנון. את רשמיו הוא העלה במחברת, וליווה את הכתוב בציורים.

מאיר בן אורי היה מדריך בתנועת הנוער הציונית 'קדימה', אשר תיכנן לטייל לבדו בארץ ישראל.  הוא נולד בריגה, בירת לטביה , בשנת 1908, ושמו הלועזי היה מקסימיליאן ואסבוצקי.  סבו שעל שמו נקרא בשם מאיר, היה צורף אומן. אמו רוזה למדה אמנות הציור באקדמיה בפטרוגרד (לנינגרד). מלאכת מחשבת ברקמה, ועבודות בנחושת למדה במינכן, גרמניה.

 

 

לאחר מסעו בארץ הקודש, חזר הצעיר להשלים את לימודיו. כבר בהיותו חבר ומדריך בתנועת הנוער הציונית בחר לעצמו את השם בן אורי, כשם המבטא יעודו בנושא האמנות היהודית והארכיטקטורה, לפי מה שכתוב בתורה על בצלאל בן אורי. מיד לאחר סיום לימודיו האקדמיים כאדריכל מדופלם עלה לארץ ישראל, והתיישב בחיפה.

בן אורי החל לעסוק בארכיטקטורה, ויחד עם זאת הפך תלמידו בן ביתו של הצייר, אמן התחריט, הרמן שטרוק.  כעבור חודשים ספורים יהפוך בן אורי לתלמידו ולעוזרו האישי של שטרוק.
התחריט הראשון, אותו יעשה ביולי 1936, יהיה תחריט  בנושא: "נוף נוה שאנן", לפי רישומים מגג ביתו של שטרוק. ממש כמו אותם ציורים שצייר ביומנו כמה שנים קודם לכן.

תחומי יצירתו של בן אורי משתרעים על תחומים רבים, ובהם: תכנון ישובים, מוסדות ציבור, מוסדות חינוך, (כפר הנוער הדתי, ישיבת כפר הראה, סמל ישיבות בני עקיבא), אנדרטאות ומצבות זכרון, שיפוץ מקומות קדושים, תכנון בתי כנסת ותכנון פנימי של בתי כנסת, כולל קיר מזרח, ארונות קודש, תכנון ועיצוב אביזרים וכלי קודש לבית הכנסת, לקהילה (הקבוץ הדתי), ולבית היהודי, וכל זאת מתוך התמודדות עם נושאים שונים הקשורים בהיבטים היהודיים של הווי דתי.

בן אורי הלחין וחיבר קנונים ויצירות מוסיקליות שונות המיועדות לבית הכנסת, ולשולחן המשפחה (והקיבוץ) בשבת חג ומועד, וניצח על מקהלות .

בן אורי יצר כ-120 תחריטים בטכניקות שונות, רובן בסדנתו של פרופ' שטרוק. בן אורי צייר ורשם מאות סקיצות, רישומים, אקוורלים, וכ-250 תמונות שמן. הנושאים השולטים ביצירותיו הם נושאים תנ"כיים, אגדות חז"ל, נופי ארץ ישראל, ודמויות אנשים שפגש בעיר ובכפר, במשפחה ומחוצה לה.

 



תודות

תודה גדולה לחיים גורי, וליאיר בנו של מאיר בן אורי, ולשלמה גולדברג מבית הספרים הלאומי, ולפרופ' י., ולניר פלדמן, ולרפי גרינצוויג, וכמובן לידידי ג'.



 

ראש השנה בפתח

חוזרים לשלוח 'שנות טובות'

 

 
 

יש לכם חברים או קרובי משפחה או ידידים בחו"ל?
רוצים לשלוח להם 'שנה טובה' של פעם?
העתיקו* את השנה טובה, והדביקו אותה בהודעת דואר שתשלחו אליהם.
ה-'שנה טובה' משמשת גם כקישור לאתר האנגלי החדש שלנו,
בעזרתו הם יוכלו לשמור על קשר עם הארץ.

*לחצו על המקש הימני של העכבר בעודכם עומדים על התמונה ובחרו באפשרות "העתק".
כעת פתחו הודעת דואר חדשה, לחצו על המקש הימני ובחרו באפשרות "הדבק".



מה בדף המידע הבא?

   

רוצים לנחש?



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן