דף מידע מספר 71   

10 יולי 2014

המתנדבים
סיפורם האישי של החיילים הארצישראליים
במלחמת העולם השנייה

את דף מידע מס. 71 החלטתי להקדיש לחיילים בחטיבת היהודית הלוחמת [החי"ל] בבריגדה.  אין הכוונה לערוך מחקר היסטורי מקיף על הספרים בנושא, אלא להתרכז דווקא בעדויות החיילים:  מה הם מספרים על הגיוס, כיצד הם מתארים את הקרבות, את השהות בשבי, את הפגישה  המרגשת עם שארית הפליטה. בחרתי בספרים המביאים עדות אישית מהחטיבה העברית הלוחמת. בהמשך הדף תוכלו לקרוא גם קטעים ממכתביו של שרון ויץ - לוחם מתנדב באירופה - לאביו יוסף ויץ.  לא תוכלו לקרוא את המכתבים האלה בשום מקום אחר. מדובר בכתב יד מקורי שהגיע אלי.

         
להזמנת ספר לחץ על חזיתו



הגיוס

כאשר התחלתי לאסוף חומר לדף המידע, נתקלתי שוב ושוב  בשמו של הירחון 'תלמים' כמקור למאמרים וידיעות הנוגעות בחיילי הבריגדה. מדובר בירחון לתנועת המושבים המכיל סקירות ומכתבים וידיעות על הנעשה במושבים. זכרתי כי במדור 'ספרים מומלצים' נמצא כרך של 'תלמים', ולשמחתי גיליתי כי זהו ירחון משנת 1941-2. כבר בעמודים הראשונים מצאתי מאמר מאת רחל קורן [קורין] מנטעים בשם 'נוער שלנו מתגייס': "קטן כפרנו, וכל אחד מחבריו עסוק בענייני יום יום: הבטחת קיום למשפחה והחזקת המשק על גובה מינמאלי עד יעבור זעם... והנה קרה אצלנו מאורע חשוב שלא פיללנו לו: כל הנוער שלנו בגיל הגיוס קם והתגייס. ללא השפעה וללא תעמולה. לא רב מספרם, חמישה הם, אבל אלה מהווים מאה אחוז אצלנו... סעו בשלום, חברים יקרים, וחזרו בשלום: תמיד נזכרכם באהבה ובהוקרה, ואנחנו המבוגרים נשתדל להיות ראויים לכם, בנים יקרים."  מתוך 'תלמים' 1941.
 בסך הכול התגייסו 9 צעירים מנטעים לבריגדה: יצחק ארנשטיין, אליעזר פורמן, מיכה אפשטיין, יוסף ירמיצקי, אליהו אלקלעי, יצחק דוידזון, דבורה יופה, יצחק זהבי, ומנחם קלורפלד שכתב ביומנו לפני גיוסו: "אכזבה גדול היתה לי היום כשראיתי את שמי בין אלה שנפסלו. כל היום התרוצצתי ולאכול לא יכולתי... הן לשם החי"ל עשיתי שלוש שנות שמירה... הצלחתי להיבדק שנית על ידי הרופאים ולהישאר בחי"ל בתפקיד נהג". בתאריך 31/05/1946 נספה מנחם בתאונת-דרכים ליד אנטוורפן, ארבעה ימים לפני מועד שחרורו מן הצבא. הוא נטמן בבית העלמין היהודי בפואטיי שבגבול הולנד-בלגיה.  
מנחם קלורפלד ז"ל
לבד מהמאמרים בעניני השעה, ניתן למצוא בירחון 'תלמים' גם פרסומות מסחריות: לחברת מזון לפרות ולתרנגולות,  לזרעים, לשמן מנועים, לאבקת כביסה, לטרקטור דיזל ועוד. מה שמשך את תשומת לבי, הוא מספרם הרב של הפרסומות ל... סיגריות!

     

אליעזר  
לרופא שבדק אותו במחנה סרפנד לקראת גיוסו לצבא הבריטי, ב-15 ביוני 1942, ואשר שאל אותו על מחלות קודמות, הסכים  אליעזר להודות במחלה אחת בלבד -

"אני חולה במחלה אחת קשה, והיא חובתי להתגייס!" 
 הוא לא סיפר לו כי הוא סובל מאישיאס משנת 1929, הוא לא סיפר על הקדחת שאחזה בו, הוא הסתיר בכיסו את מדרסי הנעלים כדי שלא יעמוד הרופא על הפלאטפוס ממנו סבל. הוא שכח לציין באוזניו את העובדה כי בהגרלה שנערכה כמו שבועות קודם לכן, בישיבת מועצת תנועת המושבים,  בעזרתה נבחרו המתגייסים מההתיישבות העובדת, הוא יצא פטור מהמלחמה.

 
אליעזר עבר בהצלחה את הבדיקות הרפואיות, ונשלח ל-12 ימי חופש, כדי לסדר את עניניו בבית לפני הגיוס. "בערב הלכתי לטפל ביונים בשובך. כשהכנסתי את היד לתוך השובך, הרגשתי עקיצה וכאבים. בתי, שהלכה אתי, צעקה: אבא זה נחש! רצנו ישר לחובשת השכנה, מרים מרגולין. היא שלחה אותי לבית חולים. התברר שהיה זה נחש ארסי. יומיים הייתי בסכנה ושכבתי בלי הכרה. כשהתעוררתי שאלתי את הרופא: "האם אוכל לחזור לצבא?"
ב-25 ביוני חזר אליעזר לסרפנד, והצטרף אל פלוגת 'מכבי', שכונתה כך כי רוב אנשיה היו יוצאי קבוצת הכדורגל של 'מכבי'.
איש חי"ל/ אליעזר גלעוז

 אליהו

 
אליהו זנח את הכול והתגייס לצבא. השנה היא 1942. רק לפני שנתיים נשא אשה. חלומו הגדול היה להתגייס לצבא העברי, אולם עד אז החליט ללמוד את תורת המלחמה.

 "אליהו, אלך אני!" הציע לו אחיו יגאל, "הרי אתה בעל משפחה!" אך תשובתו החותכת של אליהו הייתה: "אתה תישאר בבית אצל ההורים! אני אלך מפני שצריך ללמוד, וכשנשוב יהיה הרבה מה ללמד." אליהו זנח את אביו ואמו, את האח והאחות, גם את הרעיה הצעירה הוא נטש והתגייס כטירון. טוראי הרשקוביץ נפרד מבני משפחתו בתחנת הרכבת ברחובות, ויצא דרומה למצרים.  
"המדבר קיבל אותנו כדרכו, יבש, שומם וסופות חול מדי יום ביומו במשך שלוש עד ארבע שעות... המקום שהגענו אליו הוא שומם ועזוב, ויש בו רק עקבות של מחנות גדולים אשר חנו בו בימים עברו. העין אינה קולטת יותר מאשר חול, שמים וכביש שחור אשר נמשך מכאן לבית. רק 800 ק"מ לא יותר, ואתה מגיע בו הביתה."
אליהו הרשקוביץ

 חיים  

 

ההחלטה גמלה בלבו של חיים לפתע. היה זה ב-27 ביוני 1942. כבר זמן מה העיקה עליו השאלה: מדוע לא יתגייס גם הוא? הגיל, המיחושים, צרכי המשפחה, העבודה במערכת עיתון 'דבר'. אפילו בנו הבכור הגיע כבר לגיל גיוס. אולם כאשר התגייסו שנים ממכיריו, שניהם קשישים ממנו בן הארבעים ושבע, הוא החליט: "קץ להרהורים, הסכנה מאחורי כתלינו, עת לעשות. אני מתגייס."
מעתה תסתלק ממנו ההרגשה המדכאה של שאננות: זה האוכל המסודר והמשביע, זו המיטה הנוחה, זו ההתעסקות בכל מיני דברים של מה בכך - מתוך קריאה ושמיעה על זוועות המלחמה, על טבח ביהודים, על גסיסת מאות אלפי פליטים ברעב ובמגיפות. כמה העיק עליו הדבר יום יום.
בבוקר 3 ביולי 1942, יצא חיים שורר לסרפנד. חייל מספר 9172 נשבע להיות נאמן למלך ג'ורג' ולהגן עליו, ולמלא את פקודות הגנרלים והקצינים.
החייל 9172/ חיים שורר

 אריה  

 
"...לאחר ויכוחים ללא סוף באולמי ההרצאות [על הר הצופים], במעבדות, על ספלי קפה ובתוך ענני עשן ב-'מנסה' של הסטודנטים בעיר, החליט כל אחד בלבו מה יעשה.
 הלכתי ללשכת הגיוס לצבא הבריטי ונרשמתי. כעבור ימים מספר קיבלתי הודעה להתייצב.
באחד מימי הקיץ, לפנות ערב, הגעתי עם עוד כמה עשרות אזרחים צעירים מתנדבים כמוני, למחנה המיון והקליטה בסרפנד, היא צריפין. סרג'נט בריטי נתן לנו פתק למחסן, וחייל אפסנאי הוציא לכל אחד שתי שמיכות משומשות ומזוהמות. לאחר ארוחה חטופה בחדר אוכל גדול, מלוכלך והומה, שכבתי על מזרן בקסרקטין שיועד לנו, לטירונים, וניסיתי להירדם.
פשפשים עלו עלי בהמונים מהמזרן, מהשמיכות ומקירות החדר. לא ישנתי כל הלילה. בבוקר קמתי כולי נפוח מעקיצות ועייף עד מוות. החשש הגדול שלי היה כי הרופאים הצבאיים שלפניהם היינו צריכים להופיע לבדיקה באותו יום לפני קבלתנו לצבא, פשוט לא יאשרו אותי מפני שיראו אותי נפוח כבלון ויחשבו אותי לחולה."
להזמנת הספר לחץ על חזיתו
 
זכרונות מן השירות בצבא הבריטי במלחמת העולם השניה: מסדר בוקר בבת גלים, גיוס, סטלה מריס, תותחי 'פטריה', מצדה על הכרמל, הצוללת האיטלקית, המזח במצרים, ועוד.
הרוח לא יקח/ אריה לובה אליאב

 

 
מחפשים ספרים נוספים בנושא?
הקלידו: בריגדה, מלחמת העולם השניה, הגדודים העברים, במנוע החיפוש תחת 'מילות מפתח'.
למעבר לקטלוג לחץ על התמונה, לחזרה לדף המידע - סגור את החלון שנפתח.



הקרבות

על שני דברים הרבו צעירי ישראל שהתנדבו לצבא הבריטי להתלונן, על המחסור במכתבים מהבית, ועל הבטלה. "ימים אפורים חסרי תוכן נמשכים והולכים ללא תמורה וללא עניין," כתב צבי רישפון. "הנה מהפלוגות אירגנו גדודים, ואלה מועסקים בכל עבודה מלבד בתפקיד שלשמו התגייסנו רוב רובנו: מלחמה ממש באויב... מה יהא בסופנו? הרי התנוונו כבר לגמרי! העתונות מבשרת על פלישות לאירופה ועל נצחונות המלהיבים את הדמים והמחשבה, והגדודים העברים אינם זזים מתפקידיהם השיגרתיים כחיילים בעורף..." מתוך 'בשלח ובמחרשה'.
"...לעת עתה עובר הזמן, חולף באפס מעשה." כתב שרון לאביו יוסף ויץ, "עומדים להם כלי המשחית אשר עלינו לכוון בעתיד נגד אויבנו. עומדים שוממים והיד לא תדע ולא תתאמן לאחוז בהם. ושואלים אנו: מה היה החיפזון להוציאנו מהמולדת היקרה? בזאת הראו מרץ וחריצות, ואפילו פזיזות..." איטליה, 17.11.1944
אולם כאשר החלו הקרבות, נשכח הכול, וחלק מהחיילים מתארים במכתביהם וביומניהם קרבות קשים ועקובים מדם.

צבי  
"הגענו לקו העמדות שלנו, אבל לא התעכבנו שם. עברנו את תעלת המים והמשכנו להתקדם בשטח הפתוח. ואז נפתחה עלינו אש עזה של מרגמות, מקלעים ולמעשה כל מה שהיה לגרמנים בגזרה. בראשון שנפל היה חייל בשם זאב רוסק, מהמחלקה שלי, ראיתי אותו נפגע בפגז מרגמה, פגיעה ישירה שריסקה אותו לגזרים. הבנתי שהמחסה היחיד שאנחנו יכולים לתפוס הוא ליד הסוללה של התעלה שלפנינו. 'חבר'ה, לרוץ לתעלה!' צעקתי.

 רצנו קדימה ונצמדנו לסוללת התעלה, אבל גם שם המשיכו אנשים להיפגע. חייל שני, זלמן קלטר שמו, נפגע בכדור באמצע המצח. הורדתי אותו מהסוללה, אבל ראיתי שהבחור ללא רוח חיים. אנשים נוספים נפצעו.
ניסיתי לאתר את מקור האש וגיליתי מצד ימין שלנו עמדת מקלע גרמנית. לידי היה חייל, שקראנו לו בשם ג'ינג'י. לקחתי מקלע ברן, ואמרתי לו: 'ג'ינג'י, תן לי מחסניות ואני אגמור עם המקלע הגרמני הזה'.
התרוממתי, והתחלתי לירות בעמידה ללא הפסקה.  מחסנית אחרי מחסנית. יריתי כך שמונה מחסניות. הקנה התלהט עד כדי כך שכפות ידי נכוו ולא יכולתי להחליף אותו בקנה אחר. המשכתי לירות עד שהאש מהצד השני פסקה. כנראה פגעתי בו לבסוף.
חייל שני, קורפורל [רב טוראי] דב ינון, נפגע בינתיים בצרור כדורים בשתי הרגליים ונפל לתוך התעלה, קפצתי לתעלה לידו. 'צבי, אל תשאיר אותי פה,' אמר.
להזמנת הספר לחץ על חזיתו
 
סיפורו של צבי ברנר, איש ההגנה. ברנר עלה מארה"ב והיה לחבר קיבוץ אפיקים. הספר מתאר את עלייתו לארץ, גיוסו לפלוגות הלילה, קשריו עם וינגייט, מאסרו בכלא עכו ועוד.
'אף אחד לא יישאר פה, יהיה מה שיהיה,' עניתי לו.
מתוך 'איש השורה'/ יוסף אשכול

אליהו  
"התת-קצין גילה העזה ואומץ לה רבים ביותר בדחיקת האויב משורת עמדות במשך ההתקפה בנקודה 47 ובאוסאנו ב-11 באפריל 1945. הוא ניהל אישית קבוצת חיילים על פני שטח פתוח, למול עיני האויב שהיה רחוק ממנו 70-80 מטרים בלבד. שני אנשים שניסו לעבור שטח פתוח זה לפני כן נהרגו. השטח אשר בו עבר היה זרוע ב-'מוקשי נעל' והעמדות אשר חדר עליהן ב'פחי יוקשים', ושני הבתים אשר דרכם הגיעו הוא וקבוצתו אל האויב, היו מוכנים ומזומנים לפיצוץ. הוא בא במגע עם האויב וכפה עליו את הנסיגה.
כעבור רגעים מספר הוביל את קבוצתו לעמדה אשר ממנה תוכל לבוא במגע עם האויב, בעוד שהוא עצמו עוסק בפירוק הפצצים וחומרי הנפץ אשר בתוך הבניינים וסביבם. הדוגמא הנפלאה אשר ניתנה ע"י תת הקצין הנ"ל שימשה ללא ספק אשראה לאנשיו, שהתפוצצות מוקש ופגיעתו רגעים מועטים לפני כן השפיעה השפעה חמורה על רוחם. והדוגמא הנאה שניתנה ע"י רב הסמלים הרשקוביץ היא שעודדה את האנשים ועוררה אותם להתקדם ולתקוף את האויב בעוז."
[מתוך הצו למתן מדליה צבאית לאליהו הרשקוביץ]

ישראל  
"בשעה שתיים לערך הוכנסה לפעולה גם הפלוגה שלנו. מפקד הפלוגה היה אז ג'יימס רבינוביץ [אל"מ בן גל]. כסגנו שימש  חוטר ישי, ואני הייתי הרס"פ שלה. מפקדת הפלוגה שלטה במוצבים באמצעות קשר קוי ואלחוט שבינה וביניהם. אחד משלושתנו שימש תמיד תורן במטה. האחד נח והשלישי היה מבקר בקו. הקו שהחזקנו בו לא היה קו רצוף. מחלקות פלוגתנו היו מפוזרות, והושתתו על מבנים הרוסים ברובם, כשביניהם זרועים שדות מוקשים ולפניהם נמשכת ועוברת תעלת המים של הפוסו-וטרו.
המ"מ-מ"מים בפלוגה היו כולם סמלים. הקצין היחידי שהיה מפקד על מחלקה היה דני דגן. אך כשבוע לפני כן, בהכנות לסיור לילה, עלה על מוקש ונפצע ברגלו, אמנם פצע קל, אבל 'יצא מכלל שימוש', ועלי הוטל להחליפו.
הפקודה לתקוף לאור היום, ובלי סיוע הטנקים כמתוכנן, נראתה מוזרה. אבל כשנתקבלה בשעות הצהרים הוראה לפלוגה בקו על התקדמות מידית אל מעבר לפלג - בוצעה זו כרוחה וכלשונה - להפתעתם של הגרמנים שישבו מולנו. אנשינו התחילו נעים מולם, ללא הכנה ארטילרית ובלי אש מכינה. אבל לא זמן רב היו הגרמנים נדהמים. עד מהרה התאוששו, ואחרי שעברנו את הפלג פתחו עלינו באש תופת. הפלוגה תפסה כל מחסה אפשרי בשטח ונתפתח קרב אש, שכתוצאה ממנו נפצעו כעשירית אנשינו, שלא יכולנו להוציאם. בשעה 3-4 ניתנה פקודת נסיגה לפלוגה ג', מחלקתו של זרו, שהיתה מחלקת חלוץ לפני כן, הפכה עתה למחלקת המשמר הערפי.
[בשל פעולותיהם ביום זה נענד אלוף זורע ב-'צלב הצבאי', ואל"מ הררי ב-'מדליה הצבאית'.]
להזמנת הספר לחץ על חזיתו
 
סיפורו של אל"מ ישראל כרמי.  פעולותיו במחתרת ההגנה, גיוסו למשטרה הבריטית, העליה לחניתה, שירותו בצבא הבריטי,  הקמת יחידת הג'יפים,  פלוגות הלילה המיוחדות,  עם שארית הפליטה ועוד.
מתוך הספר 'בדרך לוחמים'/ ישראל כרמי

 

 
מחפשים ספרים נוספים בנושא?
הקלידו: בריגדה, מלחמת העולם השניה, הגדודים העברים, במנוע החיפוש תחת 'מילות מפתח'.
למעבר לקטלוג לחץ על התמונה, לחזרה לדף המידע - סגור את החלון שנפתח.



השבי

כאשר התחלתי לאסוף חומר לדף המידע, ידעתי כי יש כמה ספרים המתארים את תקופת השבי של חיילי הבריגדה העבריים: בכבלי שבי/ שלמה סלודש, מן השבי הגרמני/ שמעון הכהן ועוד. אין ספק שאת העדות הבאה מצאתי במקום מפתיע: חוברת בשם 'חיים לגבורות'  שיצאה על ידי הוועד האולימפי בישראל, לכבוד חיים גלובינסקי במלאת לו 80 שנה. חוברת הסוקרת את שנות פעילותו בשדה הספורט בישראל. גלובינסקי, כך למדתי מהחוברת היה ממייסדי התאגדות הפועל. הוא מילא תפקידים מרכזיים בחיי ההתאגדות, היה ממקימי מפעל הימורי הספורט, היה נשיא התאחדות הכדורגל, מזכיר הוועד האולימפי ועוד.


להזמנת הספר לחץ על חזיתו

חיים  

 חיים גלובינסקי היה בין המתנדבים הראשונים לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. הוא נלקח עם יחידתו בשבי הגרמני ביוון. יחד עם יוסף אלמוגי עמד בראש ההתארגנות של החיילים היהודיים. מחנה השבויים 'למסדורף' שבמחוז העיר אופללן - סטאלאג 338 -  היה מלא עד אפס מקום. חיים הפך להורה, מורה, פסיכולוג, מדריך ומשגיח על המצוות. אך תפקידו הקשה ביותר היה - האחראי על חלוקת המזון הדל והעלוב שהגרמנים הקציבו.  
הוא אירגן קבוצות ספורט למיניהן, תחת דגל ישראל, שהגיעו להישגים מאוד מרשימים. בתהלוכות חגיגיות של יחידות מחבר העמים הבריטי שבמחנה עמד חיים תמיד בראש, והמפקדה הגרמנית כיבדה את דגלנו הארצישראלי והצדיע לחיים גלובינסקי.
חיים לגבורות

 

 
מחפשים ספרים נוספים בנושא?
הקלידו: בריגדה, מלחמת העולם השניה, הגדודים העברים, במנוע החיפוש תחת 'מילות מפתח'.
למעבר לקטלוג לחץ על התמונה, לחזרה לדף המידע - סגור את החלון שנפתח.



שארית הפליטה

"באוקטובר 1944 שהתה הבריגדה החדשה במחנה אימונים בפיוג'י שבדרום איטליה.  אז כבר נתגלו שם 7000 פליטים, מהם 1400 בפררמונטי, ברובם מיוגוסלביה וממרכז אירופה. החיילים היהודים מן הארץ נטלו עליהם את הדאגה לניצולים אלה ועזרו להם בכל הדרכים. הם ניסו לחנך את הנערים שביניהם ולהחזיק את הצעירים, בכל מקום שם קנה שביתה הרעיון הציוני, בחוות הכשרה - כל זאת כמובן, תוך שיתוף פעולה עם יהודי איטליה."
הבריחה/ יהודה באואר 
 
להזמנת הספר לחץ על חזיתו

צבי  

 "באיטליה נפגשנו לראשונה ביהודים ניצולי השואה. עזרנו להם ככל שיכולנו. באותם ימים שרר באיטליה מחסור חמור במזון, והחלטנו שמחצית מהמזון שאנחנו מקבלים נמסור לפליטים היהודים. לפעמים היינו מעבירים את המזון אליהם, למקומות שבהם היו מרוכזים, ולפעמים אירחנו אותם אצלנו.  
תאריך ההופעה: 25/04/1995
כיתוב בבול: "הפגישה עם שארית הפליטה"
כיתוב על השובל: התנדבות היישוב לצבא הבריטי
במלחמת העולם השנייה
ציור: חייל הבריגדה מלמד עברית את ילדי שארית הפליטה
יום אחד כאשר הייתי ביחידת בינוי ארץ ישראלית, שהייתה למעשה סניף של 'סולל בונה', ניגשתי למטבח היחידה. והנה נכנס לשם יחיאל דובדבני, שהיה אחראי לקשר עם שרידי השואה, והודיע לטבח: 'היום אני מביא לך עוד שמונים איש לארוחת הצהריים.' והטבח שלא נראה מופתע, פנה לעוזרו וצעק, 'תביא לי עוד דלי מים למרק!'.
איש השורה - צבי ברנר/ יוסף אשכול

אליעזר  
 
 "...היה ילד בן שש, שעל ידו השמאלית חקוק מספר של המחנה. היה שלוש שנים באושוויץ, ובמקרה נשאר, והוא מדבר כאדם בן 20, מבין ובעל נסיון. בן שלוש היה כשלקחו אותו למחנה. כשנפגשתי אתו - התחיל להתחבב עלי, עד כדי שהייתי מוכרח לקחת אותו, עם אמו ועוד אנשים, ונסענו כל הדרך. הגענו לזלצבורג. שם הלכו כל האנשים למחנה, ואילו את הילד הזה ואת אמו הורדנו לבית. הילד לא נתן לי מנוחה, והלך אתי לכל מקום. הוא סיפר לי כיצד רצחו את אביו. רחצתי אותו והשכבתי אותו לישון. חיבק אותי ונשק לי...
בבוקר השכם קמתי, והיה עלי לנסוע למינכן. מונית חיכתה לי. הילד התעורר ושאל: איפה אבא? עלה וישב על ידי במונית, ולא הניח לי לנסוע. לאן אני נוסע? מדוע אני עוזב אותו? - שאל. וכל מי שהיו בבית, כעשרים איש, פרצו בבכי. האם התחננה לפניו, שיניח לי - והוא בשלו. תמונה זו נמשכה כחצי ושעה ויותר. הבטחתי לו שאקח אותו אתי לארץ ישראל. הוא חיבק אותי ונשק לי, וביקש אותי שלא אשאיר אותו בין הגויים. הוא רוצה לנסוע לארץ ישראל ליהודים. נסעתי בכאב לב. מה לעשות?"
איש חי"ל/ אליעזר גלעוז

חיים  
"היום ניפגשתי עם פרטיזנים שהגיעו מווהלין ומהם נודעו לי פרטים על ימיה האחרונים של אחותי לאה ז"ל. בעיר קובל אשר בווהלין נשארו דברי עדות חקוקים לזיכרון על קירות בית הכנסת. כאן, בבית הכנסת, אספו הרוצחים את שארית יהודי העיר, שנמצאו ב-'בונקרים' וביערות, לאחר ה-'אקציה' הגדולה. כאן ריכזו אותם, השהו אותם כמה ימים והרעיבום ואחר כך הוציאום לטבח קבוצות קבוצות. לפני יציאתם למקום ההריגה חקקו האומללים על הקירות דברים לזיכרון לקרוביהם שנמלטו, לאחיהם ולחבריהם הרחוקים.
בין היתר מתנוססת שם כתובת עברית במסגרת מיוחדת: "שלום לחברים מקבוצת חלוצים ההולכים למוות. נאמנים נשארנו לרעיוננו עד הסוף. נקמו נקמת דמנו השפוך.
על החתום - קבוצת חלוצים בשמותיהם, וביניהם גם שמה של אחותי לאה ז"ל."
ממדבר מצרים ועד מינכן/ חיים דן

מאיר  
"לתוך החיים הקטנים שחי כל אחד, החלה לחדור התחושה, על האסון הגדול שקרה שם באירופה. לרבים הייתה תחושת אסון אישית. קרובים, הורים, אח או דוד נשארו בפולין, ברומניה ובצ'כיה. לרבים אחרים הייתה זו כעין שייכות רחוקה, זרה, אבל בכל זאת שייכות.
הגיעו הבנות הראשון ממטהאוזן, מחנה ריכוז, עבודה ומוות. איך הגיעו לפלוגה? איך ידעו שכאן יהודים? איך עברו בשטח ההפקר? איש לא ידע.
צנומות, פצעי מוגלה על ידיהן ורגליהן וגידולי זפק גדולים. ובפיהן סיפורים קטועים, סיפורי ענות, על חוסר אונים, עינויים ומוות. ועל ידיהן מספרי הקעקע.
היה איזה חוסר היגיון בסיפורים. האנשים ראו מלחמה. היו במדבר המערבי, בפלישה לסלרנו. דרכו שנים בעקבות המוות, זוועות, המתת בני ערובה, אבל סבל על אנושי כה תהומי, כה לא הגיוני, שהתקפל באותן בנות, הדהים.
הבנות הועברו דרומה, לטיפול ולריפוי."
וילה פז'נה/ מאיר דודזון



המכתבים

לפני כמה שנים הגיעה אלי ספרייתו הענקית של יוסף ויץ. ספרייה אותה תרם לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. הספרייה שכנה במקום שנקרא 'חדר יוסף ויץ', אך מסיבה לא ברורה החליטה האוניברסיטה לוותר על האוסף העצום, וכך עשתה יום אחד משאית עמוסה בארגזי ספרים ומסמכים את דרכה מרחובות אל אחד ממחסניי.


לפרטים נוספים על התמונה לחץ על חזיתה

על האוצרות שמצאתי בארגזיו של ויץ, סיפרתי כבר פעמים רבות. באחד מקופסאות המסמכים גיליתי ערימות של מכתבים אותם הכין יוסף כנראה לפרסום בספר. היו אלה מכתביו של בנו שרון בין השנים 1944-1950, בעיקר מכתבים מהחזית במלחמת העולם השניה, כאשר היה הבן חייל בחטיבה היהודית הלוחמת.


שרון  


איטליה 23/11/1944

"...עד בואנו הנה ידוע ידענו את האויב מפי העיתונות וסרטי הקולנוע בלבד. אבל עתה בעוברי ברכבת ובאוטו בדרכי הארץ לומד אני לשנוא את האויב. גדול החורבן בארץ איטליה. וכגודל החורבן כן העוני והדלות. ומגעי הראשון כ-'סברה' עם אירופא הגדולה היה הכרות עם הרעב. הרעב במלוא הדרו ומראו. בכל אשר פניתי תמונה אחת ראו עיני: גברים, נשים, נערות ואמהות עם עוללים ביד, ילדים וילדות, ואף תינוקות ממש, פשטו יד צנומה, רזה וכחושה ובקשו: ביסקויט, ביסקויט סניור...
...אדם אשר ראה את קסינו, ראה מלחמה מהי. ואני הייתי בקסינו. ראיתי את המנזר אשר הגרמנים התבצרו בו, וראיתי את העיר עצמה השוכנת במדרון ההר. 'עיר' קשה לאמור מפני שהיא הייתה עיר ועתה... תל חורבות, אשר פגרי הטנקים והתותחים פזורים וזרועים ברחובותיה, ופה ושם סימני צלב עם שמות: אנגלים, פולנים, צרפתים, אמריקאים, וקנדים, מציינים את קברותיהם של החיילים אשר לחמו כאן. בית אחד שלם אין למצוא בעיר. ובכל פינה אותו השלט, מעין כרטיס ביקור אשר השאיר אל הקרבות: 'הזהר מוקשים'. ופחד תוקף את המסתובב בחוצותיה החרבות של ערי איטליה, שמא יעלה השמימה בנוגעו מבלי משים לב באחד מאלפי המוקשים הטמונים בכל.

בהרי האלפים  11/06/1945  

"...כיצד למשל, הורים יקרים, תחפצו שאעבור בשתיקה על העובדות הבאות, המשקפות את הדרך, היעוד והשיטה בה נוקט הצבא העברי... זה הנשף השלישי אשר מועדון הסרג'נטים שלנו עורך השבוע: נשף ריקודים לבנות המקום. ומאחר שמעטות הן הנערות כאן יצאו דחופים רצים לכפרים הסמוכים [עד למרחק של 40 ק"מ], ואספו 30 נערות אוסטריות סלביות ואיטלקיות... אנא הוסיפו, הורים יקרים, לתמונה הנ"ל: א] 25-30 צלצולים טלפונים למחלקת ההובלה בדבר קבלת מכוניות להבאת 'האורחות היקרות'. ב] אולם גדול עם תזמורת, שהובאה - בעל כרחה כנראה - מאחד הכפרים שעל גבול אוסטריה. ג] סמלים עברים אשר עמדו לפני כמה שבועות מול בעליהן, אחיהן וחתניהן של העלמות הנ"ל, ונלחמו בחירוף נפש. סמלים עברים הנושאים בגאווה את סמל החטיבה העברית. סמל הצבא העברי היחידי בעולם כולו. ועתה: חבוקים, דבוקים, מגורים, רקדו, ישבו, שכבו סמלים אלו, ודיברו גרמנית צחה עם נשותיהם, אחיותיהם וארוסותיהם של אותם החיילים שזה מקרוב טמנו לנו בשבילי הסניו את שיא ההמצאה הגרמנית: את המוקש!"



היומנים

היום לפני כשנה, באוגוסט 2008 נשלח דף מידע מס 47, שעסק ביומנים אישיים.
אם עדיין לא קראתם את יומנו של יוסף רביקוב תלמיד בצלאל משנת  1920 אנו ממליצים לכם ללחוץ כאן.

בין שאר היומנים פרסמנו גם את יומנו של דוד פינס חייל בבריגדה. בגלל נושא הדף הנוכחי, אנו מביאים שוב את הקטע במלואו.

דוד  
בשנת 1939 התגייס דוד פינס לצבא הבריטי ונשלח לתקופת התגייסות ואימונים בסרפנד. יחד עם חיילי היחידה בפלוגה 20 של הבאפס ואחר כך גדוד 1 בבריגדה היהודית הוא עבר תקופה של שמירות ברחבי הארץ, ומייד מעבר לאימונים בתל אל כביר במצרים לקראת יציאה לחזית באירופה. בשבוע האחרון לשהותם במצרים, באזור מדברי ליד אל עלמיין, הגיעו אנשי הוועד למען החייל שבאו להיפרד מהם ולהנעים את זמנם. אנשי הוועד חילקו גם יומני כיס קטנים. דוד נטל את אחד היומנים והניחו בכיס הבגד הצבאי. מאז הוא הקפיד לרשום יום יום את פעולותיו העיקריות. יומן זה, יחד עם המכתבים היומיים שנהג לכתוב לאשתו ולהוריו, שופכים אור על עולמו הרוחני של חייל יהודי ארצישראלי במלחמה האיומה באירופה, ועל הספרים אותם קרא תוך המתנה לקרבות.

20/11/1944 מחנה פיוג'י
זה שבוע שלא ראיתי עתון. זה כחודשיים שלא קראתי ספר. אני ממש חייל. מה יהיה?

25/12/1944 מחנה פיוג'י
לקרוא, איני קורא כמעט. סיימתי ספר על מאדם קארי*. קריאה חדשה לא מתקדמת.

 

*מאדאם קירי/ איוו קירי. הספר תורגם לעברית על ידי הזוג מרים וגבריאל טלפיר, ויצא לאור בהוצאת גזית, בשנת 1944. בתה של מגלת הרדיום מספרת את תולדות חייה של אמה. היא נעזרת בקטעי יומנים ומכתבים, בזכרונותיה היא ובדברי אמה - ולפני הקורא קמה דמותה האמיצה והגאה של החוקרת הגדולה, שהקדישה חייה למדע.

 

07/01/1945 מחנה פיוג'י
אני בתפקיד סמל תורן של המחנה. קראתי ספר של שלום אש 'על פי התהום'*. כתוב מצוין... אין הרבה עבודה. ישבתי וקראתי ספר, זה זמן רב שלא נהנתי מקריאה. בבוקר קראתי בתנ"ך. בלילה כולם יצאו לאימוני לילה, ואני יושב בחדר מואר וחם וקורא ספר טוב.

*על פי תהום/ שלום אש. הספר תורגם לעברית על ידי י. ל. ברוך, ויצא לאור בהוצאת דביר בשנת 1937, במסגרת כתבי שלום אש.

12/01/1945 מחנה פיוג'י
המים קפאו ברדיאטורים... הלכנו הרבה, וההליכה בשלג מחממת... בערב קראתי ספר 'יליד הארץ'* של ר. רייט. הנושא חיי הכושים באמריקה. ספר טוב.

* יליד הארץ/ ריצ'ארד רייט. הספר תורגם לעברית על ידי י. לוז, ויצא לאור בספרית פועלים בשנת 1944. הבריחה והרדיפה המשפט וגזר הדין של נהג כושי שהרג בשוגג את בת אדוניו.

 
עמך ובלעדיך
יומן לירי
1947-1942

13/01/1945 מחנה פיוג'י
נסיון הנסיעה בלי פס לרומא לא הצליח, והמשטרה הצבאית תפסה אותי, הייתי צריך לחזור בבושת פנים כמה וכמה ק"מ ברגל, עד למחנה. הדרך  מלאה בוץ ושלג והצעידה הייתה קשה. אני מקווה כי לא יעמידו אותי למשפט... אתמול קראתי את ספר שיריו של סימונוב*, זה שכתב את השיר הפופולרי 'חכי לי ואני אשוב'. כל השירים שלו, שירי חייל רוסי בחזית הם טובים. אני מייעץ לך לקרוא.

פינס התכוון כנראה לספר 'עמך ובלעדיך'/ קונסטנטין סימונוב, שתורגם לעברית על ידי שלמה אבן שושן, בשנת 1944, ויצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

09/02/1945 מחנה פיוג'י
היום יצאנו מהמחנה בשיירה אדירה. הגדוד ארז את כל ציודו ויצאנו מהמחנה, יציאת מצרים. תרגיל כמובן... השבוע קראתי את הספר ספרטקוס*. בספר תיאורים של כפרי איטליה בתקופת הרומאים. התאורים זהים למה שראיתי היום.

*בהנחה שפינס קרא את הספר בעברית, הרי מדובר בכלל בספר נוער - 'ספרטקוס'/ מרסל אוליביה, שתורגם לעברית על ידי י. ל. ברוך בשנת 1935, ויצא לאור בסדרת 'עלומים' של הוצאת 'אמנות'. מרד עבדים ברומא במאה הראשונה לפני הספירה.

 

08/03/1945 בחזית
במשך היום שיפרנו את העמדה שלנו וירינו פגזים כמה פעמים... קראתי ספר טוב של פריסטלי 'אור ליום השבת'.*

* פינס טועה מעט בשם הספר - 'אור-יום בשבת'/' ב. פריסטלי, שתורגם לעברית על ידי פסח גינזבורג, ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1944. זהו רומן המתרחש בבית חרושת למטוסים.


04/04/1945 בחזית
שוב פעם היינו ערים כל הלילה. יורים הרבה. במשך היום אני מרבה לישון, לפעמים קורא ספר. עכשיו את 'המצודה'.

* פינס מתכוון כנראה לספר 'המצודה'/ קרונין, שתורגם על ידי פ. נוף, ויצא לאור בהוצאת 'גזית'. סיפור חייו של ד"ר אנדרו יאנסון, מאז גמר את בית הספר לרפואה ועד שהועמד למשפט בפני ועדת המשמעת של ההסתדרות הרפואית.

ב-'יומן איטליה' מזכיר מחברו כ-8 ספרים אותם קרא במהלך החודשים בהם ניהל את יומנו 10/1944-05/1945, הספק נאה ללא ספק עבור חייל שהיה עסוק כל אותו הזמן באימונים, בנסיעות מארץ לארץ, בלחימה, בסיורים בין יהודי אירופה ועוד. במהלך אותם חודשים הספיק בעל היומן לבקר בהצגות תיאטרון, באופרה, באולם הקולנוע. הוא קרא עיתונים, ועשרות מכתבים שנשלחו אליו מהארץ ועוד.



החללים

את אילן, חברי הטוב, אני מכיר כבר שנים רבות. החל מחברות הדוקה בבית הספר, דרך הצבא ועד היום הזה. אני מכיר את משפחתו הקרובה, את הוריו, את אחיו, וכמובן את ילדיו. מעולם לא ידעתי כי לאילן דוד שנפל בזמן מלחמת העולם השנייה, בשירותו בבריגדה. כאשר התחלתי לאסוף חומר לדף המידע הנוכחי, עברתי יום אחד על רשימת חללי הבריגדה. לא היה לי מושג מה אני מחפש, אבל חשבתי שאולי אחד השמות ותיאור דרכי נפילתו, ימשכו את תשומת לבי. עד שהגעתי לאברהם סקורינסקי. משהו בתולדות חייו התאים לדברים שידעתי על משפחתו של אילן. השארתי לו הודעה שאני מחפש אותו, ורק כעבור כמה ימים של מתח, הצלחתי להשיגו ולאמת את השערתי. אברהם סקורינסקי, שהיה ידוע בכינויו 'אדש', הוא אחיו של אבא של אילן.

אברהם  

אברהם ['אדש'] סקורינסקי בן ברכה ויעקב. נולד בשנת תרע"ז (1917) בווארשה שבפולין. מנעוריו היה פעיל בתנועת "הנוער הציוני" בעירו ושם גם סיים את לימודיו בבית הספר התיכון "ספוינה". בשנת 1937 עלה לארץ-ישראל ללימודים בטכניון בחיפה, אבל הפסיק את למודיו אלה והצטרף לקבוצת ההכשרה "ניצנים".

 במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי והוצב לפלוגה 462 של חיל התובלה. הוא שירת במצרים ובבירות, ובשלהי אפריל 1943 יצא על סיפון האנייה "ארינפורה" ממצרים לכיוון מלטה כדי להשתתף בפלישת בעלות הברית לאירופה. ביום כ"ו בניסן תש"ג (1.5.1943) חג מעל שיירת האניות, שה"ארינפורה" היתה בראשה, מטוס סיור גרמני.  
המטוס הזעיק מטוסי הפצצה ואלה הגיעו לעת ערב והפציצו את השיירה מול חוף בנגאזי. אניתו של 'אדש' ספגה פגיעה ישירה וטבעה. מאה וארבעים מאנשי פלוגה 462 נספו באסון, אברהם בתוכם. הניח הורים אח ואחות שנספו בשואה ואח שעלה ארצה לאחר קום מדינת ישראל.

יענקל  
 "תפקיד ההתקפה - הסחת הדעת והשמדת נקודת תצפית של הגרמנים הגורמת צרות רבות... עוד מספר רגעים ואנשינו מתחילים לחזור. מרחוק הם נראים רצים... נדמה לי כי ארבעה אנשים נושאים אלונקה ואחריהם עוד שנים נושאים אלונקה על הגב, אולי רק אחד נפגע - ואולי רק פצוע קל? בחורינו מתקרבים אלינו מהבית לאורך הסוללה. עכשיו הם הולכים יותר לאט. נראה מרחוק שהבחורים סוחבים בקושי את רגליהם. הנה הם, עוזי הקטן בא הראשון, מזיע, כמעט אין אונים. "מה עוזי?" - "יענקל שולגסר נהרג וכנראה גם ברוד!"
הג'יפ מביא על שתי אלונקות את גויות החיילים עטופות שמיכות - יענקל שולגסר וברוד. אחד בית"רי, השני חבר המפלגה! האין בושה שאני עכשיו זוכר זאת? - לא, הנה האחדות! פה במקום זה - חסל הויכוח! גם בגיטו המורד נדם הויכוח. היודעים שם בארץ טעם מבחן אמיתי? שניהם נהרגו בהתקפה על הגרמנים.
יומן בחזית/ אבינועם
 

יעקב שולגסר

יעקב בן חיה ושלום. נולד בשנת 1912 בקאלוואריה שבליטא. בגימנסיה יסד איגוד ציוני לתלמידים בשם "ארנונה" וגם הצטרף לתנועת הנוער בית"ר ובשורותיה פעל עד עלייתו לארץ ישראל. הוא עלה ארצה כעולה "בלתי חוקי" באחת מאוניות המעפילים של תנועתו. בשנת 1943 התגייס לגדוד חיל הרגלים הארצישראלי (ה"באפס") לתת חלקו במאמץ המלחמתי נגד גרמניה הנאצית. ביחידתו שצורפה לימים לבריגדה היהודית נודע יעקב כחייל ממושמע, שתקן ועניו, אך אמיץ וזקוף-קומה. בתאריך 20.03.1945  יצא בקבוצת חיילים מן הגדוד השלישי של הבריגדה להתקפה על עמדה גרמנית מבוצרת בג'יאורג'טה, איטליה. בעת ביצוע המשימה, כשהוא מחפה על חבריו, נפל חלל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בראוונה שבאיטליה.


 

 
מחפשים ספרים נוספים בנושא?
הקלידו: בריגדה, מלחמת העולם השניה, הגדודים העברים, במנוע החיפוש תחת 'מילות מפתח'.
למעבר לקטלוג לחץ על התמונה, לחזרה לדף המידע - סגור את החלון שנפתח.



הידעת

ביום ג' השבוע ישבתי באחד מבתי הקפה האהובים עלי בחיפה, ועיינתי בספרו של אוריאל אופק 'לקסיקון אופק לספרות ילדים' בחיפושי אחר חומר לדף המידע הבא. לפתע שמתי לב לעובדה כי מספר רב של סופרי ילדים ונוער המופיעים בלקסיקון ,התנדבו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. הנה כמה מהם:

 
דוד אגמון
 
צבי ברמאיר
 
 
רבקה גובר
 
משה גורלי

צבי זוירי 
להזמנת הספר לחץ על חזיתו

הידעת כי דוד אגמון - 'גשם ראשון', סביונים ושמש' ועוד, התנדב לבריגדה היהודית ולחם בחזית איטליה.


הידעת כי מילא אהל - 'המגינים הצעירים', 'מחלקה בצהוב' ועוד, שירת כאלחוטאי בצי הבריטי.


הידעת כי אמציה ברלס - 'מתמטיקה מבדחת', 'טרזן וזהב אופיר' [תרגום] ועוד, התגייס לחיל התותחנים הבריטי והגיע לדרגת סמל.


הידעת כי צבי ברמאיר - 'חוזר חיל לארץ ישראל', 'קיץ על דולפין' [תרגום] ועוד, התנדב לצבא הבריטי ושירת עם פלוגת הנדסה בחזיתות צפון אפריקה ואיטליה. כל שנות שירותו שלח רשימות ל'דבר לילדים'. היה מעורכי עיתון החטיבה העברית 'לחייל' שהודפס ברומא.


הידעת כי דב ברנשטין - 'בית ספר לממציאים', 'בין שתי ספינות' ועוד, התנדב לצבא הבריטי ושירת כקצין תותחנים ימי.


הידעת כי חיים גיבורי - 'מבצע קהיר', 'שלישת התיאומים' ועוד, התנדב לבריגדה היהודית.


הידעת כי רבקה גובר - 'מורשה להנחיל', 'אלה תולדות כפר אחים' ועוד, התנדבה לחיל העזר לנשים בצבא הבריטי.

הידעת כי משה גורלי - 'עולם המוסיקה', 'צלילים מספרים' ועוד, התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.

הידעת כי בנימין גלאי - 'עטלפי עכו', 'מסעי אל ארץ הגמלים' ועוד, התנדב לצבא הבריטי ושירת בחזיתות אפריקה ואירופה.

הידעת כי אמיר גלבוע - 'איש המים של גילי' ועוד, התנדב לחטיבה היהודית הלוחמת.

הידעת כי צבי זוירי - 'הרפתקאות יובל' ועוד, התנדב לצבא הבריטי ושירת בעיראק ובאירן. הוא שימש כצנזור צבאי, ופירסם רשימות מחיי החיילים.

הידעת כי יצחק יצחק - 'בעין שוחקת', 'אגלי טל' ועוד, התנדב לבריגדה היהודית, והיה ממייסדי להקת הבידור הצבאית 'מעין זה'. חיבר שירים ופיזמונים מחיי החיילים, שחלקם מושרים עד היום [כל הדרכים הן מובילות לרומא].

חדי העין ביניכם, ודאי שמו לב כי לקחתי אתי לבית הקפה רק את הכרך הראשון של הלקסיקון המכיל את האותיות א-כ...



בעיניים זרות

הנה כמה דוגמאות לספרים בנושא אותם תוכלו למצוא באתר האנגלי שלנו

To the English site

 

The Living Bridge - הגשר החי
מיפגש המתנדבים הארצישראלים עם שארית הפליטה

 
Soldiers from Judaea
Palestinian Jewish Units in the Middle East 1941-1943

להזמנת ספר לחץ על חזיתו



סוף שבוע בזכרון יעקב
מחיר כל ספר בחנות - 10 ש"ח!

יום ו', 24/07/2009.  09.00-13.00
יום שבת, 25/07/2009.
 11.00-16.00

אם עדיין לא ראיתם, צילמנו את החנות
עבור אלה שלא ביקרו במקום

סיור מצולם בחנות
רוצים לראות אלו ספרים מחכים לכם בחנות?

לחצו כאן

מתכננים ביקור בחנות בזכרון יעקב?
אל תעשו זאת לפני שבדקתם בעמוד השער של האתר האם יש שינוי בשעות הפתיחה!

   

 
שימו לב!
כל התמונות צולמו בימים האחרונים כך שרוב הספרים  עדיין ממתינים לכם
במכירה המיוחדת! לחיצה על אחת מהתמונות תעביר אתכם לסרט שצילמנו בחנות.

המכירה במזומן בלבד!


המכירה המיוחדת מתקיימת גם בכל ימות השבוע
א-ה 09.00-16.00
יום ו' 09.00-13.00

החנות בזכרון יעקב -
רח' הנדיב 23,  04-6399749

אל תחמיצו!



מיומנו של מאתר ספרים

 10 עותקים אחרונים

מהספר 'מיומנו של מאתר ספרים' נשארו 10[!] עותקים בלבד. הספר לא יודפס יותר במהדורות חדשות, כך שזהו הזמן להשיג לעצמכם עותק חתום וממוספר בכתב ידו של המחבר!

 
10 עותקים אחרונים!

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאותיו של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!] ועוד ועוד.
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

הרצאות

ניתן להזמין את איתמר להרצאה בחוגי בית, בקיבוצים, ספריות ציבוריות ועוד.

מיומנו של מאתר ספרים
בהרצאתו 'מיומנו של מאתר ספרים' מספר איתמר כיצד הכול החל. הוא מתאר את הימים הראשונים לפתיחת השירות לאיתור ספרים, את תגובות האנשים, את הבקשות הראשונות שהגיעו.

 

לפרטים על ההרצאות 04-6399749

סיפורים חדשים על המתרחש בעולמו של מוכר ספרים
ניתן למצוא ביומן של איתמר באתר.
למעבר לאתר לחץ כאן



היום לפני...

סרטון קצר על האוסף של עליזה [לחץ כאן]

היום לפני כחמישה חודשים פרסמנו את דף מידע מס. 62 על האוסף של עליזה. אם עדיין לא קראתם את דף המידע, אנו ממליצים ללחוץ כאן.

       
לפרטים נוספים/ להזמנת החוברת לחץ על חזיתה

את עליזה, לא פגשתי מעולם. לבקשת משפחתה לא אוכל לומר עליה דברים מזהים. אני אקרא לה, ברשותכם, עליזה.
עליזה הייתה לפני שנים רבות חוקרת ומרצה בנושאים הקשורים למזרח התיכון, עיקר עיסוקה היה בעיראק, ארץ מולדתה. בצילומים המשפחתיים היא לבושה תמיד  בחליפות כהות, ומשקפי שמש כהים מכסים את עיניה.
שנים רבות היא חיה בלונדון ובארצות הברית, שם למדה וקבלה את תואריה הרבים. לאחר שהתאלמנה וילדיה בגרו ועזבו את הבית, חיה עליזה בדירה קטנה עמוסת ספרים באחד מפרבריה של תל אביב. ילדיה , כך הם סיפרו לי, נהגו לבקר אותה תכופות, אך מעולם לא ראו, ולא ידעו על 'האוצר' המסתתר במרפסת של חדר העבודה.
לאחר שעליזה נפטרה, החלו ילדיה לטפל ברכוש הרב שנשאר, בעיקר כתבי יד, מיסמכים וספרים רבים. אחד מהם, נכנס לתומו למרפסת של חדר העבודה, לראות אם יש שם משהו שווה ערך, ונשימתו נעתקה. עשרות רבות של קופסאות בגדלים שונים מלאו את החדרון הקטן. בכל קופסה היו דחוסות עשרות חוברות.
עליזה, רק אז התברר להם, אספה במשך שנים... חוברות. היו שם מאות חוברות - חוברות  לילדים, וחוברות זיכרון, וחוברות בענייני דת, ומדינה, והיסטוריה. היו שם חוברות קטנות וחוברות גדולות, חוברות בעברית וחוברות באנגלית ובערבית.

למעבר לדף מידע לחץ כאן

למעבר לסרטון על האוסף לחץ כאן
 



הוצאת הספרים 'ספר זכרונות - חנות הספרים של איתמר' הוקמה כדי לשרת צורך בקרב קוראים רבים, לקרוא ספר אהוב מילדותם, בדיוק באותה מהדורה בה קראו אותו לפני עשרות שנים. בניגוד להוצאות הספרים הלוקחות ספר אהוב מהעבר, ומתרגמות אותו מחדש, משנות את שמו, ואת ציוריו, כדי להתאימם לדור החדש, הוצאת הספרים שלנו תוציא את הספר לאור בדיוק כפי שהיה אז. בדיוק כמו שאתם זוכרים אותו!

את הספרים הבאים, אותם הדפסנו מחדש,
לא ניתן למצוא בחנויות אחרות,
אלא רק בחנות הספרים של איתמר

04-6399749

 

יהושע הפרוע/ היינריך הופמן

סיפוריהם המצחיקים-מפחידים של יהושע הפרוע, אלעזר האכזר, עזרא המפונק, גדי נדנדי, הזדים השחורים ועוד.
ספר זכרונות, 2002. כריכה רכה, 35 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

עולמו הקטן של דון קאמילו/ גוארסקי

מעשים ומאורעות מגוחכים המתרחשים בכפר איטלקי קטן, בין הכומר דון קאמילו ליריבו ראש הכפר הקומוניסט פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

דון קאמילו וצאן מרעיתו/ גוארסקי

המשכו של הספר "עולמו הקטן של דון קאמילו". המשך מעשיהם ומריבותיהם של הכומר דון קאמילו וראש הכפר פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

אחד עשר האלופים/ אדוארד בס

מעשה באיש עני ושמו בנקוצץ ואחד עשר בניו. האיש, אשר דאג לפרנסת בניו, אימן אותם משחר נעוריהם במשחק הכדורגל, ואחד עשר הבנים היוו את קבוצת הכדורגל של בנקוצץ אשר השיגה, ברבות הימים, את אליפות העולם.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

 

גן גני/ לוין קיפניס, ימימה טשרנוביץ

סיפורים ושירים לגיל הגן: רמי רם רץ לגן/ לוין קיפניס, בנות שתים/ ח. נ. ביאליק, כושי ונושי / ימימה טשרנוביץ. מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת / לוין קיפניס ועוד.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן


 

עותקים אחרונים! 

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאות של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!].
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן



סיפורה של תמונה...

         
לאחרונה פתחנו באתר האנגלי שלנו, ארכיון צילומים בשם  'עם הספר'.


הרעיון פשוט - להראות בעזרת צילומים כי אנחנו באמת 'עם הספר'. כל תמונה אשר מורכבת מאנשים ומספרים והקשרה יהודי או ישראלי, תמצא את מקומה בארכיון. מאז שהודענו על הקמתו קיבלנו עשרות צילומים מאנשים פרטים, מארכיונים ומספריות. אם גם לכם יש בבית תמונה בה אתם או מי מבני משפחתכם נמצא בחברת ספרים, אם יש לכם תמונות של ספריית ילדותכם, שלחו לנו אותה לכתובת המצורפת, עם כמה שיותר פרטים.


pics@promised-book.com

בעקבות דף המידע קיבלנו תמונות רבות ששלחו לנו הגולשים. חלק גדול מהן כבר ניתן לראות בארכיון. אנו מודים לכל השולחים. הנה סיפורה של תמונה, או יותר נכון סיפורן של תמונות. אלישבע שלחה לנו 7 תמונות משפחתיות עם ספרים!


הרב גוסטב כהן בצעירותו 1916

אלישבע כתבה לנו: "אוסיף עוד ספור קטן על סבא שלי - גוסטב כהן, רבה של קהילת לייפציג הפחות אדוקה, שלא זכיתי להכיר. עדות מפי ניצול: בהיותו במחנה הריכוז טרזיינשטדט עמד הרב כהן בין כל הצריפים הזהים ואבד את דרכו. העד מספר שהוא ניגש אליו וביקש את עזרתו להגיע אל הצריף שלו. הבחור הביט בו ופתאום זיהה אותו ואמר: רבנינר כהן?! אתה הכנת אותי לבר המצווה שלי. העדות הזו נמצאה באחד הספרים על לייפציג ונכחדיה. העד חתם רק באותיות ראשונות של שמו הפרטי ושם משפחתו."
"והנה ספור שקשור, כמובן בספר: אמא עלתה לארץ בשנת 1939. היא חיה כל השנים בעמק יזרעאל. בהיותה כבת 87 היא השתתפה בחוג לספרות ב"דורות בגלבוע". בצאתה מאחת הפגישות, בדרכה לאוטובוס, קראה לה מישהי בשם נעוריה, כאשר הסתובבה לראות מי הקוראת לה, גילתה קשישה בת גילה שהזדהתה כבת כיתתה מכתה ה' בלייפציג. החברה עלתה כמה שנים לפני אמא וחיה אף היא כל השנים בעמק בישוב לא רחוק. החברה גם נתנה לאמא עתון ובו הודעה מהספריה העירונית של לייפציג  ליהודי העיר ששמותיהם מופיעים להלן. שמותיהם של אמא, של אחיה ואחותה ושל הוריה הופיעו בין השמות.  ספרים שנמצאו בבתי הפליטים הגיעו לספריה והם מנסים להחזירם לבעליהם.  
אמא התקשרה, שאלה באיזה ספרים מדובר. הם לא יכלו להגיד כי אף אחד שם לא יודע לקרוא עברית. אמא בקשה שישלחו לה את הספרים. כעבור זמן מה הגיעה חבילה כבדה וגדולה. בחבילה היה היה תלמוד משנת 1800 שנקנה ע"י אביה. וכך, אחרי למעלה מ-50 שנה חזר הספר העתיק לחיק המשפחה."

רוצים לראות תמונות נוספות וסיפורים מרתקים אחרים?
לחצו כאן



קצת סדר בבקשה...

משיחות אקראיות עם אנשים, שמנו לב כי קיים בלבול קל אצל חלק מכם בנוגע לפעילות שלנו באינטרנט. הנה הסבר קצר.


לחיצה על הכותרת תעביר אתכם לדף המידע האחרון

'דף המידע של איתמר' נשלח כיום לאלפי מנויים, בקצב גדילה מדהים של עשרות מצטרפים חדשים כל שבוע. מדובר בעיתון אינטרנטי בנושא ספרים ישנים. דף המידע נשלח פעמים בחודש היישר לתא הדואר האלקטרוני של המנוי. כדי לקבלו יש להירשם בעמוד השער של האתר.
אנשים רבים, כך שמנו לב, מתייחסים לדף המידע כמו לאתר באינטרנט, אך אין זה כך. כדי לקרוא על הפעילות השוטפת שלנו, כדי להתעדכן במבצעים, שעות פתיחה, ספרים חדשים שהגיעו, יש להיכנס לאתר המתעדכן כל יום [
לחץ כאן]

חנות הספרים באינטרנט
לחיצה על הכותרת תעביר אתכם לחנות



בחנות ספרים העברית  ניתן למצוא כמה מדורים. מדור הספרים המומלצים -ובו כמה מאות ספרים מובחרים בנושאים שונים הנמצאים כרגע על מדפי החנות, ואותם אתם יכולים להזמין דרך האתר. מדור מועדון קוראים - בו אתם יכולים לכתוב על כל נושא הקשור לספרים.  מדור יומנו של מאתר ספרים - בו תוכלו למצוא אירועים מצחיקים ומיוחדים מעולמו של מוכר ספרים. הקטלוג הכללי - הספר-פדיה, מאגר מידע עצום על ספרים ועל סופרים, ועוד. האתר הזה פתוח לכולם, ומתעדכן מדי יום. כדי להגיע אליו אתם יכולים להקליד 'איתמר' בגוגל, והתוצאה הראשונה היא כתובת האתר. אנו ממליצים להכניס את האתר לרשימת המועדפים שלכם, ולבקר בו לפחות... פעם ביום.

The Promised Book Land
לחיצה על הכותרת תעביר אתכם לחנות

To the English siteחנות הספרים באנגלית נועדה לתת פיתרון לכל מי ברחבי העולם המחפש ספרים בשפות זרות על ישראל, ציונות, יהדות, מזרח תיכון ועוד. גם כאן תוכלו למצוא  כמה מאות ספרים מובחרים בנושאים שונים הנמצאים כרגע על מדפי החנות, ואותם אתם יכולים להזמין דרך האתר. בין המדורים השונים תוכלו לקרוא 'השבוע לפני..' מה קרה בארץ ישראל לפני שנים רבות, מדור הידעת?, תמונה הקשורה לספרים מתוך הספרים, ועוד.

 יבוא אישי
שירות חדש למציאת ספרים בחו"ל
ספרים בלי גבולות!

כמו כל דבר טוב... גם השירות 'יבוא אישי' נולד במקרה, בלי תיכנון מראש. מדובר בשיתוף פעולה מוצלח במיוחד בין שני האתרים שלנו, העברי והאנגלי. לפתע התברר כי קיים ביקוש עצום למציאת ספרים בחו"ל. התהליך פשוט: אנו מקבלים הזמנה לספר. בעזרת קשרים שיצרנו ברחבי העולם, אנו מחפשים את העותק הזול ביותר במצב הטוב ביותר, נותנים הצעת מחיר ללקוח [כולל המשלוח מחו"ל וכולל המשלוח בארץ], ולאחר אישורו - דואגים להבאת הספר לארץ. הלקוח משלם רק כאשר הספר נמצא בידינו, ואנו יכולים לוודא את מצבו האמיתי.
רוצים להזמין ספר - לחצו כאן



ספר-פדיה!
האנציקלופדיה לספרים ולסופרים

       
לחיצה על הספר תחשוף את פרטיו באנציקלופדית הספרים. להזמנה - לחץ על 'בקשה לאיתור הספר'

בתקופה האחרונה, אנו עוסקים ביצירת קשר בין דפי המידע לבין מאגר המידע באתר האינטרנט של 'חנות הספרים של איתמר'. לאחר 50 דפים דו-חודשיים הצטבר אצלנו חומר עצום העוסק בספרים, סופרים, הוצאות לאור, בתי דפוס ועוד.
את כל המידע האדיר הזה, אנו מכניסים למאגר הספרים באתר.
מספיק לציין כמה דוגמאות, כדי לראות את המהפך והשינוי הגדולים העוברים על המאגר.
הקלידו למשל 'בין המשורר למדינאי' במנוע החיפוש באתר, ותוכלו למצוא חומר אותו פרסמנו בדף מידע מס. 2. הקלידו 'עפר ותשוקה' ותמצאו חומר שהתפרסם בדף מידע מס. 3, וגם 'גן גני ספר ראשון', 'מדינת היהודים', 'עיר וספר' ועוד.

       

לחיצה על הספר תחשוף את פרטיו באנציקלופדית הספרים. להזמנה - לחץ על 'בקשה לאיתור הספר'

השירות הזה הוא, כמובן, ללא תשלום. כל שאתם צריכים הוא לרשום במנוע החיפוש את שם הספר שאתם מחפשים. ניתן לבצע חיפוש גם לפי שם הסופר, ההוצאה לאור, שנת ההוצאה, ומילות מפתח. מחפשים ספרים על 'דרוזים'? הקלידו את המלה במנוע החיפוש, וחכו לתוצאות.

       
 רוצים לדעת מה הקשר בין סיגריות 'מספרו' לאלבום 'במה עברית'? רוצים לדעת מי המנהיג שהיה מ'בני היורה' ואף כתב הקדמה לספר? רוצים לדעת מה עבר על הירקן מגבעתיים שנסע לבקר את אחיו בברית המועצות? רוצים לקרוא על ארושתו של נפוליאון שהפכה למלכת שבדיה?
לחיצה על חזית הספר תעביר אתכם לספר-פדיה



מה בדף המידע הבא?

 

       

 
יוסי ומיכל עם ההורים...

 
 
 
 
 

רוצים לנחש?

רמזים ניתן למצוא במועדון הקוראים...



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן