מיומנו של מאתר ספרים
הזכות לא לקרוא*/ איתמר לוי
הסיפור הבא כבר מזמן צריך היה להיכתב. רק סומק המבוכה המציף את לחיי כשאני נזכר בו, מנע ממנו להפוך לקלאסיקה בין סיפורי.
דעו לכם, אני כנראה המו"ל היחידי בעולם שהעז להוציא ספר לאור מבלי לקרוא בו, ואפילו – מבלי לראותו מעולם!
מעשה שהיה, כך היה:
בתחילת שנת 2000 החלטתי לפתוח הוצאה לאור.
כל ניסיונותיי לשכנע את ההוצאות להוציא מחדש ספרים ישנים בעלי ביקוש רב, נכשלו. הוצאת 'ראובן מס', הוצאת 'עם עובד' הביטו עלי כעל מי שנטרפה דעתו, כאשר הצעתי להן להוציא לאור את 'יהושע הפרוע' ואת 'לימפופו'. רכשתי מהן את הזכויות על שני הספרים והוצאתי אותם לאור זה אחר זה.
ואז הגיע תורה של נתיבה.
ספרה של נתיבה בן יהודה 'אוטוביוגרפיה בשיר וזמר' יצא לאור בהוצאת 'כתר', בראשית שנות ה-90, ונעלם תוך זמן קצר מהמדפים.
בספר מתארת נתיבה את תולדות משפחתה, דרך השירים ששרו בכל תקופה: שירי גן הילדים, שירי תנועת הנוער, שירי הגימנסיה ועוד.
נתיבה מספרת בגאווה כי הספר הפך לפריט אספני, ואנשים היו מוכנים לשלם עבורו מאות שקלים. כאשר פתחתי את השירות לאיתור ספרים בשנת 1993, פנו אלי עשרות אנשים וביקשו שאמצא להם עותק של הספר.
בשנת 2002 פניתי להוצאת 'כתר' כדי לשכנעה לפרסם את הספר מחדש, אך נתקלתי בסירוב מוחלט. רכשתי מההוצאה את הזכויות , והגעתי אתה להסכם על הדפסתו של הספר בבית הדפוס של ההוצאה. החוזה נחתם, התשלום הראשון כבר נשלח, הכול היה מוכן להתחלת ההדפסה.
אבל אז... התחיל הספק לכרסם בי.
הייתכן?
האם זה הגיוני להשקיע עשרות אלפי שקלים בספר שעדיין לא קראתי בו, ספר שמעולם לא ראיתי. רק בקשותיהם ותיאוריהם של מאות לקוחותיי, לימדו אותי את חשיבותו של הספר.
פניתי להוצאת 'כתר'. שאלתי את אשת הקשר שלי, כיצד הם מתכוונים להדפיס את הספר בדיוק כמו שהוא היה לפני כ-15 שנה. היא אמרה לי שנשאר עותק אחד בארכיון ההוצאה, ובעזרתו הם מתכוונים לשחזר את הספר.
"תעצרו את ההדפסה!" ציוותי עליה, אך בתוכי צהלה גדולה.
"אני לא מסכים שתדפיסו, עד שאני לא אעבור על הספר! אולי הוא פגום?"
נציגת ההוצאה היססה. "אתה צודק... לא חשבתי על זה... אני אשלח לך מייד את הספר..."
כעבור כמה ימים הגיעה המעטפה.
פתחתי אותה בהתרגשות, והחלקתי באצבעותיי על כריכתו המבהיקה והיפה של הספר. קראתי בו מתחילתו ועד סופו. אכן ספר מעניין וחשוב, שראוי וכדאי להדפיסו מחדש!
שלחתי את הספר חזרה להוצאה, ואישרתי להם להמשיך בתהליך ההדפסה.
עכשיו אני יכול בלב שלם, להתחיל לעבוד על הספר הבא שתכננתי להוציא לאור - "עולמו הקטן של דון קאמילו".
הפעם, כך החלטתי, אני אקרא את הספר, לפני החתימה על החוזה...
* מתוך 'מגילת זכויות הקורא' – 'כמו רומן'/ דניאל פנק.
|
