דף מידע מספר 210   

19 נובמבר 2014

ברוכים הבאים
לדף המידע של איתמר

  

~ רבינדראנת טאגור ~

רבינדראנת טאגור [1861-1941] נולד בכלכותה,
הבן הצעיר במשפחה מתוך 14 אחים. אביו
'הקדוש הגדול' היה מראשי כת הברהמי סמאג' -
כת דתית חדשה. טאגור התחנך בביתו, ובגיל 17
נשלח לאנגליה, אך לא סיים את לימודיו שם. טאגור
פרסם את שיריו הראשונים בגיל 16. נוסף לפעילותו
הספרותית הענפה עסק גם בטיפול ברכוש
המשפחתי. הוא הקים בית ספר ניסיוני - 'משכן שלום'
או 'נווה שלוות הנפש' - בו ניסה לממש את משנתו
החינוכית. הוא עסק מעט גם בפוליטיקה במסגרת
התנועה הלאומית ההודית. שירתו הושפעה מרצף
האסונות שפקדו אותו. מות אשתו,  מות בתו הפעוטה,
מותו של אביו, ומות בנו בן ה-13. בעקבות תרגום
ספריו לאנגלית, הוא זכה תוך זמן קצר לתהילה בארצות
המערב, ובשנת 1913 זכה בפרס נובל לספרות.
את
תואר אבירות הכבוד שקיבל מהממשלה הבריטית בשנת
1915 הוא החזיר בגלל המדיניות הבריטית בהודו.

 

~ כה אמר טאגור ~

אדם שהפך לראש ולמנהיג נתון תמיד להשפעת קסם,
הצופן בחובו סכנה.
[מתוך 'גיריבאלה', 'בסוד נשים']



    
ציורים: פועה שלו תורן

~ פואמה פדגוגית ~
על 'שנטיניקיטן' - משנת החינוך של טאגור

"אל לילד לבוש בגדי מלכות ולא יענוד שרשרות
לצווארו, פן יחדלו כלי שעשועיו למצוא חן בעיניו. לבושיו
יהיו לו למפגע על כל מדרך רגל. כי יירא תמיד
פן ישחיתם או יטנפם, ונזהר כל היום מפני תבל וחרד תמיד
למוש ממקומו."

היה זה בשנת 1867. דיוואנדראנת טאגור, מעשירי כלכותה, נטש את חייו הנוחים והחל לשוטט ברחבי הודו. בחפשו אחר האלוהים ושלוות הנפש, הגיע אל חורש עצים בלב הישימון. שם, בעודו נח תחת אחד העצים, החליט לקנות את חלקת האדמה. הוא החליט לבנות מקדש ומקום מנוחה לעוברי דרך, וקרא לו 'שנטיניקיטן' - נווה שלוות הנפש.
בשנת 1901 החליט בנו המשורר רבינדראנת טאגור להקים בית ספר מיוחד במינו. אביו מסר לו את החלקה הנידחת למטרה זאת. "בית הספר של המשורר" כינו רבים את המוסד של טאגור שהיו בו תחילה חמישה תלמידים בלבד, כולל בנו של המשורר. טאגור לא נרתע מהביקורת והלעג. הוא מכר את רכושו ואת יצירותיו והשקיע את כל הכסף במפעל אותו הקים. חבורה של מחנכים אידיאליסטים, כאלה המוכנים לעזוב את ביתם ולבוא ללמד במקום נידח, התאספה סביבו.
היה זה בית ספר לשם לימוד ושיפור השיטות החקלאיות ההודיות המסורתיות, ולימוד מלאכות בית. התלמידים למדו קרוא וכתוב, עבודות מחט, יצירת כלי חרס, ועבודות הודיות עתיקות.
על עמודי השערים בכניסות לכפר, תיאר טוביה גלבלום שליח עיתון 'דבר', נחקקו כתובות האוסרות נטילת חיים לכל גילויהם וכן הכנסת בשר למקום. על כרי הדשא בצל העצים, יושבים במעגלים תלמידים עם מוריהם ומקיימים את השיעורים. אין בבית הספר כיתות, לא כיסאות ולא שולחנות. בין התלמידים יש מיזוג של עמים וגזעים שונים. תלמידים מאנגליה, שוויץ, הפיליפינים, סין, קניה, מצרים ואפילו ישראל.

למרות שבעצמו נשלח על ידי הוריו ללמוד באנגליה, יצא רבינדראנת טאגור כנגד לימודים מעבר לים. לדעתו אחרי שגומרים הצעירים ההודים את לימודיהם באוקספורד או בקמברידג' הם חוזרים לארצם כאנשים גרועים יותר. במקום להיות הודים נאמנים הם הופכים להיות אנגלים מזוייפים.
באחד ממכתביו כתב טאגור כי להודו שתי פנים - פני יושבי אהלים מזה ופני נזירים נודדים מזה. הראשונים מסרבים לעזוב את בתיהם, לאחרים אין כלל בית. "אני חש כי בקרבי שוכנים שניהם גם יחד... רצוני לשוטט סביב סביב ולראות את העולם רחב הידיים, אך עם זאת עורג אנוכי לפינת מבטחים קטנה, כאותה ציפור אשר קן זערורי משכנה, ומלוא כל השמים - מעופה."

בשנת 1913 זכה טאגור בפרס נובל לספרות והוא יצא למסעות בארצות המערב ובמזרח התיכון. בידיעות מהעיתונות של שנות ה-20 וה-30 נמסר כי הוא הגיע לאלכסנדריה, ללבנון, למזרח אירופה, לפאריס, לברלין ועוד.  בכל מקום ניסה לקדם את משנתו החינוכית בעזרת ההרצאה 'הפילוסופיה שלנו', ולפרסם את כפר הנוער החינוכי שהקים. 
"שנטיניקיטן היא 'רפובליקה עצמאית'," כתב טוביה גלבלום, "ובה השלטון והמשמעת נתונים בידי ועדות ומועצות של תלמידים ובידי בית הדין הנבחר על ידיהם, שבסמכותו להטיל עונשים." עניים ועשירים חיים חיי שיתוף. התלמידים משמשים בתור מורים. בפעם הראשונה בהודו נעשה נסיון ללימוד משותף של שני המינים. כל תלמיד יכול לבחור לעסוק במה שחביב עליו: משחק, טיול, ספורט. בית הספר מעודד בעיקר עיסוק באמנות, ומעל הכול במוסיקה.

 

~ כה אמר טאגור ~

את דברי המשורר יבין איש איש על פי דרכו.
[מתוך 'גיטני'אלי']



    
ציורים: פועה שלו תורן

~ אילו נכתב השיר ~
על הקשר של טאגור לארץ ישראל

יוני 1923. בעיתון 'דואר היום' במדור 'ידיעות אחרונות' הובאה בהרחבה ובהדגשה הידיעה על כך ש-"'הארץ' הקדישה בגליונה מיום אתמול שני מאמרים למשורר ההודי המפורסם טאגור, שלפי דבריה יושב כבר בארצנו זה ימים אחדים." אך לא כדי לפאר ולשבח באה הידיעה, אלא דווקא לקלס, כי מיד נאמר בה כי בימים האחרונים נתקבל מכתב מאת ה' שולמית פלאום "המחנכת בבית ספרו של טאגור, שהמשורר ההודי הזה יושב עכשיו בין ההרים ועוסק בחיבור ספר חדש, ושהוא מתכונן לבוא לא"י רק בסוף הקיץ."

ב-28 באוקטובר 1924 התפרסמה בעיתון 'דואר היום' ביקורת של ל. שיוטו על ספר שירים חדש של המשורר טאגור, שראה אור בשנת 1924 בעקבות ביקורו של המשורר בארץ ישראל. הגאון הגדול והוגה הדיעות המזרחי התרשם למראה המדינה המזרחית שהתנערה מעפרה ומחרבנותיה והושבה לתחייה. כל הסופרים, ההיסטוריונים הפילוסופים והמשוררים שביקרו עד כה בארץ ישראל, הסתכלו וכתבו עליה בעיניים מערביות. הם ראו רק את הדברים היפים הנראים לעיני כל, אך לא הצליחו לראות את עומקם של הדברים. צריך האדם להיות משורר מזרחי גאון כטאגור, כדי לראות ברוחו ונשמתו את יופיה הפנימי של הארץ. שיריו בספר החדש דומים ליצירותיהם של משוררי תקופת התנ"ך, דבריו דומים לדבריהם של הנביאים. איזה ספר יפה של הוד פיוטי ואמת נוצצת יצא ממוחו של החוזה הזה.

 "ספר שיר השירים חדש  היה נוצר ממחשבתו של האיש המפורסם הזה, אשר ממעמקי הודו ידע למשוך את תשומת לב כל העולם כולו ולשלוט שלטון בלי מיצרים בספרות הזרה. הוא היה אומר באופן פלאי מה ששום איש מקרב המשוררים והוגי הדיעות היותר פקחים ובעלי כשרון, לא יכול ולא ידע להגיד עד היום. הוא המשורר רבינדראנת טאגור, היה מדבר כאח המכיר ומבין את אחיו שבמזרח, כמשורר השר כמו שהיו משוררים החוזים בימי התנ"ך. הוא היה מתהלך, חי, בתוך החלום המתפתח תחת צעדיו...
איזה ספר, איזה ספר יפה של הוד פיוטי ואמת נוצצת היה יוצא ממוחו של החוזה הזה!

 מדובר בביקורת על ספר שכלל לא נכתב. ביקורת על ספר של טאגור, שמחברו, כלל לא התכוון לכתוב, וכלל לא ביקר בארץ ישראל, אלא כולו נוצר בדמיונו המפותח של  המבקר לוסיין שיוטו, שהיה משורר וסופר בעצמו. שיוטו נחשב בעיני רבים לעיתונאי רב כישרון. הוא ערך את השבועון 'אורור' [השחר] בצרפתית, ששימש בטאונם של הציונים בתורכיה בעידודו של זאב ז'בוטינסקי. שיוטו היה גם מעורכי העתון הציוני 'העולם' יחד עם ז'בוטינסקי. ה'אורור' הופיע לפני המלחמה בקושטא, אך לאחריה בשנת 1924 התיישב שיוטו בקהיר, בה שימש גם כמזכיר משרד קרן הקיימת במצרים. הוא היה אחד מהעתונאים שהתייצבו לצד הרצל לאחר פרסום ספרו 'מדינת היהודים'.

באוקטובר 1930 פגש עיתונאי, לגמרי במקרה, באחד מקרונות הרכבת מוסקבה-ברלין שעצרה בתחנה בוורשה, את המשורר הישיש. איש לא ידע על הימצאו של טאגור בתחנת הרכבת. הוא רצה לעבור בחשאי, מבלי שאיש יזהה אותו. לעיתונאי מישראל הוא אמר: "אני אוהד מאוד את המפעל הציוני. אני מכיר אותו יפה, ואני מקווה, כי אזכה לראות במו עיני בשנה הקרובה את הבית הלאומי היהודי בבניינו. עד כה לא יכולתי לקבל את ההזמנה להתארח בארץ ישראל, מפני רוע-בריאותי, אולם ביקורי הראשון יהיה לארץ ישראל."

 

~ כה אמר טאגור ~

את אשר הינך לא תראה, ואשר תראה אינו אלא צלך.
[מתוך 'צפרי נוד]



     
ציורים: פועה שלו תורן

~ אצל רבינדרנת טאגור בהודו ~

 בתום מלחמת העולם הראשונה נשלחה הגננת שלומית על ידי הרשת החינוכית של ההסתדרות הציונית לדמשק, כדי לייסד בה גני ילדים עבריים. בתום שנת עבודתה תקף אותה יצר הנדודים, והיא יצאה לרומא כדי ללמוד את שיטת מונטסורי, ומשם לארצות הברית, להודו, לדרום אפריקה, לישראל ועוד. לא סתם קראה שלומית פלאום לספרה 'בת ישראל הנודדת'.  

בשנת 1921 נפגשה פלאום בניו יורק עם המשורר והמחנך ההודי רבינדראנת טאגור, שהיה נערץ גם בארץ ישראל, ונכבשה בקסמו. היא נסעה אחריו להודו, לימדה במשך שנה בבית הספר שלו מלאכת יד וגרמנית, למדה באוניברסיטה הבינלאומית, וטיילה בהודו כחצי שנה. בין היתר, ביקרה בקהילות יהודיות כשליחת ההסתדרות הציונית וקרן היסוד, ואף נפגשה עם מהטמה גנדי. שלומית שהתה בהודו במשך שנה וחצי, כאורחת של המשורר טאגור. חלק ממכתביה בהם ספרה על החיים בהודו ועל חיי המשורר התפרסמו בהמשכים בעיתון 'על המשמר', ובספרה.

 

כאשר באתי להודו ידעתי אך מעט ממנהגי ההודים* וכתותיהם, ולא שמעתי דבר מלשונותם. הכשרתי הרוחנית הייתה אף היא מצומצמת למדי. השקפתי הייתה ראשית כל, שכל בני האדם, מבלי הבדל הצבע והאמונה, חשובים במידה שווה בעיני האלוהים. שנית הייתה שאיפתי להכיר מקרוב ומיד ראשונה את חזות חייה וקיומה של הודו המסתורית. אך יותר מכל עוררתני הערצתי העמוקה למשורר רבינדראנת טאגור לאישיותו וליצירותיו בשירה ובספרות, אשר מתוכן למדתי להכיר את הודו ואת רוחו של העם ההודי...
"הייתי רוצה שתבואי להודו ותבקרי זמן מה ב'אשרמה' שלי," סח לי פעם טאגור, כשלמדתי עדיין פילוסופיה וחינוך במכללת קולומביה שבארצות הברית. שמחתי מאוד לקראת הזמנה זו, ועוד באותה שנה נסעתי להודו והגעתי לשנטיניקיטן.
המשורר טאגור ייסד ליד חוותו החקלאית, שנועדה לנסיונות חקלאיים לשם שיפור שיטות החקלאות, עוד שיעורים מיוחדים ללמד את בני הכפרים מלאכות בית כפריות. המתלמדים שבבית הספר של טאגור מלמדים בכל ערב את בני הכפרים לקרוא ולכתוב, והבחורות מלמדות את בנות הכפרים עבודות מחט, יצירת כלי חרס ועוד מיני עבודות הודיות עתיקות עממיות.

*כנראה נפלה שגיאת הגהה בכתוב ונכתב בטעות: "כאשר באתי להודו ידעתי אך מעט ממנהגי היהודים וכתותיהם..."

 לאחר כשנתיים בהודו, שבה לארץ, והקימה גן ילדים פרטי בתל אביב. היא שבה ונפגשה עם טאגור, ושימשה מזכירה ומתורגמנית שלו בביקורו בגרמניה ובשוויץ. בפברואר 1933, בהיותה בביקור בגרמניה, הותקפה על ידי נאצים ברחובות ברלין, ונמלטה לז'נווה. מאז לא שבה לשם יותר. ב- 1934 חזרה לארץ, וכתבה את ספרה "בת ישראל נודדת". היא המשיכה לעבוד בגן העירוני בתל אביב, ובמקביל נשאה הרצאות על הודו ועל טאגור.

     

 

 

~ כה אמר טאגור ~

חיי למועד נעורי דמו לפרח...עתה למועד קץ נעורי
ידמו חיי לפרי.
[מתוך 'אספי פרי']




    
ציורים: פועה שלו תורן

~ מניפות ועגילים ~
על פועה שלו תורן, מתרגמת ספריו של טאגור לעברית


יופיה היה שם דבר בירושלים. אפילו עגנון הזכיר אותו במכתבו אליה: "יום אחד... אקרא בספרך ובודאי אמצא אותו נאה ככתב ידך, ואולי גם נאה כמותך." היא אף  נבחרה ל'מלכת היופי של ירושלים' בתחרות מלכת היופי בשנת 1954. פועה נולדה בשנת 1930 בתל אביב. באחד מכרכי 'התקופה' של אביה היא מצאה את שירת 'העבד והמורה' של טאגור, שיר ששבה את לבה של הנערה בת ה-12. פועה סיימה תואר מ.א. ודוקטור בספרות עברית מטעם האוניברסיטה העברית.  שיריה תורגמו לשפות רבות - אנגלית, צרפתית, ספרדית, אידיש, גרמנית, ערבית, רוסית, הולנדית, אספרנטו ועוד.
בין ספריה: 'חרוזים מבין קפלי המניפה' (שירים), יבנה, 1956,  'לבי ער' (שירים), יבנה, 1964,  בין תרגומיה לספרי טאגור: 'ציפורי נוד'; 'מתת-אוהב; 'עֲלֵי־ארַח'; 'בסוד נשים'; 'שׂימיני כחותם', 'גחליליות'; 'בשׂורת אביב'; , יבנה 1977-1953
בכתבה שהתפרסמה בעיתון 'חרות' בשנת 1957 - 'בבית פועה שלו תורן', הקדיש הכותב חלק גדול מהמאמר ליצר האספנות של המשוררת. הוא תיאר את אוסף קונכיות הים שלה, תמונות של ציפורים, אוסף גדול של עגילים מכל ארצות העולם. "אוסף גדול של מניפות מכל קצווי העולם מצוי בביתה ועליהן כתובות בכתב יד נשי ועדין חרוזיה של פועה...המכתמים כתובים על קפלי מניפות, כמנהג המזרח הרחוק."
בספרה של שלו תורן מכונסים לראשונה חרוזים אותם פרסמה בין השנים 1949-1955 בכתבי עת שונים: 'הפועל הצעיר', 'גליונות' ו'גזית'.
 
 

 אפרוש לי את מניפת הדממה
וקראתי דרור לרזי המלים
השזורים בין קפליה.

מניפתי, בה רקמתי דמך, פתחתי
והשתקפו האותיות באישוניי,
הנה כן קראתיך בעיניי.


בין קפלי מניפת לבבי רזי חלומות רקמתי
ובנפנפי בה כל צפונות אהבתי עליך נשבתי.

 

 

~ כה אמר טאגור ~

קדושה האהבה אשר אין לה ניב שפתיים.
[מתוך 'הגנן']

 


          
ציורים: פועה שלו תורן

~ סניף הדואר בו נפגשו
טאגור ויאנוש קורצ'אק ~

ב-15 ביולי 1942 בשעה 15.40 באולם המסיבות של בית היתומים של יאנוש קורצ'אק, נערכה הצגה מיוחדת במינה. המחזה שנבחר היה 'הדואר' של רבינדראנת טאגור. יודעי דבר טוענים כי לא סתם בחר קורצ'אק דווקא את המחזה הזה.
'הדואר' הוא מחזה בן שתי מערכות, אותו כתב טאגור בסערה גדולה, תוך ארבעה ימים בלבד בשנת 1912. גיבורו הוא אמל, ילד חולה במחלה חשוכת מרפא. אמל מדמיין לעצמו, בעקבות פתיחת סניף דואר ליד ביתו, כי הוא מקבל מכתב מהמלך. ראש הכפר מעמיד פנים כי התקבל מכתב, בו מודיע המלך כי הוא שולח את הרופא האישי שלו לטפל בילד החולה. הדמיון הופך למציאות והרופא המלכותי באמת מגיע, ומודיע כי גם המלך יופיע בקרוב, אלא שאמל לא זוכה לראות זאת.
את תפקיד הנער ההודי הגוסס גילם בגיטו הילד אברשה. הקטע בו אמל החולה נרדם תוך כדי תקווה שהמלך בכבודו ובעצמו יבוא לבקר אותו בוצע על ידי אברשה בהזדהות כה רבה, עד שקהל הצופים פרץ כולו בבכי מר.

במאמרו 'הצגת הדואר של טאגור בבית היתומים של קורצ'אק', שואל שלומי דורון: "מדוע בחר קורצ'אק במחזה הזה? מדוע החליט לקראת סיום חייו וחיי ילדיו שוכני בית היתומים להעלות הצגת תיאטרון אידיאליסטית, וזאת בשנת השיא של התופת הנאצית? מה היו המסרים שבחר בהם ארבעה ימים לפני תחילת שילוח תושבי גטו ורשה למחנות המוות?"

 נראה שקורצ'ק בחר במחזה זה על מנת לסייע לילדים להכיר את המוות ולהשלים עמו. כך, באופן אופייני לתפישת עולמו, קורצ'ק לא נטש את חניכיו והשתדל ככל יכולתו להכין אותם לסוף המר. קרצ'אק טען, שיש צורך בהכנה מתאימה של הילד לגורלו, שיש להכין אותו לקראת הסוף ושיש לאפשר לו למות בכבוד. רק כך נוכל להבין מדוע טרח כל כך להעלות על הבמה בבית הילדים, ב-15 ביולי 1942 כלומר שבועות ספורים בלבד לפני ה-5 באוגוסט, מחזה העוסק בהמתנה למוות.

 

~ כה אמר טאגור ~

הזמן אין בו רחמים על לב אנוש, רק לעוג ילעג
למאבקו הנוגה אשר יאבק למען זכור
[מתוך 'מתת אוהב']



 

הידעת כי שם אחד מספריו של טאגור נקרא בשפת המקור 'קניקא' שפירושו בבנגלית" 'נסורת'. כאשר תרגם המשורר את ספרו לאנגלית קרא לו: "Stray Birds", כדי לרמוז שיש בשיריו משהו מרפרוף הציפור. פועה שלו תורן בחרה לתרגם את הספר תחת השם 'ציפורי-נוד'.

 

הידעת כי רבינדראנת טאגור לא כתב ספר בשם 'בסוד נשים', אלא המתרגמת פועה שלו תורן בחרה סיפורים מתוך שני קבצים שונים:
"Hungry Stones", ו-"Broken Ties".

 

הידעת כי ספרו של טאגור 'הגנן' תורגם פעמיים לאידיש. פעם אחד בשנת 1915 על ידי אוסקר רובין בפילדלפיה, וכעבור 6 שנים על ידי לייבע בורשטיין בביאליסטוק. 

 

הידעת כי רבינדראנת טאגור כתב את המלים להמנון הודו.

 

הידעת כי להקת הברירה בטיבעית, בתקליט 'מחכים לסמסון' בראשית דרכה, כללה שיר אותו הלחין שלמה בר, בשם 'היה דבק', מתוך הספר 'עלי אורח' של רבינדראנת יטאגור.

 

הידעת כי בשנת 1930 הוציאה 'המועצה המיוחדת למעל השלום' כרוז נגד חינוך צבאי של בני הנוער. בני החותמים היו הסופרים: סלמה לגרלף, תומס מאן, רומן רולן, אפטון סינקלר, סטפן צווייג, הנשיא הראשון של האוניברסיטה העברית יהודה לייב מאגנס, ו... רבינדראנת טאגור.

 

הידעת כי אורח הכבוד בחזרה הגנרלית של תיאטרון 'הבימה' להצגה 'כרצונכם' של שייקספיר, בתרגום טשרניחובסקי, בברלין 1930, היה רבינדראנת טאגור.

 

הידעת כי בכנס שנערך בבית ספרו של טאגור בשנטיניקיטן במרץ 1956 קרא אחד המרצים לנוער ההודי לסגל לעצמו את הרוח והחזון שנתן בשיריו משורר תחייה לאומי בשם... ח. נ. ביאליק.

 

    
ציורים מתוך המהדורה העברית של 'הגנן'. שם הצייר לא מוזכר

 

~ כה אמר טאגור ~

צמודה המנוחה למלאכה, כעפעף אלי עין.
[מתוך 'ציפורי-נוד']



~ המדף של רבינדראנת טאגור ~
כמה מספריו של טאגור שניתן למצוא כרגע בחנות בחיפה
לפרטים נוספים לחצו על חזית הספר

   

  



מדוע דף המידע עולה כסף?

דף המידע נשלח פעמיים בחודש בימי ד', לתיבות הדואר האלקטרוני של המנויים, והוא מעין עיתון/ מגזין העוסק אך ורק בספרים ישנים. כל דף מידע מוקדש לנושא אחר: פרס נובל לספרות, עגנון, אפריקה, טרזן, חגי ישראל, הגדנ"עים ועוד. בדף המידע אנו נותנים טעימה מספרים ישנים וסיפורים בנושא הנידון.
כדי שנוכל לפרסם את הדף ללא תלות בפרסומות, כדי שלא נצטרך להיכנע לתכתיבים של גוף מסחרי גדול אשר ירצה לקבוע את תכניו של הדף בזכות תמיכתו הכספית [לא תאמינו כמה גופים כאלה ביקשו לרכוש את דף המידע על מנוייו!], כדי שנוכל להמשיך ולפרסם את דף המידע גם מהצד הטכני וגם מהצד התכני, החלטנו כי דף המידע יהיה בתשלום מינימלי של 10 ש"ח לדף. הקוראים הרואים פעמיים בחודש את העבודה העצומה המושקעת בכל דף, נרשמו ברצון ל'מועדון מנויי דף המידע'.
המנויים מקבלים פעמיים בחודש את דף המידע ובו סקירה מקיפה על סופרים, ספרים, הוצאות לאור וכל מה שקשור לנושא. הם מקבלים פעם בשבוע, בימי א', את 'רק היום' - הודעה בדואר האלקטרוני על ספרים מיוחדים ונדירים שהגיעו לחנות, ולמנויים יש את האפשרות לרכוש אותם ראשונים. הם נהנים מהנחות ומתנות לרוב: חברי המועדון יכולים לרכוש ספרים ממדור המומלצים באתר האינטרנט שלנו ב-50% הנחה [ורובם עושים זאת שוב ושוב!],  כמו גם בחנות בחיפה. חברי המועדון מקבלים בביקורם בחנות מתנה מקורית - רפרודוקציה משנות ה-30' של תחריט מעשה ידי הצייר ליליאן. הם זכאים לקבל את 'ארכיון דפי המידע', ובו קישורים לכל הדפים שנשלחו עד כה ועוד ועוד.

איך נרשמים?
~~~~~~~~~
מתקשרים לטלפון 052-2585787 ואתם מנויים.

אם אינכם מעוניינים לשלם עבור דף המידע
אתם יכולים להודיע לנו
כאן
ואנו נדאג להסיר את שמכם מהרשימה.

תודה




 


'רק היום'

הודעת דואר שבועית לתיבת הדואר הפרטית שלכם,
אשר תספר לכם  - ראשונים, לפני כולם! -
על פריטים מיוחדים
שהגיעו אלינו - ספרים נדירים, הקדשות, מסמכים וכו'.
פירוט מבצעים המיועדים רק לכם!
הנחות, מתנות וכו'.

אם גם אתם מעוניינים להצטרף
למקבלי 'רק היום',
כתבו לנו לכאן
.



~ דף המידע בפייסבוק ~

מכורים לדף המידע?
רוצים להתעדכן בסיפורים פיקנטיים במהלך הכנת הדף?
רוצים להגיב? להציע? 
לחצו על כפתור 'אהבתי' בדף הפייסבוק של
'דף המידע של איתמר' כדי להיות מעודכנים.
למעבר לדף הפייסבוק לחצו
כאן



מדור 'ספרים מומלצים'
במתכונת חדשה!
ספרים חדשים כל יום


למעבר למדור 'ספרים מומלצים' לחצו על מרכז התמונה

רק לחברי מועדון הקוראים!

הנחה של 50% על הספרים המומלצים באתר האינטרנט!



ספרים ישנים חדשים

 

אנתולוגיה מפוארת המכילה סריקות רוב ספריו האהובים של רפאל ספורטה -
גן גורים, היה הייתה לי גפן, בית קט ועליה, שלושה דובים בחרוזים, טלילי אגודלי,
שלום כוכב הערב, דוליט הרופא, דוליט בלימפופו, התנין והשמש ועוד. עם ציורים
מרהיבים וצבעוניים של נחום גוטמן, איזה, ה. הכטקופף, תרצה טנאי.
ספר במצב חדש!
להזמנה 052-2585787

הוצאת הספרים 'ספר זכרונות - חנות הספרים של איתמר' הוקמה כדי לשרת צורך בקרב קוראים רבים, לקרוא ספר אהוב מילדותם, בדיוק באותה מהדורה בה קראו אותו לפני עשרות שנים. בניגוד להוצאות הספרים הלוקחות ספר אהוב מהעבר, ומתרגמות אותו מחדש, משנות את שמו, ואת ציוריו, כדי להתאימם לדור החדש, הוצאת הספרים שלנו תוציא את הספר לאור בדיוק כפי שהיה אז. בדיוק כמו שאתם זוכרים אותו!

את הספרים הבאים, אותם הדפסנו מחדש, 
לא ניתן למצוא בחנויות אחרות, 
אלא רק בחנות הספרים של איתמר

04-6399749

 

יהושע הפרוע/ היינריך הופמן

סיפוריהם המצחיקים-מפחידים של יהושע הפרוע, אלעזר האכזר, עזרא המפונק, גדי נדנדי, הזדים השחורים ועוד.
ספר זכרונות, 2002. כריכה רכה, 35  ש"ח .
להזמנת הספר לחץ כאן

 

עולמו הקטן של דון קאמילו/ גוארסקי

מעשים ומאורעות מגוחכים המתרחשים בכפר איטלקי קטן, בין הכומר דון קאמילו ליריבו ראש הכפר הקומוניסט פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

 

דון קאמילו וצאן מרעיתו/ גוארסקי

המשכו של הספר "עולמו הקטן של דון קאמילו". המשך מעשיהם ומריבותיהם של הכומר דון קאמילו וראש הכפר פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח. להזמנת הספר לחץ כאן

 

אחד עשר האלופים/ אדוארד בס

מעשה באיש עני ושמו בנקוצץ ואחד עשר בניו. האיש, אשר דאג לפרנסת בניו, אימן אותם משחר נעוריהם במשחק הכדורגל, ואחד עשר הבנים היוו את קבוצת הכדורגל של בנקוצץ אשר השיגה, ברבות הימים, את אליפות העולם.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח. להזמנת הספר לחץ כאן


 

עותקים אחרונים! 

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאות של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!].
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100  ש"ח. להזמנת הספר לחץ כאן

 

רק לחברי מועדון המנויים
 50% הנחה על כל ספרי ההוצאה!



מה בדף המידע הבא?

    

~ ידע עם ~
במה לפולקלור יהודי

ילקוט רפואות עם, ואלה שמות בני ישראל,
חתימות רבנים, משלי עם באידיש, לקט חידות
עם, יהדות לטביה בחורבנה, זכרונות הפריץ,
לגילגולו של שיר ועוד.

 



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן