דף מידע מספר 53   

10 יולי 2014

         

אלוהים

עיתונות

יאנוש קורצ'אק הקשרים האמיצים בעיניים זרות אוריאל אופק

רשימת התפוצה שלנו המכילה יותר מ-16,000 גולשים, מורכבת אך ורק מלקוחות 'חנות הספרים של איתמר' שנרשמו בעצמם לקבלת הדף, או שרשמו חברים ובני משפחה לאותה מטרה.
אם אתם מקבלים את הדף מבלי שבקשתם, ואינכם מעונינים להיות מנויים עליו, אנו מבקשים את סליחתכם.  ההסרה מהרשימה היא קלה ונוחה.

להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן

אם נתקלתם בדף המידע במקרה, ואתם מעונינים להירשם כדי לקבלו בעתיד ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם, עשו זאת כאן.

תודה

איתמר

         

אוסיה 

שירה

ז'אבו תיאטרון שלום עליכם שני אנשים בקהל

דף מספר 53

השליחים האלמונים מארץ ישראל
צנחנים במלחמת העולם השניה

 



צ'יבי

שמואל שלזינגר נולד בבודפשט שבהונגריה ב-18 בינואר 1894. כבר כתלמיד בגימנסיה התגלה כישרון הכתיבה שלו, ושמואל החל לפרסם סיפורים ופיליטונים תחת שם בדוי [וזאת בגלל האיסור על תלמידי תיכון לעבוד בעיתונות]. עם סיום לימודיו החל שלזינגר לעבוד ביומון 'פשטי הירלאפ' כבעל מדור סאטירי. על יצירותיו חתם בשם 'סנש אמבר' [הפחמי]. סנש זכה לפופולריות עצומה, והוא חיבר גם קומדיות ומחזות שזכו להצלחה רבה בהונגריה.  

 
להזמנת הספר לחץ על חזיתו

בין יצירותיו: ' סיפורו של פחמי', 'צ'יבי', 'השוטה' ועוד. שמואל שלזינגר, אשר נודע ברבים בשמו 'בלא סנש', נפטר לאחר מחלה קשה והוא בן 33. ספרו 'צ'יבי' תורגם אל ידי אביגדור המאירי לעברית, ונחשב להצלחה רבה. זהו סיפור על ילד בן עניים הנאלץ לעבוד ולהשתכר למחייתו וללמודיו, והמתחנך בבית ספר לילדי עשירים, בו רגילים להעריך את האדם לפי לבושו ולפי מעמדו החברתי. הספר מתאר את כל העובר עליו בבית ספרו, עד שהוא זוכה להגיע למקום הראוי לו, לפי כשרונותיו ולפי יכולתו.

אניקה, בתו של שמואל, נולדה בבודפשט בהונגריה, ב-17 ביולי 1921. כבר מגיל צעיר ביותר היא פנתה לציונות וללימוד עברית. ב-1939 עלתה ארצה ולמדה בבית הספר לצעירות בנהלל. אניקה החלה לכתוב עברית עוד בטרם עלייתה ארצה, ומ-1940 אף החלה לכתוב שירה עברית ומחזות. לאחר שנתיים הצטרפה לקיבוץ שדות-ים. כאן כבר קראו לה כולם בשם שיהפוך בקרוב לסמל - חנה סנש. היא למדה אלחוטאות וצניחה במטרה לפעול מאחורי קווי האויב הגרמני באירופה, ובתחילת 1944 יצאה לשליחותה וצנחה ביוגוסלביה על מנת לעבור את הגבול ולהגיע לבודפשט. היא נתפסה ליד הגבול ההונגרי ונחקרה בעינויים. לבסוף הועברה לבית-הסוהר בבודפשט ושם הוצאה להורג ב- 7 בנובמבר 1944.

שירה העברי האחרון "אשרי הגפרור" הוא מראשית מאי 1944. לאחר מותה יצא המחזה שלה "הכינור", מחזה מחיי הקיבוץ (תש"ו) ובאותה שנה הופיע הקובץ "חנה סנש, שליחותה ומותה" בעריכת משה ברסלבסקי (הקובץ יצא במהדורות רבות, מורחבות הכוללים גם את המחזה וכן תרגומים מהונגרית לעברית שתורגמו על-ידי אביגדור המאירי).  

 בעיניים זרות


The Testing of Hanna Senesh
Author: Ruth Whitman

Lyrical poems and prose passages that were written by Ruth Whitman and create an account of what Hanna Senesh might have experienced during the last nine months of her life. With an Historical
Background by Livia Rothkirchen
 
להזמנת הספר ולפרטים נוספים לחץ על חזיתו
 

לקטנו פרחים בשדות, בהרים
נשמנו רוחות חדשות של אביב
נשטפנו בלהט קרניה של שמש
בארץ מולדת, בבית חביב

אנחנו הולכים אל אחים בנכר
בסבל החורף, בחושך וכפור
לבנו יביא את בשורת האביב
שפתנו תרון את הזמר לאור

 

את השיר כתבה חנה סנש, לפני
יציאתה לשליחות באירופה. היא
מסרה אותו במעטפה סגורה לידיד,
עם הוראות ברורות לפתוח, רק אם
לא תחזור מהמשימה.

הצניחה
[
מתוך הספר 'הצנחנית שלא שבה'/ עודד בצר]

חנה נדחקה בעד לפתח הכניסה הצר של המטוס. חיפשה מקום ישיבה בין החבילות הרבות שמלאו כמעט כליל את בטן המפציץ. סמוך לפתח הצניחה שברצפת המטוס ישב ראובן, אשר עליו הוטל לצנוח ראשון. לידו הידק יונה את הרצועה של קסדת הצניחה העגולה. לשמאלה של חנה בדק אבא את אקדחו.
בנהם מנועים המריא המטוס. עוד רגע ונמצא מעל לים האדריאטי. חנה הביטה בחבריה, שישבו מכונסים בתוך עצמם. סוף סוף הגיעה השעה. עוד מעט תצנח החבורה אל שטח הפרטיזנים. עליצות השתלטה עליה. 'להבה, עלי להבה', פצחה בשיר. ראובן הרים עיניו בהפתעה, אך מייד הצטרף לשירתה, כשהוא שולח אליה מבט של תודה... והנה צרפו גם יונה ואבא קולותיהם לשיר. אך אט אט גוועה השירה וכל אחד חזר אל הרהוריו. לאחר שעה קלה נרדמה חנה, מכורבלת בתוך בגדי הטיס הכבדים.

בולים בספרים

 

חנה סנש
הרוגי מלכות גליונית זכרון
22/12/1982
עיצוב: אריה גלזר

 
להזמנת הספר לחץ על חזיתו
מישהו נגע בזרועה. 'אנחנו מעל המטרה. היכוני', אמר המשלח. חנה הסתכלה סביבה. ראובן ישב מעל פתח הצניחה. רגליו נשתלשלו למטה. בסמוך לו ניצב יונה ולידו אבא. ראתה כיצד מניח המשלח את ידו על כתפו של ראובן. ובאותו רגע הדף עצמו ונעלם מעיניה, רק החבל הדק, המחבר את המצנח אל המטוס כדי לפתחו במשיכה, הוא בלבד נמתח. עתה נעלם יונה בחלל העגול ואחריו גם אבא. חנה ניגשה אל פתח הצניחה. גחנה מעליו, נאחזה בדפנותיו והמתינה לאות.
'בהצלחה', אמר המשלח והניח ידו על כתפה. רק דבר אחד מילא כל ישותה: להינתק ללא היסוס מן המטוס. זינוק - וחנה צללה בחלל. היפתח, למען השם. הן לא תיתכן איוולת כזו, להגיע עד הנה כדי לצלול כאבן ישר אל המוות.
פתאום חשה מכת אוויר, הביטה למעלה ונשמה עמוקות. מעליה נפרשה כיפת המשי הלבנה. עתה התבוננה סביבה. 



שייקה

 

במשך שנים ניסו ידידיו וחבריו של ישעיהו טרכטנברג לשכנעו לכתוב את זכרונותיו, אך לשווא. 'רבים ניסו להשפיע שייעלה על הכתב את תולדות חייו, שהפכו עם הזמן לפרק בתולדות המדינה, אך הוא סירב' כתב שמעון פרס. ישעיהו בנם של רבקה וחיים טרכטנברג נולד בבסרביה. הוא עלה לארץ בשנת 1935 והתיישב בקיבוץ ניר עם. כאן כולם כבר הכירוהו בשמו החדש - שייקה דן. בשנת 1944 הוצנח שייקה יחד עם חברו יצחק [מנו] בן אפרים ברומניה. תפקידם הרישמי היה לסייע בחילוץ טייסים בריטים שמטוסם הופל ברומניה, אך בעיקר להציל יהודים ולארגנם לעלייה ארצה.


שייקה דן [במרכז] עם חבריו הצנחנים:
 מימין - אריה [ליובה] אחישר, ברוך קמין
שייקה דן, מנו בן אפרים, אריה לופסקי.
עומד: דב הררי.

גם לאחר קום המדינה המשיך שייקה דן בפעילות חשאית להעלת יהודים מארצות מזרח אירופה. כל ניסיונותיהם של חבריו לשכנעו לכתוב את זכרונותיו עלו בתוהו. "פעמים רבות ביקשו ממני ידידים לספר על הפעולות בארצות שמעבר למסך הברזל." כתב לאחר שנים, "סירבתי מפני שחשבתי שמוקדם מדי. ייתכן שסופרי המותחנים והג'יימס בונדים למיניהם, לא היו נשארים אדישים מול כמה עניינים שהייתי מעורב בהם. אבל רק לפני זמן מה חזרתי מן הכפור, ואני יודע שנותרו עוד כמה דברים חשובים לעשות שם." האגדה מספרת כי כאשר התבקשה ראש הממשלה גולדה מאיר לאשר את השתתפותו של שייקה דן בתוכנית 'חיים שכאלה' על חייו, היא הציצה בתחקיר שעשו אנשי התוכנית על קשריו עם שירותי הבטחון בארצות מזרח אירופה, על עיסקאות קניית נשק ומטוסים שערך, על ניסיונותיו לסדר פגישה בין דוד בן גוריון לגמל עבדול אל נאצר, ואמרה: "כל עוד נותר יהודי אחד בגולה, לא תוכלו לערוך תוכנית על שייקה דן".

 
להזמנת הספר לחץ על חזיתו
מה שגרם לו לבסוף לספר את סיפורו היה  - כנראה - משפט אחד בעמוד 391 באלבום שיצא בעקבות תוכנית הטלוויזיה 'עמוד האש'. שייקה דן לא האמין למה שהוא קרא: "הצנחנים [שצנחו באירופה במלחמה] לא הצילו אפילו יהודי אחד. לשליחותם היה ערך סמלי בלבד."
"אבל אני זוכר," הוא כתב בספרו 'צניחה עיוורת'. "לא רק אני. כל אלה שפעלו עמי ונמצאים בארץ זוכרים היטב כיצד אלפי יהודים ניצלו על ידינו במלחמה.
מאות יתומים, שעמדו להישלח מרומניה בחזרה לרוסיה, הגיעו לכאן והם היום בארץ - הניצולים והמצילים. אין צורך במופתים כדי להוכיח שעלייתם של עשרות אלפי יהודי מזרח אירופה באה בעקבות פעילותם של השליחים האלמונים מארץ ישראל, שירדו משמים אל תוך המלחמה."

הצניחה
[מתוך 'צניחה עיוורת'/ שייקה דן]

 

"...אולי היה זה עירפול חושים רגעי, אך ברור לי שאיני זוכר איך נכנסו למטוס, איך התיישבנו בו, איך נקשרנו ואיך המראנו... המטוס מנה כשמונה תשעה אנשי צוות. כל אחד מהם צמוד לכסאו - זה ליד האלחוט, זה ליד מכונת היריה. זה ליד הפצצות וכן הלאה. רק סרג'נט מייג'ור ניו זילנדי שירת את כולם, סבב במטוס והגיש קפה או תה. איש לא השמיע מלה מיותרת. המתח היה רב. מהר מאוד ניתקנו מלהק המפציצים והמטוס נשאר בודד בדרכו למשימתו המיוחדת.
...אחר כך צצה השאלה מי יצנח ראשון. אף על פי שהייתי הבכיר שבחבורה, אף המבוגר שבינינו, נעניתי לבקשת מנו והנחתי לו לצנוח ראשון... פתחו את דלת רצפת המטוס והושיבו אותנו אחד ליד השני ובינינו - מכשיר הקשר, עם מצנח משלו... הסכמנו שלאחר צניחת הראשון מצניחים את מכשיר הקשר ורק אחריו את השני.

בולים בספרים
 

עשור הצנחנות העברית
31/03/1955
עיצוב: מקסים וגבריאל שמיר

 
להזמנת הספר לחץ על חזיתו
לפחות עשרים רגע ישבנו כך, בפתח אותו אשנב, חצי גופנו מחוץ למטוס, אוחזים בדפנות הברזל שלא הישמט, חלילה, החוצה טרם עת. אות הסימן האדום דלק. עוד רגע, עוד מעט. מי יחכה לנו למטה? הגסטפו? חיילי הוורמכט? משתפי פעולה רומנים?
לגימת קפה אחרונה. גומי לעיסה. אור ירוק. מנו קופץ ראשון. אני דוחף את מכשיר הקשר. חש ביד האוחזת בכתפי. מישהו מנסה לעצור בי? מה קרה? חלחלה אוחזת בי, רגע של טישטוש. לא, אין זו אלא טפיחת איש הצוות הניו זילנדי, הצועק אלי: "God Bless You" ["יברך אותך האלוהים"], ועם ברכה זו מחליק אני מן המטוס ויוצא אל הבלתי נודע.
  




הצנחנית שלא צנחה
אך לא ויתרה והשלימה את משימתה


שרה (סוריקה) ברוורמן,  ילידת רומניה [1919]. שרה עלתה ארצה בגיל צעיר. כאחת מהחברות הראשונות בפלמ"ח, הייתה בין שלוש חברות הפלמ"ח הראשונות [יחד עם חוה אדמון ואלקה דרור] שסיימו קורס מפקדי מחלקות בשנת 1943. בשנת 1944 נמנתה על  "צנחני היישוב", אשר התנדבו לצנוח במדינות אירופה הנאצית. כילידת רומניה, שלטה בשפה הרומנית. באוגוסט 1944, לאחר אימוני צניחה ואלחוטאות, יצאה למשימתה.

הצניחה
[מתוך הספר 'ספרי לי ספרי לי'/ איה גוזס סבוראי]

"באחת ממועצות ההסתדרות, באביב 1944, שהתקיימה בבית 'האוהל' בתל אביב, ניגש אלי י. ברגינסקי, חבר גבעת השלושה, שהיה אחד האנשים המרכזיים מטעם 'הקיבוץ המאוחד' בעלייה ב', קרא לי הצידה ושאל אותי מה תהיה תשובתי אם יוצע לי לצאת לשליחות בחו"ל...

לאחר שיחה עם מפקד החטיבה, יצחק שדה, התברר לנו במה מדובר, והענין אושר. נפגשתי וקיבלתי אישורם של חברי מפקדת ה'הגנה' שאול אביגור ואליהו גולומב... לאחר האשור הפנימי, היינו צריכים לעבור סידרת פגישות עם קצינים בריטיים, שהרי השליחות הזאת בוצעה בשת"פ עם הצבא הבריטי... אנחנו נעזור להם  [במציאת דרכים כיצד לשחרר טייסים בריטים שנפלו בשבי הגרמנים], והם יסייעו לנו במשימה שלנו לארגן את היהודים לעמידה על הנפש ולהגנה עצמית. הם הבטיחו לאמן אותנו בצניחה, ולתת בידינו מכשירי קשר ולהעביר אותנו לאירופה באווירונים של חיל האויר שלהם.
בחיפה התקבלנו על ידי הקצינים הבריטים. הלבישו אותנו מדים. את הבחורות שיכנו במלון 'וינזור' מול 'אגד' הישנה בחיפה.

בולים בספרים

 
חביבה רייק
01/09/1988
עיצוב: רול אלחנן

   
שרה ברוורמן וחביבה רייק

   חביבה רייק ואני היינו צמודות זו לזו כמעט במשך כל השירות הזה. מדי בוקר הוסענו לבסיס חיל האוויר המלכותי ברמת דוד לאימוני צניחה. שתינו עברנו בהצלחה את שלב האימונים - קפיצה עם חבלים, קפיצה מרכבת נוסעת, גלגולים ועוד....כשהגענו לשלב הקפיצה עצמה, כשהיינו באוויר והמדריך נתן את הפקודה קפוץ ['גו' באנגלית] במקום לצעוד קדימה - צעדתי אחורה. בימינו, במקרה כזה המדריך נותן לחניך דחיפה קטנה, אבל המדריך שלי כל כך הופתע שלא עשה שום דבר. ואני - לא קפצתי. לכן החבר'ה הדביקו לי את הכינוי: 'הצנחנית שלא צנחה'.

לאחר כמה חודשים חזרה שרה ליוגוסלביה, הפעם בטיסה, ויצרה קשר עם הפרטיזנים. בדרכה לרומניה, שוחררה המדינה על ידי בעלות הברית ולא היה יותר צורך בהשלמת המשימה.



אנצו

בתחילת מלחמת העולם השניה פנה אנצו סירני למשה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, ודרש לגייסו למאמץ המלחמתי, אפילו כחייל פשוט. שרת הצליח לשכנעו להמתין עד שתמצא משימה מיוחד שמתאימה לכישוריו.

 

"ההזדמנות באה לאחר הנצחונות הראשונים של הצבא הבריטי במדבר המערבי," מספר משה שרת בהקדמה לספר 'האביב הקדוש'. "משנתרכזו במצרים האלפים הראשונים של שבויים איטלקיים... הצענו אותו למפקדה הבריטית במזרח התיכון, וההצעה נתקבלה." ביחד עם שני פליטים איטלקיים הוטל עליו לערוך עיתון איטלקי יומי, אשר היה מיועד להמוני השבויים והעצירים. אנצו כתב מאמרים ראשיים ומדיניים, ביקורות על ספרים, פיליטונים ועוד. בשעות הערב הכין ושידר את דבר איטליה החופשית. 
באותה תקופה היו עדיין קצינים בריטיים שהשתעשעו באשליה כי ניתן להסית את מוסוליני כנגד היטלר, ולצרפו למחנה בעלות הברית. התנהגותו ומעשיו של אנצו סירני, מאמריו המרדניים גרמו למורת רוח בקרב הממונים עליו. כאשר הגיעו למסקנה כי אין תקנה להתנהגותו, הלשינו למשטרה המצרית כי דרכונו מזוייף.
אנצו נעלם לפתע מעיני חבריו וידידיו. במשך שבוע לא ידע איש מה עלה בגורלו, עד שהצליח משה שרת להביא לשיחרורו.
אנצו חזר לארץ, ומייד התנדב להגיע לבגדד, כדי לעזור ליהודיה, ובתום שליחות זאת התנדב לצנוח בעורף האויב כדי לעזור ליהודי אירופה. פעולה ממנה לא שב.

הצניחה
[
מתוך הספר 'שליחות של אהבה'/ פועה הרשלג]

...כשהגיע המטוס מעל לשטח המיועד לצניחה נתן הטייס את האות. המשלח פקד בצעקה כדי לגבור על רעש המנועים: "ביקורת ציוד!" האור האדום נדלק ליד הדלת. שני המשלחים פתחו את דלת המטוס. זרם אוויר אדיר פרץ לתוך המטוס ורעש המנועים הפך מהמיה עמומה לשאגה אדירה. אנצו התקדם לאט לאט אל דלת המטוס. מוזר, אבל בעוד כמה דקות והוא יהיה על הקרקע. ידו גיששה לרגע בביטנת הבאטלדרס שלו. מפת משי של האיזור היתה תפורה לו שם. בכפתור חולצתו נקבע מצפן זעיר. הכל יהיה בסדר. בתרמיל הקטן שעל גבו נצררו מנות אוכל ובחגורה הוטמנו מטבעות זהב, שבהן יוכל לקנות גם מזון וגם את לב האוכלוסייה המקומית.

בולים בספרים

 
אנצו סירני
01/09/1988
עיצוב: צבי נרקיס

 
להזמנת הספר לחץ על חזיתו

המשלחים הטילו את ציוד הקשר שהיה רתום אף הוא למצנח וימתין להם אי שם על הקרקע. הם יצטרכו למצוא אותו. רוח עזה חבטה בסרבל הצניחה של אנצו כשהתייצב בעמידת היכון על המפתן. רגל שמאל שלו נחה על המפתן ורגל ימין מאחור, מוכנה לבעוט חזק קדימה בהישמע הפקודה. בקורס הקצר שלו לא הספיק אנצו לעבור צניחת לילה.
'זהו זה, בן אדם!' אמר לעצמו בקול רם. האור האדום בדלת התחלף לירוק, המשלח נבח משהו לתוך אוזנו. כל גופו של אנצו היה לצעקה אחת פולחת.


הוא קפץ.

חומר נוסף על אנצו סירני ניתן למצוא בדף מידע מס. 41  'בעינים זרות'



ליובה

ב-29 ביולי 1954 הגיע ליובה גוקובסקי אל שפת ים כנרת, בקרבת קיבוץ מעגן, לעצרת זכרון לצנחנים מארץ ישראל שמצאו את מותם בשליחות באירופה הכבושה. קהל רב הגיע למקום. חלקם זיהו את ליובה וחבריו שעמדו נרגשים בצד וחיכו לתחילת הטקס. חלק גדול מהקהל לא ידע כלל כי ליובה וחבריו הכירו את הניספים היטב, הם התאמנו אתם בצניחות, ואלחוטאות.
 
 
יחד עם ליובה הגיעו לטקס גם  דב הררי (ברגר), אריה אורני (פיכמן),  ושלום פינצי - ארבעתם צנחו גם הם באירופה והצליחו לחזור בשלום.  ליובה - הוא יהודה אחישר, חבר קיבוץ, רועה צאן לפי מקצועו. משהגיעו הבשורות הרעות על הגולה בימי המלחמה היה בין היוזמים הראשונים של פעולת החדירה; נקרא הראשון ללכת לתחום האויב, והיה הצנחן העברי הראשון מארץ ישראל. יחד עם חברו,  צנח על אדמת רומניה בליל ראש השנה תש"ד, נפצע ונשבה. אך רתוק למטתו לא נואש ממעש והצליח לבוא במגע עם המחתרת היהודית בארץ ההיא, וגם לכוון עליה לארץ ישראל.
טקס הזיכרון על חוף הכנרת התחיל. לפני הסרת הלוט מעל מצבת הזכרון עבר מעל הקהל מטוס 'פייפר' שניסה, במבצע ראווה, להצניח לנאספים איגרת מטעם קלוב התעופה. המעטפה השתרבבה בגלגלי המטוס הקטן והטייס חזר בסיבוב, כדי לנסות את מזלו שנית, טס נמוך מדי והמטוס התרסק אל תוך הקהל. מתחת שברי המטוס הוצאו חמישה עשר הרוגים. ביניהם ליובה - יהודה אחישר, דב הררי (ברגר), אריה אורני (פיכמן),  ושלום פינצי.

הצניחה
[
מתוך הספר 'אל אשר נקראתי' יהודה אחישר]

נכנסו אל תוך המפציץ. באחת הפינות נערם חומר התעמולה, שהבאנו אתנו בדרכנו מקאהיר. הטייס וסגנו יושבים בשני תאים, שמחיצה בינם. חושך בתאים. רק הפוספור על גבי השעונים והמחוגים מאיר באור קלוש את החלל. אני ואריה ישבנו על הרצפה בתאו של הקצין אשר על המפות. הלה, איש בעל קומה, ישב על תרשימיו, ועל פניו ארשת של מתיחות ומאמץ... שנינו, אני ורעי, יושבים דחוקים וצמודים זה לזה. צר המקום עד כי אין אפשרות אף למתוח רגל.
טרטור מכונות. המטוס ממריא למעלה...אנו יושבים דוממים. כולנו מתוחים, ואין איש באווירון מוציא הגה מפיו. מאז הפלגנו לא בא כל אוכל אל פינו... לאחר שעה ניצטווינו ללבוש את המיצנחים לנחיתה...

בולים בספרים

 
הפרטיזן ולוחם המחתרת היהודי03/05/2005
עיצוב: רונן גולדברג

 
להזמנת הספר לחץ על חזיתו

עוברים עוד כארבעים רגע. הפתח אל התהום משחיר לעיניך. עוד מעט... האוירון חג במקום אחד. בולש ותר, כנראה אחר המקום הדרוש. מלמטה מגיע קול יריות. המתיחות גוברת. זיעה קרה מציפה את גופך. עוברת עוד שעה, וכל רגע דומה לנצח...
ופתאום בא האות הראשון: להתכונן! עוד מחצית הדקה. האור האדום פוקד -


צ נ ח !"



הידעת?

[כמה עובדות טריוויה על הצנחנים באירופה]

 
 
 
 
 
 

לחיצה על תמונותיהם של הצנחנים שנרצחו בזמן פעילותם, תוביל אתכם לספר-פדיה, ותציג בפניכם ספרים העוסקים בחייהם. 
.

הידעת כי בראשית 1943 פשטה שמועה בקרב הישוב העברי בארץ ישראל על כך שצנחנים ארצישראלים ישוגרו לאירופה להברחת שבויים אנגליים, ולפעולות הצלה בקרב היהדות המקומית. מאות התנדבו, 240 עברו קורסי צניחה, אלחוט וחבלה, 32 יצאו למשימה, רק 24 הגיעו ליעדם.

הידעת כי אנצו סירני היה בן למשפחה איטלקית ידועה. אביו, פרופסור לרפואה באוניברסיטה של רומא, היה רופאו הפרטי של המלך ויקטור עמנואל השלישי.

הידעת כי כל הצנחנים שיצאו לפעולה החשאית קיבלו שם מלחמתי. אנצו סירני בחר לעצמו את השם - שמואל ברדע.

הידעת כי כאשר הגיעו ההוראות לצניחה בסלובקיה לשולחנו של הקפיטן טיילור במטה הראשי של הצבא הבריטי בבארי שבאיטליה, התברר כי הפקודות של הצבא הבריטי אוסרות על נשים לצנוח צניחה עיוורת מגובה רב, ולכן נאסרה הצניחה על חביבה רייק. כעבור כמה שבועות הגיעה חביבה למשימתה בעזרת טיסה.

הידעת כי חביבה רייק הוצאה להורג בפראג. על קברה הוצב צלב עץ, ועל הצלב שמה הצבאי - סרג'נט עדה רובינסון.

הידעת כי במרץ 1950 הגיע ארונה של חנה סנש באונית חיל הים. לוויתה החלה בחיפה והסתיימה בהר הרצל בירושלים. אחרי ארונה צעדו אמה קטרינה ואחיה גיורא. בשנת 2007 הועברה מצבתה של חנה סנש מבית העלמין היהודי בבודפשט אל בית העלמין של קיבוץ שדות ים.

הידעת כי בזמן שחנה סנש היתה כלואה בבית הכלא בבודפשט עצרו השוטרים ההונגרים את אמה קתרינה, והפגישו אותה עם בתה לעיני חוקרי הגיסטאפו. כדי לגרום לחנה סנש לגלות את זהות שולחיה ומטרת צניחתה, איימו החוקרים על חיי אמה.

הידעת כי הספר 'לוחמי חירות'/ אגון לארסן עוסק באישים ידועי שם שהקריבו את חייהם כדי להילחם  על החירות: ויליאם פן, סימון בוליבאר, תומאס גאריג מאסאריק, גאנדי ועוד.  אחד הפרקים בספר נקרא 'צנחנים מארץ ישראל' והוא מוקדש ל- "חנה סנש, חביבה רייק, אנצו סרני ועשרים ותשעת חבריהם."

הידעת כי חלק מהצנחנים [אבא ברדיצ'ב וראובן דפני לדוגמא], צנחו פעמיים בתקופות שונות בארצות אירופה. אבא ברדיצ'ב צנח ביוגוסלביה באפריל 1944, ובסלובקיה באוקטובר 1944. ראובן דפני צנח ביוגוסלביה פעמיים - מארס, נובמבר 1944.

הידעת כי לבד משפת האלחוט אותה למדו השליחים-צנחנים כדי להתקשר עם המפקדה הבריטית, למדו גם לשון סתרים אחרת כדי להתכתב עם המשרד הארצישראלי החשאי בקושטא. 'הסטרא' הם הנאצים, 'ארצו של טרומפלדור' היא רוסיה, הצנחנים נקראו 'רועים', ארץ ישראל - 'ברכה'. במידה והמצב בכי רע ואפסה כל תקווה יודיעו הצנחנים: 'מצבה של הדודה בריחה בכל רע'.

הידעת כי בספר 'צניחה עיוורת' המתאר את הצניחות העייורות של שייקה דן, ישנו פתח דבר אשר נכתב במיוחד על ידי שמעון פרס, ראש הממשלה. בסופם של הדברים הקצרים שכתב פרס לכבודו של דן, הוא הוסיף את התאריך והמקום בו כתב את דבריו: 22/7/1986, עיר הקייט איפרן ב... מרוקו!

הידעת כי מבין 'צנחני הישוב' - שנים היו מקיבוץ עין גב, שניים מקיבוץ גבעת ברנר, שניים משמיר, שנים מבית אורן, שלושה ממעגן, ושלושה מניר עם.



מבצע !!!

אנו מזמינים אתכם למכירה מיוחדת
בחנות בזכרון יעקב.

מחירו של כל ספר בחנות יהיה

 10 ש"ח בלבד!
המכירה במזומן בלבד!

ואנחנו מתכוונים כל אלפי הספרים שבחנות,
ועוד אלפי הספרים שנביא מהמחסנים שלנו בזמן המבצע
!
לא כולל ספרים חדשים או מוזמנים.

רח' הנדיב 23, זכרון יעקב 04-6399749
א-ה 09.00-18.00, יום ו' 09.00-14.00

ביום שבת 29/11/2008 החנות תיפתח באופן
חד פעמי לכבוד המבצע 11.00-16.00

המבצע נערך בחנות בלבד, ולא ניתן להזמין ספרים במבצע בטלפון או במייל.

אל תחמיצו!



פינת המציאות

אנו פותחים מדור חדש בו נציג מסמכים וצילומים שנמצאו בין דפי הספרים.
ראו מה צנח מבין דפי הספרים בחנות שלנו בזכרון יעקב, ובאתר האנגלי החדש:

האם אתם מזהים את הקוטפת שבתמונה? בגב הצילום כתוב: 'קטיף פוריה'. כתבו לנו. בתוך הספר 'מלון ערבי עברי' של איילון שנער, גילינו את לוח הפעל הערבי על בניניו וגזרותיו משנת 1944. הלוח היה שייך לולנשטיין,  כנראה מבית הספר 'אוהל שם' ברמת גן. מכירים?

20 שנות 'הפועל' פ"ת
ההסתדרות בפ"ת מ-1926.
הפועל ותפקידיו
מפי ראשונים

 

מקרא לנוער - רשימת ספרי קריאה בעברית, סדורים לפי הגיל ולפי מחלקות בית ספר עממי וגמנסיה נמוכה. הוצאת הסתדרות 'תרבות, ורשה, תרפ"ט. התמונה נמצאה בתוך הספר , ורשום עליה מאחור כיתוב באידיש. למטה תוכלו לראות את התמונה ואת הכיתוב בבירור. פתקה שנמצאה בתוך הספר 'בן הסנדלר' משנת 1944. יודעים למה היא נועדה?
כתבו לנו

למעלה:

מחלקה שניה [הגיל 7-8 שנה]

מסע הדג/ ביאליק
אדמונית/ האחים גריםמעשה העז/ עגנון
התנים והפיל/ טולסטוי
לסביבות/ ז. שניאור
ואיה אני?/ יהודה שטיינברג
ארבעה תישים/ בן ציון רסקין

מימין:

לכב' מר פרח שלום וברכה
מר פרח הנכבד,
הריני ממלאה בקשתך וחוזרת בכתב על הדברים שאמרתי לך בעל-פה בעקבות קריאת תרגום הסיפור 'זכרונותיו של תלמיד בינוני,' הספר כתוב בצורה מענינת ומשעשעת. ההווי שבו מסביר תקופה בגרמניה, תקופת ההשתלטות הנאצית על חיי האועלוסיה ורוחה, מתוך התנגדותו של המחבר למשטר זה...
בשלום וברכה
ברכה חבס

מכתב של ברכה חבס



האם אתם מזהים מי מהמצולמים? כתבו לנו.

ניתן לראות/ לקנות חלק מהפריטים בחנות בזכרון יעקב



הנוטרים מפתח תקוה?

בדף מידע הקודם פרסמנו את התמונה ובקשנו את עזרתכם.
חיים וחנן זיהו את אברהם שפירא במרכז התמונה.
יעל כתבה לנו : "אני בטוחה שזיהיתי בתמונה את אבי, וכן נוטר נוסף בשם שמעון אשד. אבי מדריך נוטרים בכפר ילדים יושב קיצוני מימין בשורה השניה , ושמעון נשען אל העץ. אני מקוה שצדקתי. יתכן מאד שהקשיש היושב בין כולם הוא אברהם שפירא? כפר ילדים היה בסיס הנוטרים על יד עפולה." בעיון מדוקדק של תמונות אחרות שצולמו באותה תקופה ב'כפר הילדים' המופיעות בספר 'לאש ולמגן' לא נראה לנו כי הצילום נעשה שם.
יוסף כתב לנו: "בתצלום, חברי ההגנה בפתח-תקוה ששרתו בנוטרות. במרכז הצילום (ליד קצין המשטרה הבריטי) יושב אברהם שפירא. לימינו של אברהם שפירא (שורה שלישית חמישי משמאל) יושב סמל אברהם פולישוק, ובשורה הראשונה שלישי משמאל יושב קורפרל אלעזר אבינעם."

אם יש לכם מידע נוסף, אנא כתבו לנו

 


       
 רוצים לדעת איך נקבע שם הספר, אפילו שהמשפט 'אין פרפרים פה' כלל לא מצוי בתוכו? רוצים לפרסם ספר בשם 'בדרך לא סלולה'? כדאי לבדוק קודם כמה ספרים בשם זה כבר קיימים! רוצים לדעת מי היה 'הדוד יהושע'? רוצים לקרוא על המשורר שבילה את שנותיו האחרונות בכלא רמלה?
לחיצה על חזית הספר תעביר אתכם לספר-פדיה

מחפשים חומר על ספר מסוים? או על סופר?
רוצים לדעת למשל את תוכנו של הספר 'אהבה בימי כולרה'?
מעוניינים לדעת אלו ספרים כתב ז'ול ורן?

אנחנו ממליצים בחום על

ספר-פדיה
האנציקלופדיה לספרים ולסופרים

בעמוד השער של האתר
הקלידו [במנוע החיפוש מצד שמאל]
את שם הספר, הסופר או כל דבר אחר.
[בתוצאה שתתקבל לחצו על 'פרטים נוספים']
ותוכלו לקרוא את המידע על הספר המבוקש.
מעוניינים להזמין את הספר המבוקש?
בחרו בכפתור 'בקשה לאיתור ספר', המופיע
בסוף טקסט המידע על הספר.

שימו לב שניתן לחפש על פי שם הספר, הסופר, המאייר,
המתרגם, ההוצאה, השנה והתוכן.
אל תשכחו לשנות בכל פעם את המצב הנכון של החיפוש!

המידע מתעדכן כל יום!



38

מהספר 'מיומנו של מאתר ספרים' נשארו 38 עותקים בלבד. הספר לא יודפס יותר במהדורות חדשות, כך שזהו הזמן להשיג לעצמכם עותק חתום וממוספר בכתב ידו של המחבר!

 
38 עותקים אחרונים!

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאותיו של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!] ועוד ועוד.
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

הרצאות

א.
מיומנו של מאתר ספרים
בהרצאתו 'מיומנו של מאתר ספרים' מספר איתמר כיצד הכול החל. הוא מתאר את הימים הראשונים לפתיחת השירות לאיתור ספרים, את תגובות האנשים, את הבקשות הראשונות שהגיעו.

ב.
האם אתה יודע מי כתב את 'איה פלוטו'?
בהרצאתו זו חושף איתמר כמה תעלומות ספרותיות כמו: מי כתב את ספר הילדים 'איה פלוטו'? כיצד הגיעו דפים מתוך הספר 'נקמת אבות' לאורי אילן בצינוק הסורי? היכן, לעזאזל הידיים של טרומפלדור?


ניתן להזמין את איתמר להרצאה בחוגי בית, בקיבוצים, ספריות ציבוריות ועוד.

לפרטים 04-6399749



מה בדף המידע הבא?


ללא גלימה 

ללא חרטה 
 
ללא סניגור

רוצים לנחש?



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן