דף מידע מספר 59   

10 יולי 2014

כמה מלים
על 'דף המידע של איתמר'
ועל האתרים באינטרנט

שני האתרים שלנו באינטרנט - העברי והאנגלי [לחיצה קטנה תעביר אתכם לאתרים, כדי לחזור לדף פשוט סגרו את החלון שנפתח], הם כמו חנויות ספרים אליהן אתם יכולים להיכנס 24 שעות ביממה, לעבור בין המדפים, לקרוא סיפורים, לכתוב הודעות, לקנות ספרים, להזמין ספרים וכו'.  שני האתרים פעילים מאוד, ובעמודי השער ניתן לראות שהם מעודכנים כל כמה שעות. דף המידע – לעומת זאת - הוא מעין עיתון אינטרנטי בנושא ספרים ישנים. כל גיליון מוקדש לתחום אחר. הגיליון הנוכחי, למשל עוסק בספרי מלחמה. דף המידע נשלח בדואר האלקטרוני לאלפי מנויים. כל הספרים המוזכרים בדף המידע מקושרים למאגרי המידע בשני האתרים שלנו, גם העברי וגם האנגלי. לחיצה על עטיפת הספר או על שמו תעביר אתכם לפרטים של הספר באתר המתאים. עד היום נשלחו 57 דפים בנושאים שונים ומגוונים – ח. נ. ביאליק, אמנות, מכתבים, הומור, טרומפלדור, ספריות פרטיות ועוד. בסופו של דף המידע תוכלו למצוא קישורים לכל הדפים הקודמים. אתם מוזמנים לעיין בהם. אם אתם אוהבים לקרוא את החומר הנשלח אליכם בדף המידע, אנו ממליצים על ביקור יומי באתרים.
אם אתם מעדיפים להחזיק את הספרים ביד, לדפדף בהם ולהריח את ריחם, אנו מזמינים אתכם לחנות שלנו בזכרון יעקב [לחיצה קטנה תעביר אתכם לכתובת החנות]. בהמשך הדף תוכלו לקרוא הודעה מיוחדת על מבצע שאנו עורכים בימים אלה בחנות!

דף מידע מס. 59

ספרי מלחמה


 
ספרי זיכרון, מלחמות ישראל לילדים,
צחוק מהמלחמה, קלאסיקה מלחמתית,
לאן נעלם הדגל המצרי, שירי מלחמה.



ספרי זיכרון

         
להזמנת הספר/ לפרטים נוספים -  עבור למאגר המידע 'הספר-פדיה'
על ידי לחיצה על חזית הספר.

כבר שנים יש לי ויכוח עם זהבי.
ויכוח מר שעולה לפעמים לטונים גבוהים, לצעקות ולכעס רב.
אל תבינו אותי לא נכון, זהבי מהוותיקים בלקוחותי, נמצא אתי בידידות רבה, ופוקד את חנותי שוב ושוב, ומתקשר מדי פעם כדי לדבר אתי על תולדות ארץ ישראל. אך בכל פעם שמתעורר הנושא המסוים, הויכוח עולה לטונים גבוהים, לצעקות ולכעס רב.
הכול החל לפני כמה שנים, כאשר ראיתי את זהבי עומד ליד מדפי 'מלחמות ישראל' בחנותי ומעיין בספרים. זה לא נראה לי יוצא דופן. זהבי, 
 אב שכול מאחת ממלחמות ישראל, מאוד מתעניין בתולדות ארץ ישראל. הנחתי לו, והמשכתי בעבודתי. כעבור כמה דקות חשתי שהוא עומד ליד שולחני. הרמתי את עיני וראיתי אותו אדום מכעס. הוא השליך בזעם ערימה של חוברות על שולחני.
"מה זה?" הוא סינן.
הצצה חטופה בחוברות הספיקה לי. "חוברות זיכרון לחיילים שנפלו במלחמות ישראל." אמרתי לו את שהוא ידע לבד.
"עוד מעט תגיד לי, שהחוברת לזכר הבן שלי, שנתתי לך, גם היא כאן?"
"כמובן שלא!" אמרתי. "החוברת שנתת לי נמצאת בספריה שלי בבית. אבל אם הייתי מוצא אותה בין ספרים של מישהו אחר, הייתי שם אותה כאן."
זהבי לא הצליח להירגע. "אני לא מבין אותך!" הוא שאג עלי. "איך אפשר למכור חוברות זיכרון! איך אפשר סתם-כך להיפטר מהם! אני לא מסכים בשום אופן שאתה תמכור חוברת שלי! אם תגיע אליך פעם חוברת, או שתיתן לי, או שתזרוק לפח!"
ניסיתי להסביר לזהבי את החשיבות הרבה שאני רואה בכך שגם ספרים כאלה יהיו זמינים לקהל הרחב. סיפרתי לו שכל ספר שאני נתקל בו, אני קורא אותו מתחילתו ועד סופו. הראתי לו את כרטיס ההזמנות של אחד מלקוחותיי, שביקש שאמצא לו את כל [!] ספרי הזיכרון לנופלים במלחמת השחרור.
"מדובר בסטודנט בגיל העשרים, העושה עבודה על דמותם של הנופלים כפי שהיא מצטיירת בספרי הזיכרון," אמרתי לו. "איפה עוד הוא יכול למצוא עותקים של הספרים האלה?"
אבל כל טיעוניי לא עזרו. עד היום, אפילו שעברו שנים מאז הויכוח הראשון, בכל פעם שזהבי נתקל בחוברת זיכרון בחנותי, הכעס פורץ מחדש, ובעוצמה רבה, כמו לראשונה.

אני יודע שזה לא יעזור, אבל בכל זאת אני אנסה. אולי בעזרת תיאור של ספר זיכרון אחד, אולי בעקבות הקריאה על תולדות חייהם של המוזכרים בו, אצליח לשכנע את ידידי בחשיבות המצאותם של ספרי זיכרון זמינים גם לקהל הרחב.

וכך כתב המחבר א. י. לבנון בהקדמה לספר: "יעקב ומשה אינם. זוהי עובדה שהועמדתי בפניה. האוכל להשיבם עוד? לא, אני הולך אליהם, אולם זכרם אינו מש ממני... גם לבית עולמם לא לוינום. בנפול משה הייתה דרך ירושלים-תל אביב במצור ישמעאל ולא יכלו להביאנו לגבעת חיים, מקום קבורתו ודבר מותו אף הוא נודע לנו רק לאחר הקבורה. ויעקב - מי יודע מה היה  עם גווייתו הקדושה. גם לקבר ישראל לא הובאה. שבר על שבר.
למען הקים להם יד ושם יוצא ספר זה..."
הספר שיחי"ם כארזים יצא לאור בשנת 1949. הוא נכתב על ידי אליהו יהושע לבנון, אביהם של שני הנופלים. בעמוד האחרון של הספר מצוין כי אין זה ספרו הראשון של המחבר. בין ספריו: במשעול מולדת [1934], ילקוט חברון [1937], שערי קרב [1944], איש התורה והמעשה [1946].

בספרו 'לכסיקון הספרות העברית' כותב קרסל כי אליהו יהושע לבנון נולד בירושלים בשנת 1903. למד במוסדות החינוך של היישוב הישן ובבית המדרש למורים של המזרחי והאוניברסיטה בירושלים. בשנות 1925-1938 שימש בהוראה בירושלים ולאחר מכן כמזכיר מחלקת הקהילות והרבנות של הוועד הלאומי, ומאז קום המדינה במשרד הדתות.

 
יעקב

יעקב לבנון 

בן יפה ואליהו-יהושע, נולד ביום ו' באדר ב' תרפ"ט בצפת, וימי נעוריו עברו עליו במושבה סג'רה שבגליל התחתון, בה ספג את אווירת ההוד והגבורה של מסורת השומרים. ["שם נתקשר בחיבה עם חיות הבית ועם עולם הצמחים. התהלך בהנאה מיוחדת בין עדרי האווזים... התמחה להחזיק נחשים ועקרבים חיים בידים."] בנעוריו הירבה לטייל בארץ וגם ניסה כוחו בכתיבת שירים. בגיל צעיר התגייס לצבא הבריטי והצטרף לבריגדה היהודית וגם בהיותו בנכר הקפיד על מנהגי ישראל, שמירת שבת וכשרות. בתקופת המאבק נגד השלטון הבריטי נאסר כמה פעמים והיה עצור בלטרון. הוא שאף ללמוד קולנוע וגם קיבל רישיון לנסוע לאמריקה לשם השתלמות, אך בפרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל לשתי מדינות, ויתר על שאיפתו והתייצב מיד לשירות. יעקב השתתף בהגנת ירושלים ועם צאת הבריטים מילא תפקידו בגוש

בנייני אפ"ק. הוא היה בין הפורצים האחרונים לעיר העתיקה. "עמד בהגנת התושבים היהודים משחיטה, משריפה ומכליון עד יומיים לפני הכניעה. באותו יום נפצע קשה מרימון, ולמחרתו יצאה נשמתו הטהורה למנוחות." 


יעקב [האחרון מימין] התמסר לצילומים ועבד בחברה
לייצור סרטי קולנוע.  גם בהיותו במחנה העצורים בלטרון
היה 'עוסק' בעבודתו. חרף האיסור והפיקוח, אירגן חדר
מעבדה משמיכות וחבריו אוחזים בהן.

 
משה

משה לבנון 

בן יפה ואליהו-יהושע, נולד ביום י"ב בתשרי תרצ"א בירושלים. ילדותו עברה עליו בחברון, בה ינק מאווירת המסורת העברית הקדומה האופפת אותה. "לעתים קרובות ביקר בשער מערת המכפלה. שם היו טיוליו הראשונים בחייו. כיהודי הורשה להגיע רק עד המדרגה השביעית. תמיד שאלני: אבא, למה הערבים עולים למעלה ואנו עומדים רק למטה, והרי שם קבורים אבותינו?" כשעברה המשפחה לחיפה למד להכיר את צדה החדש של ארץ-ישראל הנבנית.  כעבור זמן קצר מאס בחיי העיר והתגייס לפלמ"ח. בגיוסו זה הירבה לעבור בנקודות החקלאיות השונות בארץ, והתמסר לעבודה חקלאית ולאימונים צבאיים. זמן-מה שהה באיילת השחר ואמר לבנות את ביתו בעין השופט שבהרי אפרים. בתקופת המאבק בבריטים השתתף בהורדת מעפילים מהאוניות.  במלחמת-העצמאות ליווה שיירות מהצפון לדרום,

מתל-אביב לירושלים, מתל-אביב לנגב. השתתף בפעולה של יחידת פלמ"ח בוואדי-ערה, נפצע ולא יכול היה לחזור לבסיסו. הוא הסתתר כל הלילה ורק עם בוקר נתגלה על ידי יחידת אויב. לפני שהתקרבו אליו הערבים הצליח לפוצץ את מקלע ה"ברן" שברשותו והשאיר לעצמו רק אקדח. "משה מת בכבוד, נקם את נקמתו מהערבים, ברגעיו האחרונים הרג באקדחו ששה ערבים." נקבר בגבעת חיים. לפי דרישת הוריו הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. זכר משה הונצח על-ידי קביעת השם "גבעת משה" לגבעה של משטרת כרכור שנכבשה מידי הערבים.


החבריה במצב רוח עליז [משה -השלישי מימין]. ערב אחד
ראינו את משה נעים ההליכות בהופעתו האחרת. היה זה
באותו ערב פגישה בין הקיבוץ לבין המגוייסים... רוח של
עליצות הייתה נסוכה עליו אותו ערב גם בריקודים הסוערים.



מלחמות ישראל לילדים
כיצד משתקפות מלחמות ישראל בספרי ילדים ונוער

לחיצה על חזית הספר או על שמו, יחשפו את פרטיו.

מלחמת השחרור והקוממיות
[קטע מתוך 'חגי ישראל לילדים'/ א. אורן]

הכנופיות הערביות משתוללות
רק הכריזו האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית, וכבר למחרת פתחו הערבים בארץ במעשי פרעות ורצח. כנופיות מקומיות, ובידיהן נשק רב, החלו להתקיף יהודים בודדים, אוטובוסים וכלי רכב אחרים וישובים. מדינות ערב אף הן ארגנו כנופיות להלחם ביהודים וקראו להם בשם: 'צבא השחרור'.
כל אלה התחברו יחד כדי להתקיף את המדינה הצעירה ולהשמידה עוד בטרם תספיק לעשות את צעדיה הראשונים. הכנופיות שמו מצור על ירושלים, מרכז המדינה, וניסו להרעיב את תושביה היהודים ולהביאם לידי כניעה, אולם יהודי ירושלים לא נכנעו ועמדו בכבוד במצור ובמצוק.

פלישת צבאות ערב למדינה הצעירה

 מיד עם הכרזת מנהיגי העם על הקמת מדינת ישראל ויציאת האנגלים מהארץ, החלה הפלישה הגדולה של צבאות מדינות ערב למדינה אשר זה עתה נולדה. בבת אחת הותקפה המדינה על ידי חמש מדינות ערב: לבנון וסוריה מן הצפון, ירדן ועירק ממזרח ומצרים מדרום. אל מדינות אלה נתווספו צבאות של מדינות סעודיה ותימן. מדינת ישראל הצעירה והרכה נאלצה להתמודד עם צבאות של שבע מדינות.
המלחמה הייתה קשה ועקובה מדם. אך צבא ההגנה לישראל, הוא צה"ל, לחם בגבורה בכל החזיתות, ויצא מנצח. אולם ירושלים העתיקה נפלה בידי האויב, לוחמיה הלכו בשבי, והכותל המערבי, שריד מקדשנו, היה בידי זרים.
 
לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ על חזיתו
   המדינה הצעירה יצאה מהמלחמה כואבת אך בוטחת. כואבת - על הקורבנות הרבים והיקרים, בוטחת - כי עמדה במבחן, לא התמוטטה, והוכיחה לכל אויביה, וגם לידידיה, כי היא חיה וקיימת וכי תחיה ותקום לעד.
מלחמת הקיום שעמדה בה המדינה הצעירה, מלחמה שהחלה עם הכרזת האומות המאוחדות ונמשכה שנה אחר הקמת המדינה, נודעת בתולדותינו בשם 'מלחמת השחרור', וכן בשם 'מלחמת הקוממיות'.

מלחמת סיני


בשנת 1956 נאלץ צה"ל לצאת למלחמה כנגד מצרים כדי להפסיק את פעולות האיבה והחנק. במהלומה מוחצת כבש צבא ישראל את חצי האי סיני, הגיע עד לשרם אל שיך, הוא מפרץ שלמה, בקצהו הדרומי של סיני, וחנה על גדות תעלת סואץ, אך בלחץ רוסיה ואמריקה נאלץ צה"ל לסגת.
מלחמה זו ידועה בשם 'מלחמת סיני' או 'מלחמת קדש', על השם שניתן בתנ"ך לחלק ממדבר סיני.

מלחמת ששת הימים

באביב שנת 1967 נאלצה מדינת ישראל לצאת למלחמה נוספת נגד מדינות ערב, אחר שמצרים סגרה בפניה את מצרי טירן אשר במפרץ שלמה ואיימה להחניק את כלכלתה ועל ידי כך לחסלה. ב-5 ביוני 1967 החלה המלחמה, מלחמת המעטים נגד רבים.
ששה ימים בלבד נמשכה המלחמה, וצבא ישראל יצא ממנה בנצחון מזהיר, אחר שהגיע למפרץ שלמה ולתעלת סואץ, השתלט על כל חצי האי סיני בדרום, על רמת הגולן בצפון, על יהודה ושומרון במזרח, עמד על גדות הירדן, ושחרר את ירושלים והר הבית מידי זרים. מדינת ישראל נשמה לרווחה, הכותל המערבי נגאל מטומאתו. ישובי הארץ לא עוד היו נתונים להתקפות אויב, וקיבוצי הגליל ניצלו מהפגזותיהם הכבדות של הסורים.
מלחמה מזהירה זו ידועה בתולדותינו בשם 'מלחמת ששת הימים'.

         
להזמנת הספר/ לפרטים נוספים -  עבור למאגר המידע 'הספר-פדיה'
על ידי לחיצה על חזית הספר.

מלחמת יום הכיפורים

שש שנים ידעה מדינת ישראל שקט וביטחון והתפתחות, אשר כמותם לא ידעה מאז קיומה. אולם ביום הכיפורים בשנת תשל"ד, כאשר עמדו היהודים בצום ובתפילה בבתי הכנסת, פתחו מדינות מצרים וסוריה בהתקפה רבתי על מדינת ישראל. תודות לעמידתו האמיצה של העם נמנעה מזימתן, וצה"ל השיב מלחמה שערה.
מלחמה קשה זו נושאת את שם היום הקדוש ונקראת "מלחמת יום הכיפורים".


להזמנת הספר/ לפרטים נוספים -
עבור למאגר המידע 'הספר-פדיה'
על ידי לחיצה על חזית הספר

 
בעיניים זרות
לחיצה על חזית הספר תעביר אתכם לאתר האנגלי.



מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

צחוק מהמלחמה
[על ההומור במלחמות ישראל]

במלחמת המפרץ הראשונה הייתי מגוייס בצו 8, יחד עם כל היחידה שלי במילואים. תפקידנו: זיהוי וגילוי חומרים כימיים בטילים המשוגרים מכיוון עיראק. התוצאה: אין ספק שהייתה זו אחת המלחמות המצחיקות בתולדות ישראל.

ביום הראשון למלחמה, כמה שעות לפני ששוגר הטיל הראשון לגוש דן, קיבלנו דיווח על טיל שנפל בחופה של תל אביב. היה זה הטיל הראשון שלנו בחיים. ולא סתם טיל, אלא כזה הנושא ראש נפץ כימי. בחיי! במו אוזני שמעתי את מפקדי מודיע בקשר הצבאי שחבלן מישטרתי זיהה את גז החרדל,  ופקד עלינו לבלוע כדורים מיוחדים ולצאת לקראת החומר המסוכן.  היינו 6 חיילים אמיצים, בשני ג'יפים, בתחנת דלק בצפון תל אביב. הרחובות היו ריקים מאדם. לבד משני העובדים הערבים בתחנת הדלק, שהציצו בבהלה מחלון הזכוכית, איש לא ראה את שני הרכבים, ניצבים נטושים ליד עמדות התידלוק, וקול עצבני ומודאג שואל  שוב ושוב במכשירי הקשר: "האם קיבלתם? האם בוצע? האם אתם בדרככם לאירוע? עבור. האם בוצע?האם שומע?" וחוזר חלילה. איש לא ענה לשאלות כי ששת חיילי היחידה האמיצים והנועזים, היו עסוקים באותו זמן, בהשלה זריזה של  מסיכות האב"ך, וחליפות המגן המסורבלות, ובגדי הצבא,  והכפפות המיוחדות, בעודם משלשלים בפחד בין השיחים.


 היא צריכה להגיע כל רגע

בלילה הראשון של הטילים, לאחר שסיימנו לבדוק את אחד הטילים שפגעו בגוש דן, והודענו כי אין בו חומר כימי, ניגש אלי אחד ממפקדי צה"ל הבכירים שהיה באיזור האירוע, ופקד עלי לבצע גם בדיקה ביולוגית לשאריות הטיל. הוצאנו מהג'יפ את הערכה הממתאימה, אספנו בזהירות כמה דגימות משאריות הטיל [קצת חלודה, נוזל לא מזוהה, חול, ענף משיח בר, גזיר עיתון ועוד], ויצאנו להביא את החומר למעבדה היחידה שיכולה הייתה לנתח את הנתונים. תוך כדי נסיעה, השיגה אותנו קריאתו של מפקדנו הישיר בקשר, והוא ציווה עלינו להגיע למקום אחר בגוש דן, בו הייתה נפילה נוספת של טיל. ניסינו להסביר לו שאנחנו בדרכנו למעבדה עם בדיקות לחומר החשוד כנשק ביולוגי, אך הוא בשלו: קודם תבדקו את הטיל ואחר כך נחליט מה לעשות עם החיידקים. השארתי את הקופסה המאיימת תחת המושב, והמשכתי בפעילות. אותו לילה נפלו 7 טילים על ראשינו, כך שהיינו  עמוסים בעבודה, ולא נמצא הזמן הפנוי להעביר את הבדיקות החשובות למעבדה. גם בימים הקרובים המשיכו הטילים להגיע. כל ניסיונותי לשכנע את מפקדי בחשיבות הנסיעה למעבדה, עלו בתוהו. המשכנו בבדיקת הטילים כאשר כל אותו זמן מתרבים להם חיידקים אלימים מתחת למושבי בג'יפ. כעבור 21 יום, הגיעה יחידה אחרת להחליף אותנו. חייל צעיר ומבוהל נשלח לקבל ממני את הרכב ולחתום על כל אביזריו. בכתב ידי הוספתי בסוף הרשימה: 'חיידקים אלימים', ובקשתי ממנו לחתום בראשי תיבות בצד התוספת.
"מה מדובר?" הוא שאל אותי, לאחר שחתם.
"בתוך הערכה יש מבחנות עם חומר חשוד כנשק ביולוגי, שנלקח מאחד הטילים. ברגע הראשון שיהיה לך זמן, אתה 'טס' למעבדה, שיבדקו מה זה..."


לא בוער...

התרגולת הייתה קבועה. אזעקת 'נחש צפע' הייתה מקפיצה אותנו מהמיטות. כיוון שהיינו לבושים בבגדים כל הזמן, לא נותר לנו אלא ללבוש את חליפות המגן תוך שניות, ואת הכפפות, ומסיכות הגאז, ומייד לרוץ אל הרכבים, לקבל בקשר את מקום נפילת הטילים, ואת הפקודה לאן להגיע. כך עשינו לילה אחד, אלא שליד הג'יפים, עוד אנו מחכים לפקודה המתאימה, הרים משה את ראשו לשמים ואמר בהתרגשות: "איזה יופי!" ואכן מעל ראשינו חזינו במפגש מרהיב ומלא אור וזיקוקים בין הטיל העיראקי, לבין הפטריוט האמריקאי שבא להגן עלינו. אלפי ניצוצות נפרשו מעלינו במחזה מרהיב. מזל שרונן, הקצין הצעיר, הבין שלא מדובר כאן באירוע חגיגי לכבוד יום העצמאות, ופקד עלינו לתפוס מחסה, בעוד חלקי הטילים עושים את דרכם במהירות לעברנו. היינו ששה חיילים מנוסים וותיקים, ומייד - דרך שיגרה - ביצענו את הדבר הראשון שחייל עושה כאשר יורים עליו, השטחנו על הרצפה ותפסנו מחסה... מתחת לג'יפ. למרות שמדובר בחיילי מילואים מבוגרים וחלקם עבי בשר, ביצענו את הפעולה בהצלחה כבירה, ותוך שניות שכבנו כולנו מתחת לרכבים, שהרווח בינם לבין האדמה הוא בסביבות 10 ס"מ. הבעייה הייתה לא בתפיסת המחסה, הבעייה הייתה בניסיונות של חיילי הבסיס, לעזור לנו להיחלץ משם...


נא להתרחק, רבותי!

אחד מחברי הצוות שלי, בכר משכונת התקווה, היה זקוק למשקפיים מיוחדים אותן ניתן להרכיב מתחת למסיכת הגז. כל הבקשות והתחינות  שלו לא נענו. כיוון שבלי משקפים בכר לא מצליח לספור אפילו את אצבעות ידיו, הוא נאלץ לאלתר, ולהדביק בעזרת חוטי ברזל, מוטות עץ ונייר דבק חזק את משקפיו על אפה של המסיכה. וכך, בכל פעם שהיתה נפילה של טיל  בגוש דן,  דהרו אחרי הג'יפ שלנו, צוותי תקשורת מכל העולם, בתקווה להשיג צילום טוב ובלעדי...

 של בכר והמשקפיים.


שקט בגבולות

 לילה אחד נשמעה אזעקת 'נחש צפע', ואנחנו לבשנו חליפות מגן, כפפות, מסיכות, זינקנו על הרכבים, ותוך כמה דקות היינו מוכנים ליד שער הבסיס הצבאי, בדרכנו להציל את תושבי תל אביב מהאיום העיראקי. רק אז התברר להפתעתנו כי הש. ג. נמלט למצוא לו מחסה מהטיל, והשאיר את השער סגור במנעול גדול... בלית ברירה ביקשתי מנהג הג'יפ לנסוע לאחור ולפרוץ בכוח את השער. כשחזרנו מהמשימה שיבח אותי מפקדי על היוזמה, העמיד אותי למשפט על השחתת רכוש צבאי... וקנס אותי ב-25 ש"ח, מחירו של מנעול צבאי שבור.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

28 עותקים אחרונים

מהספר 'מיומנו של מאתר ספרים' נשארו 28[!] עותקים בלבד. הספר לא יודפס יותר במהדורות חדשות, כך שזהו הזמן להשיג לעצמכם עותק חתום וממוספר בכתב ידו של המחבר!

 
28 עותקים אחרונים!

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאותיו של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!] ועוד ועוד.
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

הרצאות

ניתן להזמין את איתמר להרצאה בחוגי בית, בקיבוצים, ספריות ציבוריות ועוד.
א.
מיומנו של מאתר ספרים
בהרצאתו 'מיומנו של מאתר ספרים' מספר איתמר כיצד הכול החל. הוא מתאר את הימים הראשונים לפתיחת השירות לאיתור ספרים, את תגובות האנשים, את הבקשות הראשונות שהגיעו.

ב.
האם אתה יודע מי כתב את 'איה פלוטו'?
בהרצאתו זו חושף איתמר כמה תעלומות ספרותיות כמו: מי כתב את ספר הילדים 'איה פלוטו'? כיצד הגיעו דפים מתוך הספר 'נקמת אבות' לאורי אילן בצינוק הסורי? היכן, לעזאזל הידיים של טרומפלדור?

לפרטים על ההרצאות 04-6399749



 

קלאסיקה מלחמתית

הנה כמה דוגמאות לספרים שהופיעו בעקבות מלחמות ישראל,
 ונצרבו לעד בתודעה הישראלית.

   
להזמנת הספר לחץ על חזיתו

 שיח לוחמים
פרקי הקשבה והתבוננות

אברהם שפירא [עריכה]
ברכה דלמצקי [עטיפה]
בהוצאת קבוצת חברים צעירים
מהתנועה הקיבוצית, 1967.
283 עמ', כריכה רכה

באוקטובר 1967, כמה חודשים לאחר 'מלחמת ששת הימים' , ביחד עם אלבומי הנצחון והמוספים המיוחדים, התפרסם הספר 'שיח לוחמים' - כוונת המחברים הייתה לצאת נגד "הלכי הרוח שפשטו בארץ מייד לאחר הנצחון הצבאי, הלכי רוח של שכרון לאומני, של התאהבות בכלי הממלכה, של פולחן הצבאיות ופולחן הגנרלים, אורגיית הנצחון." ['פה ושם בארץ ישראל'/ עמוס עוז].
לא מדובר בספר שנוצר במקרה, תוך כדי שיחה אקרעית בין לוחמים בני התנועה הקיבוצית, החושפים את שעל לבם, את הלבטים ואת המצוקות בעקבות הנצחון הסוחף. מדובר בספר מוזמן מראש ומאורגן, במערכת שהוקמה במיוחד כדי לאסוף ולהקליט בני קיבוצים אשר ישפכו את אשר על ליבם. עוד מספר עוז בספרו כי עורכי 'שיח לוחמים' הלכו לתלמידי 'ישיב
ת מרכז הרב' לחפש בעלי ברית לכוונותיהם לצאת כנגד השכרון הלאומי שאחז בציבור הישראלי. עוז לא מספר בספרו את העובדה שהשיחה צונזרה ולא נכנסה ל'שיח לוחמים', כי האקסטזה והדיבורים על נס וגאולת המשיח לא התאימו לדעתם של העורכים לתוכנו של הספר...

   
להזמנת ספר לחץ על חזיתו

 המחדל

המחברים: ישעיהו בן פורת, יהונתן גפן, אורי דן, איתן הבר, חזי כרמל, אלי לנדאו, אלי תבור.

הוצאה מיוחדת, 1973

 

"ראינו את המלחמה.
ראינו אותה מתקרבת ורבים מאיתנו לא האמינו שאכן תתחולל. אחרים הזהירו מפניה וקיוו שאזהרתם תתבדה. ראינו אותה מתחוללת וייחלנו לרגע בו תסתיים. ראינו את הלוחמים בשעותיהם הקשות וברגעיהם הכואבים והגדולים ביותר, ראינו את מערכות הקרב ואת שדות הקטל, את חדרי המלחמה ואת העם שבעורף. ראינו ולא האמנו למה שרואות עינינו...
שבנו מן המלחמה ומצאנו איש את רעהו: שבעה עתונאים משלושה עתונים שונים, 'ניצים' ו-'יונים', בעלי דיעות פוליטיות מנוגדות ובעלי השקפות חברתיות שונות... אין אנו ועדת חקירה, ואין אנו מתיימרים לחרוץ משפט. השתתפנו יחד בכתיבת ספר זה שלא נועד להיות עוד 'ספר מלחמה'... אנו משוכנעים וחדורי אמונה כי חובתנו כעתונאים היא לספר את הידוע לנו, לנסות ולהסביר כיצד, לפי ראות עינינו, יכלו מחדלים כה חמורים להתרחש."

חשופים בצריח/ שבתי טבת 


להזמנת הספר לחץ על חזיתו

כאשר יצא הספר 'חשופים בצריח' לאור בחודש פברואר 1968, איש לא חלם כי תוך שלושה חודשים יודפסו 40,500 עותקים של הספר. שבתי טבת סופח ככתב צבאי על ידי מפקד יחידת הקישור לעיתונות של דובר צה"ל לאוגדת טל. הוא עבר עם האוגדה את תקופת ההמתנה, ונסע עמה במסלול קרבותיה. הספר לא בא לתאר את יחידות השריון ומהלכי המלחמה, אלא בא לצייר אנשים ומאורעות בזמן המלחמה.

"אני חב תודה לאחד שלמרבה הכאב כבר אינו אתנו," כתב טבת בהקדמה. "לסגן אלוף אהוד אלעד, מפקד גדוד הפאטונים של חטיבה ש'... מממנו שאבתי את האמונה שננצח במלחמה. מעולם לא נסך בי איש בטחה כה רבה, והוא היה לי לסמל של אנשי היחידות הקרביות של צה"ל, שהשרו מרוחם על כולנו."

קורות מלחמת העצמאות/ נתנאל לורך


להזמנת הספר לחץ על חזיתו

בשנת 1958, עשר שנים לאחר המלחמה, פירסם סגן אלוף נ. לורך, ממניחי היסוד לענף ההיסטוריה הצבאית במטכ"ל, את ספרו – 'קורות מלחמת העצמאות'. את דברי ההקדמה לספר כתב רב אלוף יגאל ידין: "המחבר מסיים את ספרו בשאלה: מנין בא הנצחון במלחמת העצמאות? באם אלינו לצמצם את כל הגורמים שהביאו לנצחון – ואלו היו רבים – לגורם אחד ויחיד, לא הייתי מהסס ליחסו לתכונותיו הבלתי רגילות של הנוער הישראלי!"


להזמנת הספר לחץ על חזיתו

מסדר הלוחמים/ חיים חפר
ציורים: מרסל ינקו

מקאמות שכתב חיים חפר בעקבות מלחמת ששת הימים: חזק מהר ובאופן אלגנטי, לוחמי הסתר, היינו כחולמים ועוד.

"הכותל הזה שמע הרבה תפילות/ הכותל הזה ראה הרבה חומות נופלות/ הכותל הזה חש ידי נשים מקוננות ופתקאות הנתחבות בין אבניו/ הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נרמס לרגליו/ הכותל הזה ראה קיסרים קמים ונמחים/ אך הכותל לא ראה עוד צנחנים בוכים."

עוז 77/ אביגדור קהלני


להזמנת הספר לחץ על חזיתו

במלחמת ששת הימים פיקד קהלני על פלוגת טנקים במסגרת חטיבה 7, שהשתתפה בקרבות קשים מחאן יונס ועד אל עריש. הוא נפצע קשה בקרב וקיבל את אות המופת. במלחמת יום הכיפורים, כמג"ד בחטיבה 7, עמד בראש כוח שבלם את הסורים ברמת הגולן בגבורה עילאית, ועבר מייד לפריצה ולהבקעה אל תוך סוריה. על לחימתו בקרבות אלה קיבל את אות הגבורה.



בשש אחרי המלחמה/
יוסי גמזו

 




אנו מבקשים את עזרת הציבור

בתחילת חודש נובמבר 2008 שלח לי אילן בקשה לאיתור ספר ששמו: "צבא מצרים בתחילת מלחמת העצמאות". בסופו של המכתב הוסיף אילן כמה שורות:
"
היות וראיתי שאתם עוסקים כיום לא רק בספרים אלא גם בנושאים היסטורים שונים כמו איתור צוללנים איטלקים, הנה פנייתי: ב- 5 בנובמבר 1948 שוחררה יד מרדכי מידי הצבא המצרי. מאז תום הקרב בן ששת הימים שבסיומו נאלצו מגיני יד מרדכי לנטוש את הקיבוץ , ישב בו הצבא המצרי הסדיר. בכל אותו זמן שארך 4.5 חדשים בו ישבו המצרים ביד מרדכי, התנופף מעל למגדל המים הדגל המצרי. עם השחרור, הורידו אנשי גדוד 55 של גבעתי את הדגל. יש בידנו תמונות כיצד נראה הדגל ושל ארבעה אנשי גבעתי עם הדגל. אנא, עיזרו לנו לאתר את הדגל הזה. תודה, אילן."  

מן היומן/ דוד בן גוריון

24.5.48 יום ב'
בא קרון מהנגב: יד מרדכי ברחה ואינה רוצה לשוב למרות פקודות. נתתי הוראה שיתנו להם תגבורת ויכריחו אותם לשוב.

25.5/48 יום ג'
בא המפקד של יד מרדכי עם הפצועים במשוריינים [היו גם 22 הרוגים - לאויב 300 הרוגים]. הנקודה מוקפת כפרים ערבים סניד ועוד. חולשת על כביש עזה תל אביב. היו בנקודה 210 בוגרים [לרבות נשים]. רק לפני שבוע הוצאו הילדים. הובטחה להם תגבורת - ולא נשלחה. המטה רימה אותם [מחיתי נגד ביטוי זה, והוכחתי לו שלפי דבריו לא הייתה רמאות] - ולדברי חברים שלהם שהיו בסטלינגרד אין דמיון כלל מה שעבר עליהם ומה שהיה בסטלינגרד. ביום א' עזבו - ולא ישובו.

 
להזמנת הספר/ לפרטים נוספים - עבור למאגר המידע 'הספר-פדיה' על ידי לחיצה על חזית הספר

היום האחרון ביד מרדכי/ אחד המגינים
עדות - ספר הפלמ"ח

 
להזמנת הספר/ לפרטים נוספים - עבור למאגר המידע 'הספר-פדיה' על ידי לחיצה על חזית הספר

...ההתקפה החלה בשבע בבוקר. בחצר המשק, שכבר הייתה אותו יום חרבה כולה, נמשכת הפגזת תותחים ומרגמות והרעשה אוירית משך ארבע שעות תמימות... לאחר שלוש שעות נתמוטטה העמדה ונפלה. מגיניה הצליחו לחזור למשק, כשהם מחפים על נסיגתם וגורמים אבידות כבדות לאויב, שהכין עצמו בינתיים להסתערות...
במשק לא נותר כמעט כלום. כל מה שהיה על פני האדמה - בתים, צריפים, גדרות, בעלי חיים - הכול נהרס...
ידענו: בלא נשק, כשמרבית אנשינו פצועים, לא נוכל עוד לעמוד בפני האלפים שעמם טנקים ושריונים ותותחים... בזכות הגיבורים שלחמו נגד טנקים ברימונים והתפוצצו עמם יחד והלמו בקתות רובים במקלענים המצרים, הצלחנו לצאת בעצמנו, ולהוציא אף את פצועינו משדה האש."

הנסיגה
השמש לא עמד דום/ מ. לארקין

 

 

 

"מורדוך שהיה המאסף בשורת אנשי הפלמ"ח מספר: 'ליד הגדר הפניתי ראשי אחורה, לתת מבט אחרון על המשק, והנה - לא אני האחרון, במרחק מה מאחורי ראיתי את אלכס, שהתעכב אחרי כולם. הוא נראה בעיני כקברניט שאינו נוטש את ספינתו אלא אחרון'."

מרגרט לארקין ובעלה רוברט מאלץ הגיעו לראשונה ליד מרדכי באפריל 1958 יחד עם  נציגי לשכת העיתונות הממשלתית, שארחה אותם בארץ כדוגמה ללוחמי חופש שלא נכנעו בארה"ב  ללחצים שהופעלו כנגדם בתקופת "צייד המכשפות". בנובמבר 1959 הביעה מרגרט את רצונה לכתוב ספר על הקרב בקיבוץ. באפריל 1960 הגיעה ונערכה לה מסיבת היכרות ראשונה עם החברים.

 
להזמנת הספר/ לפרטים נוספים - עבור למאגר המידע 'הספר-פדיה' על ידי לחיצה על חזית הספר

בעיניים זרות
לחיצה על חזית הספר תעביר אתכם לאתר האנגלי.

ב-28 במאי הקדיש עיתון "אל אהרם" חלק גדול מהגיליון לסיפורי הקרבות במלחמת השחרור. לראשונה הופיעה שם תמונה של הדגל המצרי שהונף על מגדל המים של יד מרדכי בצהרי ה- 24 במאי לאחר שהמצרים נכנסו לקיבוץ שננטש בגמר הקרבות.

 

 
 
חיילי גדוד 55 של גבעתי משחררי יד מרדכי. אולי אחד מהם יודע היכן הדגל?

 
הדגל המצרי על המגדל ביד מרדכי


דגל מצרי

 

הדגל הורד מהמגדל ע"י חיילי גדוד 55 של גבעתי ביום 6 בנובמבר 1948. אנא עזרו לנו למצוא אותו. אם יש לכם מידע היכן הדגל נמצא, כתבו לנו.

 



מלחמה בשיר ובסיפור

 

ואחי שותק

אחי חזר מן השדה
בבגד אפור.
ואני חששתי שמא חלומי יתבדה
והתחלתי מייד את פצעיו לספור.
ואחי שותק.

אחר חיטטתי בכיסי הסגין
ומצאתי איספלנית שיבש כתמה,
ובגלויה שחוקה את שמה
תחת לציור של פרגים.
ואחי שותק.

אז התרתי את הצרור
והוצאתי חפציו, זכר אחר זכר,
הידד, אחי, אחי הגיבור,
הנה מצאתי אותותיך!
הידד, אחי, אחי הגיבור,
אשיר גאווה לשמך!
ואחי שותק,
ואחי שותק,
ודמו מן האדמה זועק.

אמיר גלבוע

         
להזמנת הספר/ לפרטים נוספים -  עבור למאגר המידע 'הספר-פדיה'
על ידי לחיצה על חזית הספר.

 

שיר ערש לעצמנו

השריון
ישן
חזק
עטוף רשתות הסוואה, אנחנו
מכוסים בסדנדיני הכסף
שלעלי עצי הזית הצעירים.
חיקי הלס טובים
כרחמה של אמא והטל
רוחץ אותנו, שנהיה
טהורים.
צריך להירדם.
בטרם בוא האור
יקח אותנו
השריון
אל הדרכים שאין להן
שנה, אל
תכליות
הידועות רק למפות
וללוח השנה.

אריה סיון

*
לנשמת גידי

בעבור הארון כל אילן קרב.
עלעליו משחירים בכי ורעדה,
כי היית אחד משלהם, איתנו.
היית ילדם, היית אחיהם,
כמעט אבא היית להם.
עץ ההדר שאהבה שאונך,
יודע כמה היית ירוק מבפנים.
ובשפת שורשים דיברתם ביניכם,
עת ידיך ליטפו את הפרי ברוך.
עתה עינינו הדומעות
מכסות עלעלים.
עכשיו אתה שלהם יותר מאתנו,
חבוק זרועות האדמה החמה שלנו.

אנדד אלדן

ששה באוקטובר 1973

רוח נוראה נשבה בשבת ההיא וענני
חול כיסו את השמים. באויר התערבלו
בשורות עשנות של מלחמה ובשעה הרביעית
בהיות החושך על הארץ צעק בי הלב צעקת-
אימים כאילו מטח אש בחזה והיום אני יודע
שאותו רגע רעמה האש והנער נפל שותת דם
על סיפון הטנק שלו ושעונו עמד מלכת,
השעה הייתה ותישאר לעולמים ששה באוקטובר
ארבע ועשר דקות אחר הצהרים. מאז גם בשעון
המתכת שלי קפא הזמן. יופיו, עצבותו, עלומיו
שיר השירים שלי, גאוות חיי
וכלימתם.

נתן יונתן

         
להזמנת הספר/ לפרטים נוספים - עבור למאגר המידע 'הספר-פדיה'
על ידי לחיצה על חזית הספר.



פינת המציאות

הפעם אנו מקדישים את פינת המציאות -  בה נציג מסמכים וצילומים שנמצאו בין דפי הספרים - למלחמות ישראל.
ראו מה צנח מבין הדפים בחנות שלנו בזכרון יעקב, ובאתר האנגלי החדש:


 

ראו את ההקדשה בספר 'שפתנו העברית החיה' שיצאה לאור בשנת 1967!

צו תנועה

רפ'ק זנדברג מיחידת מז"פ.
עליך לנסוע בתפקיד בתאריך 20.8.67 לעזה, ולחזור בתאריך 20.8.97. מטרת הנסיעה - תפקיד.
הנני מאשר אמצעי תחבורה דלקמן - מכונית מיוחדת

ששת הימים/ יצחק יצחק

בעקבות ההגדה של פסח
נסים ונפלאות בהם כל פה סח
גירוש מצרים איחוד ירושלים
כיבוש רמת הגולן ומערב הגדה
לא חלום לא אגדה
כי אם הגדה

סיפור המלחמה בצורת הגדה של פסח

 

מערכת סיני/ זאב סגל

סיפור המערכה ו-4 סיפורים אישיים: אברהם גרינבאום טייס הפייפר, רס"ן נחמיה מפקד פלוגת טנקים, יהודית דגן קשרית הצנחנים, אברהם יפה, מפקדה של חטיבה 9.

שתי פנים לדיין

את החוברת הקטנה על דיין מצאתי יום אחד בתוך ביוגרפיה של... גולדה מאיר. ע. רד-אור המחבר הוא כנראה צירוף שמותיהם של הכותב והעורך - יונתו רטוש ועוזי אורנן..

בין אלבומי הנצחון שיצאו מייד לאחר מלחמת ששת הימים, בולט האלבום המיניאטורי שהוציאה חברת עלית, כדי שאפשר יהיה לצרפו למוצריה.  בגב החוברת מופיע צילום של חייל קרבי הכותב מכתב באחת ממנוחות הקרב: "רב תודות בעד החבילה הנאה, במיוחד עבור קופסאות קפה נמס עלית. אין לכם מושג כמה חשוב כאן קפה טוב..."

לבנון

חוברת שיצאה ביוני 1982, לאחר שכוחות צה"ל החלו בפעולה מקיפה נגד מערך ארגוני המחבלים בלבנון במטרה לחסלו [מלחמת 'שלום הגליל']. החוברת יצאה על ידי ענף תורה והדרכה של צה"ל.

בעמוד הראשון של הספר 'קורות מלחמת העצמאות' מופיעה תמונה של בן גוריון רב אלוף דורי והאלוף לסקוב, יחד עם חניכי קורס קציני צה"ל בשלהי מלחמת העצמאות. האם אתם מזהים מי מהקצינים הצעירים? ראו תמונה גדולה יותר למטה. כתבו לנו.

לחברינו שנפלו


 

לזכר חברינו, שנפלו על מזבח מלחמת העצמאות של עם ישראל, מוקדשת חוברת צנועה זו באהבה ע"י חבריהם לעבודה והנהלת מפעל 'שמן'.


ניתן לראות/ לקנות חלק מהפריטים בחנות בזכרון יעקב
להזמנת החוברות לחץ על חזיתן



עדיין לא הייתם?!!!

אנו מזמינים אתכם למכירה מיוחדת
בחנות בזכרון יעקב.

מחירו של כל ספר בחנות יהיה

 10 ש"ח בלבד!
המכירה במזומן בלבד!

ואנחנו מתכוונים כל אלפי הספרים שבחנות,
ועוד אלפי הספרים שנביא מהמחסנים שלנו בזמן המבצע
!
לא כולל ספרים חדשים או מוזמנים.

רח' הנדיב 23, זכרון יעקב 04-6399749
א-ה 09.00-18.00, יום ו' 09.00-14.00

ביום שבת 24/01/2009 החנות תיפתח באופן
חד פעמי לכבוד המבצע 11.00-16.00

המבצע נערך בחנות בלבד, ולא ניתן להזמין ספרים במבצע בטלפון או במייל.

אל תחמיצו!



מתנות שלא תמצאו בחנויות אחרות

מחפשים רעיון למתנה 'מדליקה'?

אנו מציעים לכם לשלוח ספר כשי שלא יישכח!

כל שאתם צריכים לעשות, הוא לבחור מתנה מתאימה, להתקשר אלינו, ואנו נשלח את הספר לכתובת שתתנו לנו, עם ברכה מתאימה.

מהסיפורים שאנשים מספרים לנו היום
על מתנות שקיבלו לפני עשרות שנים, אנחנו יודעים -
ספר זאת מתנה שלא שוכחים אף פעם!

     
 המתנה לילד  המתנה לנער  המתנה למבוגר המתנה המושלמת

התקשרו לטלפון 04-6399749!



ספר-פדיה
[הקטלוג הכללי]
האנציקלופדיה לספרים ולסופרים

       
 רוצים לדעת מה הקשר בין סיגריות 'מספרו' לאלבום 'במה עברית'? רוצים לדעת מי המנהיג שהיה מ'בני היורה' ואף כתב הקדמה לספר? רוצים לדעת מה עבר על הירקן מגבעתיים שנסע לבקר את אחיו בברית המועצות? רוצים לקרוא על ארושתו של נפוליאון שהפכה למלכת שבדיה?
לחיצה על חזית הספר תעביר אתכם לספר-פדיה

מחפשים חומר על ספר מסוים? או על סופר?
לא כדאי לכם להתאמץ לחינם...

אנחנו ממליצים בחום על

ספר-פדיה
האנציקלופדיה לספרים ולסופרים

בעמוד השער של האתר
הקלידו [במנוע החיפוש מצד שמאל]
את שם הספר, הסופר או כל דבר אחר.
[בתוצאה שתתקבל לחצו על 'פרטים נוספים']
ותוכלו לקרוא את המידע על הספר המבוקש.
מעוניינים להזמין את הספר המבוקש?
בחרו בכפתור 'בקשה לאיתור ספר', המופיע
בסוף טקסט המידע על הספר.

שימו לב שניתן לחפש על פי שם הספר, הסופר, המאייר,
המתרגם, ההוצאה, השנה והתוכן.
אל תשכחו לשנות בכל פעם את המצב הנכון של החיפוש!

המידע מתעדכן כל יום!



מה בדף המידע הבא?

 

       

 

מה משותף לכל הספרים?

רמז: התשובה נמצאת במדור 'מיומנו של מאתר ספרים' באתר...

כתבו לנו



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן