דף מידע מספר 63   

10 יולי 2014

המשורר האלמוני

שלום יוסף שפירא הוא סופר, משורר ומתרגם, אשר פרסם
ספרים רבים, זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגום,
ובפרס ישראל לשירה, הוא עמד בראש אגודת הסופרים,
ובכל זאת רובנו אינו מכיר את
שמו כלל וכלל, שלא לדבר על יצירתו.
שפירא - הידוע יותר בכינויו ש. שלום - יכול,
ללא ספק, לשאת בגאון את התואר - 'המשורר האלמוני'.

"נזכרתי בסיפור שסיפרה אמא שלי זכרונה לברכה," הוא כתב
באחד ממכתביו האחרונים, כמה ימים לפני פטירתו.
"בא הצאר לעיר אחת, קידמהו הכומר בחדרו במלים אלה:
אתה גדול הצארים שהיו אי פעם ברוסיה, אבל אנא
אל תספר לשום איש שאמרתי לך זאת, כי אנשי העיר
הזאת כולם מהפכנים, והם ירצחוני נפש. כשעזב הצאר
את העיר לחש לכומר: לאות תודה על קבלת הפנים אני
ממנה אותך לראש כל הכמרים ברוסיה, אבל למען
השם בל יוודע לשום נפש חיה דבר המינוי הזה, שנועד
להישאר סוד עולם ביני ובינך בלבד..."



אלה תולדות

ש. שלום נולד בפרצ'ב בפולניה בשנת 1905 להוריו אברהם יעקב [הרבי המצייר] ואסתר שפירא. אביו, בנו של האדמו"ר מדרוהוביץ, ואמו - בתו של האדמו"ר מפרצ'ב-ביאלה.  סבו חובב ציון מיוחד במינו, האדמו"ר מדרוהוביץ, היה לוקח את נכדו על ברכיו, ומספר לו על ארץ ישראל של מעלה.
מלחמה עולמית פרצה לתוך עולמו השקט של הילד בן התשע השקוע במדרשי חז"ל, בסיפורי צדיקים ובאגדות עם. המלחמה סחבה את הוריו ואותו בקרון מהגרים לעיר הבירה וינה. פצועי מלחמה על קביים ובכי נשים מהווים רקע לשיריו של הנער הענוג בן השלוש עשרה. הוא מתחיל ללמוד עברית, ובשנת 1922 מצטרף לבני משפחתו ועולה לארץ ישראל.
שלום בן השבע עשרה נרשם ללימודים בסמינריון של המזרחי בירושלים, וכותב את שירו העברי הראשון. "היו אלה שנותי הראשונות בציון. גרנו בקצה הצפוני של ירושלים, בבית האחרון של שכונת הבוכרים. מן הבית הזה והלאה התחילו ההרים החשופים, רבי המראות והגוונים... סוס שכרתי לי ודהרתי יומם ולילה, הלאה הלאה, הלוך וגמא, הלוך וסוב... ערכתי מעין הילולה של רכיבה ליד שער הבית... ובשעת הילולה כזאת ליד שער ביתנו נפגשתי לראשונה עם הרבי הצעיר, מיסד הכפר [כפר חסידים], ועם משלחת חסידיו. הם נשלחו על ידי אגודת החסידים המתישבים אשר בפולין לקנות אדמה בארץ ישראל, אליה יעלו אחר כך לעבדה ולשמרה." הוא מתקבל לעבודה כמורה בבית ספר לבנות, ולאחר מחלת מלריה קשה הוא עובר לגליל, לראש פינה. כאן הוא כותב את ספרו הראשון 'יומן בגליל', בו הוא מתאר את אהבתו לנערה ערביה. "אני מנשק את לבה ואת מה שבשולי לבה. בשרה צורח משמחת הפגישה. שערותיה השחורות כדיו, הקלועות והמשוחות מתפזרות לסער ליטופי, נקשרות מסביב לאצבעותי, מתרפקות על צווארי ונבלעות בשפתי בנשקן... אני רוצה שניפרד זה מזה, לינה הקטנה מכפר הערבים. אני רוצה שאת תשובי לאוהלך, ואני אשוב לביתי ולא נתראה עוד. אני רוצה שתינשאי אל הבעל שאליו יעדך אביך, שתהיי מאושרת עמו."  לאחר מאורעות תרפ"ט הוא נוסע לאירופה.
בתחילת שנות ה-30' מסייר המשורר הצעיר בערי אירופה, וחש בניצנים הראשונים של האידיאולוגיה הנאצית.  בגלל אכזבתו מתרבות אירופה הוא שב לארץ ישראל. הוא עובד בהוראה בירושלים ובחדרה, אך פורש בגלל מחלה. מאז הוא מתמסר כולו לספרות.

מספריו של ש. שלום
כמה מספריו כפי שמופיעים במאגר המידע שלנו באתר
רוצים לראות ספרים נוספים? הקלידו "ש. שלום" במנוע החיפוש באתר,
תחת הכותרת 'שם המחבר".

אדמה ושמי שמים
ש. שלום

פרטים נוספים


און בן פלא
ש. שלום

פרטים נוספים


אור הגנוז
ש. שלום

פרטים נוספים


אלגביש
ש. שלום

פרטים נוספים


דן השומר (יריות אל הקיבוץ)
ש. שלום [1990-1904]

פרטים נוספים


יומן בגליל
ש. שלום

פרטים נוספים


כתבים - מסות
ש. שלום

פרטים נוספים


ספר השירים והסונטות
ש. שלום

פרטים נוספים


ספר חי רואי
ש. שלום

פרטים נוספים


עולם בלהבות
ש. שלום

פרטים נוספים


פלא גמע
ש. שלום

פרטים נוספים


שירי קוממיות ישראל

ש. שלום

פרטים נוספים



רוח מסתורין

בשנת 1930 התפרסמה במוסף 'דבר' רשימה קצרה על ' שירי ש. שלום'.  הכותב האלמוני אשר חתם על מאמרו - ל. ע. - קבע בפתיחת דבריו כי "רוח מסתורין מרחפת על פני שירתו של ש. שלום. אם נושבת היא מהרי צפת או היא באה מאירופה המערבית, ואם מזיגת השתיים היא - יש בכוחה להעמיק את השיר ולרוממו.

פעמים קל מגעו בתעלומה, כאילו חושש הוא להחרידה, להניס אותה ואינו רוצה אלא לצרף את קול זמרו "לאלם החי":

עֶרֶב בְּהִתְלַקֵּחַ
נִיצוֹצוֹת בָּהָר
הוֹלֵךְ אֶחָד מִתּוֹכִי
אֶל נוֹפֵי אַל-שׁוּב.

אַדַרְתּוֹ – עֲנָנָה,
תִּמְהוֹנוֹ כַּיָּם.
אֲנִי שַׁח אַחֲרֵי רוּחוֹ
עִם דֶשֶׁא וּדמִי.

אֲנִי זוֹעֵק בְּאֵין הֶגֶה
וְהוּא רוֹמֵז בְּאֵין נִיד,
וְהֵד פַּעֲמֵי מֶרְחַקָּיו
גֹּוֵעַ בִּי עַד

ופעמים מר-נפש הוא ומבקש להסיר את הלוט, עם בורא עולם ומשוֵע אליו:

אַךְ לִבֵּנוּ, לִבֵּנוּ קָרוּעַ
וְאַתָּה – אֱלֹהִים!

ויודע הוא את ההודיה על הכאב, קדושו; ויודע הוא גם שמחת-פתאום, הקורנת מבפנים:

פִּתְאֹם נָקִיץ מִּשְּׁנָתֵנוּ בַּלֵּילוֹת
וּבָנוּ – הָאוֹרָה.

- - - - - - - - -

וּבְכַפֵּינוּ הַשְּׁתַּיִם עַל לוּחַ לִבֵּנוּ
נַחַבֵּק הָעוֹלם.

צורת שירי ש. שלום ראוּיה שיעמדוּ עליה בפרטות.  גדושת סמלים היא מבלי להאפיל, רבת משקל בקלוּתה וערֵבת-לחן.  אך לעיתים קמה בך כעין רוגזה עליו, על אשר נועם הלחן פוגם בחשיבות התוכן ומרפה את מתיחותה הדרמתית של האמוציה המיסטית.  אותו רגע נדמה כי על המופלא ממך צריך לדבר בניבים אפלים וכבדי תנועה, בניבים נבוכים במבוכתנו בפני חידת ההויה."

המבקר האלמוני שחתם על מאמרו רק באותיות ל. ע. הוא - המשוררת רחל. והמאמר מופיע גם בספרה 'שירת רחל'.

תודה לפרויקט בן יהודה



דן השומר באופרה

ליד מחסן האריזה בקיבוץ, המלא באנשים עובדים, פונה אפרת ללכת לעבוד בפרדס. את אפרת, אשתו של דן, אוהב גם נחמן חבר הקיבוץ. דן חוזר מן השמירה ופוגש בה. נפשו פיוטית ומסובכת והוא מרגיש עצמו אחראי לשלום הקיבוץ והעולם כולו. אפרת החוששת לשלומו, מייעצת לו לנוח אחרי השמירה הקשה.
החברים מתאספים לשוחח על חומרת המצב. דן מודיע כי לא יעזוב את משמרתו לעולם. "אמור להם: כל ימי חיכיתי לראות את האויב פנים אל פנים, ועכשיו שבא - אתחבא מפניו? דן את משמרתו לא יעזוב!"
נכנס אחמד, ידיד ערבי של הקיבוץ, הוא מזהיר מפני שודדים שהופיעו בסביבה. הוא משאיר 'חלוק בדואים' שאולי יביא תועלת בעת צרה. "כן, רסיתי לספר, יש חדשות לא טובות אסלנו. יש כנופיות עם רובים ופססות. אני שמעתי, בלילה הזה, או בעוד לילה, או בעוד שני לילה הם רוסים להתנפל, רוסים ליטבח כולכם."
שמואל הממונה על הבטחון בקיבוץ קורא לכל החברים להיות מוכנים בעמדותיהם נגד ההתנפלות הקרובה.
נחמן בא לחדרה של אפרת להתוודות על רגשותיו כלפיה. "כשהשעה תקרא לי למות - אלך למות, אינני מן הפחדנים. ואולם עתה השעה קוראת לי אליך, אפרת. כל חיי קוראים אליך..." הוא נופל פתאום לרגליה , חובק אותה ברוך. "רחמי עלי אפרת, רחמי עלי, אל תעני אותי יותר, לא אוכל עוד."
נכנס דן, הוא מפקיד ביד נחמן ידידו ויריבו את ירושתו הרוחנית ואת היקר לו בחיים, את אפרת. "לקרב אחרון אני יוצא הלילה. ואת אפרת, שומע אתה, את אפרת אני מוסר לידך. אם אני אפול, שמור לי את אפרת!"
מבחוץ נשמע קול יריות וצעקות: "התנפלות! התנפלות! כולם אל חדר האוכל! משמרות!"
נחמן נוטל את 'חלוק הבדואים' שהשאיר אחמד, כדי לחמוק בין שורות השודדים להזעיק עזרה. "את הלבוש של אחמד אני רוצה... אני אלבש אותו ואנסה להתגנב בין המתקיפים. מן ההכרח שמישהו יגיע למושבה ויספר את המצב..."
דן נרדם על משמרתו. בחלומו הוא נאבק בצל ענק ומאיים. הצל משכנע אותו לירות בדמות החומקת בחשיכה, דמותו של נחמן החוזר מעבר מחנה האויב. "שא עיניך לשם! כלום לא ראית אותו כל הזמן? שם הממש! שם האויב! התזכור את ראשית הלילה הזה? הפנים הללו, ליד מיטתה של אפרת, קרוב קרוב. את רגליה החשופות, מבטיה הנבוכים, השכחת?"
דן נאבק עם עצמו ועם הצל. האם לירות ביריבו? הוא מכוון את רובהו ולוחץ על ההדק, אך תוך כדי יריה מפנה את קנה הרובה לעבר הצל. דן מקיץ מתוך חלום הבלהות. "לא הרגתי אותך נחמן אחי. לא יריתי בך. נצחון! אל תירא נחמן אחי. פה הקרב ופה הנצחון! אנחנו על המשמר."

בשנת 1940 יצא לאור ספרו של ש. שלום 'יריות אל הקיבוץ'. כעבור כמה שנים, הפך ידידו מכס ברוד את המחזה, לאופרה העברית הראשון - 'דן השומר'.


האופרה העברית הראשונה

קהל רב, אחוז התרגשות, עמד וחיכה לפתיחת דלתות האולם. בעוד כמה רגעים יפתח המסך על הצגת הבכורה של  האופרה העברית הראשונה.  האופרה מאת מרק לברי ובניצוחו, בעיבודו של מכס ברוד. ביים את ההצגה: משה הלוי, הכוריאוגרפיה: גרטרוד קראוס, הצייר על התפאורות: יוחנן סימון.

" מכס ברוד, שעיבד את המחזה והתאימו לאופרה, ריכז ועידן את היסודות הריאליסטיים ומזגם יפה בסימליים, מזיגה אופיינית, המציינת את מהות שירתו של ש. שלום." כתב משה ברוזנפט, אחד המבקרים בגיליון 'במה' משנת 1945. " הסמליות מצאה סעד במוסיקה בייחוד בסצינה של הריקוד החסידי ובדו שיח בין דן והצל השחור, צלו שלו. כן היטיב ברוד לרכז ולשכלל כמה מומנטים דרמטיים סצניים, בהתחשב עם דרישותיה ובניינה של היצירה המוסיקלית הבימתית, כגון חגיגת הקטיף המסיימת את המערכה הראשונה, ובמות הסבא ר' וולולי במערכה השנייה. הקומפוזיטור מרק לברי קבע את היסודות המוסיקליים בהתאם לתוכן המחזה ורוחו. כל יוצר משתדל להשען על אילו יסודות עממים, לאומיים, הטבועים בעומק ליבו של הציבור. כאלה נמצאו לקומפוזיטור והם: א) יסודות הנגינה היהודית הגלותית (זמרת ההורים שבקיבוץ, זמרת הסבא ר' וולוולי עם הילדים - "צאן קדושים"),  ב) יסודות הנגינה הארצישראלית מזרחית (בסגנון שירי הארץ, ההורה וכו'). שני עולמות נגינה אלה, המנוגדים בסולמיהם, בקויהם המלודיים והריתמיים, יש בהם קשר פנימי, אותה התלהבות והדבקות המשותפת לחסידים ולחלוצים. לברי היטיב להשתמש בהם, לשלבם ולהפרידם באומנות רבה. כך מצלצלים באופיים המיוחד, הארצישראלי, מזרחי-חלוצי, שירי המקהלה "שיר העבודה", "שיר חניתה", מנגינת ההורה של "חגיגת הקטיף". ולעומתם הזימרה הגלותית האופיינית של ההורים, השתפכותו של ר' בונם, ריקוד החסידים, סיפורו של הסבא ר' וולוולי לילדים, מלא רוך וביטוי מוסיקלי שובה לב. ביצוע האופרה היה ברמה הוגנת והורגשו כל המאמצים והחיבה שהושקעו בהכנתה. הבמאי משה הלוי העניק מנסיונו הבימתי הרב, הוא יצר הצגה שבמסגרת המוסיקלית האופראית, ניתן לה רקע מציאותי במידה המקסימלית. על ידי כך השיג מידת אמת נדירה במשחק אופראי, הן של הסוליסטים והן של האנסמבל לרבות המקהלה."



תעלומת המכתבים האבודים

מכס ברוד, סופר, משורר ומלחין יהודי יליד פראג, ידידו הטוב של קאפקא, חי בשנותיו האחרונות בארץ ישראל. "לי אישית היה מכס ברוד ידיד נעלה," כתב ש. שלום בשנת 1970. "אציל נפש ומאציל מרוחו על חיי. ככל אדם גדול ראה בנתינתו - על ידי תרגום שירי לגרמנית וחיבור לחנים לכמה מהם, על ידי העלאת שמי ומפעלי הספרותי כמעט בכל ספר שפירסם בשנות ידידותנו, על ידי דאגה מתמדת לפרסום ספרי בהוצאות לועזיות, וכתיבת הערכות עליהם."

 
באמצע שנת 1977 החלה מסכת התכתבויות של ש. שלום, בנוגע לתרגום ולהדפסת הספר 'מכתבי מכס ברוד'.

"נ.ב," הוא כותב לידידו המשורר יצחק עקביהו אותו הוא מייעד לתרגם את הספר, בתאריך 16.9.77, " בדואר זה הנני שולח לך כדבר דפוס באחריות 6 מעטפות פוטוקופיות ממכתבי ברוד. אם תתקשה בקריאה - ניפגש באוקטובר ונפענחם יחד."
ארבעה חודשים חולפים ועקביהו שולח לשין תרגומים לכמה מהמכתבים. ידידו, המשורר המנוסה והמוכר יותר, מנסה כל אותו הזמן להשיג מימון לפרוייקט. הוא פונה למוסדות המתאימים בבקשת עזרה. "השהיתי תשובתי מתוך תקווה שבינתיים אקבל בשורה מהמימסד שהגדילו את המילגה כבקשתי," הוא כותב ב-23.1.1978.
"הפלאת לעשות בתרגומיך," משבח ש. שלום הותיק את המתרגם ב-28.7.78. "וביחוד בתרגום המכתב הארוך של 'הרשלה מאוסטרופול'. מכתב זה יעשיר בהרבה את הספר... הבה נקווה שאנו מתקרבים כבר  לגמר הטוב." אמר ולא ידע כמה טעה.
כבר למחרת היום הוא ממהר לשלוח מכתב נוסף לעקביהו: "מצאתי עוד תצלום של מכתב הנוגע לפרשת 'אילוף הסוררת', והואיל ואיני חפץ להטריחך שוב בקבלת מכתב רשום, הריני מעתיקו במ"פ, ושומר לעצמי את המקור. כמו כן במ"פ מכתב מיום 23.10.60, שכמדומה לי עוד לא תירגמת אותו. ממכתב זה יש לי העתק [ועל כן אני 'מסכן' אותו בשלחי גם אותו בדואר לא רשום."

 

בספטמבר 1978 נכנסת העבודה על הספר להילוך גבוה. "כל השבוע ישבתי על המכתבים של מ. ב., כתבתי הערות ומיינתי אותם..." כותב שין במכתבו. "מיינתי אותם במעטפות מעטפות, כשבכל פעם מתמוטט מחדש בניין הקלפים של התאריכים ועלי להתחיל הכל מבראשית. והיום ברכתי סו"ס ברכת ברוך שפטרנו ושלחתי את החומר בחבילה מבוטחת לנורית גוברין. ועדיין איני פטור ממלחמת השוורים עם... 'היורשת', העושה כל מה שעולה על רוחה כדי לחבל בהוצאת המכתבים לאור."
האם הצליחה 'היורשת' לחבל בהוצאת הספר לאור? בתחילת שנת 1979 נשלח אישור לש. שלום מטעם העוזר הראשי למינהל וכספים במשרד החינוך והתרבות, בו הוא מאשר העברת כספי תמיכה על סך 17,000 ל"י עבור הוצאת הספר 'מכתבי מכס ברוד'. אם כך? היכן הספר, מדוע לא הודפס מעולם?

רק בשנת 1984, במסווה של ספר העוסק בפגישות עם חיים נחמן ביאליק ומכס ברוד, מצליח ש. שלום, לשלב כמה מהמכתבים שהיו אמורים להופיע בספר המקורי, וגם את ההקדמה המיוחדת שכתב לספר. "על רקע ידידות קרובה נכתבו מאות המיכתבים של ברוד אלי, שמיבחרם נאסף בספר. מיכתבים - משום שכל אחד מאיתנו כיבד את הבדידות של רעהו ולא הרבינו בפגישות אישיות, וזאת אף על פי שברוד העמיד לרשותי חדר עם כניסה מיוחדת בדירתו, ומסר לי את המפתח אליו, שאם אזדמן לתל אביב אמצא בו מקום לינה.

 לפי בקשתו כתבתי אליו את מיכתביי בעברית, והוא את שלו אלי בגרמנית...
הגב' הופה שימשה למכס ברוד בעשרים השנה האחרונות לחייו מזכירה רבת תבונה וידידה מסורה, והוא הנחיל לה את כל רכושו ואת הזכויות על כתביו. לה אנו חייבים תודה על הרשות לפרסם את ספר המיכתבים של מכס ברוד, בתרגומו של ידידי המשורר יצחק עקביהו, וביוזמתם הברוכה של הד"ר נורית גוברין, מר יצחק לבני ומר מנחם פרי, מהמועצה לתרבות ואמנות..."
 

[דברים אלה נכתבו כמבוא לספר איגרותיו של מכס ברוד אל המחבר]




 

הידעת

[כמה עובדות טריוויה על ש. שלום מתוך הספרים]

 
 
 
 
 
 
 

להזמנת הספרים לחץ על חזיתם

הידעת כי את שיריו הראשונים כתב ש. שלום בוינה בגרמנית. בהשפעת הספר 'דוד אלרואי' של ד'ישראלי, הוא נדר לכתוב בעברית בלבד.

הידעת כי את חוברת שיריו הראשונים 'בלב העולם', הוציא ש. שלום לאור בהתקשרות עם מוכר ספרים.

הידעת כי את הוצאתו לאור של הספר השני 'מי?' יזם חיים נחמן ביאליק, שדאג והשתדל ושיכנע.

הידעת כי  ספרו של שלום 'אור בגליל' מבוסס על קשר רומנטי שהיה לו עם נערה פלסטינית. בעקבות הקשר הזה, נשלח ש. שלום ללמוד בגרמניה.

הידעת כי בערב יום הכיפורים תרצ"ז [1936], פרסם ש. שלום מכתב גלוי לממשלת ארץ ישראל - 'מדוע אין אוסרים אותי', בו הוא מתלונן על מעצרם של 15 בחורים יהודים חפים מפשע, בחשד לרציחתם של 2 ערבים בגבולות המושבה חדרה. בסוף מכתבו כותב שלום: "או שתתקני מייד את מעשה הזוועה ותשלחי את הפועלים הישרים האלה לביתם... או שתשלימי את המעשה ותאסרי גם אותי...!"

הידעת כי מחזהו של ש. שלום 'יריות אל הקיבוץ' עובד לאופרה על ידי מכס ברוד בשם' דן השומר'. במהדורה של המחזה שהודפסה בשנת 1945, נאלצה ההוצאה למחוק שלוש שורות מהטקסט, וכדי לא להדפיס את כל הספר מחדש, ישבו אנשי ההוצאה והדביקו נייר כהה שיכסה את השורות.  

הידעת כי אביו של ש. שלום, אברהם יעקב שפירא בנו של האדמו"ר מדרוהוביץ, נקרא גם 'הרבי המצייר', על שום כישרון הציור שהיה לו. בשנת 1965 הוציאה המשפחה ספר עם ציוריו - "ציורי האדמו'ר א'י שפירא".

הידעת כי בין זוכי פרס ישראל בספרות בשנותיה הראשונות של המדינה ניתן למצוא את חיים הזז, ש"י עגנון, אורי צבי גרינברג, ס. יזהר, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג ו...ש. שלום.

הידעת כי למרות אלמוניותו, עדיין ניתן למצוא 9 מספריו של ש. שלום בחנויות הספרים החדשים: אור הגנוז, השירים על הים, אחרית יונה, אלגביש - מאלגביש ומעלה, ירושלים טירה נמה, להאיר בבוקר בבוקר, ספר השמחה, שירי תנ"ך, מעל בימת הסופר.

הידעת כי ש. שלום עסק גם בתרגום. בין הספרים אותם תרגם: הסונטות אל הגבירה השחורה/ ויליאם שקספיר, סיביר/ אברהם סוצקובר, לי נקם ושילם/ פרידריך טורברג, זכרונות מימי חיי/ יוסף שמואל בלוך ועוד.



מכתבי קוראים

 

שיר בכתב ידו של ש. שלום

לאיתמר שלום,

כשראיתי את נושא הדף הבא, נזכרתי בשיר בכתב ידו של המשורר שמצאתי בעזבונו של אבי, ד"ר צבי רותם זכרו לברכה.   אינני יודע אם השיר ראה אור  - בעיתון או באחד מספרי שיריו של המשורר. על כל פנים, הבאתי אותו בהקדמה שכתבתי לכתבי הינקו גוטליב, בתרגומם העברי.  אבי הוא שתרגם את כתביו של הינקו גוטליב מסרבית-קרואטית לעברית. דב סדן, שהיה ידידו של אבי, כתב הקדמה. לפני שהספר הודפס, נפטר אבי. כיוון שכך, הוספתי עוד הקדמה שבה סיפרתי על אבי  ועל  קשרי הידידות  בינו לבין הינקו גוטליב המנוח. בהקדמה זו ציטטתי את השיר של ש. שלום, שאבי שמר את כתב היד שלו למזכרת.

אם תרצה, תוכל להביאו בדף כדי שייהנו ממנו קוראיך הרבים.
חנן

כי לא נגיע לשם.../ ש. שלום

כי לא נגיע לשם,
כי לא נבואה לשם –
לא בי ולא בך האשם.

 

טרם חלדנו האביב,
טרם נמצא הנתיב –
מוות פנינו השיב.

 

אך אל נא בשווא נתנחם,
אל נא מראות נתעלם
האופק, ליבנו פיעם.

 

יש כוכבים במרום,
יש עולמים לחלום –
רק אנו גווענו הלום...

נכתב בבית ישע, גבעת ברנר

 

 



ביבליוגרפיה מצולמת

לבקשת רבים אנו מביאים כאן את הספרים בהם השתמשנו/ נעזרנו/ קראנו בזמן הכנת דף המידע על 'המשורר האלמוני'. אנו מקווים שזאת תהיה פינה קבועה בדף. לפרטים נוספים/ להזמנת הספר לחץ על חזיתו.

         

         




סליחה, אבל הספרים בתמונה נמכרו מזמן!!!

רוצים להקל על עצמכם
בקניית מתנות לפסח?

מבצע 10 ש"ח לספר ממשיך!

אנו מזמינים אתכם למכירה מיוחדת
בחנות בזכרון יעקב.

מחירו של כל ספר בחנות יהיה

 10 ש"ח בלבד!
המכירה במזומן בלבד!

ואנחנו מתכוונים כל אלפי הספרים שבחנות,
ועוד אלפי הספרים שנביא מהמחסנים שלנו בזמן המבצע
!
לא כולל ספרים חדשים או מוזמנים.


המבצע מתקיים יום יום בחנות בזכרון יעקב -
רח' הנדיב 23,  04-6399749
א-ה 09.00-18.00, יום ו' 09.00-14.00

ביום שבת 28/03/2009 החנות תיפתח באופן
חד פעמי לכבוד המבצע 11.00-16.00

אל תחמיצו!




 

2033 הספרונים של עליזה

מעולם, כך אני חושב, לא עורר דף המידע התרגשות כזאת. סיפורה של האספנית עליזה, אשר בביתה נמצא אוסף אדיר של אלפי חוברות, נגע באנשים רבים. עשרות הגיעו לראות את האוסף המיוחד, אשר פרוש לתצוגה על השולחנות בחנות בזכרון יעקב. למעלה מ-10 קופסאות מלאות כל אחת בחוברות רבות, ממתינות עדיין לאצבעותיכם הסקרניות. אם עדיין לא קראתם את דף המידע על עליזה,
לחצו כאן.

את האוסף ניתן לראות בחנות בזכרון יעקב.
א-ה 09.00-18.00, ו' 09.00-14.00

ביום שבת 28/03/2009 החנות תיפתח באופן חד פעמי
11.00-16.00

       
לפרטים נוספים/ להזמנת החוברת לחץ על חזיתה

את האשה לה הקדשתי את דף המידע הקודם, לא פגשתי מעולם. לבקשת משפחתה לא אוכל לומר עליה דברים מזהים. אני אקרא לה, ברשותכם, עליזה.
עליזה הייתה לפני שנים רבות חוקרת ומרצה בנושאים הקשורים למזרח התיכון, עיקר עיסוקה היה בעיראק, ארץ מולדתה. בצילומים המשפחתיים היא לבושה תמיד  בחליפות כהות, ומשקפי שמש כהים מכסים את עיניה.
שנים רבות היא חיה בלונדון ובארצות הברית, שם למדה וקבלה את תואריה הרבים. לאחר שהתאלמנה וילדיה בגרו ועזבו את הבית, חיה עליזה בדירה קטנה עמוסת ספרים באחד מפרבריה של תל אביב. ילדיה , כך הם סיפרו לי, נהגו לבקר אותה תכופות, אך מעולם לא ראו, ולא ידעו על 'האוצר' המסתתר במרפסת של חדר העבודה.
לאחר שעליזה נפטרה, החלו ילדיה לטפל ברכוש הרב שנשאר, בעיקר כתבי יד, מיסמכים וספרים רבים. אחד מהם, נכנס לתומו למרפסת של חדר העבודה, לראות אם יש שם משהו שווה ערך, ונשימתו נעתקה. עשרות רבות של קופסאות בגדלים שונים מלאו את החדרון הקטן. בכל קופסה היו דחוסות עשרות חוברות.
עליזה, רק אז התברר להם, אספה במשך שנים... חוברות. היו שם מאות חוברות - חוברות  לילדים, וחוברות זיכרון, וחוברות בענייני דת, ומדינה, והיסטוריה. היו שם חוברות קטנות וחוברות גדולות, חוברות בעברית וחוברות באנגלית ובערבית.
את דף המידע מס. 62 הקדשתי, כאמור, לעליזה. כל החוברות המופיעות בדף נלקחו מהאוסף המיוחד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אם אתם מעונינים במי מהחוברות המוצגות בדף המידע, אנו ממליצים
ללחוץ על חזיתן, ומייד על 'בקשה לאיתור הספר'.

       
לפרטים נוספים/ להזמנת החוברת לחץ על חזיתה



19 עותקים אחרונים

מהספר 'מיומנו של מאתר ספרים' נשארו 19[!] עותקים בלבד. הספר לא יודפס יותר במהדורות חדשות, כך שזהו הזמן להשיג לעצמכם עותק חתום וממוספר בכתב ידו של המחבר!

 
19 עותקים אחרונים!

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאותיו של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!] ועוד ועוד.
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

הרצאות

ניתן להזמין את איתמר להרצאה בחוגי בית, בקיבוצים, ספריות ציבוריות ועוד.
א.
מיומנו של מאתר ספרים
בהרצאתו 'מיומנו של מאתר ספרים' מספר איתמר כיצד הכול החל. הוא מתאר את הימים הראשונים לפתיחת השירות לאיתור ספרים, את תגובות האנשים, את הבקשות הראשונות שהגיעו.

ב.
האם אתה יודע מי כתב את 'איה פלוטו'?
בהרצאתו זו חושף איתמר כמה תעלומות ספרותיות כמו: מי כתב את ספר הילדים 'איה פלוטו'? כיצד הגיעו דפים מתוך הספר 'נקמת אבות' לאורי אילן בצינוק הסורי? היכן, לעזאזל הידיים של טרומפלדור?

לפרטים על ההרצאות 04-6399749



ההיסטריה ממשיכה!

 

 יבוא אישי
שירות חדש למציאת ספרים בחו"ל
ספרים בלי גבולות!

 

איש לא ציפה להתלהבות כזאת. איש מאתנו לא שיער כי הביקוש לשירות החדש שפתחנו יהיה כל כך גדול, עד שכל תשומת הלב שלנו בשבועות האחרונים מתרכזת רק בטיפול ב-'מבול' ההזמנות. בתחילת פברואר הכרזנו על פתיחת 'יבוא אישי' - שירות למציאת ספרים בחו"ל, ומייד קיבלנו עשרות רבות של בקשות לחיפוש ספרים באנגלית.

 
ציפי ביקשה וקיבלה
 
מרק ביקש וקיבל
 
יהונתן ביקש וקיבל
 
ניצה ביקשה וקיבלה

כן/לא

 האם גם אתם מחפשים ספר שאפשר להשיג רק בחו"ל?

כן/לא 

 האם רציתם להזמין ספר מחו"ל וגיליתם שלא ניתן לשלוח אותו לארץ?

כן/לא

האם גם אתם חוששים להשאיר פרטי אשראי באתר שאינכם מכירים?

כן/לא

האם גם אתם מעדיפים לקנות ולקבל שירות מחנות הנמצאת בישראל?

אם עניתם "כן" לאחת או יותר מהשאלות - השירות החדש שלנו יכול לעניין אתכם:

 יבוא אישי
שירות חדש למציאת ספרים בחו"ל
ספרים בלי גבולות!

כתבו לנו את שם הספר שאתם מחפשים, ואנו נחזור אליכם עם הצעת מחיר.
להזמנת ספר - לחצו כאן

אם הספר שאתם מחפשים עוסק בארץ ישראל, יהדות, מזרח תיכון וכו' - אנחנו ממליצים לכם לסרוק את מלאי הספרים שלנו בנושאים אלה באנגלית - לחצו כאן!

 
אורי ביקש וקיבל
 
אמנון ביקש וקיבל
 
מרים ביקשה וקיבלה



מה בדף המידע הבא?


איור מתוך תנ"ך לה הייר 1728

רוצים לנחש?



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן