דף מידע מספר 67   

10 יולי 2014

כי בינינו יפריד רק המוות
סיפורה של חברות

באמצע שנות ה-90 של המאה ה-19, ישבו שני נערים - אורי ויוסף - בישיבת פוצ'פ, והחליטו להוציא לאור עלון ספרותי. תחילה קראו לו 'הקוף', ואחרי כן - 'הפרח'. "פוצ'פ עיירה נפלאה," יתאר אותה מנחם אחיו הצעיר של אורי, שיהפוך יום אחד לשחקן בתיאטרון הלאומי 'הבימה'. "אילו יערות, נהר, פירות, דובדבנים." אביהם של האחים היה ראש הישיבה בפוצ'פ. את יוסף כינו חבריו 'המתמיד'. כפוף מעט, פאותיו מסולסלות, לבוש קפוטה ארוכה היה מאריך ומדקדק בתפילתו.
לא היה זה פועלם  הספרותי הראשון של שני החברים. תחילה הקימו ספריה. היה זה לאחר שהשתתפו השניים בהצלת ספרייתו של רב הישיבה - אביו של אורי - מפני השריפה שאחזה בבית הסמוך לביתו.

 "יהודים רבים מחסידי אבא וסתם אנשים מילאו את ביתנו לעזור בהצלת הרכוש העיקרי - הספרים. והללו אשר נהגו בהם תמיד כבוד, מה עלובים היו הפעם." סיפר מנחם כעבור שנים רבות במוסף 'דבר', 1931. "עתה הושלכו בידים זריזות על הסדינים שנשטחו על גבי הרצפה, וכל חבילה שנמלאה נקשרה ונזרקה דרך החלונות החוצה על פני הרחוב שבני אדם וסוסים היו רומסים בהם. ומה גדל העלבון שספרי הרמב"ם המיוחסים בכריכותיהם היפות ביחד עם ה'ליקוטי תורה' וספרי הקבלה נזרקו גם הם דרך החלון! ...רק כשעמדנו על יד הדלת לעזוב את הבית הרגשנו בבחור זר שלא ראינוהו עד עתה בביתנו, חובק שני ספרי תורה בידיו כשהוא צועק : "רבי, לאן עלי ללכת עם ספרי התורה?" כך הכירו לראשונה את יוסף חיים ברנר.  
מעונינים בספר? לחצו על חזיתו, ועל 'בקשה לאיתור הספר', ואנו נתקשר אליכם בהקדם
בחשאי עסקו שני החברים בהחלפת ספרים בין תלמידי הישיבה. לזה נתנו 'אהבת ציון', לזה הציעו את 'שני הקצוות' של ברוידס, עם אזהרה לא לקרוא בו בבקרים המוקדשים ללימודי קודש.

 
מעונינים בספר? לחצו על חזיתו, ועל 'בקשה לאיתור הספר', ואנו נתקשר אליכם בהקדם
 "...באחד מימות החורף באותה שנה," ממשיך אחיו של אורי ניסן גנסין לספר, " אחרי אשר הספריה נוסדה בחשאי ומתי מספר מבני הישיבה נהנו מקריאה בה, מצאו המשגיח יושב בעזרת נשים וקורא את 'שירת הזמיר' לבוקי בן יוגלי ויקרעהו בפני כל הנערים וישליכהו על הרצפה וירמסהו ברגליו - ולא יכול ברנר להבליג, ניגש אל המשגיח ירק בפניו ויחרפהו כהלכה... הדבר הגיע לראש הישיבה והמשפט עם 'גביית עדות' נגמר לטובת ברנר והמשגיח שב אבל וחפוי ראש אל הישיבה"

עוד בסוף אותה שנה החליטו החברים להוציא לאור עתון יומי לבני הישיבה. שם העיתון - 'הקוף', והחלק הספרותי תפס בו , כמובן, מקום מרכזי. את העתון ערכו אנ"ג ויח"ב, והם גם דאגו למלא את ארבעת עמודי העתון ולהעתיקם בכתב נקי ומסודר. אחרי 'הקוף' בא מקומו של ירחון בשם 'הפרח'. קובץ זה קיבל צורה רצינית יותר, ושם פורסמו גם דברי עיון וחקר, לצד דברי הספרות. שלושה קובצים מלאים וגדושים יצאו לאור, עד שכמה תלמידי ישיבה, אשר כתביהם לא פורסמו בירחון, הלכו והלשינו כי שני העורכים - יוסף חיים ברנר ואורי ניסן גנסין - מדיחים את בני הישיבה מדרכי תורה.

כאשר בגרו השנים נפרדו דרכיהם, ונפגשו ונפרדו שוב. למרות הכול נשמרה האהבה הכמעט אינטימית ביניהם.

מִמַּנְגִּינוֹת הַזְּמָן/ אורי ניסן גנסין
לי. ח. ברנר

כַּחֲצִיר שָׂדוֹת תַּחַת מַגָּל
כֵּן אֱלִילֵי שָׁוְא יִבֹּלוּ,
וַחֲדָשִׁים יִתְנוֹסֵסוּ,
יֵאָמֵנוּ – עַד יִפֹּלוּ.

הֵיכְלֵי אֶתְמוֹל גַּלִּים נִצִּים
וַאֲחֵרִים יִתָּאֵרוּ ;
הֲתִבְטָחָה ? אוּלַי מָחָר
גַּם הָאֵלֶּה יֵעָדֵרוּ ?

וּבַנֶּפֶשׁ שַׁלְוַת-שְׁמָמָה
וַעֲלָטַת לֵיל-בַּלָּהוֹת :
לֹא עוֹד תָּקֵר שִׁירַת-קֹדֶשׁ,
לֹא תֶּחְמַרְנָה גַם הַדְּמָעוֹת.

 

כעבור שנים רבות יספר אחד החברים, הסופר הידוע י. ח. ברנר על חברו:

"מה היה לי אורי ניסן ... לא הייתי יכול להגיד גם אילו חפצתי, על פי מסיבות חיי אין לי אף שורה אחת מכל המכתבים הרבים אשר כתב אלי... ולא אוכל לזכור גם דיבור אחד ממה שכתבתי אני אליו. יחס אמיתי, שורשי, היה בינינו תמיד, מיום שהכרנו איש את רעהו, אך כמו מתוך ערפל נשקף לי היחס ההוא... כאמור: ערפל, ערפל.   
לא אזכור דבר מסוים, לא אזכור כמעט כלום. ואולם זה נחרת בקרבי - ועכשיו הוא צף ועולה. בביאליסטוק היה היום ההוא. אנחנו שנינו כבני שבע עשרה - שמונה עשרה. אני כבר עזבתי את הישיבה ולמדתי 'מלאכה נקייה וקלה', והוא, הגדול ממני בשנה או בשנתיים, עדיין ישב בבית אבא, אפרוח בקליפתו. אני קראתי אליו לצאת 'מן הבצה', כנהוג ['בצה' כמובן, על דרך המליצה וביחס לסביבה של העיירה על גבול 'ערי המרכז' של רוסיה הפנימית. מה שנוגע לאביו הרב, מורנו לפני שתים שלוש שנים בגמרא ופוסקים, אי אפשר היה שלא לשמור אליו רגשות נאצלים בלב גם ימים רבים לאחר כך]. אז קיבלתי ממנו בתור תשובה אגרת בת ארבעה או חמישה גליונות פוסטה - ואולי עוד יותר - כתובים מפנים ומאחור. והנה במקום אחד בתוך כתב ידו הצפוף הספירי הנפלא, אשר עליו ישתומם כל רואה, הייתה נקודת כתם אחת קטנה, ומתחתיה רשום: פה נפל אגל דמעתי, אגל דמעה על אובדן החיים. הנה הוא שורף את הנייר!"

תודה לפרויקט בן יהודה



         
הספרים בהם לא היה לי צורך  בסופו של דבר

מאחורי הקלעים של דף המידע

תוכניתי המקורית הייתה להוציא דף מידע, המוקדש כולו ליוסף חיים ברנר.
אני התכוונתי לעשות זאת כבר מזה זמן רב. ספרים העוסקים בברנר ובתקופתו נערמו אט אט על שולחני. כאשר סיימתי את דף המידע האחרון בנושא אסירי ציון, היה עלי להחליט מהו נושא הדף הבא, ואז - כאמור - נפל הפור על יוסף חיים.
התכוונתי לעסוק ביצירותיו, בפעילותו הספרותית, בחייו הציבוריים, במאורעות בארץ ישראל שהביאו לרציחתו האכזרית במיוחד.
הספר הראשון שלקחתי ליד, שינה את דעתי.
היה זה 'יוסף חיים ברנר', מאת: יוסף ליכטנבום.  הספר יצא לאור בהוצאת 'ניב' בשנת 1967, והוא עוסק בחייו וביצירתו של הסופר.
"בישיבת פוצ'פ," קראתי בעמודים הראשונים של הספר, "נמצא לו רע כלבבו, הוא אורי ניסן גנסין, מי שעתיד היה להיות סופר בישראל כמוהו. כבן ט"ו היה ברנר כשהוצג לפני ראש הישיבה, ר' יהושע נתן גנסין, אביהם של אורי ניסן ואחיו מנחם... בינו לבין אורי ניסן, שהיה גדול ממנו בשנתיים, נכרתה מיד ידידות לכל ימות החיים."
בהערות מסביר ליכטנבום כי בסיומו של שיר אותו כתב יח"ב לאנ"ג נאמר: "כי בינינו יפריד רק המוות!!!"


מעונינים בספר? לחצו על חזיתו,
ועל 'בקשה לאיתור הספר', ואנו
נתקשר אליכם בהקדם

בלבי ידעתי מייד, כי דף המידע יעסוק אך ורק בקשר בין שני הסופרים, מאז ילדותם ועד יום מותם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הודעה חשובה ביותר!

האם אתם נהנים מדפי המידע?
האם אתם מוצאים את עצמכם מחכים בקוצר רוח לדף המידע הבא?
אם שתי התשובות שלכם הן 'כן', אתם חייבים לקרוא את ההודעה הבאה!
אם התשובות שלכן הן שליליות - אל תטריחו את עצמכם.

למעבר להודעה - לחצו כאן

לחזרה לדף המידע, סגרו את החלון שנפתח

       

גבריאל טלפיר

חלוצות

משרד הבטחון מד"ב בא"י צנחנים מא"י פלילים וספרים
כמה מדפי המידע הקודמים



סיפור חיים

 יח"ב  אנ"ג
   

1881 נולד בנובייה מליני
1898 בא להומל מפוצ'פ
1900 הופעת ספרו 'מעמק עכור'
1901 התגייס לצבא הרוסי
1904 ערק מהצבא
1904 הגיע ללונדון
1906 יסוד 'המעורר'
1908 הגיע לגליציה
1909 עלה לארץ ישראל
1909 חבר מערכת 'הפועל הצעיר'
1909 עבר ליפו
1915 נתקבל להוראה בגימנסיה 'הרצליה'
1920 הצטרף ל'גדוד העבודה'
1921 חזר לתל אביב
1921 נרצח באבו כביר.

1879 נולד בסטארודוב
1894 חברות עם ברנר בישיבה בפוצ'פ
1898 כתיבת סיפורו הראשון 'מחיי הרבנים'
1899 בא לוורשה
1900 עובד במערכת 'הצפירה'
1900 נדפס שירו הראשון 'מתן תורה'
1901 חוזר לפוצ'פ
1904 מופיע ספרו 'צללי החיים'
1905 הסיפור 'הצדה' מתפרסם ב'הזמן'
1906 מקים הוצאת ספרים 'נסיונות'
1907 הגיע ללונדון ומשתתף בעריכת 'המעורר' עם ברנר
1907 עולה לארץ ישראל
1908 חוזר לפוצ'פ
1913 נפטר ממחלת לב קשה.


   
מעונינים באחד מהספרים? לחצו על חזיתו,
ועל 'בקשה לאיתור הספר', ואנו
נתקשר אליכם בהקדם

בסוף שנות ה-70' החלה להתפרסם סדרה יוקרתית בשם 'פני הספרות'. מדובר בסדרת ילקוטי ביקורת על יצירתם של סופרים עבריים. הסדרה יצאה לאור בהוצאת עם עובד, ביזמתה ובסיועה של קרן תל אביב לספרות ולאמנות. " בסדרה זו מופיעים קבצי ביקורת ממיטב דברי הערכה, הפרשות והניתוח, שנכתבו על היוצרים המרכזיים בספרותנו בדורות האחרונים. תפקיד הסדרה הוא לסייע לקורא, למעיין ולתלמיד בהבנת יצירתם של חשובי סופרינו ועם זה להציג לפניהם את התפתחות הביקורת העברית, כפי שהתגלתה ביחסה אל סופרים אלה..." שני הילקוטים הראשונים שהופיעו בסדרה הוקדשו ליצירתו של יעקב פיכמן, ולשירתו של נתן אלתרמן. הילקוט השלישי הוקדש לברנר, והרביעי יוקדש ליצירתו של ס. יזהר.

 



שרטוטים מחיי
זכרונותיו של ברנר על גנסין

יוסף חיים ברנר נרצח ב-2 במאי 1921, והוא כבן 40. צעיר היה מדי כדי לכתוב את זכרונותיו, עדיין היה במלוא אונו הספרותי. בשנת 1903 החלו להתפרסם ב-'השלוח' רשימות קצרות של ברנר בשם 'בחורף'.

 

"עשיתי לי פנקס של נייר חלק, ואני אומר לכתוב איזה רשימות ושרטוטים מחיי." כך פותח ברנר את ספרו 'בחורף'. "'חיי' – במרכאות כפולות: עתיד והווה הלא אין לי; נשאר רק העבר ..."

 "החפץ בכתיבה התפתח בי בימי שחרותי הראשונים. תמיד הרביתי 'למשוך בשבט סופר' על כל אשר מסביבי, על כל הנעשה בביתנו, בחדר ובקלויז – שלושת הבתים שידעתי.  אף אהבתי לעשות קיצור מלימודי, ל-'הניח את הדבר על הכתב' ולהתענג עליו 'יומי דפגרא'.  מוחי היה מלא דמיונות שונים על החיבור הגדול שאחבר על כל הש"ס וארבעת חלקי "שולחן-ערוך" – אלה עמודי-השיש הגדולים-הגדולים, הנוגעים בראשיהם עד לב השמים.  ספרי יכונה בשם "דברי ירמיהו", וכבר הצטערתי, מפני מה איני כהן, כי אז הייתי יכול להוסיף "מן הכהנים" –  
ברנר מספר על הוריו ועל לידתו. הוא מתאר את ידידותו עם עובדיה בנו של הרב - הלא הוא אורי מנחם גנסין.

"ר' חנן-נתן לימדני חינם. מלבד השיעור עם כל תלמידיו ביחד, סוגיה של גמרא עם מפרשים ו"פוסקים", קבע לי ולעובדיה בנו עוד עתים מיוחדות לתורה.  אני הייתי לן בביתו כמעט כל ימי השבוע, ובטרם בוקר בחורף ועם דמדומי חמה בקיץ היינו מתגברים כאריות לעסוק בשעשועיו של קודשא בריך הוא...! 
עובדיה הוא נער רך. עיני תכלת. גדל-קומה הוא כאביו, אך שרטוטי פניו נעימים.  אפו עבה קצת יותר מן המידה, אך תחת זה הוסיפו לו לויית-חן השערות, שהחלו לצמוח מסביב לסנטרו הלבן.
   בעת ההיא הרביתי מאד לכתוב. כתיבה זו, שנבעה מהתנגשות-רגשותי הכבירה, היתה ברובה חיקויים ופארודיות להשירים, הסיפורים, המאמרים והפיליטונים, שבלעתי בלי בירור. עובדיה ועוד אחדים ממתי סודנו יעצוני לשלוח את פרי-רוחי לאיזה בית- מערכת, אך אני, מלא חרדת-קודש לפני כל מלה נדפסת, אמרתי שהכתבים שלי בוודאי לא יצלחו;  די היה לי במה שחלמתי, כי ברבות הימים אהיה בוודאי יושב באיזו רידאקציה.  ובין כך וכך החלטתי להיות בעצמי לעורך. 
עובדיה ועוד אחדים מן המתמשכלים, שאחר-כך מסרוני להמשגיח, קיבלו את הצעתי בהתלהבות.
שם עתוננו היה "המאור הקטן להאיר לישיבה";  מאמריו – ויכוחים שונים בין התורה וההשכלה, עניים ועשירים, בתי-הישיבה ובני-בעלי-הבתים, אמונה וחקירה, חסידים ומתנגדים, לאומיים ומתבוללים.  שני המושגים האחרונים לקחנו בהקפה מן העתונות, מבלי להבין בבירור את פירושם.  השם "לאומי" היה לנו לשם חשוב ביותר, לתואר-הכבוד, והשם "מתבולל" – לנאצה, מטרה לחצי-הזעם, שהרבינו לקלוע בו כגיבורים משכילים.  מובן מאליו, כי מה טיבו של מתבולל לא ידעתי, כלומר, בעיני לא ראיתיו מעולם, ורק אחרים אומרים, שדעתו היא: "נהיה ככל גויי הארצות, אין צורך לנו בציון וירושלים", וציון היתה בעת ההיא – אהובתי, תמתי, יפתי."

ויום אחד הוא מודיע לחברו הטוב: "עובדיה, אני נוסע מזה. נעזוב ישיבה זו, נצא לאיזו עיר גדולה, שם נתלמד כראוי, שם נהיה לאנשים..." ודרכיהן נפרדות, ממש כמו שנפרדו דרכיהם של יח"ב ואנ"ג, כאשר יצא ברנר לערים הגדולות, והקשר בין החברים ניתק.



ברנר ואחי

"ביום סתיו אפור ועכור נפתחת הדלת לחדרי ועלם צעיר, שחור שפם ומגודל בלורית, נכנס, כשעיניו נוצצות ובת שחוק לגלגנית ונכלמת כאחת מרחפת על שפתיו. הציג את עצמו: צמח - מייסד ומנהל 'הבימה'. אמנם הכרנו זה את זה מחליפת מכתבים: עוד בהיותי בארץ ישראל צמח ביקש לשלוח לו  חזות עבריים מקוריים... והוא התפלא על כך, כי גם בארץ ישראל מציגים מחזות מתורגמים."
מתוך 'בראשית הבימה'
מנחם נולד ברוסיה, בסטרידוב, בן למשפחת חסידי חב''ד שנטתה לציונות. הישיבה בה למד הפכה למרכז הספרות העברית המודרני עם שני הנציגים המובהקים יוסף חיים ברנר וידידו [אחיו של מנחם] אורי ניסן גנסין.

 
מעונינים בספר? לחצו על חזיתו, ועל 'בקשה לאיתור הספר', ואנו נתקשר אליכם בהקדם

 
מעונינים בספר? לחצו על חזיתו, ועל 'בקשה לאיתור הספר', ואנו נתקשר אליכם בהקדם
 באווירה הספרותית הזאת החל מנחם גנסין את דרכו כשחקן.  הוא עזב את בית הוריו לאחר הפרעות בקישיניב ב-1903, ועשה את דרכו לארץ ישראל. כאן היה פועל חקלאי, מורה ושחקן חובב. גנסין נמנה עם מייסדי להקות חובבי התאטרון הראשונות בארץ ישראל: חובבי האמנות הדרמטית (יפו, 1904), וחובבי הבמה העברית (יפו, 1908). בשנת 1909 הגיע י. ח. ברנר לא"י. הוא עזר למנחם, אחיו של חברו הטוב, בפעילותו התיאטרלית, ואף נרתם לתרגם מחזות עבור אגודת חובבי הבמה העברית.
ב-1913 חזר מנחם גנסין לפולין על מנת להשתלם במשחק. הוא למד משחק בסטודיה הדרמטית הבימה במוסקבה, בהדרכת ייבגני וכטנגוב. הוא סעד את אחיו הסופר במחלתו הקשה עד שנפטר. בספרו של חיים גליקסברג 'שמורים בלב', מביא מנחם תיאור מצמרר של ימיו האחרונים של אחיו.

מנחם גנסין
 
"בשנת 1942 ציירתי פורטרט שלו. הוא היה בא אלי מן החזרות של 'החטא ועונשו'. מעל פניו עוד לא נמחו סימני הדמות הטראגית של מארמלאדוב.|
 
 
במשך עשרות שנים כתב הצייר חיים גליקסברג את יומנו, בו רשם, ללא סדר כרונולוגי , את זכרונותיו מימי ילדותו ונעוריו בבית אבא הרב באודסה, ואת חוויותיו בארץ - בירושלים, בצפת, ובתל אביב. 

   גנסין נתקבל ל'הבימה' כשחקן,  וצורף לקולקטיב.  הוא נמנה עם שלושת מייסדי הבימה, יחד עם חנה רובינא ונחום צמח, ועם שנים עשר השחקנים הראשונים של התאטרון במוסקבה.  עם להקה זו סובב בערים בפולין, רוסיה וליטא.  ב-1923 עזב את הבימה במוסקבה, ובדרכו לארץ ישראל עבר בברלין, שם הזמינו אותו השחקנים מרים ברנשטיין-כהן, מיכאל גור, ארי קוטאי, מנחם בנימיני, שמעון פינקל, ועוד, שבאו לברלין להשתלם במשחק, להיות להם מדריך, במאי ומנהל לתאטרון החדש שייסדו - התאטרון הארץ ישראלי - התא''י. שלוש שנים לאחר ייסודו של התא''י, מצאו את עצמם המנהל ושחקניו במשבר אשר הסתיים בעזיבת רוב השחקנים. גנסין ייסד את הסטודיה הדרמטית של התא''י, והזמין שחקנים חדשים למלא את השורות. ב-1928 עם עליית 'הבימה' לארץ ישראל חזר גנסין להבימה והתא''י נסגר.

גנסין שיחק בהצגות: הדיבוק, החטא ועונשו, מירה'לה אפרת, המלט ועוד.  סגנון משחקו היה מופנם, מאופק ומפורט, במיטב אסכולת סטניסלבסקי. ב-1932 שיחק בסרט העברי הראשון בארץ ישראל – עודד הנודד. מנחם גנסין נפטר לאחר מחלה ממושכת, בגיל 69 .

 

 



מות השניים

הראשון מבין החברים שנפטר היה אורי מנחם.

 מעטות הן העדויות על ימיו האחרונים. חולה לב היה במשך שנים ארוכות. הוא הזניח את המחלה, והסתירה מבני משפחתו. שבועים לפני מותו הועבר לדירה חדשה. לפני כן אושפז בבית חולים נוצרי, אך סירב להישאר שם.  האוירה הקתולית הטילה עליו דיכאון. בהפוגות בין הכאבים קרא את צ'כוב, טולסטוי, איבסן והמסון. כמה ימים לפני מותו ביקרו אותו טשרניחובסקי ופרישמן שידעו כי מצבו חמור. לפעמים דיבר אורי ניסן על המוות. בשלווה דיבר, בהשלמה עם מצבו. בלילה האחרון ביקש מים עם קרח, ונשם חמצן. לפנות בוקר של יום חמישי מת אורי ניסן גנסין והוא בן 34 בלבד.

אורי ניסן


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יוסף חיים
 
 בסיום תהלוכת הראשון במאי ברחובות תל אביב נשמעו יריות בלתי פוסקות.  סביב גמנסיה הרצליה ניצבו המונים. אוטומובילים באו שוב ושוב עם פצועים. "בנווה שלום פורעים וכבר יש הרוגים ופצועים!" נשמעו קריאות. אוטומוביל נשלח מטעם וועד ההגנה להוציא את ברנר ואת הנמצאים עמו במעון יצקר באבו כביר, אך לפי דברי הנוכחים ברנר לא רצה לחזור, הוא טען כי יש לו אקדח וחמישה כדורים, והוא לא מתכוון לעזוב את המקום. כאשר הגיעו המחלצים מצאו את ברנר מוטל ליד הגדר, פניו למטה, חצי גופו התחתון ערום לחלוטין.
הדו"ח הרפואי נכתב על ידי ד"ר זלוצ'יסטי, אשר לא יכול היה להימנע משימוש בשפה ספרותית בדיווחו: "מת בעל זקן, קפאון מות בחלקי הגוף המתנועעים. הפנים נפוחים... בקו זווית הכתף שני סנטימטרים בגובה הטבור בערך, פצע בגודל חרצן של דובדבן, שהיקפו צבוע כחול עמוק ושפתו נראית מפוחמת כל שהוא. מקום מוצא הכדור בגוף אינו נראה. הבטן מתוחה. בטפיחה-תפיפה אינה משיבה צלילי הד. מיתה על ידי שפך דם פנימי בסיבת יריה במעי."
על גופתו של ברנר נמצאו שני עמודים. האחד - התחלת סיפור בשם 'תאנת חוה', והשני אמצע סיפור 'בת הטבע'. שני הקטעים הם מתוך סריה של מיניאטורות שהיו כתובות עם ברנר ומוכנות לדפוס. בן ארבעים היה במותו.



אורי ניסן, בנו

באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, ישבו שני נערים - אורי ניסן  ובנימין זאב, והחליטו להוציא לאור עלון ספרותי. תחילה קראו לו 'דקלים', ואחרי כן - 'הדגל'. העורכים - שני חברים - בני סופרים ועורכים, הוציאו את עיתונם - גליון חג בכל מועד ומועד. במשך שנה [תרפ"ו - תרפ"ז] יצאו שנים עשר גליונות. העורכים שהיו גם הכותבים [בשמות בדויים] העתיקו את העיתונים  בכתב ידם. היו אלה בנו של הסופר מנחם פוזננסקי, ובנו של יוסף חיים ברנר.

 ב-20 ביולי 1914 שנה לאחר פטירתו של חברו הטוב אורי ניסן גנסין, נולד בירושלים בנם בכורם של הגננת הידועה חיה ברוידא, והסופר יוסף חיים ברנר. כאות וסימן  לאהבתו העזה לחברו, למרות הנתק שהיה ביניהם בבגרותם, בחר ברנר לבכורו את השם - אורי ניסן. אורי ניסן היה עם אביו עד גיל שש, עד שנסע עם אמו - חיה ברוידא - לאירופה. לאחר רצח ברנר בשנת 1921, חזרו השנים ארצה.
בשנת 1931 סיים אורי ניסן את לימודיו בגימנסיה 'הרצליה', ויצא עם חבריו להגשמה בקיבוץ. ב-1937 הוא התייצב עם חברי קיבוצו בבקעת בית שאן, להקים את קיבוץ מעוז. אורי ניסן נשאר בו כמפקד המקום.
אורי ניסן ברנר
 
הוא נפצע על הירדן ב-'קרב הזיפזיף', כאשר חברי המקום יצאו אל שפת הירדן לכרות זיפזיף לבניין. היה ממיסדי הפלמ"ח, והתמנה להיות מפקד הגדוד השני. פגיעה בגבו כתוצאה מתאונה עצרה את התקדמותו הצבאית של אורי ניסן. הפציעה הפריעה והכבידה עליו, והוא סירב לשמש בתפקיד צבאי בכיר. רק לאחר הפצרות רבות ניאות לקבל עליו את תפקיד סגנו של יגאל אלון, סגן מפקד הפלמ"ח.

בשנת 1954 יצא אורי ניסן ללימודים באפעל, וחייו השתנו. הוא הפך להיות היסטוריון בכיר של כוח המגן העברי. הוא פרסם כמה ספרים בנושא בטחון ישראל, והשתתף ליד יהודה סלוצקי, בעריכת ספר 'תולדות ההגנה'.

     
מעונינים בספר? לחצו על חזיתו, ועל 'בקשה לאיתור הספר', ואנו נתקשר אליכם בהקדם
 
רק בשנותיו האחרונות העז אורי ניסן לעסוק בזכרונותיו של אביו. שני ספרי זכרונות יצאו קודם לכן, ובשניהם בחר לא להשתתף. הראשון הופיע בשנת 1944 ונערך על ידי מרדכי קושניר. השני התפרסם בשנת 1971, ונערך על ידי מנחם דורמן. לקראת שנת 1991, בשנת השבעים לרצח ברנר, תיכנן אורי ניסן להוציא את ספר הזכרונות על אביו - 'על י. ח. ברנר - עוד זכרונות'. הוא התכוון שיהיה זה ספר שונה מקודמיו. אביו יוצג בו כפי שראו אותו חבריו. כמו חוקר קפדן, חזר אורי ניסן ובדק כל פרט. הוא אסף רשימות ופתקאות במשך שנים. אך יחד עם זאת, הדגיש בפני חבריו את הדחיפות של העבודה, כאילו פחד שלא יספיק להשלים את משימתו.

אורי ניסן נפטר בשנת 1993.



הספרות העברית בעיניים זרות
הצצה לכמה מהספרים המוצגים באתר האנגלי שלנו,
The Promised Book Land
המוקדש כולו לספרים בנושאי ארץ ישראל ועם ישראל.

 
  The Arab in Israeli Literature


דמותו של הערבי ביצירותיהם של י.ח. ברנר, יהודה בורלא, משה שמיר, אהרן מגד, א.ב. יהושע, עמוס עוז, סמי מיכאל, דויד גרוסמן, ועוד.

מחיר: 55 ₪

לפרטים נוספים או להזמנת הספר לחץ כאן

Selected Poems /
C. N. Bialik


תרגום לאנגלית של כמה משירי ביאליק: הכניסיני תחת כנפך, בעיר ההריגה, אל הציפור, מתי מדבר, ועוד.


מחיר: 55 ₪

לפרטים נוספים או להזמנת הספר לחץ כאן

  Our Holocaust / Amir Gutfreund


תרגום לאנגלית של הספר "שואה שלנו" של אמיר גוטפרוינד



מחיר: 55 ש"ח

לפרטים נוספים או להזמנת הספר לחץ כאן



חגיגת מכירות בסוף השבוע


הספרים בתמונה חייבים להימכר כדי לפנות מקום לספרים חדשים!!

האם ראיתם את הודעתו של דניאל ב-'מועדון הקוראים'?

כדאי למהר

15/5/2009

באתי היום במיוחד מתל אביב לזכרון יעקב, כדי לראות את המבצע שאיתמר עושה.
הייתי בטוח שאתאכזב. הייתי בטוח שנשארו רק ספרים סוג ב' שאיש כבר לא רוצה.
הייתי המום לראות את הכמות והאיכות.
הנה כמה ספרים שהשארתי אחרי בצער רב [בעשרה ש"ח לספר!]:
קללת בני דאין/ דשייל האמט
מנוס מחופש/ אריך פרום
מות איוואן איליץ/ טולסטוי
האדם מחפש משמעות/ ויקטור פרנקל
כל השירים/ נעמי שמר
געגועים לאולגה/ אהרן מגד
מות הזקן/ המינגווי
בין הפילים/ המילטון.

השארתי את הערימה על אחד השולחנות
.
אם תמהרו אולי תספיקו.

אנו מזמינים אתכם למכירה מיוחדת
בחנות בזכרון יעקב.

מבצע סוף השבוע!

כל המחסנים שלנו מלאים בספרים!
אנו חייבים לפנות מקום לארגזים חדשים!
לכן - בסוף השבוע הקרוב, יום ו' ושבת,
22-23/05/2009, נקיים בחנות את המבצע
בו יהיה מחירו של כל ספר 10 ש"ח בלבד!

המכירה במזומן בלבד!

יום ו' 09.00+13.00
יום שבת 11.00-16.00

ואנחנו מתכוונים כל אלפי הספרים שבחנות,
ועוד אלפי הספרים שנביא מהמחסנים שלנו בזמן המבצע
!
לא כולל ספרים חדשים או מוזמנים.


החנות בזכרון יעקב -
רח' הנדיב 23,  04-6399749

אל תחמיצו!



הידעת?

הוצאת הספרים 'ספר זכרונות - חנות הספרים של איתמר' הוקמה כדי לשרת צורך בקרב קוראים רבים, לקרוא ספר אהוב מילדותם, בדיוק באותה מהדורה בה קראו אותו לפני עשרות שנים. בניגוד להוצאות הספרים הלוקחות ספר אהוב מהעבר, ומתרגמות אותו מחדש, משנות את שמו, ואת ציוריו, כדי להתאימם לדור החדש, הוצאת הספרים שלנו תוציא את הספר לאור בדיוק כפי שהיה אז. בדיוק כמו שאתם זוכרים אותו!

את הספרים הבאים, אותם הדפסנו מחדש,
לא ניתן למצוא בחנויות אחרות,
אלא רק בחנות הספרים של איתמר

04-6399749

 

יהושע הפרוע/ היינריך הופמן

סיפוריהם המצחיקים-מפחידים של יהושע הפרוע, אלעזר האכזר, עזרא המפונק, גדי נדנדי, הזדים השחורים ועוד.
ספר זכרונות, 2002. כריכה רכה, 35 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

עולמו הקטן של דון קאמילו/ גוארסקי

מעשים ומאורעות מגוחכים המתרחשים בכפר איטלקי קטן, בין הכומר דון קאמילו ליריבו ראש הכפר הקומוניסט פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

דון קאמילו וצאן מרעיתו/ גוארסקי

המשכו של הספר "עולמו הקטן של דון קאמילו". המשך מעשיהם ומריבותיהם של הכומר דון קאמילו וראש הכפר פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

אחד עשר האלופים/ אדוארד בס

מעשה באיש עני ושמו בנקוצץ ואחד עשר בניו. האיש, אשר דאג לפרנסת בניו, אימן אותם משחר נעוריהם במשחק הכדורגל, ואחד עשר הבנים היוו את קבוצת הכדורגל של בנקוצץ אשר השיגה, ברבות הימים, את אליפות העולם.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

 

גן גני/ לוין קיפניס, ימימה טשרנוביץ

סיפורים ושירים לגיל הגן: רמי רם רץ לגן/ לוין קיפניס, בנות שתים/ ח. נ. ביאליק, כושי ונושי / ימימה טשרנוביץ. מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת / לוין קיפניס ועוד.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן


 

עותקים אחרונים! 

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאות של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!].
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן



מיומנו של מאתר ספרים

 14 עותקים אחרונים

מהספר 'מיומנו של מאתר ספרים' נשארו 14[!] עותקים בלבד. הספר לא יודפס יותר במהדורות חדשות, כך שזהו הזמן להשיג לעצמכם עותק חתום וממוספר בכתב ידו של המחבר!

 
14 עותקים אחרונים!

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאותיו של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!] ועוד ועוד.
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

הרצאות

ניתן להזמין את איתמר להרצאה בחוגי בית, בקיבוצים, ספריות ציבוריות ועוד.
א.
מיומנו של מאתר ספרים
בהרצאתו 'מיומנו של מאתר ספרים' מספר איתמר כיצד הכול החל. הוא מתאר את הימים הראשונים לפתיחת השירות לאיתור ספרים, את תגובות האנשים, את הבקשות הראשונות שהגיעו.

ב.
האם אתה יודע מי כתב את 'איה פלוטו'?
בהרצאתו זו חושף איתמר כמה תעלומות ספרותיות כמו: מי כתב את ספר הילדים 'איה פלוטו'? כיצד הגיעו דפים מתוך הספר 'נקמת אבות' לאורי אילן בצינוק הסורי? היכן, לעזאזל הידיים של טרומפלדור?

לפרטים על ההרצאות 04-6399749

סיפורים חדשים על המתרחש בעולמו של מוכר ספרים
ניתן למצוא ביומן של איתמר באתר.
למעבר לאתר לחץ כאן



היום לפני...

בדיוק לפני שנתיים פרסמנו את דף מידע מס. 17 אשר עסק בלאה גולדברג.
שני דברים הציתו את דמיוני וסקרנותי בזמן חיפוש החומר לדף המידע בנושא לאה גולדברג, ושניהם קשורים לספר 'איה פלוטו': מדוע בחרה לאה גולדברג לציין את שמה כך - "חרוזים: לאה גולדברג"? ומהי ההקדשה המסתורית המופיעה בעמוד השער, מעל שמו של הספר - "לאסנת".

כאשר התחלתי לחפש את אסנת, גיליתי סיפור מדהים על דרך כתיבתו של אחד מספרי הילדים המפורסמים ביותר. אחד מקוראי דף המידע התלהב מהסיפור, העתיק אותו ושלח אותו לרשימת התפוצה שלו. כך התחילה ההיסטריה. תוך זמן קצר קראו את דף המידע אלפי אנשים, ועדיין קוראים אותו עשרות גולשים חדשים, למרות שעברו שנתיים מאז שליחתו.

עד היום קראו את דף המידע מס. 17 -

14,728 איש!

אם עדיין לא קראתם את סיפורו המדהים של פלוטו,
לחצו כאן!



מה בדף המידע הבא?

אל תחמיצו!
פרויקט בלעדי
לדף המידע של איתמר
פרסום ראשון לסיפור מדע בדיוני

על גורלם של הספרים בעוד מאות שניםֱ!


יהא זה משעשע מאוד להיות אלוהים

סיפור מדע בדיוני
א. י. מרלו
תרגום: חנה יואלי



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן