דף מידע מספר 68   

10 יולי 2014

             

פרוייקט מיוחד!

דף המידע הפעם שונה מהרגיל.
אם עד היום, עסקנו בספרים ישנים ובסופרים,
הפעם אנו מביאים לכם - בפרסום ראשון! - סיפור מדע בדיוני.
גם אם אינכם אוהבים ספרי מדע בדיוני,
אנו ממליצים לכם לפנות מעט זמן, ולקרוא את הסיפור עד סופו.

הסיפור מביא מבט מפתיע על גורלם הצפוי של
הספרים בעוד מאות שנים.
מה דעתכם? האם הם עדיין יהיו כאן?

אל תחמיצו!



יהא זה משעשע מאוד להיות אלוהים

סיפור מדע בדיוני
 י. רוס
תרגום: חנה יואלי

כל האיורים המלווים את הסיפור נלקחו מתוך
עטיפות של ספרי מדע בדיוני ישנים.
לפרטים נוספים על הספרים מהם
נלקחו האיורים לחצו על הציור עצמו.

 

פרק א'
יום י'ד, שעה 25.00, 2702
 

רוב גודמן לא האמין למשמע אוזניו.
סגנו - טרוור - עמד מולו, מנופף ידיו בהתרגשות, וממלמל דברים לא ברורים: פיצוץ, עשרות עממיים הרוגים, התקהלויות. איכות השידור התלת-מימדי הייתה כה גבוהה, עד שניתן היה לחשוב כי טרוור ניצב לידו במטוס הזעיר, ולא כמה אלפי קילומטרים משם.
"טרוור!" שאג רוב לעבר הדמות הדמיונית שלפניו.
טרוור השתתק.
"עכשיו תתחיל מהתחלה. לא הבנתי דבר. היכן היה הפיצוץ? באולם ההזנה המרכזי?"
מי, לעזאזל, ירצה לפגוע ב'אולם ההזנה'?
 המלים  הילכו קסם על רוב. עוד מילדותו היה זה אחד המקומות האהובים עליו. ולא רק בגלל שאמו - ג'ודי גודמן - ניהלה את המקום. הוא היה בא לשם יום יום לאחר הלימודים בהיכל הידע. 'תולעת סלילים' נהג סבו לכנות אותו בחיבה, למרות שרוב  לא הבין אף פעם מה הקשר לתולעים. האגדה המשפחתית ידעה לספר בהתכנסויות שנתיות כי רוב היה מוזן בסליל, אותו היה מסיים עוד בדרכו הביתה, ומייד היה חוזר לאולם ההזנה להיטען בסליל נוסף, גם אותו היה מסיים עוד בטרם הספיקו דלתות הבית להתכווץ לפניו.
 
כעבור שנים רבות, לאחר שהתמנה למפקד כוח השיטור הבין יבשתי, הכינו לו פיקודיו הפתעה לרגל המינוי, ולקחו אותו לאולם ההזנה במסווה של פגישת עבודה, ושם דאגו להזין אותו בסליל הרפתקאות אהוב מימי נעוריו.
"יש לנו מושג מי עשה את זה?" חזר רוב למציאות העגומה.
טרוור היה עדיין נרגש במיוחד. "כמה דקות לאחר הפיצוץ הגיעה הודעה מאלמוני שכינה עצמו '5020'. הוא מסר כי ארגונו לקח על עצמו את האחריות למעשה."
"מה שמו של הארגון?" שאל רוב. כבר תקופה ארוכה לא היו אירועים כאלה בתחומו.
טרוור הסיט את מבטו אל המחשב הנייד אותו ענד כשעון על פרק ידו, והתקשה לקרוא את הכתוב: "מחתרת הס... מחתרת הספ... מחתרת הספרים! מה זה 'ספרים' לכל הרוחות?! ורוב..." קולו של טרוור נהיה רציני ושקט, כאילו הוא עומד לומר משהו אישי. רוב שם לב לפתע שהוא קרא לו בשמו הפרטי. היה זה דבר חריג. טרוור תמיד, אבל תמיד, פנה אליו בתואר 'המפקד', או 'בוס'.
"רוב... גם.. ג'ודי... גברת גודמן... הייתה שם בשעת הפיצוץ..."
רוב קפא במקומו.
"מה  - בשם אלוהים - היא עשתה שם? היא כבר לא מנהלת את אולם ההזנה..." במקום לשאול לשלומה, אתה מתעסק עכשיו בזוטות, הוא נזף בעצמו. "מה קרה לה? היא בסדר?"
"הו, בטח. סליחה המפקד. היא פצועה קל ברגלה. עוד היום ישחררו אותה מהמרכז הקליני."
רוב סילק את דמותו הוירטואלית של סגנו בהנפת יד מהירה. 5020? מה הכוונה? הוא לחץ על סמל מאגר הנתונים המרכזי של האינטרוורלד, במסך הדמיוני שניצב לפניו, ונתן בקולו הוראת חיפוש למלה 'ספרים'. משום מה התקשרה המלה במוחו לסבו האהוב.
על החזותן התקבלה תוצאת החיפוש: "ספרים - דברים מודפסים [בדורות קדומים גם כתובים בכתב יד] על גבי גליונות ניר מקופלים וגזורים לדפים מודבקים או תפורים ומכורכים יחד." רוב לחץ על כפתור 'הצג דוגמאות', ומיד התנוססו מולו כמה תוצאות של... 'ספרים'.

       
דברים מודפסים [בדורות קדומים גם כתובים בכתב יד] על גבי גליונות ניר מקופלים וגזורים לדפים מודבקים או תפורים ומכורכים יחד.

מה זה ה-'דברים מודפסים' האלה? ומדוע מישהו טורח להקים בשמם מחתרת, לפוצץ ולהרוג עממיים חפים מפשע? רוב חייך לעצמו במבוכה, לאחר שקלט כי הוא מחפש כבר זמן רב את לחצן הקשר לתא הטייס. הוא היה רגיל מטיסותיו האינסופיות במרחב הבין יבשתי עליו פיקד, להורות לטייס לשנות כיוון טיסה לכאן או לכאן, אך בגלל האירועים וההתרגשות שכח לחלוטין כי הוא עושה את דרכו למרכז השליטה העולמי במכשיר החדש שהועמד לרשותו  - הממל"ט.
איך לעזאזל אני אמור לשנות את נתיב הטיסה, הוא חשב לעצמו. הוא אימץ את זכרונו לנסות ולשחזר את הוראותיה של נימה - מזכירתו הוותיקה. הוא ניסה כמה וכמה פעמים לאותת לה, במערכת הקשר הבינשמשית - אך לשווא.
אין ברירה, הוא חשב לעצמו. נעשה זאת בדרך הישנה והקשה.
רוב קם ממקומו, ניגש לדלת תא הטייס, ולאחר שבדק שהיא נעולה, בעט בה בחוזקה במגפו הימני, ועקר אותה ממקומה.
   הוא התיישב על כסא הטייס בכבדות, החזיק את ההגאים, והחל לסובב את המטוס הזעיר לאחור. לאחר שייצב את המטוס, אותת לטרוור שהוא רוצה לדבר אתו. הסגן הופיע מייד בחלל החדר הקטן. רוב ידע לחזות את תגובתו. אחת הסיבות שהם הסתדרו כל כך טוב, היה השוני באופיים. רוב היה מהיר תגובה וחמום מוח. טרוור היה קר , שקול, ונצמד בדבקות להוראות. טרוור תפס את ראשו בידיו ביאוש. "מה אתה עושה?" הוא צווח כשראה את מפקדו על הגאי המטוס. "אתה יודע מה? בעצם, אני לא רוצה לדעת. אני לא מעוניין להיות שותף למעשה."
"טרוור, אני רוצה שתבדוק מה זה 5020. אולי יש משמעות למספרים."
בזוית עינו ראה רוב את טרוור מפעיל את החזותן לפניו ומפעיל את מנוע החיפוש. לצערו לא יכול היה לראות את מה שטרוור ראה לפניו. איש עדיין לא הצליח למצוא פתרון טכני לחוסר היכולת של החזותנים, לקלוט את התוצאות המוצגות על גבי חזותן אחר.
"קיבלתי 3 תוצאות עיקריות: סוג של רכב עבודה עתיק - טקטור, טרקטור או משהו דומה. מקרר ביתי שהקדמונים היו מחזיקים בבתיהם, ואסטרואיד."
"אני זקוק לרשימה עם שמות האסטרואידים,  ולהצלבת-חיפוש עם 'ספרים', ועם '5020', בוא נראה מה נדוג ברשת." רוב ידע שאין כל סיכוי שטרוור - עירוני מלידה -  יבין את משחק המלים:  'מה נדוג ברשת'. למעשה, הוא היה בטוח שאין לטרוור מושג על דיג בעזרת רשת דייגים. הוא חיכה בקוצר רוח לתוצאות החיפוש, בעוד הנוף מתחתיו משתנה במהירות מסחררת. הוא הרגיש כי הפתרון נמצא ברשימת השמות. הוא נזכר בסבו האומר לו: "
הרוצה ללמוד היסטוריה יילך לכוכבים. משמותיהם בלבד ניתן ללמוד את כל ההיסטוריה האנושית."



 

פרק ב'
יום י'ד, שעה 30.00, 2702

על פי הדו"ח הרשמי של המרכז הקליני הסתיימה תקופת החיים של ג'ודי גודמן ביום י'ד בשעה 29.00.
"אני מצטער, בוס..." אמר לו טרוור שפגש בו בקצה שרוול הנחיתה. "הם בלבלו אותה עם מישהי אחרת, וטענו כל הזמן שמצבה קל." בצילומי סורק החיים נראו היטב פגיעות ההדף בתוך איבריה הפנימיים של אמו.
רוב סילק בזעם את הסריקות מלפניו.
עכשיו זה הפך להיות אישי. לא היה לו מושג כיצד עליו לנהוג. האם הוא צריך לעשות טקס מיוחד כדי לציין את הסתלקותה של אמו. כיוון שהיה בן בודד, הוא נשאר בלי כל משפחה.

הם התייצבו על רצועות המסוענים שיובילו אותם לאולם ההזנה. רוב לא יכול היה לעמוד במנוחה, והחל לצעוד על המסוען במרץ, טרוור התנשף ביאוש אחריו, מנסה להדביקו.
"צדקת, המפקד. יש התאמה בין שמות האסטרואידים לבין ספרים. קיבלתי כמה וכמה תוצאות. כוכב מס. 18610, למשל, נקרא ארתורדנט, והוא על שם..."
"ארתור דנט, גיבור 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', אחד הסלילים האוהבים עלי מילדותי." אמר רוב "אבל מה הקשר ל-'ספרים' האלה? ומה הקשר ל-'5020'? נראה כאילו מישהו משחק אתנו בחידות."
 

"הנה, תראה..." טרוור הפעיל את החזותן האישי שלו, ונתן בקולו הוראת חיפוש מוצלבת ל-''5020' ו-'ספרים'. כאשר הופיעו תוצאות החיפוש מולו, הוא קרא בקול: "אסטרואיד מס. 5020 נקרא על שמו של אסימוב איזק -  סופר מדע בדיוני. נולד ברוסיה בשנת 1920. אחד הסופרים הפופולאריים ביותר בתחום המדע בדיוני." טרוור לחץ על כפתור 'הצג דוגמאות', ומיד התנוססו מולם כמה תוצאות של... 'ספרים'.

       
להזמנת ספר לחץ על חזיתו

למרות שהשנים צעדו במרץ על המסוען, ומהירותם היחסית הגיעה לכמעט 50 קמ"ש, עדיין הוסיפו תוצאות החיפוש של החזותן להופיע לפניהם.
"שוב אנחנו חוזרים ל-'הדברים המודפסים על גבי גליונות ניר מקופלים וגזורים לדפים מודבקים או תפורים ומכורכים יחד.'" רוב קימט את מצחו. מי זה - לעזאזל - אסימוב? איך הוא קשור ל-'מחתרת הספרים'? כמה הצטער שלא יוכל להעזר בחוכמתה ובידיעותיה של אמו, היא בטח הייתה יודעת במה מדובר. למרות תפקידו, על אף מעמדו, חש רוב יתמות.
אחד 'הספרים' בתצוגה משך את תשומת לבו. 'מערות הפלדה' הוא קרא. מה הכוונה? מדוע זה נשמע לו מוכר? אולי זה קשור לאחד הסלילים בהם הוזן בנעוריו. רוב היה חריג בכל הנוגע לסלילים. כמעט כל האנשים שהכיר לא זכרו כלל את תוכן הסליל מיד לאחר שסיימו אותו, ואפילו לא את שמו. ואילו רוב, אולי בגלל קרבתו לנושא, הצליח לשחזר מדי פעם רגעים קסומים מהסלילים בחייו.
השניים הגיעו לאולם ההזנה. רוב נדהם נוכח הניגוד בין השקט המוחלט שקידם את פניהם, לעומת ההרס העצום שהיה שם. עמדות ההזנה היו מרוסקות לחלוטין. קפסולראש מוכתמות בדם התגלגלו על הרצפה. טרוור מנה באוזניו את מספרי ההרוגים והפצועים.
   רוב עצם את עיניו. כל כך הרבה פעמים ביקר במקום בחייו, עד שיכול היה לראות בדמיונו את התמונה של עשרות אנשים המובלים על ידי הסלילניות התורניות לעמדות ההזנה. כל אחד בחר לעצמו את הסליל בו חפץ: אם זה מסע הרפתקאות, או סליל לימודי. הוא יכול היה לחזות את הפיצוץ הקורע את פיסות המתכת מהקירות ומהתקרה, ואת צרחות הכאב האילמות של הנפגעים, אשר קולם לא נשמע מבעד לקפסולראש. הסלילניות - כך ידע - לא השמיעו קול, כי לא הרגישו כלל כאב. היכן הייתה אמו? הוא ניסה להבין. בוודאי לא שכבה באחד מתאי ההזנה. אולי פיטפטה עם חברותיה לשעבר? אולי ישבה באחד המשרדים ושוחחה עם מחליפתה.
לפתע ידע מה מוטל עליו לעשות.
"מחר בבוקר! אתה שומע..." הוא פנה לסגנו ופקד עליו בחדות: "
ישיבת חירום אצלי במשרד! אני רוצה שתכנס את כולם! בלי חופשות ובלי מחלות!"



 

פרק ג'
יום י'ה, שעה 08.00, 2702

בבוקרו של יום י'ה הגיש רוב גודמן את התפטרותו ממשטרת הגבולות הביניבשתית.
"זה רק זמני," הוא חזר באותו בוקר על הדקלום באוזני מפקדיו, סגנו, מזכירתו הנאמנה מינה, ואנשי משרדו, "אני יורד למחתרת. אני חייב למצוא את האחראי למותה של אמי."
את חייו העממיים כבלש החל רוב באחד מאולמות ההזנה הרבים הפזורים בכרך. הוא ביקש מר"ת מלין - מנהלת האולם שבאה לטפל בו בעצמה בגלל ייחוסו - להטעין אותו בערך המתאים מתוך האנציקלופדיה העולמית החדשה. "אני מצטערת על אמך," היא אמרה לו. רוב התרגש מהמחווה, למרות שידע כי מלין אינה מסוגלת להרגיש דבר, ובטח לא להצטער. את ר"ת מלין הכיר רוב עוד מילדותו, כאשר היה בא לבקר את אמו באולם ההזנה שלה. אז היא רק החלה בעבודה, ושימשה כעוזרת הזנה. במשך השנים טיפסה בתפקידים, מבלי שצורתה החיצונית תשתנה כלל וכלל, וכיום היא כבר משמשת כמנהלת אולם. יום אחד הם עוד ישלטו בנו, גיחך רוב לעצמו. הוא שכב בעמדה הריקה, חבש את הקפסולראש, ולחץ על כפתור ה-'הזן'.

 "יליד רוסיה. קיבל את תוארו האקדמי באוניברסיטת קולומביה ב-1948. נתמנה לפרופסור חבר במחלקה הביו-כימית באוניברסיטת בוסטון, שם עסק בחקר הסרטן." רוב ניצל את העובדה שר"ת מלין שכחה לבקש ממנו להסיר את מחשב היד הקשור לפרק ידו. הוא הטעין לתוך המחשב - כנגד כל ההוראות - תקציר מחייו של אותו אסימוב. אחרת - כך ידע - כל הפרטים ימחקו ממוחו מייד לאחר גמר ההזנה. "אסימוב רכש לעצמו פרסום גם בספרי המדע הרציניים שלו, אך בשנת 1958 החל להקדיש את מיטב עבודותיו לספרי המדע בדיוני. בין ספריו: אנוכי הרובוט, מחר כפול תשע, בארץ הרובוטים, מערות הפלדה, השמש הערומה. אסימוב ידוע בעיקר בזכות שלושת חוקי הרובוטיקה שקבע: 1. לא יפגע רובוט בכל אדם שהוא, ולא..."  

בפעם הראשונה בחייו נרדם רוב תוך כדי הזנה. אומנם המכונה הייתה אמורה להתריע באוזני הסלילנית התורנית על ההרדמות, אך כנראה הייתה תקלה במתקן. מה שאיפשר לו לישון בלי הפרעה, ואפילו לחלום! סבו נהג לומר כי חלום הנחלם תוך כדי הזנה סופו להתגשם, אולם איש לא התייחס לאמירה זאת ברצינות, כי איש מעולם לא נרדם בזמן הזנה. ובחלומו הוא ירד לאחד האיזורים מחוץ לכרך בו לא ביקר מימיו. הוא בא במיוחד לחפש מישהו הקשור ל-'ספרים'.

   ובחלומו הוא הגיע לבית מלאכה לרהיטים עתיקים. רוב לא ראה כאלה מימיו. ספסלי ישיבה מרופדים בבד ירוק. ערימות ערימות של רהיטים. רוב פילס דרך ביניהם. הוא חיפש אם יש מישהו במחסן. לפתע הוא גילה בחור צעיר יושב ליד שולחן, לפניו מכשיר ישן הנראה כמו חזותן בקופסה. הצעיר קרא מתוכו משהו, ולא הסיט את ראשו לעבר רוב.
"הגעת?" הוא אמר לו. "מצאת את שחיפשת?". רוב ניסה להגיע אליו דרך החפצים הרבים שהפרידו ביניהם, והתעורר. הדבר הראשון שזכר מהחלום הוא, שהבחור הצעיר אליו בא במיוחד, היה בנו של 'סופר' חשוב. הוא שלף את עצמו ממכונת ההזנה, והלך להיפרד מר"ת מלין ולהודות לה.
"הגעת?" היא שאלה אותו מבלי להרים את עיניה מהחזותן שלפניה. "מצאת את שחיפשת?" הוא פגש אותה במשרד המנהלת. "עדיין לא," הוא אמר. "מה את יודעת על 'מחתרת הספרים'? מדוע מישהו רוצה לפוצץ את אולם ההזנה המרכזי?" למרות שידע כי הר"ת מסוגלת לשקר בלי להניד עפעף, הביט היטב בפניה לראות אם יש תגובה כלשהי. "נתקלת פעם בספרים?"
רוב היה מוכן להישבע שר"ת מלין הסיטה את עיניה במהירות לימין, כאילו היא עומדת לשקר. "ספרים? לא שמעתי. מה זה?"
"דברים מודפסים על גבי גליונות ניר מקופלים וגזורים לדפים מודבקים או תפורים ומכורכים יחד." הוא ציטט.
"אף פעם לא שמעתי על זה..." הנערה הצליבה את רגליה, והחלה לשחק בקרסולה.
עכשיו ידע שהיא משקרת. סגנו טרוור ודאי היה חוקר אותה בנימוס, או אולי  - במקרה הקיצוני - היה מאיים אליה במאסר וגירוש, אך לרוב לא הייתה סבלנות לכל אלה. הוא אחז בפראות בגרונה של הצעירה הניצחית והצמיד אותה במכה לקיר הזכוכית. האם ייתכן כי ראה פחד בעיניה?
לא הייתה זו הפעם הראשונה בחייו שהוא נגע בר"ת, אך בכל זאת עדיין מצא עצמו נדהם מהתיחכום ומהחדשנות. למרות שבתוכה הייתה חלולה מאיברים אנושיים, עדיין הייתה תחושת המגע של גרונה אנושית לחלוטין. רוב ידע שאינו יכול לפצוע או לחנוק אותה, אולם קיווה שפרץ האלימות יניב תוצאה.
"אל תשחקי, אתי מלין!" הוא הזהיר אותה באיום. "אם את לא רוצה למצוא את עצמך במגרש הגרוטאות, אני מציע שתתחילי לדבר."
 "מה אתה רוצה לדעת?" היא שאלה בקול חנוק כאדם שגרונו לפות באצבעותיו של אחר. הוא ידע שמדובר בהצגה, לא הייתה לכך כל משמעות. הר"ת כלל לא הייתה זקוקה לגרונה. היא בכלל לא נשמה.
"מה הקשר בין 'ספרים' לבין אולם ההזנה?" רוב הושיב אותה חזרה בכיסאה.
"ביום כ'ג 2432 נחקק חוק אולמות ההזנה," היא החלה לדקלם. לר"ת, כמו כל הר', היה זיכרון אינסופי. "שמטרתו להגן את קיומם של אולמות ההזנה, לקבוע את מטרותיהם ותפקידם. מטרות אולם ההזנה הן איסוף, שימור, טיפוח והזנה של אוצרות הידע, מורשת ותרבות כלל עולמית."
 
"והספרים?" רוב החל לאבד את סבלנותו.
"עד שנת 2432 הספרים עוד היו מותרים, והחוק חייב כל מי שהוציא לאור ספר למסור חינם לאולם ההזנה, אז עוד קראו לזה 'ספרייה', שני עותקים בתוך חודש מיום הוצאתו. החל משנת 2432, מאחר והפצת הספרים נאסרה בחוק, היו אולמות ההזנה חייבות למצוא בעצמן את הספרים החסרים."
"מדוע נאסרו הספרים?"
"השלטונות הגיעו למסקנה כי גורלו של העולם  בסכנה, ויש להצילו מפני מחשבותיהם והמצאותיהם של בני האדם. אדם שקורא ספר, סופו לחשוב, לדמיין, להמציא." 
"אני עדיין לא מצליח להבין. מה הקשר בין ספרים לבין סלילים!"
"אתה פשוט צעיר מדי," היא ענתה. "הספרים היו פעם במקום הסלילים. כל אדם החזיק בבית את הספרים האהובים עליו, ויכול היה לקרוא בהם שוב ושוב. תוכנו של הספר לא הוזן למוחו ונמחק כעבור זמן קצר, אלא הוא היה מכניס את הספר לתוכו, דרך עיניו, דרך עצביו, דרך רגשותיו, וכך היה הכתוב נחרט בלבו, לפעמים לעד. אם - באותם ימים - היית צריך לחפש חומר על אסימוב, יכולת למצוא אותו בביתך, באנציקלופדיה הפרטית שלך. כאשר הבין השלטון המרכזי כי הידע מזיק לאנושות, הוחלפו הספרים בסלילים. כיום אתה ניזון בעובדות מסוימות לזמן קצר, ומייד מוחך מתנקה ומכין עצמו לעובדות חדשות. אין צורך יותר בזיכרון."
"אבל כדי שיהיו לכם סלילים, אתם צריכים ספרים. כיצד אתם מצליחים להשיג אותם, אם הם אסורים על פי החוק?"
"כל הספריות שהיו פעם, הוחרמו לטובת אולמות ההזנה," ענתה ר"ת מלין. "והספרים החסרים מסופקים לנו על ידי 'סוחר ספרים', אשר קיבל לשם כך אישור מיוחד. ספקטור שמו."
"ספקטור?"
"זה שמו. "ספקטור ספרים" הוא קורא לעצמו. הוא גר מחוץ לכרך בבית מלא בספרים, כך שמעתי. יש לו גישה חופשית לקטלוג הספרים שלנו, בעזרתו הוא יודע אלו ספרים חסרים לנו, וכל כמה זמן הוא מופיע עם חבילה של ספרים."
ר"ת מלין, לחצה על כפתורים לא נראים בחוזתן הדמיוני שמולה, והעלתה על המסך את מצלמות האבטחה של האולם, היא סרקה אותן מספר שניות וקראה. "הנה הוא! הנה ספקטור! אם תמהר תוכל להשיג אותו באולם הכניסה."
רוב דהר החוצה, והחל לרוץ במסדרון מעיף מדרכו את המוני האנשים שצעדו בשלוה לתוך אולם ההזנה. כאשר נתקל באחת הסלילניות, תלש מידיה את הסליל אותו נשאה, קרע מעליו את סימן הקו-קוד, השליך את הסליל על הרצפה מתעלם מצעקותיה של הר"ת האלמונית שרדפה אחריו. תוך כדי ריצה הוא הטעין את הקו-קוד בשעונו, והחל לחפש את ספקטור באולם הגדול.
כאשר זיהה אותו, הוא עצר את ריצתו, ניגש אליו בגבו, טפח על כתפו וקרא: "טרוור! מה אתה עושה כאן?"
"נדמה לי שטעית..." הפנה אליו ספקטור את מבטו.
"אני מצטער, חשבתי אותך למישהו אחר..." התנצל רוב ופנה ממנו.
כאשר יצא ספקטור מאולם ההזנה, מצא לעצמו רוב פינה נסתרת באחד המסדרונות. הוא אותת לטרוור, וזה מייד הופיע לפניו.
"שלחתי לך קו-קוד, תעלה אותו ב-'אלטר', ותודיע לי על מיקומו!" ציווה רוב, וסגר את החזותן בתנועת יד מהירה בטרם יתחיל סגנו לשאול אותו שאלות סקרניות.
הוא הזדרז לצאת מהבניין בעקבותיו של 'סוחר הספרים'.



 

פרק ד'
יום י'ה, שעה 13.00, 2702

את 'אלטר'  מערכת האיתור הביניבשתי המציא אדם בשם אלטר גודמן לפני שנים רבות.
לאחר ביקור באחד מאותם מרכזי קניות. תוך שהוא עומד בעמדת התשלום, ומערכת התשלום האוטומטית סורקת בשניות את עגלת  הקניות ומחשבת בעזרת הקו-קוד המודבק לכל מוצר, את המחיר הכולל אותו עליו לשלם, אמר לעצמו אלטר גודמן: 'מדוע שלא נשתמש באותה מערכת זיהוי גם לזהות חפצים, כלי תעיף, ר', ואפילו עממיים המסתובבים ברחבי הכרך.' וכך הותקנו יום אחד לפני עשרות שנים על גשרים, ועל טילי תאורה עיניים אלקטרוניות שיכלו לעקוב במשך כל שעות היום אחר מי שהיה צורך לעקוב אחריו.
הלשונות הרעות טענו כי את כל עושרה, חייבת משפחתו של רוב גודמן, לאבי-סבו אלטר גודמן שהשכיל לגרוף מהמצאתו הון רב.
רוב אותת לטרוור.
"בוס, הוא נמצא שני מסוענים לפניך. הוא מדלג ממסוען למסוען במהירות שיא. מי זה?"
רוב העיף את סגנו מלפניו בתנועת יד, מבלי לטרוח לענות לו. הוא ידע כי אם טרוור יידע שהוא עוקב אחרי אחד מן העממיים, מבלי לקבל צו משפטי לכך, בעוד הוא - רוב - מדביק לכתפו בטפיחת שכם קו-קוד, אותו גנב כמה דקות קודם לכן מאולם ההזנה, הוא היה מסרב לשתף פעולה.
רוב עבר גם הוא במהירות ממסוען למסוען, ותוך זמן קצר גילה את ספקטור, בעזרת הנקודה הלבנה של הקו-קוד על כתפו.
בדומה לרוב, גם לאיש הספרים לא הייתה סבלנות לעמוד על רצועת ההסעה, והוא היה מתקדם עליה, ומגביר בכך את מהירותו.
"הבחור - ללא ספק - אינו אוהב לבטל את זמנו," גיחך רוב.
באחת מקפיצותיו הרבות מעבר למעקה המסוען, לא החזיק הדבק מעמד, ותווית הזיהוי נפלה מכתפו של 'סוחר הספרים'. טרוור הופיע מידית בחזותן של רוב.
"המפקד," הוא צווח. "הוא נעלם! פתאום! כאילו בלעה אותו האדמה!"
"חבל. אם כך, אני אאלץ לוותר ולחזור," אמר רוב, לא מסיר את עיניו לשנייה מספקטור. הוא הסיר מידו הימנית, את הצמיד בעזרתו עקב אחריו טרוור כל אותו הזמן,  והשליך אותו על רצפת המסוען.
"מה קרה, בוס?" טרוור היה היסטרי לחלוטין. "גם אתה נעלמת! היכן אתה? מה לעשות?"
רוב סגר את החזותן. דממה השתררה סביבו. הדבר האחרון שהוא צריך זה את טרוור שולח כוחות להציל אותו.
ספקטור הוביל אותו לאזורים בכרך בהם לא ביקר מימיו. לתדהמתו, הוא קפץ בקלילות מעל המעקה בתחנה הסופית של המסוען, חמק בין הבתים, ויצא אל מ-'חוץ לחומות', כך נהגו לכנות את העולם שמעבר לכרך!
רוב הסתכל ימינה ושמאלה ולא ידע מה עליו לעשות. מעולם לא העז לצאת אל מעבר לבנינים הגבוהים, אלא רק בטיסות ביניבשתיות. הוא ידע כי מצדו השני של הכרך נמצאות הערים העתיקות, אך לא העלה בדעתו כי מישהו ממש מגיע לשם. רוב עבר  בחשש ברווח הצר שבין הבנינים הענקיים ומצא עצמו ב-'עולם האחר'. מרחבים עצומים נגלו לעיניו. שדות, ועצים ושיחים. מרחוק ראה את ספקטור צועד [צועד!] בשביל עפר שעלה וירד בין הגבעות. האור המבהיק סינוור את עיניו של רוב, וטיפות זיעה החלו לבצבץ - לראשונה בחייו - על עורו. התחושה הייתה נעימה.
האיש הנמרץ לפניו עצר לפתע את הליכתו המהירה. ירד מדרך העפר, התיישב על שטיח השיחים הירוק, והשעין את גבו על גזע עץ. הוא פשפש מעט בתיקו, הוציא דבר מה מתוכו, ואחז אותו בידיו.
מה לעזאזל הוא עושה, ניסה רוב להבין את מעשיו. 
בניגוד למצופה מאיש חוק במחתרת, עשה רוב - כדרכו - את שציווה עליו לבו, וצעד לעברו של ספקטור. הוא היה כל כך שקוע במעשיו, עד שדומה היה כי הפך חירש ועיוור לכל העולם. הוא לא הרגיש כלל באיש המתקרב אליו, עד שרוב עמד מעליו, וצלו נגע בגופו.
"שלום, סטרנג'ר," הבחור הרים את עיניו לעבר רוב, בחיוך לבבי. "מה מעשיך כאן?"
 רוב לא יכול היה להסיר את עיניו מהחפץ אותו החזיק ספקטור בידיו. ציור של אסטורואיד היה עליו, ולפניו חללית מיושנת.
"אני מחפש את 5020..." הוא אמר, מכריח את מבטו אל פניו של האיש לראות את תגובתו.
"5020? מה זה?"
"מספר סידורי של אסטרואיד."
"אתה מחפש אסטרואריד?!" ספקטור הסתכל סביבו בתדהמה, כאילו הוא מחפש את האסטרואיד שנפל בקרבת מקום.
 
"אני מחפש את אחד העממיים, המכנה עצמו באותו שם בו כינו הקדמונים את האסטרואיד מס. 5020."
"מה שמו?"
"איזק אסימוב!"
"אני מכיר מישהו בשם איזק אסימוב. מדוע אתה מחפש אותו?"
רוב ידע שהוא עושה טעות איומה [טוב שטרוור לא כאן, הוא חשב לעצמו], אך הוא היה חייב להודות כי האיש מולו, דיבר אמת ולא הראה כלל סימני מצוקה.
"שמעת על הפיצוץ באולם ההזנה המרכזי? האיש שהתקשר ולקח אחריות על האירוע, כינה עצמו '5020' - חבר ב-'מחתרת הספרים'.
ספקטור קם ממקומו, צוחק בקול רם.
"הערב, סטרנג'ר, אני אקח אותך לפגוש את איזק אסימוב, ואתה תחליט לבד אם הוא קשור לאירוע..."
הוא קם ממקומו והחל לצעוד לעבר הערים העתיקות. לאחר כמה זמן הוא עצר והסתובב לעבר רוב, שנשאר תקוע ליד העץ, לא יודע מה עליו לעשות.
"אתה בא?"



 

פרק ה'
יום י'ה, שעה 15.00, 2702

"אני לא מאמין שדווקא עלי נפל ספרתול!" נאנח ספקטור, למראה ידידו החדש הצועד אחריו, ועיניו נעוצות  בספר אותו קרא כאשר נפגשו. אצבעותיו של הספרתול ליטפו את עטיפתו של הספר, והוא הפך אותו מצד לצד, כמו אינו יודע כיצד להשתמש בו. ספקטור פער את דלת הבית הישן, והזמין את אורחו להיכנס.
היתה זאת הפעם הראשונה בחייו של רוב גודמן בה הוזמן לביתו של מישהו אחר.
עד אותו רגע בה נפתחה לפניו הדלת בלבביות, לא חשב כלל שיש אפשרות כזאת שהוא, רוב גודמן, יבקר בסביבת המגורים של סגנו טרוור, מזכירתו , או אפילו במגוריה של אמו.
הוא נשאר עומד ליד הדלת. החלל היה קטן, אך מלא באותם פריטים כמו שהחזיק בידו. קירות עמוסים במאות ואפילו אלפי...'ספרים'. ציורים צבעוניים היו תלויים על הקירות, ובדים בצבעים כיסו את החלונות, ונתנו לחלל אוירה נעימה. בעלי חיים קידמו את בעל הבית ביללות שמחה. רוב לא ידע לזהות את מינם.
רוב חייך לעצמו כשהבחין בספסלי הישיבה העתיקים המרופדים בבד ירוק, ממש כמו אלה שראה בחלומו.
"שב," הזמין אותו מארחו, "אני אעשה לנו משהו לאכול, ולשתות."
רוב נמשך כמגנט אל מדפי הספרים. הוא התחיל לעבור עליהם אחד אחר השני, שולף ספר מהמדף מלטפו ומחזירו למקום. הוא חש קירבה עצומה ואהבה ל-'ספרים', אפילו שלא ראה אותם מעולם קודם לכן.
"אהבת הספרים עוברת בגנים האנושיים," אמר לו ספקטור מהחדר השני. "אל תפחד מרגשותיך. הגעגועים למשהו שאינך מכיר, מציפים אותך עכשיו."
לפתע גילה רוב מדף שלם של ספרים אותם כתב אותו איזק אסימוב. הוא שלף את אחד מהספרים. עטיפתו נראתה לו מוכרת, עד שהבין כי מדובר בספר 'מערות הפלדה', שאת פרטיו מצא ברשת החיפוש העולמית. הוא שקע לתוך אחת הכורסאות הירוקות, ופתח את הספר.

שיחה עם מפקח משטרה

אליה ביילי הגיע זה עתה אל שולחן עבודתו כאשר הבחין בר' סאמי שהסתכל בו בציפייה.
תווי פניו הזעופים והארוכים נתקשחו. "מה רצונך?"
"הבוס רוצה אותך, אליה. מייד. ברגע שתכנס."
"בסדר."
ר' סאמי עמד שם בלא הבעה.
ביילי אמר, "אמרתי בסדר. צא מכאן!"
ר' סאמי סבב על עקביו ויצא לעשות מלאכתו. ביילי תמה ברוגזה מדוע אין מלאכה זו יכולה להיעשות על ידי אדם.
הוא נשתהה לבדוק את תוכן שקיק הטאבאק שלו ולעשות בלבו חשבון. בשתי מקטרות ליום הוא יוכל להאריך את העישון עד למכסת היום הבא."

 
להזמנת הספר
לחץ על חזיתו

רוב הרים את עיניו מהכתוב כדי לשאול את ספקטור מה פירוש 'טאבאק', ו-'מקטרות', שתי מלים בהן לא נתקל מימיו, אולם מייד חש דחף עז להמשיך בקריאה. הוא הרגיש שהסיפור משתלט על תחושת הזמן שלו, וכאילו מעביר אותו למקום אחר בימים קדומים.  המלים והשורות והמעשים יצרו לו עולם סגור שהוא נע בתוכו, מאירוע לאירוע. לא הייתה לו תחושת זמן - הוא לא הרגיש כלל בזמן העובר. דומה והוא איבד את חוש הראייה - הוא לא שם לב כלל שהאור משתנה בחוץ, שהרעשים מתחלפים. אפילו את האוכל שהכין לו מארחו, אוכל כמוהו לא אכל מימיו - ביצה מטוגנת וירקות טריים - דחף לפיו בלי משים. הוא עצמו היה איש הבולשת אליה ביילי, בחייכו לפתע, נטל את מרפקו של ר' דניל והם יצאו מן הדלת שלובי זרוע.  - "וואוו!" רוב פלט אנחה עצומה, כאשר הרים את ראשו מהמלים האחרונות של הספר.
ספקטור ישב בכורסה לפניו וחייך.
"כמה זמן עבר?"
"בספר או במציאות?"
רוב צחק. הערב ירד בחלונות הגדולים.
"מה הרגשת?" שאל ספקטור.
"אוף. זה היה מדהים. שכחתי בכלל מי אני." הוא פתח את הספר בעמודו הראשון ושקע שוב בקריאה "אליה ביילי הגיע זה עתה אל שולחן עבודתו כאשר הבחין בר' סאמי שהסתכל בו בציפייה."
"רגע, רגע!" מיהר ספקטור להוציא מידיו את הספר. "יש לך עוד ספרים רבים אחרים לקרוא, לפני שתיגש לקריאה שניה. וחוץ מזה אנחנו מאחרים."
"מאחרים? לאן?"
"הבטחתי לקחת אותך לפגוש את איזק אסימוב, ובכן הלילה זה יקרה!"
רק אז נזכר רוב מחדש בפיצוץ באולם ההזנה הראשי, במחתרת הספרים, במטלפן באלמוני 5020, בסגנו טרוור שודאי איבד את שפיותו מרוב דאגה, ובאמו ג'ודי גודמן שאיננה שאיננה שאיננה.
"לא חשוב מה יקרה היום בערב," הזהיר אותו ספקטור בחיוך, "אסור לך - אתה שומע - אסור לך לגלות לאף אחד שהספר הראשון שקראת בחייך היה של אסימוב... תעשה לי טובה, תשתדל לזכור את זה..." הוא צחק בקול גדול ויצא מדלת ביתו.
לאחר כמה זמן הוא עצר והסתובב לעבר רוב, שנשאר תקוע ליד הספריה הענקית, לא יודע מה עליו לעשות.
"אתה בא?"



 

פרק ו'
יום י'ה, שעה 28.00, 2702

 

על דלת הבית היה כתוב בגדול - "כאן גר באושר הסופר אסימוב הכ"ה. אין כניסה לאליין ולהיינלין!" מעבר לדלת נשמעו קולות צחוק ושירה, ושקשוק כוסות.
רוב הצביע על הכתוב, וסימן בידו שאלה.
"אתה תיכף תבין לבד..."
הדלת נפערה לפניהם, ונערה צעירה התנפלה בקריאות שמחה ובחיבוקים על ספקטור, מתעלמת לחלוטין מנוכחותו של הזר. 

 "תכיר את הנערה שלי, ג'ייל." הציג אותה ספקטור. הנערה חייכה אליו בנחמדות, ומשכה את ספקטור פנימה. עשן כיסה את החדר. רוב צעד בהיסוס פנימה, סוגר את הדלת אחריו. הוא סקר את הנעשה. אנשים רבים הסתובבו בחדר הקטן. חלקים שותים, חלקים מדברים, חלקים מעיינים באלפי הספרים שגדשו את בדירה. ספרים שכבו בכל מקום - על המדפים, ועל הרצפה, ועל הרהיטים.
"אני איזק אסימוב. ספקטור אמר לי שאתה מחפש אותי." הבחור הושיט את ידו לעבר רוב. שערות זקנו היו פרועות, וסיגריה נעוצה בפיו.
"אתה כתבת את 'מערות הפלדה'?!!"
אסימוב צחק בקול גדול.
 

"הקשיבו, הקשיבו." הוא הקיש במזלגו על כוס היין המלאה שאחז בידו. כולם השתתקו, והביטו בו. "אני מזמין אתכם לשולחן," רובי שם לב כי במרכז החדר עמד שולחן ארוך ערוך בצלחות ועמוס באוכל. אנשים התישבו משני צדדיו. הוא התקדם, והתכוון לשבת על אחד הכיסאות ליד ג'ייל, כאשר ספקטור משך אותו בזרועו, והובילו לצד השני.
"הרשו לי להציג בפניכם את האורח החדש שלנו. הבחור התגלה כבעל חוש הומור חריף במיוחד, וטעם משובח בהחלט. הוא שאל אותי האם אני כתבתי את 'מערות הפלדה'..." קולות צחוק רמים נשמעו. בצד אחד של השולחן, בו ישבו ספקטור ורוב מחאו הכול כפיים בהתלהבות. בצדו האחר קראו ג'ייל וחבריה קריאות בוז, וסימנו באגודליהם לכיוון הרצפה.
"מה דעתך על אסימוב? איזה מספריו הוא האהוב עליך ביותר?" צעק מישהו מרחוק.
ספקטור סימן לו במהירות בראשו ובידיו ובעיניו שלא ייעז, אך רוב לא הצליח להבין למה הוא מתכוון.
"לא קראתי שום דבר אחר של אסימוב... למעשה...אני לא חושב שאני רוצה לקרוא משהו אחר שלו, או של מישהו אחר!  אתם מבינים? אני ספרתול! זה הספר הראשון שקראתי מימיי!"
הדממה בחדר הזכירה לו את שאמר לו ספקטור לפני שיצאו. עכשיו הבין את סימניו המוזרים. "לא חשוב מה יקרה היום בערב," הוא הזהיר אותו בחיוך, "אסור לך - אתה שומע - אסור לך לגלות לאף אחד שהספר הראשון שקראת בחייך היה של אסימוב... תעשה לי טובה, תשתדל לזכור את זה..."
החדר הפך בשניות להר געש. ספקטור צחק והחזיק את ראשו ביאוש, בעוד חבריו לשולחן פורצים בשירה אדירה ומחיאות כפיים.
"מה קרה?" ניסה רוב להבין מספקטור.
"לפני כמה שנים נערכה התערבות בין אסימוב שלנו לבין מעריצי היינלין - אלה שיושבים בצדו השני של השולחן. אסימוב טען, כי ספרתול אשר יקרא לראשונה בחייו ספר של אסימוב לא ירצה יותר לקרוא ספרים אחרים, אלא רק אותו ספר. ההיינליניסטים טענו, כי הספרתול יהיה בהלם כזה מכתיבתו הגרועה של אסימוב הזקן, עד שירצה לתקן את הרושם בקריאת ספר אחר. ובאופן טיבעי - כך הם קבעו - הוא יבחר בסופר האהוב עליהם, רוברט היינלין."
רוב צחק. עכשיו הבין את השלט על דלת הכניסה. "על מה הייתה ההתערבות?" הוא שאל.
"תיכף תראה ..."
קולות הצחוק גברו כאשר אסימוב התיישב על כורסא במרכז החדר, וכל אחד מההיינלינסטים שהפסידו בהתערבות, קרבו אליו, נישקו את ידיו, קדו לו כמלך, השתחוו, פיארו את שמו, שרו לו שירים, נתנו לו מתנות קטנות, לכל מצהלות הקהל שסבב אותם בעיגול.
רוב הביט בפני האנשים. לראשונה בחייו הבין את המושג 'אושר'. הוא לא יכול היה לזכור מאורע אחד בחייו בו ראה אנשים צוחקים כך, ושרים, ומתחבקים ומתנשקים. 'זה העולם האמיתי,' הוא חשב לעצמו. 'האנשים אלה באמת חיים. אין להם קשר 'למחתרת הספרים', לפצצות ואלימות. מישהו רצה מאוד שאחשוב כך כדי להסיט את תשומת לבי. ובכן, שילכו כולם לעזאזל!'
לאחר שהתפזרו כולם, נשארו ספקטור ונערתו, ואסימוב ורוב על המרפסת הפתוחה. מרחוק נראו בנייני הכרך העצומים והקרים. רוב היה שקוע בקריאת אחד הספרים שמצא בדירה.
לפתע הוא הרים את ראשו, "בא לי לכתוב ספר," הוא אמר.
"נהדר," השיב לו אסימוב. "יש לך כבר רעיון?"
"כן. אני אכתוב על איש משטרה היורד למחתרת כדי למצוא את האחראים על פיגוע עולמי בו נרצחה אמו. רק שם, מעבר לחומות,  הוא מגלה עולם שלם שכלל לא היה מוכר לו. הוא מגלה כי החיים האמיתיים ממשיכים גם בשעות הלילה. הוא מוצא אנשים מאושרים, אנשים קוראי ספרים. הוא נוטש את משרתו ואת חייו הקודמים, פותח חנות קטנה לממכר ספרים ישנים מחוץ לחומות, וחי באושר. פשוט חי."
"יפה, אז למה את מחכה, חפש לך כלי כתיבה ותתחיל!"
"אבל... מה עושים? איך מתחילים?"
"אה, זה החלק הקשה ביותר בכתיבת ספר, הפתיחה! יש סופרים המחכים שנים שיצוץ במוחם המשפט הראשון, ואז ממנו הם בונים את כל הספר. יש המרכיבים קודם את העלילה לפרטי פרטים ורק אז ניגשים לכתיבה, ויש - כמוני - הכותבים קודם את משפט הסיום, ועליו מקימים את יסודותיו של הספר."
"אני בוחר בשיטה האחרונה. היא נראת המתאימה לי ביותר, ללכת מהסוף אחורה."
"נו ? ויש לך בראש משפט סיום?"
ואז לקול מצהלות הנוכחים, נזכר לפתע רוב באחד ממשפטי הסיום של סליל בו הוזן לפני שנים רבות, ובחר אותו למשפט הסיום של ספרו:
"יהא זה משעשע מאוד להיות אלוהים!"

סוף



מתוך הקטלוג הכללי 
הספר-פדיה
האנציקלופדיה לספרים ולסופרים.
מאגר מידע כזה לא תמצאו בשום מקום אחר:
סופרים, מתרגמים, מאיירים, מעצבי עטיפות, שמות פרקים,
שמות שירים, שמות גיבורים, תוכן הספר, המשפט הפותח  ועוד ועוד.
למעבר לקטלוג לחצו כאן!

 הקטלוג הכללי 
הספר-פדיה, כמו שאנחנו אוהבים לכנותו, הוא בעצם מאגר מידע עצום שנועד לתת לכם אפשרות למצוא את הספר שאתם מחפשים, ואת מירב הפרטים עליו: שם מתרגם, מעצב, הוצאה, שנת הדפסה, תוכן ועוד.
 


להזמנת הספר
לחצו על חזיתו, ואז על בקשה לאיתור ספר
 חיפוש לפי נושא
לחצו על החץ מתחת לכותרת 'חיפוש לפי', וגלגלו את הנושאים למטה עד שתמצאו את הנושא המבוקש, למשל: 'מדע בדיוני'. בחרו אותו, ומיד יופיעו לפניכם כל תוצאות החיפוש. גלגלו את הרשימה עד שתמצאו את הספר המבוקש. אם אתם מעונינים בו, לחצו על המשפט: 'בקשה לאיתור ספר'
 
חיפוש לפי 'שם ספר'
הקלידו את שם הספר ולחצו על כפתור 'חפש'. ניתן לחפש גם לפי מלה אחת מתוך שם הספר, למשל 'מועדות'.
 
חיפוש לפי 'שם סופר'
בקטלוג שלנו, כך החלטנו, שמות המחברים ייכתבו כפי ששומעים, ולא כמו בקטלוגים מקצועיים. אצלנו נחום גוטמן אינו גוטמן נחום, וש"י עגנון, אינו עגנון ש"י.
חיפוש לפי 'מילות מפתח'
הקטלוג הכללי מאפשר למצוא את הספר המבוקש גם לפי פרטים שאתם יודעים על תוכנו. למשל שם הגיבור. נאמר שאתם זוכרים ספר שגיבורו נקרא 'גולי פויל'. יתכן ואתם זוכרים רק את שם האימפריה בה התרחשה העלילה. הקלידו 'מלניבונה' וחפשו.
 

להזמנת הספר
לחצו על חזיתו, ואז על בקשה לאיתור ספר

 

 
הנה כמה דוגמאות לספרים אותם ניתן למצוא בקטלוג הכללי.
       
       
       
       
אם מעולם לא קראתם ספר מדע בדיוני, זה הזמן!
לחצו על עטיפת אחד הספרים המעורר את סקרנותכם,
קראו את תוכנו במאגר המידע שלנו,
לחצו על בקשה לאיתור ספר, ואנו נתקשר אליכם בהקדם!



סוף שבוע בזכרון יעקב
מחיר כל ספר בחנות - 10 ש"ח!


הספרים בתמונה חייבים להימכר כדי לפנות מקום לספרים חדשים!!

אנו מזמינים אתכם למכירה מיוחדת
בחנות בזכרון יעקב.

מבצע סוף השבוע!

כל המחסנים שלנו מלאים בספרים!
אנו חייבים לפנות מקום לארגזים חדשים!
לכן - גם בסוף השבוע הקרוב, יום ו' ושבת,
12-13/06/2009, נקיים בחנות את המבצע
של 10 ש"ח לספר

המכירה במזומן בלבד!

יום ו' 10.00+13.00
יום שבת 11.00-16.00

ואנחנו מתכוונים כל אלפי הספרים שבחנות,
ועוד אלפי הספרים שנביא מהמחסנים שלנו בזמן המבצע
!
לא כולל ספרים חדשים או מוזמנים.


החנות בזכרון יעקב -
רח' הנדיב 23,  04-6399749

אל תחמיצו!



הידעת?

הוצאת הספרים 'ספר זכרונות - חנות הספרים של איתמר' הוקמה כדי לשרת צורך בקרב קוראים רבים, לקרוא ספר אהוב מילדותם, בדיוק באותה מהדורה בה קראו אותו לפני עשרות שנים. בניגוד להוצאות הספרים הלוקחות ספר אהוב מהעבר, ומתרגמות אותו מחדש, משנות את שמו, ואת ציוריו, כדי להתאימם לדור החדש, הוצאת הספרים שלנו תוציא את הספר לאור בדיוק כפי שהיה אז. בדיוק כמו שאתם זוכרים אותו!

את הספרים הבאים, אותם הדפסנו מחדש,
לא ניתן למצוא בחנויות אחרות,
אלא רק בחנות הספרים של איתמר

04-6399749

 

יהושע הפרוע/ היינריך הופמן

סיפוריהם המצחיקים-מפחידים של יהושע הפרוע, אלעזר האכזר, עזרא המפונק, גדי נדנדי, הזדים השחורים ועוד.
ספר זכרונות, 2002. כריכה רכה, 35 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

עולמו הקטן של דון קאמילו/ גוארסקי

מעשים ומאורעות מגוחכים המתרחשים בכפר איטלקי קטן, בין הכומר דון קאמילו ליריבו ראש הכפר הקומוניסט פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

דון קאמילו וצאן מרעיתו/ גוארסקי

המשכו של הספר "עולמו הקטן של דון קאמילו". המשך מעשיהם ומריבותיהם של הכומר דון קאמילו וראש הכפר פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

אחד עשר האלופים/ אדוארד בס

מעשה באיש עני ושמו בנקוצץ ואחד עשר בניו. האיש, אשר דאג לפרנסת בניו, אימן אותם משחר נעוריהם במשחק הכדורגל, ואחד עשר הבנים היוו את קבוצת הכדורגל של בנקוצץ אשר השיגה, ברבות הימים, את אליפות העולם.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

 

גן גני/ לוין קיפניס, ימימה טשרנוביץ

סיפורים ושירים לגיל הגן: רמי רם רץ לגן/ לוין קיפניס, בנות שתים/ ח. נ. ביאליק, כושי ונושי / ימימה טשרנוביץ. מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת / לוין קיפניס ועוד.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן


 

עותקים אחרונים! 

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאות של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!].
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן



 

 יבוא אישי
שירות חדש למציאת ספרים בחו"ל
ספרים בלי גבולות!

 

איש לא ציפה להתלהבות כזאת. איש מאתנו לא שיער כי הביקוש לשירות החדש שפתחנו יהיה כל כך גדול, עד שכל תשומת הלב שלנו בשבועות האחרונים מתרכזת רק בטיפול ב-'מבול' ההזמנות. בתחילת פברואר הכרזנו על פתיחת 'יבוא אישי' - שירות למציאת ספרים בחו"ל, ומייד קיבלנו מאות רבות של בקשות לחיפוש ספרים באנגלית.

מפעם לפעם מגיעות לאתר שלנו באנגלית בקשות מאנשים בחו"ל המבקשים שנעזור להם באיתור ספר בעברית.  בקשות אלה תמיד מעוררות סקרנות – מדוע אדם מבקש ספר בשפה שאינו יודע לקרוא?
לאחרונה הגיעה אלינו בקשה כזו לאיתור ספר מדע בדיוני בעברית – לקוחה מארה"ב ביקשה שנאתר עבורה שני עותקים של ספר מדע בדיוני  שנקרא "אל תנעץ שיניך בשמש" מאת תנית לי.
לאחר שמצאנו ושלחנו לה את הספרים, שאלנו אותה לפשר הבקשה. אז הסתבר לנו שעותק אחד מיועד עבורה – המנהלת אתר ביבליוגראפי על הסופרת ומעוניינת בספריה בכל השפות, והעותק השני מיועד לסופרת תנית לי עצמה!

   

את סיפורה של מנהלת האתר  הביבליוגראפי
על מציאת הספרים, ניתן למצוא בפורום של
האתר האנגלי שלנו.  לחצו כאן

 יבוא אישי
שירות חדש למציאת ספרים בחו"ל
ספרים בלי גבולות!


להזמנת ספר - לחצו כאן

 



הבלוג האישי

מאות אנשים קוראים כל יום את היומן האישי של איתמר המתפרסם באתר
במדור 'מיומנו של מאתר ספרים'. תוכלו למצוא בו אירועים, ופגישות, ואנקדוטות, ומציאות של ספרים, וקוריוזים שהסתתרו בין הדפים, ואנשים בחייו של מוכר ספרים.

יום שלישי 09 יוני 2009 

אברהם ביקש שאמצא לו חוברות של 'בעד ונגד – ילקוט לבירור בעיות חברה ומדינה'. באחת החוברות שמצאתי עבורו היום, גיליתי מאמר בשם 'שנת אלפיים'. כיוון שהחוברת נכתבה בשנת 1968, מיהרתי לקרוא את מסקנותיו של המאמר על הצפוי בעתיד. ובכן – "עד שנת 2000 תושג... ממשלה עולמית, כתוצאה מהתקרבות הדרגתית בין ארצות הברית לברית המועצות", "בשנת 2000 יעמוד מדע הרפואה חסר אונים בפני הצטננות ונזלת בדיוק כפי שהוא עומד כיום, ב-1968...", בין ההישגים הדרמטיים הצפויים עד שנת 2000 מספר המאמר על "חקלאות אוקיאנוסים לייצור לפחות 20% צרכי המזון של אוכלוסיית כדור הארץ..."  

רוצים לקרוא עוד מהרפתקאותיו של איתמר,
כנסו כל יום לאתר



היום לפני...

בתחילת חודש יוני שנת 2008 הקדשנו את דף מידע מס. 42
לסופר ולחוקר ספרות הילדים אוריאל אופק.

אם עדיין לא קראתם
לחצו כאן!



הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן