דף מידע מספר 73   

10 יולי 2014

שימו לב!

דף המידע מכיל חומר רב המלווה בצילומים ובסריקות של ספרים. מתלונות המגיעות אלינו לאחרונה, במיוחד מבעלי חשבון ב-GMAIL, מתברר כי חלקכם רואים רק חלק מהדף.
כדאי לדעת - דף המידע מסתיים תמיד בכתובות האתרים שלנו. אם אינכם מוצאים אותן בסוף הדף, אם אינכם מסוגלים לראות את כל התמונות המצורפות - אנו ממליצים ללחוץ עם העכבר על המשפט המופיע תמיד מעל הכותרת העליונה של דף המידע:

Can't read the newsletter? Click here

כל הספרים המופיעים בדף, מקושרים למאגר המידע העצום שלנו באתר. אם אתם מעוניינים לקרוא פרטים נוספים על ספר מסויים או להזמינו, לחצו על חזית הכריכה, ומייד יפתח לכם חלון עם פרטים נוספים. כדי להמשיך בקריאת הדף, פשוט סגרו את החלון החדש שנפתח.
בהמשך הדף תוכלו למצוא קישורים גם לכמה סרטים שהעלנו ליוטיוב. אל תחמיצו!


קריאה נעימה



 
"בידך אפקיד רוחי"
 
"דם נקי הסגרתי"

"זה הלילה שלי" 
 
"אלוהים יסלח לי"

ספר ההסתלקות

היום המכובד ביותר מכל הימים הוא - לפי דעת חז"ל - יום המיתה.
את דף המידע אנו מקדישים לדבריהם האחרונים
של אישים נכריים ויהודיים לפני מותם.
סופרים, ומשוררים, ומוסיקאיים, וציירים, ומדינאים, ופשוטי-עם
נפרדים מהחיים: לפעמים בחיוך, לפעמים בבקשת סליחה,
לפעמים בנבואה לדורות הבאים:
"ניצחנו", "מחאו כף", "שלום", "ישו",
"חכה עוד קצת", "אסתכל הציפורים",
"אני שקט..."

 
"אשמע בשמיים"
 
"אור, יותר אור!"

חייתי כמאמין באלוהים 

"אני אראה להם" 



     
להזמנת ספר לחץ על חזיתו

דבריהם האחרונים

בשנת 1970 יצא לאור בהוצאת ספרים 'מנורה', הספר 'דבריהם האחרונים'. "מעניינים ומאלפים הם דבריהם האחרונים של אישים נוכריים ויהודים," כתב המחבר בהקדמתו, "מילותיהם בשעת מותם הן כעין סיכום של מפעל חייהם או צוואה לדורות הבאים. לפעמים משתקפת בהן נבואה. הגוססים מראים שהם הולכים לקראת המוות בשלוות נפש גמורה..." באלף ספרים דפדף המחבר כדי לדלות מהם את פניני החכמה שאמרו אישים לפני מותם. הספר מחולק לתקופות: ימי קדם, ימי הביניים, הזמן החדש, הזמן החדיש, אישים יהודיים, אלמונים ועוד. ניתן למצוא בו את 'דבריהם האחרונים' של אישים כגון אפלטון, סוקרטס, ישו, ליאונרדו דה ווינצ'י, רוסו, ביירון, נפוליון, טולסטוי, ואחד... ד"ר י. צ. כנר... מחבר הספר. ד"ר כנר מאחל לעצמו שיום מותו יהיה ביום הולדתו ה-120, בתאריך 07.06.2027, והוא משער שהמילים האחרונות שלו יהיו: 'שכנים, אנא שקט, תנו לי לכל הפחות ברגעי האחרונים להירדם במנוחה!'

ד"ר ישראל צבי כנר נולד  ביוני 1907, בטְלוּמַץ', פולין. הוא סיים בשנת 1918, בפְּרָאג, את בית הספר היסודי. בשנת 1927 סיים את חוק לימודיו בגימנסיה בוִוינָה ובשנת 1932 קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה באוניברסיטת וינה. בווינה אף סיים בשנת 1933 את לימודיו בבית המדרש לרבנים והוסמך לרבנות. במשך שבע שנים שימש דרשן בקהילת וינה.

 
כשפלשו הנאצים לאוסטריה נמנה עם האסירים הראשונים. אחרי שחרורו מבית הכלא עזב את וינה, היגר ללוקסמבורג ויסד שם בית כנסת לפליטים. בבית הכנסת ובקהילה שם שימש רב.
בשנת 1939 הצליח לעלות לארץ ישראל וכאן היה פעיל כמורה בבתי ספר תיכוניים. חוץ מפעילותו כדרשן, מורה ומחנך היה פעיל גם כעיתונאי, מבקר ספרות וסופר. פרסם מאמרים רבים בכתבי העת היהודיים בווינה (בהם "דִּי נוֹיֶע וֶועלְט" ו"דִי שְׁטִימֶה") ובעיתונים בישראל: "הבוקר", "הארץ", "המשקיף", "חרות", ביטאון המורים "הד החינוך" ועוד).
 אחת מ-"מעריצותיו" כרב צעיר בווינה -  הייתה מרים [טְרוּדֶה] לבית גּוּטֶר. הוא שב ופגש בה בפתח תקווה. היא הייתה צעירה ממנו בארבע עשרה שנים. הם נישאו בשנת 1943 בקפה "הציפור הכחולה" ברחוב רוטשילד בפתח תקווה. כנר נפטר בשנת 1979, בן שבעים ושתיים, איש - לצערנו - לא רשם את המילים האחרונות שאמר.


רוצים לראות תמונות נוספות של אנשים קוראים ספרים? לחצו כאן

בין ספריו:
"יוסף תרומפלדור – גיבור בעמו" (בגרמנית: וינה 1935; בעברית: תל אביב 1942).  (כנר הקפיד לכתוב "תרומפלדור" בתיו, כיאה לבית רוויזיוניסטי המתאים את השם לראשי התיבות 'בית"ר').
"קוריוזים ואנקדוטות בהיסטוריה" (תל אביב)
"אנציקלופדית השיאים" [תל אביב, 1974]
ועוד וָעוד.

   לפני מותו,  פתח יצחק בן צבי לשניות את עיניו ואמר כמה פעמים: "אדוני, אדוני". שפתיו דובבו כעין תפילה לשלום ישראל. הוא נפטר ב-23.4.1963 כשספר התנ"ך פתוח למראשותיו. לפי סברה אחת התאבד ז'אן ז'אק רוסו בשתיית רעל מתוך דיכאון נפשי. אחרים אומרים שאויביו הרעילו אותו. המלים האחרונות של רוסו היו: 'אני הולך לראות את השמש בפעם האחרונה.'



     

מנוחת הצדיק/ איתמר לוי

סבי, סבא שלמה, שלמה גרינבוים, מת כצדיק.
רק צדיקים מתים בשבת.
רק צדיקים עוברים מעולם אחד למשנהו בקלות כה רבה.
ייתכן והיה צדיק גם בחייו. אנחנו לא ידענו זאת.
הוא היה אדם פשוט, ירא שמים.
חנווני בעל חנות מכולת ברחוב בוגרשוב מס. 100 בתל אביב.
סבא שלמה נכנס לספרי ההיסטוריה,
כאשר החליטו האיטלקים להילחם בו באופן אישי במלחמת העולם השניה,
ושלחו את מטוסיהם אחריו להפיל את קירות חנותו בפצצות כבדות.
סבא שלמה - שבדרך נס לא נפגע, לא אמר נואש, והקים את חנותו מחדש.
בעיתוני התקופה לא כתבו עליו דבר.
מי מתעניין בחנווני שחנותו נהרסה?
את ציבור הקוראים עניין יותר גורלה של תינוקת אחת -
שגם בה נלחמו טייסיו של מוסליני.

"תינוקת, שאמה שימשה אחות מתנדבת בעת הפצצה," 
קראו כותרות העיתונים, 
"הייתה בחדר שקירותיו קרסו וכמעט קברוה תחתם.
הילדה נמצאה כשנעל אחת לרגלה ופיסות טיח בשערותיה,
אך בריאה ושלימה."
פלסטיין פוסט, 11 ספטמבר 1939
ושוב צדקו העיתונים לחזות את העתיד. על סבי לא כתבו אז, ולא יכתבו בעתיד, הוא ישאר אלמוני עד מותו.
לעומתו, האם ובתה התינוקת, אותן בחרו העיתונים להזכיר - הן רות דיין ויעל, בתו של משה דיין*, אשר שמן עדיין מופיע בעיתוני ישראל.

 
להזמנת הספר לחץ על חזיתו

מה התרחש באותו יום שבת, בסוף שנות ה-70',
יומו האחרון של הצדיק, הפך מזמן לאגדה.
איש כבר אינו יכול לזכור בוודאות את הפרטים.
ר' גרינבוים חזר כהרגלו מהתפילה.
למרות הפצרות הקרובים לו, שיעבור להתפלל בבית הכנסת
מול ביתו ברח' מלצ'ט בתל אביב, התעקש הקשיש הפולני להמשיך
להתפלל בבית הכנסת הקבוע שלו ברחוב דיזינגוף.
מתנשף מההליכה הארוכה ומהטיפוס במדרגות,
הוא נכנס לדירה הקטנה.
חנה רעייתו, עסקה במטבח. ודאי הציעה לו דבר מה לשתות.
ר' שלמה נטל את השרפרף הקטן שעמד דרך קבע
ליד מכשיר הטלפון השחור.
"עכשיו אנוח מעט." אמר לה.
הוא השעין את גבו על הקיר ועצם את עיניו לרגע,
עד שתשוב נשימתו לסדרה.
רעייתו, סבתי, סבתא חנה, המשיכה בעבודתה.
מדי פעם דברה אליו. אולי אפילו ספרה לו עלי.
כעבור שעה קלה סיימה את עיסוקיה, ופנתה לחדר הכניסה
לראות מה מעשיו.
ר' שלמה גרינבוים כבר לא היה שם.
גופו עדיין ישב על הכיסא הזעיר שעון על הקיר,
אך נשימתו פרחה מי יודע לאן.
צעקותיה של חנה הוציאו שליחים להביא עזרה רפואית ורוחנית.
מי מהם רץ כל הדרך לבית הכנסת לשאול את רב הקהילה
מה לעשות - הרי מדובר ביום שבת!
כאשר חזר, מצא את נציגי מערכת הבריאות,
קובעים את מותו של האיש ומעמיסים את גופתו על האלונקה.
"בשום אופן לא!" ציווה עליהם הרבי מגרונו של השליח.
"רק צדיקים נפטרים בשבת, ואין  להרשות
כי יחלל הצדיק את השבת!"
פשטו את בגדיו החגיגיים, הלבישו אותו בפיג'מה כחולה,
והניחוהו במיטתו שלו ורגוע,
שינוח מעט
עד שתצא השבת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

*משה דיין - בספרה 'אבי,בתו' מספרת יעל דיין על המלים האחרונות שאמר לה אביה, רגעים לפני מותו, לאחר שאמרה לו כי עליו להיות חזק: 'אינני זקוק לפילוסופיות שלך עכשיו. לא איכפת לי מה אמרו לך הרופאים או מה דעתך על כך, אמרתי לך כיצד אני מרגיש.'

 
"שקט! שקט! שקט!'
 
'אשחרר רומי מדאגות'

'גם אתה ברוטוס?' 

'חייתי בימי סוקרטס' 



מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הספר שלא במקומו

את הדברים הבאים כתבתי לפני שנתיים, בדף מס. 18, שהוקדש לנחום גוטמן:

"שוב ושוב אני נחשף, במסגרת עבודתי, לאגדות עם ולסיפורי פולקלור על כמה מאספני הספרים הגדולים בארץ. כמו אותה אגדה יפהפיה אודות אספן הספרים החרדי מבני ברק, הנחשב לגדול אספני ספרי הילדים, והמחזיק בביתו אלפי ספרים מאויירים עוד מסוף המאה ה-19. האגדה יודעת לצייר את אוספיו הנעולים בחדרים כדי שילדיו לא ייחשפו לספרים הקלוקלים. אגדות נקשרות גם באוספיהם של רחבעם זאבי, ואליהו הכהן, וחיים באר, ורפי גרינצוויג, ושאול לדני, ועוד כמה מטובי לקוחותי שאיזכור שמם אפילו בראשי תיבות בלבד, יגרום להם לנתק עמי קשרים לנצח.
בשנים האחרונות מגיעות אלי שמועות בנוגע לאוסף ספרי נחום גוטמן של אחד... איתמר לוי. אנשים יודעים לספר על מאות ספרים הגודשים את מדפיו, אנשים יודעים לתאר את מצבם של הספרים, את מחירם, ומהיכן הגיעו. זרם האגדות התגבר לאחר פרסום ה
ביבליוגרפיה המפורטת של ספריו של גוטמן. בהקדמה לספר, בתודות, כתב יואב דגון האוצר הראשון של בית נחום גוטמן : "תודה מיוחדת... לאיתמר לוי מ'ספר זכרונות' על העזרה בחשיפת ספרים וחוברות כמעט גנוזים שאוירו על ידי נחום גוטמן".
האשם העיקרי במיסתורין סביב ספרייתי, הייתי אני עצמי. העובדה שמעולם לא נתתי לאיש - עד היום - לחזות באוצרות שליקטתי במשך השנים, העובדה, שאפילו בזמן הכנת רשימת הספרים המפורטת אותם אייר גוטמן, לא איפשרתי לאנשי מוזיאון נחום גוטמן לפשפש במדפיי, אלא העדפתי לקבל מהם רשימות ולבדוק מה חסר להם, כל אלו יצרו סיפור אגדה מוגזם.
ובכן, דומה כי הגיע הזמן לשים קץ לשמועות!
אגדות וסיפורי פולקלור - עם כל חיבתי אליהם - אינם נכונים, נוטים להגזמה ואינם משקפים - כלל וכלל - את התמונה האמיתית.
האמת היא שאוסף ספרי נחום גוטמן בביתי, הוא הרבה יותר גדול ופי כמה עצום ממה שכל מספרי האגדות מצליחים לעלות בדעתם.  זהו, כנראה, האוסף המושלם ביותר של ספרים שגוטמן כתב או צייר. בכוונה הדגשתי "כנראה", כי אני עדיין ממשיך לגלות ספרים לא ידועים של גוטמן. העותק הפרטי שלי של אותה ביבליוגרפיה של ספרי גוטמן, שהיה לי העונג לעשות לה הגהה בעזרת אוספי, כבר מלא בהערות ובתוספות של ספרים רבים ומהדורות שונות, שגיליתי מאז פורסם הקטלוג בשנת 2003."
   
שימו לב לכמות ההערות בדף אחד של קטלוג... שאני בדקתי ואישרתי את מהימנותו...

לקראת הכנת הדף הנוכחי העוסק בדבריהם האחרונים של אישים לפני מותם, ידעתי כי אני זקוק לשני ספרים. את הראשון - 'דבריהם האחרונים' של י. צ. כנר, שלח לי בהשאלה בנו, איש הרדיו דן כנר, אשר ממשיך את דרכו של אביו ואוסף ציטוטים אחרונים של אישים לפני מותם. רוב החומר בדף המידע לקוח מספר זה. את הספר השני, ידעתי בוודאות,  יש לי בספרייתי. זכרתי כי זהו לקט של דבריהם האחרונים של צדיקים לפני מותם.
    'דברי צדיקים' כך שמו - היה נדמה לי. את הלקט ערך ש"י עגנון , והוא הגיע אלי בתחילת שנות ה-80, כאשר למדתי באוניברסיטת תל אביב. אחד הסטודנטים שלמד אתי, השאיל לי את הספר, ולא רצה אותו חזרה. חיפשתי במדפיו של עגנון בספרייתי, אך לשווא. הספר נעלם. אולי העברתי אותו למדפי היהדות אמרתי לעצמי, והחיפוש עבר לארון המתאים. אך שוב הספר לא נמצא. זכרתי שהוא היה דק במיוחד, כמעט חוברת, ובכריכת ספרייה חומה. היה זה ספר ישן, אולי משנות ה-30. היכן, לעזאזל, הנחתי אותו. התעלומה נפתרה כעבור כמה ימים.
הספר שכב לבטח באחד מארגזי הספרים, אותם לא הספקתי עדיין לפרוק לאחר שיפוץ קטן שעשיתי בספרייתי. אכן צדקתי. ספר דק במיוחד, כמעט חוברת, ובכריכת ספרייה. הייתי גאה מאוד בזיכרוני. אומנם טעיתי בכמה פרטים לא חשובים... כמו שם הספר ['ספר ההסתלקות'] ובשם המחבר ['בנימין מינץ'], אך לפחות הספר נמצא!
התחלתי לחפש חומר על אותו מינץ עליו לא ידעתי דבר. גיליתי כי האיש המתאים ביותר, היה כנראה שר דואר בממשלת ישראל.
 בנימין מינץ נולד בשנת 1903 בלודג' שבפולין. הוא היה מפעילי תנועת ”צעירי אגודת ישראל” בפולין. עם עלותו ארצה עבד כפועל בניין בתל-אביב ואחר-כך כפועל דפוס.  מינץ ייסד בית-דפוס קטן. בשנת 1933 הקים עם חבריו את ”פועלי אגודת ישראל”. הוא היה חבר בוועד ההצלה של היישוב  ויצא בשליחויות הצלה לאירופה אחרי מלחמת העולם השניה. מינץ נבחר למועצת המדינה הזמנית, וכיהן בכנסת ישראל מהכנסת הראשונה עד הכנסת התשיעית בראשית שנות ה-60, בה כיהן גם כשר הדואר. בכל הביוגרפיות של מינץ, לא מוזכרים כלל ספרים אותם כתב. האם זהו האדם הנכון?  
באחד הקטלוגים גיליתי לתדהמתי כי בספר - 'ספר ההסתלקות', ישנם ציורים של נחום גוטמן. כך בפירוש היה כתוב שם! ציורים? נחום גוטמן?! הייתכן? בכלל לא זכרתי כי היו ציורים בספר שקראתי. מיהרתי לביבליוגרפיה של גוטמן, אבל לא היה בה כל איזכור למינץ או לספר ההסתלקות. בספר ההסתלקות עצמו מצאתי ציור אחד בלבד, בלי חתימה. אין זה הסגנון המוכר של נחום גוטמן, והאמת אילולא היה כתוב בקטלוג, לא הייתי מעלה בדעתי שגוטמן הוא הצייר.

 
ספר ההסתלקות - צייר: נחום גוטמן

 
מסדה - צייר: נחום גוטמן

 הציור הזכיר לי מאוד את סגנון הציור של גוטמן בספר 'מסדה' של יצחק למדן. גם שם רקע הציורים הוא שחור, עם מעין מסגרת לבנה סביב הציור. האם ייתכן שמינץ לקח תמונה מתוך ספר אחר, אולי אפילו בלי רשותו של הצייר?
הנחתי את הספר חזרה בארון הספרים שלי. הפעם הוא מצא את מקומו הטיבעי והנכון... במדף הספרים אותם אייר נחום גוטמן! יום אחד אמצא את הזמן להבין כיצד הגיע ציור של נחום גוטמן לספר.

מיומנו של מאתר ספרים

8 עותקים אחרונים

מהספר 'מיומנו של מאתר ספרים' נשארו 8[!] עותקים בלבד. הספר לא יודפס יותר במהדורות חדשות, כך שזהו הזמן להשיג לעצמכם עותק חתום וממוספר בכתב ידו של המחבר!

 
8 עותקים אחרונים!

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאותיו של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!] ועוד ועוד.
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

הרצאות

ניתן להזמין את איתמר להרצאה בחוגי בית, בקיבוצים, ספריות ציבוריות ועוד.

בהרצאתו 'מיומנו של מאתר ספרים' מספר איתמר כיצד הכול החל. הוא מתאר את הימים הראשונים לפתיחת השירות לאיתור ספרים, את תגובות האנשים, את הבקשות הראשונות שהגיעו.

לפרטים על ההרצאות 04-6399749

סיפורים חדשים על המתרחש בעולמו של מוכר ספרים
ניתן למצוא ביומן של איתמר באתר.

 

יום שני 03 אוגוסט 2009

ב. הוא לקוח שלי כבר שנים רבות. הוא מתקשר אלי כמה פעמים ביום כדי להזמין ספרים, בעיקר בנושא מלחמות ישראל ובטחון ישראל. עשרות חבילות נשלחו אליו במשך השנים, עמוסות ספרים לעייפה. לפני כשנתיים הייתה הפסקה בפעילותו של ב. במשך כמה חודשים הוא לא התקשר. כאשר נוצר הקשר מחדש, כאשר שמעתי את קולו בטלפון, ידעתי מייד. ב. עבר אירוע מוחי. לשמחתי הוא הצליח להתגבר על הפגיעה, ולבד לשאריות קטנות בקולו, לא ניתן להבחין בשום שינוי. ב. ממשיך להתקשר אלי כמה פעמים ביום כדי להזמין ספרים. יום אחד, לפני חודשים ארוכים, הופיעה בחנותי רעייתו, היא סיפרה לי כי מאז הפגיעה, ב. רק מזמין ספרים, אך אפילו לא פותח את החבילות שאני שולח אליו. עשרות חבילות כאלה נערמות בחדרו, וכאשר הוא מתפנה לפתוח את אחת החבילות, מתברר כי יש לו כבר את הספרים. היא ביקשה ממני להפסיק לשלוח לו ספרים, בעיקר בגלל הנטל הכספי הכבד. ב. עדיין ממשיך להתקשר אלי כמה פעמים ביום, אני עונה לו בחביבות ובנימוס, מקשיב להזמנותיו, ונפרד ממנו לשלום עד הטלפון הבא. איני רושם דבר מהזמנותיו של ב. לצערי הוא כבר לא זקוק יותר לספרים.

רוצים לקרוא עוד?
למעבר לאתר לחץ כאן




הביאו לי נייר ועיפרון

 

פרידריך היה בנו של חובש צבאי בדרגת קצין. הוא נכנס לבית ספר צבאי בדוכסות ווירטמבורג ולמד את לימודי הרפואה ובהיותו בן 21 שנה הוא  היה לרופא צבאי. כבר בגיל צעיר החל פרדריך למשוך בעט. בהיותו בן 18 הוא חיבר את המחזה 'השודדים' שהועלה כעבור חמש שנים על הבמה. תוכנו המהפכני העלה את קצפו של הדוכס שאסר עליו מאז לכתוב 'קומדיות'.
פרידריך נאלץ להימלט ולחיות חיי נדודים ועוני. התנאים החומריים הקשים האלה השפיעו לרעה על בריאותו. על כל זה פגעה בו בשנת ה-30 לחייו מחלת ריאות קשה שממנה הוא לא הבריא יותר. על אף חייו הקשים הוא המשיך להתמסר לעבודתו הספרותית וחיבר את שני המחזות 'מזימה ואהבה' ו-'דון קרלוס'.
עכשיו כבר היה שמו - פרידריך שילר - ידוע ברבים!
גיתה*, שהיה אז ראש המיניסטרים בחצרו של הדוכס מסכסוניה בא לעזרתו של שילר ובהשפעתו נתמנה המשורר פרופסור לספרות ולהיסטוריה. כהיסטוריון הוא חיבר את 'תולדות מלחמת 30 השנה'. בד בבד מצא לו שילר זמן לחבר שירים ליריים.

רנּוּ גִּיל זֶה נֵר אֱלהַּ
שִׁיר מִזְמוֹר לִקְרַאת חֶדְוָה!
בִּלְבָבוֹת שְׁכוּרֵי-שַׁלְהֶבֶת
נִתְיַצֵּב עַל סַף נָוָהּ.

יַד קְסָמֶיהָ מְאַחֶדֶת
אֶת אֲשֶׁר הַחק יַפְרִיד;
כָּל בְּנֵי-אָדָם אַחִים הֵם
בַּאֲשֶׁר כְּנָפָהּ תַּמְרִיא.

מִי אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל בָּאָרֶץ
לְחָבֵר חָבֵר הֱיוֹת;
מִי יִמְצָא רַעְיָה אוֹהֶבֶת –
יִתְמַזֵּג בְּמִצְהָלוֹת!

בֵּין אִם גַּם אַחַת רַק נֶפֶשׁ
לְנַפְשׁוֹ קָנָה – יִשְׂמַח,
אַךְ אֲשֶׁר יֶחְסַר כָּל אֵלֶּה
יֵשְׂט הַצִּדָּה, יִתְיַפַּח!
 
לחן: לודביג ואן בטהובן*
תרגום: אהרון אשמן
 
שנות חייו האחרונות של שילר מלאות עבודה אינטנסיבית. בכוח אחרון ובהתחרות עם המוות הוא כותב את יצירותיו הגדולות - בלדות יפות וגם מחזות 'מרי סטיוארט', 'הבתולה מאורליאן', 'וילהלם טל' ועוד.


תרגום: ח. נ. ביאליק*
 
פרידריך שילר לא האריך ימים. הוא מת ב-9.5.1805 בעודו בן 46 בלבד. הוא הוציא את נשימתו עם המילים: 'תנו לי נייר ועיפרון' [הוא רצה לסיים את מחזהו הגדול על הצאר הרוסי 'דימיטריוס', אבל הגיע רק עד המערכה השניה.]
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*גיתה - יוהן וולפגנג פון גיתה מת בשנת 1832 בגיל 83. המילים האחרונות שלו היו: 'פתחו את החלון! אור, יותר אור!"
*בטהובן - לודביג ואן בטהובן מת בשנת 1827 בגיל 57. המילים האחרונות שלו היו: 'אשמע בשמים'. לפי גירסה אחרת הוא אמר: 'מפעלי נסתיים'.
*מרי סטיוארט - מרי סטיוארט הוצאה להורג בשנת 1587. המילים האחרונות שלה לפני מותה היו: "בידך אפקיד רוחי".
*ביאליק - חיים נחמן ביאליק מת בשנת 1934. המילים האחרונות שלו, לאחר שביקש שיביאו לו ספר תנ"ך, היו: 'נתחיל מבראשית'.


החיים זה לא מה שאתה חושב


 ויליאם סידני פורטר,
חייו כמו לקוחים מספרו של סופר אמן.
הוא  נולד בשנת 1862 בצפון קרולינה. ב-1882 עבר לטכסס, ייסד עיתון הומוריסטי בשם 'האבן המתגלגלת', ואף כתב טור קבוע בעיתון מקומי, אותו עיטר באיוריו. הוא עסק במלאכות שונות - פועל בחווה, עוזר לרוקח, מתווך, ואפילו משרה פקידותית בבנק.
לאחר שנאשם במעילה, נמלט בספינת בננות [!] להונדורס. בשובו לארצות הברית כדי להיפרד מאשתו שגוועה משחפת, נאלץ לרצות שלוש שנים בבית הסוהר, בו החל לכתוב סיפורים קצרים.
פורטר חיבר כ-600 סיפורים -
נוכלים ורמאים וקבצנים ובני-אצולה ועלמות-חן ומחזרים מגושמים ושאר טיפוסים, מאכלסים את דפיו. הסיפורים אנושיים, מלאי הומור ולעג, ובהם משחקים ההפתעה, המקריות והסיום הבלתי-צפוי תפקיד מרתק.
אפילו את חייו סיים פורטר באופן לא צפוי. בסיום חייו ב-5.6.
1910, אמר ויליאם את המלים המפתיעות: "העלו את האורות, אינני רוצה לחזור הביתה בחושך." איש לא ידע למה כוונתו בצטטו את המילים של שיר עממי ידוע.
הסוף המפתיע, הסיום הבלתי צפוי בסיפור חייו של פורטר, הוא שאיש לא הכיר אותו בשמו האמיתי. האגדה יודעת לספר כי פורטר אימץ לעצמו כשם ספרותי, את שמו של אחד הסוהרים בבית הכלא בו שהה.

שמו של הסוהר היה...

או. הנרי!!!

     
להזמנת ספר לחץ על חזיתו



     

כל עוד בלבב פנימה

ג' פעמים שר אבשלום עם חבריו את התקווה. פעם ראשונה ב-28 במאי 1947 כאשר החל משפטם. פעם שנייה ב-16 ביוני כאשר הוקרא גזר דינם - מיתה. ובפעם השלישית - הפעם האחרונה בחייו - ב-29 ביולי לפני הוצאתו להורג.
אבשלום, בן רבקה ואליעזר חביב, נולד בחיפה ב-18.6.1926. למד בתיכון בית-הכרם בירושלים. בן שש עשרה הצטרף לשורות האצ"ל. עם סיום לימודיו התיכוניים נענה לקריאת מוסדות היישוב, ויצא לשנת שרות בפלמ"ח והשתתף בפעולת שחרור המעפילים ממחנה עתלית. בין המשוחררים ממחנה עתלית היה גם יעקב וייס. בתום שנת השרות החל את לימודיו באוניברסיטה בירושלים וחזר לשורות האצ"ל. בעקבות פעילותו ביחידה הקרבית של הארגון הפסיק את לימודיו. הוא השתתף כמקלען בפעולות קרב רבות. בין השאר בהתקפות על מרכז הבולשת ומשרדי מס-הכנסה, ובניסיון לשחרור אסירי המחתרות מבית-הכלא המרכזי שבמגרש הרוסים בירושלים. בפריצה למבצר עכו נפל בשבי יחד עם חבריו לפעולה יעקב וייס ומאיר נקר. הם הועמדו למשפט בבית הדין הצבאי בירושלים, נשאו נאומי האשמה נגד השלטון הזר, ונידונו למיתה. בניסיון להציל את חיי השלושה, חטף האצ"ל שני סרג'נטים בריטים כבני ערובה, אך ב-29 ביולי 1947 הועלו אבשלום ושני חבריו לגרדום במבצר עכו.

על רגעיו האחרונים של אבשלום סיפר אריה אשל בספר 'ארבעה צעדים למוות' - אבשלום חביב ומכתביו מצינוק הגרדום:

 "ראשית הקפידו התליינים לבדוק היטב כדי להיווכח שלא הוחלפו חלילה הנידונים למוות באחרים. את תוצאות בדיקתם הראשונה העלו במסמך שכותרתו: 'אישור על זיהוי הוצאה להורג של האסיר... אבשלום בן אליעזר חביב...' משסיימו ווידאו את הזיהוי, פתחו את שער הסורגים והזמינוהו להצטרף אליהם, ראשון להליכה המסיימת. כיצד נפרד אבשלום מיעקב חברו לתא המוות? וכיצד חלף על פני תאו של מאיר בדרכו האחרונה? בחיבוק? בלחיצת יד? בדיבור? במבט? ...  

לעיניו נגלה לראשונה ולאחרונה הגרדום במלוא אימתו: החבל התלוי... רצפת העץ התמימה למראה... מנוף הברזל הקר... התליין האכזר... דקות ספורות נמשכה העקידה על גבי המזבח, ותמונות רבות ובהירות חלפו במוחו במהירות החשמל. הילדות, אמא, אבא, סבתא, שולמית, ישראל, רות,  נערות, מחתרת, פיצוצים, חיבוקים, צינוק...
ולפתע בקע משם קול שירה ברור וחזק...
"כל עוד בלבב פנימה/ נפש יהודי הומייה..."
האסירים עצורי הנשימה קפאו על מקומותיהם, ובשרם נעשה חידודין חידודין. לא היה כל רעד בשירת חברם השר את סיום שירת חייו הקצרה... ומכל התאים עלו אט אט קולות שירה נוספים, תחילה בקול ענות חלושה -
"ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופייה..."
ופתאום הסיט התליין בהינף אחד את מנוף הגרדום. הרצפה פערה פיה ברעש - ואבשלום צנח לתהום כפות ידיו ורגליו, ושק שחור על ראשו.
אותה שנייה, משנדם קולו לעד, הייתה כבר השירה לקול ענות תרועת נקם:
"...להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון ירושלים...!!"

   בחוברת 'שנים עשר עולי הגרדום' מצוין כי גם שלמה בן יוסף, אליהו חכים, אליהו בית צורים, דב גרונר, אליעזר קשאני, יחיאל דרזנר, מרדכי אלקחי, יעקב וייס ומאיר נקר, עלו לגרדום תוך שהם שרים את 'התקווה'.



הידעת

[כמה עובדות טריוויה מתוך הספרים]

 
 
 
 
 
 

הידעת כי בספרו 'בן גוריון' מספר מיכאל בר זוהר, כי בן גוריון נאבק על חייו כשבועיים בבית החולים לאחר שטף דם במוח. "חלק גדול מהזמן נתון היה בהכרה מלאה. לבדו שכב בחדרו, במיטתו הלבנה, שטף הדם גרם לו לשיתוק חלקי ולא יכול היה לדבר. לוחץ היה את ידי מבקריו, ומתבונן בהם בעיניו החכמות."

הידעת כי בספרו 'אשה יקרה', מביא יהונתן גפן את דבריה האחרונים של סבתו דבורה דיין: "את חיי חייתי והגיע קצי, המוות לא מפחיד אותי. אין להירתע מלהביט במוות בעיניים פקוחות... זכינו בחיים מלאי עניין והם תמו..." גפן מביע את דעתו כי הדברים כלל לא נאמרו על ידי סבתו, אלא נכתבו בידי בעלה - שמואל דיין.

הידעת כי יוסף ויץ כותב ביומנו כי חבריו של בנו יחיעם מסרו לו את המילים האחרונות של בנו, שנהרג ליד גשר אכזיב בליל הגשרים: "אבוד אני[...] המשיכו בפעולה", או אולי : "אני גמרתי - אתם תמשיכו" וגם: "שִמרו על רמה".

הידעת כי בספרו 'אוסישקין ביוגרפיה' מספר יוסי גולדשטיין כי המלים האחרונות אותן אמר אוסישקין לפני מותו היו 'אין בכך טעם'. "ב-2 באוקטובר 1941, יומו האחרון, שוב חש ברע. אסתר אשתו ובתו הזעיקו את הרב הראשי, י"א הרצוג, כדי שישוחח אתו לפני מותו. אחר כך, בערב, שמואל בנו עזר, על פי בקשת אביו, להעבירו לכורסה שבחדר עבודתו. רופא שהוזעק עוד ביקש לטפל בו, אך אוסישקין הספיק לומר לו כי אין בכך טעם, והוא נפל ומת בכורסתו."

הידעת כי בספרה 'ברל' מספרת אניטה שפירא כי המילים האחרונות אותן אמר ברל כצנלסון לפני מותו היו 'זה הסוף'. "השבת עברה לאיטה. הוא בילה שעות השיחה עם אליעזר קפלן. אחר הצהריים נפגש עם שני צעירים, זאב שרף ותדי קולק. הייתה זו השיחה האחרונה בחייו. בשעה 20.30 נכנס לחדר השירותים שבדירה. לפתע קרא ללאה: "לאה, זה הסוף". הוא לקה בשטף דם במוחו. עדיין נשם, אך בתוך דקות איבד את הכרתו. הוזעקו רופאים - ולשווא. מקץ חצי שעה נפטר. בן 57 היה במותו."

הידעת כי בספר  Golda - The Uncrowned Queen of Israel נכתב כי כאשר הרגישה גולדה מאיר שסופה קרב, היא ביקשה שרק בני משפחה וחברים קרובים יורשו לבקרה. לשמעון פרס היא גילתה שזמנה אוזל: "הם אומרים שאני עשויה מפלדה, אבל גם פלדה נחלשת לפעמיים."


להזמנת הספרים לחץ על חזיתם
 



חגיגת מכירות בסוף השבוע


אם תלחצו על התמונה, תוכלו לראות סרט המציג את החנות בזיכרון יעקב!

האם ראיתם את הודעתו של דניאל ב-'מועדון הקוראים'?

כדאי למהר

באתי היום במיוחד מתל אביב לזכרון יעקב, כדי לראות את המבצע שאיתמר עושה.
הייתי בטוח שאתאכזב. הייתי בטוח שנשארו רק ספרים סוג ב' שאיש כבר לא רוצה.
הייתי המום לראות את הכמות והאיכות.
הנה כמה ספרים שהשארתי אחרי בצער רב [בעשרה ש"ח לספר!]:
קללת בני דאין/ דשייל האמט
מנוס מחופש/ אריך פרום
מות איוואן איליץ/ טולסטוי
האדם מחפש משמעות/ ויקטור פרנקל
כל השירים/ נעמי שמר
געגועים לאולגה/ אהרן מגד
מות הזקן/ המינגווי
בין הפילים/ המילטון.

השארתי את הערימה על אחד השולחנות
.
אם תמהרו אולי תספיקו.

אנו מזמינים אתכם למכירה מיוחדת
בחנות בזכרון יעקב.

מבצע סוף השבוע!

בסוף השבוע הקרוב, יום ו' ושבת,
21-22/08/2009, נקיים בחנות מכירה
בה יהיה מחירו של כל ספר 10 ש"ח בלבד!

המכירה במזומן בלבד!

יום ו' 09.00-13.00
יום שבת 11.00-16.00

ואנחנו מתכוונים כל אלפי הספרים שבחנות.
הכול!
לא כולל את הספרים החדשים שהוצאנו לאור
[מיומנו של מאתר ספרים, גן גני וכו'].


החנות בזכרון יעקב -
רח' הנדיב 23,  04-6399749

אל תחמיצו!




 

הוצאת הספרים 'ספר זכרונות - חנות הספרים של איתמר' הוקמה כדי לשרת צורך בקרב קוראים רבים, לקרוא ספר אהוב מילדותם, בדיוק באותה מהדורה בה קראו אותו לפני עשרות שנים. בניגוד להוצאות הספרים הלוקחות ספר אהוב מהעבר, ומתרגמות אותו מחדש, משנות את שמו, ואת ציוריו, כדי להתאימם לדור החדש, הוצאת הספרים שלנו תוציא את הספר לאור בדיוק כפי שהיה אז. בדיוק כמו שאתם זוכרים אותו!

את הספרים הבאים, אותם הדפסנו מחדש,
לא ניתן למצוא בחנויות אחרות,
אלא רק בחנות הספרים של איתמר

04-6399749

 

יהושע הפרוע/ היינריך הופמן

סיפוריהם המצחיקים-מפחידים של יהושע הפרוע, אלעזר האכזר, עזרא המפונק, גדי נדנדי, הזדים השחורים ועוד.
ספר זכרונות, 2002. כריכה רכה, 35 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

עולמו הקטן של דון קאמילו/ גוארסקי

מעשים ומאורעות מגוחכים המתרחשים בכפר איטלקי קטן, בין הכומר דון קאמילו ליריבו ראש הכפר הקומוניסט פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

דון קאמילו וצאן מרעיתו/ גוארסקי

המשכו של הספר "עולמו הקטן של דון קאמילו". המשך מעשיהם ומריבותיהם של הכומר דון קאמילו וראש הכפר פיפונה.
ספר זכרונות, 2003. כריכה קשה, 80 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן

 

אחד עשר האלופים/ אדוארד בס

מעשה באיש עני ושמו בנקוצץ ואחד עשר בניו. האיש, אשר דאג לפרנסת בניו, אימן אותם משחר נעוריהם במשחק הכדורגל, ואחד עשר הבנים היוו את קבוצת הכדורגל של בנקוצץ אשר השיגה, ברבות הימים, את אליפות העולם.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן

 

גן גני/ לוין קיפניס, ימימה טשרנוביץ

סיפורים ושירים לגיל הגן: רמי רם רץ לגן/ לוין קיפניס, בנות שתים/ ח. נ. ביאליק, כושי ונושי / ימימה טשרנוביץ. מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת / לוין קיפניס ועוד.
ספר זכרונות, 2006. כריכה קשה, 80 ש"ח.
להזמנת הספר לחץ כאן


 

עותקים אחרונים! 

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הרפתקאות של איתמר בשיטוטים אחר ספרים אבודים. הוא מספר כיצד מצא ספר למלכה נור מירדן, כיצד מצא לחזי משדה בוקר את הספר "הקרן הירוקה" של ז'ול וורן בעברית [למרות שהספר לא תורגם אף פעם לעברית!].
ספר זכרונות, 2000. כריכה רכה, 100 ש"ח
להזמנת הספר לחץ כאן



דף המידע של איתמר

שמח להציג

'דיוקן עצמי'

המאיירת תרצה טנאי 1920-2009

מספרת על חייה ועל עבודתה.

למעבר לסרט

לחץ כאן



אנו מבקשים את עזרת הציבור

אנחנו מתכננים בקרוב דף מידע בנושא העפלה.
אם יש ברשותכם צילומים אישיים שקשורים לנושא, הקלטות, עדויות מצולמות של מי מבני המשפחה, מסמכים, קטעי סרטים ישנים, אנא שילחו אותם לכתובת:

il_books@netvision.net.il




תודה

 
בדף המידע בנושא העפלה תוכלו לגלות מי הם האנשים



 

ראש השנה בפתח

חוזרים לשלוח 'שנות טובות'

    

יש לכם חברים או קרובי משפחה או ידידים בחו"ל?
רוצים לשלוח להם 'שנה טובה' של פעם?
העתיקו* את השנה טובה, והדביקו אותה בהודעת דואר שתשלחו אליהם.
ה-'שנה טובה' משמשת גם כקישור לאתר האנגלי החדש שלנו,
בעזרתו הם יוכלו לשמור על קשר עם הארץ.

*לחצו על המקש הימני של העכבר בעודכם עומדים על התמונה ובחרו באפשרות "העתק".
כעת פתחו הודעת דואר חדשה, לחצו על המקש הימני ובחרו באפשרות "הדבק".



מה בדף המידע הבא?

מיומנו של מאתר ספרים/ איתמר לוי

הייתי בן 15, אולי בן 16. עמדתי במרכזו של מרתף צבוע לבן. בעיגול סביבי ישבו שאר שחקני ההצגה. אז - בתחילת שנות ה-70, הם נראו לי מבוגרים ביותר, למרות שהיום אני מעריך שהם היו בשנות העשרים לחייהם. כולם הביטו בסקרנות ב-'עוף המוזר' העומד מולם. תלמיד תיכון מרמת גן, העומד להגשים את חלום חייו ולהיות שחקן תיאטרון מקצועי בשלב כה מוקדם בחייו. ולא סתם שחקן תיאטרון, אלא שחקן בסניף המקומי של תיאטרון 'לה מאמא' הניו יורקי! מי היה מאמין!
אמיר חייך אלי וסימן לי בראשו. בלעתי את התרגשותי והתחלתי:
"אינני יודע, אני אינני יודע, אם לא יבוא אף אחד - ובכן, אף אחד לא יבוא. לא עשיתי רעה כלשהי לאף אחד, אף אחד לא עשה לי רעה כלשהי, אבל אף אחד אינו רוצה לעזור לי. קהל של אף א
חדים. אבל בכל זאת אין זה כך. רק זאת, שאף אחד אינו עוזר לי - שאם לא כן, היה זה קהל נחמד של אף אחדים. ברצון רב - ומדוע לא? - הייתי עורך טיול בחברה שכולה אף אחדים. להרים, כמובן, אלא לאן?"

 

רוצים לנחש? לחצו כאן!

רוצים לראות את תשובותיהם של האחרים?
הציצו כאן




הערה חשובה
כל הציטוטים והצילומים המופיעים באתר זה באים למידע ולימוד בלבד.
אין הם מיועדים לשימוש מסחרי, וחלקם עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.
אם מצאתם באתר זה קטע מילולי או צילום שהצגתו באתר זה עלולה להיחשב כהפרת זכות יוצרים -
אנא הודיעו לנו כדי שנוכל להסירם מיידית מהאתר.


חנות הספרים של איתמר

חיפה - נתן קייזרמן 4 טלפון: 04-6399749

http://www.itamar-books.co.il

צרו קשר
Itamar's Bookstore


http://www.itamar-books.com

Contact us



להסרה מרשימת הדיוור לחצו כאן